הוכחת חוב בראי הליך פשיטת הרגל
הפרקים שבספר:
שוויון בתשלום חובות
סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:"76. שוויון בתשלום חובות
תביעות שהוכרו לפי פקודה זו ישולמו, בכפוף להוראותיה, בשיעור שווה לפי סכומים ובלי כל העדפה."
סעיף זה, מבטא את עקרון השוויון בין הנושים {ראה גם שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה, התשס"א-2000, הוצאת ירושלים) 151; ב"ל (חי') 632/07 פריצקר שמשון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(3), 5130 (19.08.07)}.
לעניין האחרון כותבת צ' כהן בספרה {פירוק חברות (2000), סעיף 12.38, 410} כי "העדפה קיימת כאשר הנושא מוצג במצב טוב יותר מזה שבו היה צריך להיות לפי סדרי העדיפויות... משמעות הדבר, העמדתו של הנפגע המועדף במצב טוב יותר על חשבון הנושים האחרים."
תכליתו של סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, מעוגנת בצווי ההגינות. על הנושים מאותה דרגת קדימות לקבל דיבידנד או פיצוי באופן שווה. כלל השוויון מתבטא בכך שהנושים זכאים להתחלק באופן שווה בנכסים העומדים לחלוקה על-ידי הנאמן.
כלומר, סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, קובע את כלל השוויון בתשלום חובות ועל-פיו ישולמו תביעות הנושים בשיעור שווה לפי סכומן {ה"פ (יר') 4225/05 שמואל אמזלג נ' עורך-דין אסף ניב - כונס נכסים ואח', תק-מח 2007(2), 3061 (01.05.07)}.
בסעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, נמצא ביטוי לאחד מעקרונות היסוד של דיני פשיטת רגל ופירוק, הוא עקרון השוויון בין הנושים.
כמובן, שבאומרנו שוויון בין הנושים כוונתנו לאותם נושים שאינם מובטחים ואשר אינם מחזיקים בחוב בדין קדימה {ע"א 3760/03 עזר עמרן נ' עורך-דין מיכה צמיר, נאמן על נכסי אייפרמן יוסף ואח', פ"ד נט(5), 735 (24.02.05)} ושאין לגביהם הוראות מיוחדות שכן, "על-מנת להפר את עקרון השוויון בין הנושים יש צורך בהוראת חוק מפורשת" {ת"א (ת"א) 397/81, המ' (ת"א) 682/87 חביב קשת ואח' נ' עורך-דין ז' גרינברג ואח', פ"מ התשמ"ט(ב), 285 (31.12.87)}.
סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, מדבר על כך שהתשלום בשיעור שווה יהא בכפוף להוראותיה של פקודת פשיטת הרגל.
הצדק מחייב, שהנושים יישאו בדרך-כלל בחלק יחסי שווה של הפסד לעומת המגיע להם באמת, אלא-אם-כן קיימת הוראת חוק ברורה הקובעת אחרת {דברי בית-המשפט ב- ע"א 648/82 פקיד השומה לגביה מיוחדת נ' גפני, כונס נכסים ומפרק, פ"ד לח(3), 813 (19.09.84)}.
בדומה להוראות חוק אחרות, גם כאן, ניתן להחיל את סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל, על-פירוק חברה במקרה של חדלות פירעון ובהסתמך על סעיף 353 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג-1983 {ע"א 213/59 סלומון נ' מקבל הנכסים הרשמי, פ"ד יג 1228 (29.07.59); ע"א 531/61 מדינת ישראל נ' "כתר" טקסטיל, פ"ד טז 1019 (10.05.62)}.
ב- ע"א 4409/08 {שמואל אלישיוב ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי ואח', תק-על 2010(4), 2764 (14.11.10)} קבע בית-המשפט:
"עקרון השוויון בדיני חדלות פרעון והקרנתו על דרכי מימוש בטוחה בידי נושה מובטח
80. בהליכי חדלות פרעון של גוף עיסקי חל העקרון כי זכויות נושים מאותו סוג ומאותה דרגת עדיפות יזכו ליחס של שוויון. סעיף 76 לפקודת פשיטת הרגל קובע, כי: "תביעות שהוכרו לפי פקודה זו ישולמו, בכפוף להוראותיה, בשיעור שווה לפי סכומיהם ובלי כל העדפה". עקרון זה הוחל גם על חברות חדלות פרעון מכוח סעיף 353 לפקודת החברות, המחיל את דיני פשיטת הרגל על-פירוק מחמת חדלות פרעון. מכוח ההלכה הפסוקה, הוחלו דיני הפירוק, ובכללם גם סדרי העדיפויות בנשייה הנוהגים בפירוק חברה, גם על הליך הבראתה (האן, בעמ' 168; עניין טש"ת, בעמ' 62; עניין כספי, בעמ' 762).
81. על-פי עקרון זה, יש, ככלל, לשמר את השוויון בין נושי חברה המשתייכים לאותו סוג של נשייה, בכפוף לעדיפויות המוגדרות בחוק. בתוך כל אחת מקבוצות הנושים השונות פנימה חל עקרון השוויון, והוא מתפרש על נושים מובטחים לסוגיהם, ונושים שאינם מובטחים לסוגיהם {ע"א 797/89 ועד רוכשי הדירות במגדלי המלכים טבריה נ' בנימין קרייתי, מפרק קלרין דירות בע"מ, פ"ד מה(4), 710, 714 (18.08.91); צפורה כהן פירוק חברות 19, 514-513 (2000)}. הוראות חוק שונות נועדו לאפשר את מימוש עקרון השוויון בין הנושים, שהעיקריות שבהן הן שלילת זכויות תביעה אינדיבידואליות של הנושים בהליכים משפטיים רגילים, וקביעת מנגנון גבייה קולקטיבי, המבוסס על כללים מוסדרים מראש, שעיקרם להבטיח שוויון מהותי בחלוקת נכסי החברה שנותרו.
החלת עקרון השוויון בהליכי חדלות פרעון מחייבת הגדרה וסיווג של קבוצות הנושים על-פי מהות אינטרס הנשייה שלהם, וכנגזר ממעמד העדיפות שהחוק העניק להן.
סיווג נושים לתתי-קבוצות
82. סיווג קבוצות נושים לצורך קביעת מקומן בהליכי הפרעון הקולקטיבי של חובות גוף חדל פרעון בנוי, ככלל, על-פי רמת העדיפות ניתנת לנשייתם בהסדר הפרעון הכללי. אולם, לצרכים שונים, תתכן הכרה בקבוצת נושים מצומצמת - תת-קבוצה - המבקשת להינתק מקבוצת נושים רחבה יותר על אף שרמת נשייתה זהה; ניתוק כזה מותנה בזיהויים של אינטרסים אובייקטיביים מיוחדים, שונים מן האינטרסים של שאר חברי הקבוצה, המצדיקים החרגה כזו, ככל שאין בה פגימה בעקרונות השוויון המהותי בדיני חדלות הפרעון. כבר נפסק, כי:
"הסדר נושים... עשוי לשנות את סדרי העדיפות המקובלים בדיני הפירוק לתשלום חובות לנושים, הן בהתייחס לקבוצות הנושים השונות בינן לבין עצמן, והן בהתייחס לנושים המסווגים לאותה קבוצה, בינם לבין עצמם... במסגרת הסדר כזה, ניתן לבנות מודלים מגוונים של סדרי תשלום חובות לנושים, תוך יצירת סולמות עדיפות שונים בהתאם לנסיבות העניין, בלא כפיפות לסדרי החלוקה הקבועים בדיני הפירוק לגבי חברה בפירוק, ונתונה לבית-המשפט סמכות רחבה לאשר הסדרים כאלה בכפוף לשמירה על כללי הגינות בסיסיים כלפי כל הנוגעים בדבר" {ע"א 6010/99 מנהל מיוחד של חברת תבור, תעשיות שיש בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נו(1), 385, 398 (20.09.01) (להלן: "עניין תבור תעשיות שיש")}.
{ראו גם עניין זידאן, בעמ' 551; ע"א 3225/99 שיכון עובדים בע"מ נ' טש"ת חברה קבלנית לבניין בע"מ, פ"ד נג(5), 97, 115 (03.10.99)}.
מיון הנושים על-פי טיב נשייתם, ולא רק על-פי רמת נשייתם בסולם העדיפויות של הפרעון, עשוי להצדיק, במצבים מתאימים, הפרדה בין קבוצות נושים בעלות אינטרסים שונים, ויצירת תת-קבוצות בתחומי קבוצת נושים רחבה המצויים ברמת נשייה זהה, במגמה להגיע להסדרים מתאימים עם קבוצות בעלות אינטרסים ייחודיים, כל עוד נשמרת הגינות בסיסית בהסדרים אלה, וכל עוד לא נפגע עקרון השוויון המהותי. יש בכך כדי למנוע מצבים של מתחי-אינטרסים שאינם ניתנים לגישור בין תתי-קבוצות נושים בתחומי קבוצת הנושים הרחבה, המסווגת על-פי רמת עדיפותה בנשייה. מאידך, יש להיזהר מסיווג נושים לתתי-קבוצות רבות מדי, דבר העלול להכביד באופן ניכר על הסיכוי להגיע להסדר כולל ביחס לכלל הנושים {ע"א 332/88 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' כונס נכסים של כוכב השומרון בע"מ, פ"ד מד(1), 254, 261 (25.01.90)}. בפסיקת בית-משפט זה הוכרה סמכותם הרחבה של ממלאי תפקידים בהליכי חדלות פרעון לבנות מודלים מגוונים של סדרי תשלום חובות לנושים, במגמה לתת מענה לצרכים מיוחדים של קבוצות נושים שונות. סמכות זו כפופה לכללי הגינות בסיסיים ביחס לכל מי שעשוי להיות מושפע מהסדרים כאלה, ולבית-המשפט סמכות לפקח על כך במסגרת חובתו לאשר או לדחות את תוכנם של הסכמים כאלה {עניין עיריית יהוד, בעמ' 269-268; עניין תבור תעשיות שיש, בעמ' 398; יחיאל בהט חברות - החוק החדש והדין כרך ג 1449-1450 (מהדורה עשירית, 2008)}. וכך, מקום בו מצויה תת-קבוצה של נושים המתאפיינת באינטרס מיוחד, ניתן לגבש עימה הסדר מיוחד לה, העשוי לקדם את עניינה המיוחד, ובלבד שאין בכך כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של קבוצות אחרות, בהתאם למעמדן ולרמת נשייתן על-פי החוק. בגידרה של בקשת נושה מובטח בהקפאת הליכים לקבל היתר למימוש בטוחתו, ניתן להציג הסדר המקדם את פתרון עניינה של תת-קבוצת נושים מסוימת, בתנאי שיש הצדקה לסיווגה כתת-קבוצה, בשים-לב לייחודיות האינטרסים המאפיינים את חבריה, ובכפוף לכך שאין בהסדר כדי לפגוע באינטרסים לגיטימיים של קבוצות נושים אחרות, ובתנאי שההסדר עונה לדרישות ההגינות, תום-הלב ועקרון השוויון המהותי בין הנושים במובנו הרחב. היתר כזה עשוי להינתן מקום שאין במימוש השעבוד כדי לפגוע באפשרות לגבש ולאשר תכנית הבראה ביחס לחברה, ועל אחת כמה וכמה - מקום שהוא עשוי לקדמה. הוא עשוי להינתן גם כאשר מדובר בשיקום מקטע מסויים מפעילות החברה, גם אם אין מדובר בקיומה של תכנית הבראה כוללת."