סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• צו מניעה זמני
• צו עשה זמני
• סעד זמני בערכאת הערעור
• בקשה לעיכוב ביצוע

בקשה לעיכוב ביצוע

1. כללי

תקנה 129(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 קובעת כי "תקנות 466 עד 471 בדבר עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל ערעור" יחולו בבית-הדין לעבודה.

תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"466. הביצוע לא יעוכב (427)
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"467. עיכוב ביצוע על-פי בית-המשפט שנתן החלטה (428)
בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה רשאי להורות על עיכוב ביצוע החלטתו עד להכרעה בערעור, או לתקופה קצרה מזו, אם הוגשה לו על כך בקשה בכל עת שלאחר ההחלטה ועד לגמר הדיון בערעור או בבקשת הרשות לערער, או עד תום המועד להגשתם, הכל לפי התאריך המאוחר יותר; הוגשה הבקשה מייד לאחר שימוע ההחלטה, ידון בה בית-המשפט או הרשם אף בלי שניתנה הודעה עליה."

תקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"468. עיכוב ביצוע על-פי בית-המשפט שלערעור (429)
סירב בית-המשפט או הרשם שנתן החלטה לעכב את ביצועה, רשאי בית-המשפט שלערעור לצוות על העיכוב."

תקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"469. דרך ההחלטה על עיכוב ביצוע (430)
בית-המשפט או הרשם המורה על עיכוב ביצוע רשאי להתנות את העיכוב בתנאים שייראו לו, לרבות מתן ערובה מתאימה מאת בעל הדין המבקש את העיכוב וקביעת מועד להגשת כתב הערעור או בקשת רשות לערער."

תקנה 470 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:


"470. עיכוב ביצוע מהי? (431)
עיכוב ביצוע, לעניין סימן זה הוא:
(1) עיכוב הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967;
(2) עיכוב ביצוע בכל דרך אחרת;
(3) התליית פעולתה של החלטה."


בפרק זה נביא את עיקרי הדברים הקשורים לעיכוב ביצוע[314]. הדברים שלהלן יפים הם לעניין ערעור על החלטת בית-הדין הדוחה או המקבל בקשה למתן צו מניעה זמני.


תקנה 470 לתקסד"א יצרה הרחבה של המונח "עיכוב ביצוע" ככולל כל דרך לביצועם של פסק-דין או החלטה. "עיכוב ביצוע כולל למעשה כל דרך של ההוצאה של ההחלטה, עליה הוגש ערעור, מן הכוח אל הפועל. עיכוב ביצוע פירושו עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. כותרתה של הבקשה לא היא הקובעת את המהות של הבקשה."[315]

י' זוסמן כותב בספרו[316] כי:

"ניתן, איפוא, לומר, כי עיכוב ביצוע פירושו – עיכוב השימוש בפסק-הדין באיזו דרך שהיא. בקבען כי גם עיכוב ביצוע 'בכל דרך אחרת' הוא בכלל עיכוב ביצוע, התכוונו התקנות להסמיך את בית-המשפט לעכב גם ביצועם של פסקי-דין כאלה שאינם מבוצעים על-ידי משרד ההוצאה לפועל, כי אם על דרך של כפיה בהתאם לפקודת בזיון בית-משפט, כגון צווי מניעה וצווי ביצוע בעין, וכן צו ירושה וצו פירוק, ואף 'ביצועה' של החלטה שאינה מבוצעת כלל, כגון פסק-דין של הצהרה, אפשר לעכב עד לבירור הערעור, כי הרי זו 'התליית פעולתה של החלטה', כאמור בתקנה 470(3)."
תקנה 470 לתקסד"א מגדירה את מהותו של צו עיכוב ביצוע לעניין "סימן זה" של התקנות. הגבלת חלות צו העיכוב לא באה אלא להדגיש כי מדובר בעיכוב ביצוע אגב ערעור בלבד.

עיכוב ביצוע משמעו, אם כן, כל דרך שימוש בפסק-הדין או בהחלטה המעוכבים. פרסום פסק-דין או החלטה, ללא הודעה על דבר עיכובם, משמעו שימוש שלא כדין ובחוסר תום-לב בהליך השיפוטי. שימוש בלתי-ראוי כזה יכול להוות בסיס לתביעת נזיקין לכל צורותיה נגד המפרסם, ויש בה גם משום מעשה של שיבוש הליכי משפט על כל המשמעות החמורה שבכך.

עיכוב ביצוע של פסק-דין אינו מתבטא רק בביצוע או מימושו של סעד אופרטיבי שניתן בו, והוא כולל גם "התליית פעולתה של ההחלטה".

ככלל, אין עיכוב ביצוע ובפרט עיכוב ביצוע של פסק-דין כספי. יחד עם זאת, "כדי שבית-המשפט יחרוג מן הכלל על המבקש להראות כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי אם יתקבל הערעור יקשה מאוד על המבקש להחזיר את המצב לקדמותו"[317].

ובמילים אחרות, בדרך-כלל לא ייעתר בית-הדין לבקשה לעיכוב הליכים, כאשר המדובר בפסק-דין הקובע חיוב כספי, אלא בנסיבות מיוחדות, למשל, כאשר מדובר במשיב שהוא גמלאי ונשוא פסק-הדין הוא גמלת פרישה[318] או כאשר לצורך ביצוע פסק-הדין יש צורך במימוש נכסים, היוצר לכאורה מצב בלתי-הפיך[319].

ב- בש"א (ת"א-יפו) 3588/08[320] קבע בית-הדין כי במקרה הנדון אין מתקיימות נסיבות המצדיקות עיכוב ביצוע של פסק-הדין, במיוחד כאשר מדובר בפסק-דין כספי[321].

ב- ע"א 3754/01[322] קבע בית-המשפט כי "עיכוב ביצוע יינתן במשורה, ורק לאחר שהוכח בפני בית-המשפט כי אי-היענות לבקשה תגרום נזק בלתי-הפיך, שקשה יהיה לתקנו במידה והערעור יתקבל".

על הבקשה לעיכוב ביצוע לענות על שתי דרישות מהותיות:

האחת, עליה להיות נתמכת בתצהיר לאימות העובדות העומדות ביסוד הבקשה. בדרך-כלל בקשה לעיכוב ביצוע מושתתת על עובדות ועל-כן חובת צירוף תצהיר הינה מיסודותיה החשובים של הבקשה.

השניה, פירוט וצירוף אסמכתאות משפטיות לביסוס טענות המבקש בבקשה.

קיומה של תשתית עובדתית מפורטת הינה תנאי בל-יעבור העומד ביסוד בקשה לעיכוב ביצוע. היעדרה של תשתית ראויה כאמור תביא לדחיית בקשה לעיכוב ביצוע.

לא די בתשתית עובדתית מפורטת אלא חובה על המבקש עיכוב ביצוע להציג בפני בית-המשפט את מלוא האינפורמציה ללא כחל ושרק, לרבות תמונת מצב של הליכים קודמים ואחרים בעלי נפקות לעניין הבקשה לעיכוב ביצוע.

אם הבקשה לעיכוב ביצוע מסתמכת אך ורק על טיעונים משפטיים, הבקשה איננה צריכה להיות נתמכת בתצהיר.

יוער כי, משסבור בית-המשפט שאין ליתן צו במעמד צד אחד והבקשה על פניה אינה ממין אלו שיש לדחותן על-הסף, על בית-המשפט לקבוע דיון במעמד שני הצדדים. בית-המשפט אינו יכול לדחות את הבקשה לעיכוב ללא דיון, אלא אם יפעיל הוא את סמכותו על-פי תקנה 241 לתקסד"א ויחליט על סמך הבקשה, תשובת המשיב ותגובת המבקש.

תקנה 469 לתקסד"א מקנה לבית-המשפט שיקול-דעת נרחב ביותר, בבואו ליתן צו עיכוב ביצוע. ברור שאם אכן התנה בית-המשפט את עיכוב הביצוע בתנאים, משמעות הדבר שבקשת העיכוב, ללא תנאים, נדחתה וקמה הזכות למבקש העיכוב לפנות לבית-משפט של ערעור בבקשת העיכוב.[323]

ב- ב"ש 940/86[324] נדונה דרישת צד שזכה בפסק-דין לטובתו כי ערבויות בנקאיות שבהן חוייב מבקש עיכוב ביצוע כתנאי לעיכוב תהיינה ערבויות בנקאיות ישראליות ולא ערבויות בנקאיות אמריקאיות כפי שהפקיד המבקש לטובתו ניתן צו עיכוב הביצוע. בית-המשפט בחן את הסוגיה והחליט להמיר את הערבויות כמבוקש.

ב- ע"א 1869/01[325] נדון הבטחת פיצויים שנפסקו בגין הפרת הסכם. בית-המשפט חייב בערבות בנקאית על חלק מן הפיצוי כתנאי לעיכוב ביצוע.

ב- רע"א 771/00[326] נדון חיובו של מבקש עיכוב הביצוע בהפקדת ערבות בנקאית כתנאי לעיכוב. בית-המשפט דחה את הערעור.

ב- רע"א 1069/94[327] נדון עיכוב ביצוע של פסק-דין פינוי בתנאי של הפקדת ערבות בנקאית. הוחלט על המרתה בערבות אחרת.

ב- בש"א 1042/91[328] התנה בית-המשפט עיכוב של פסק-דין של פינוי בהפקדת מזומן.

ב- בש"א 4662/90[329] נדון עיכוב ביצועו של פסק-דין שביטל צווי מניעה. בית-המשפט קבע:

"בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט גולדברג) בתיק ת"א 1122/85, שבו בוטל צו מניעה זמני שעיכב השלמת דיספוזיציות בנכס נשוא המחלוקת, וזאת עד למתן פסק-הדין ב- ע"א 4661/90, שתלוי ועומד בפני בית-משפט זה.
בהתחשב בכל הנסיבות והשאלות שמתעוררות בערעור, ותוך שקילת האינטרסים הנוגדים של הצדדים, מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.
אשר-על-כן אני מצווה על עיכוב ביצועו של פסק-הדין האמור עד למתן פסק-הדין ב- ע"א 4661/90. צו זה מותנה בהפקדה, עד יום ה' ה- 6.12.90 של ערבות בטוחה בגובה 50,000 ש"ח, להנחת-דעתו של רשם בית-משפט זה, וזאת לכיסוי נזקים אפשריים שייגרמו במקרה שהערעור יידחה.
החלטה זו תובא לידיעת באי-כוח הצדדים הן טלפונית והן על-ידי המצאת העתק מההחלטה בכתב."
כאמור, בבקשה לעיכוב ביצוע על בית-המשפט לבחון מהי מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו והאם יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו לאחר שבוצע פסק-הדין.



2. פניה לבית-משפט קמא בטרם פניה לבית-משפט שלערעור

בטרם יפנה המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור, על המבקש להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית-משפט שנתן את ההחלטה או פסק-הדין.

מבקש העותר לעיכוב ביצוע בערכאת ערעור חייב לפנות קודם כל לבית-המשפט קמא שנתן את פסק-הדין, בין בכתב ובין בעל-פה.

בית-משפט של ערעור אינו זקוק לבקשה לעיכוב ביצוע, אלא אם הצביע המבקש באורח ברור בבקשתו בפני בית-משפט של ערעור על קיומה של פניה קודמת לבית-המשפט שעל פסקו מערערים.

כלומר, פניה קודמת כאמור הינה תנאי בל-יעבור וחלק מעילת הבקשה לעיכוב ביצוע.[330] יש לטעון זאת מפורשות ולצרף את החלטת בית-המשפט קמא הדוחה את בקשת העיכוב בפניו. היעדר פירוט כזה יאפשר מחיקת הבקשה מחמת חוסר עילה.

יש להדגיש כי סביר להניח כי במקרה כזה שצד "שכח" לציין דבר פניתו לבית-המשפט קמא, יאפשר בית-המשפט את תיקון הבקשה או הגשתה מחדש על-מנת ל"רפא" הפגם.

זאת ועוד. לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב בפני בית-משפט של ערעור כל עוד מתקיימים עדיין הליכי דיון בבקשת העיכוב בפני בית-המשפט שנתן את פסק-הדין או ההחלטה שאת עיכובה מבקשים.

החלטה לעיכוב ביצוע לתקופה קצובה, שניתנה בערכאה הראשונה, כמוה כדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לתקופה ארוכה יותר, ובכך נפתחת בפני בית-משפט של ערעור הדרך לדון בבקשת עיכוב ביצוע על-פי תקנה 468 לתקסד"א. ואולם סמכותו אינה סמכות ערעורית אלא מקורית, והוא רשאי ואף חייב לפסוק על-פי שיקול-דעתו.



3. סיכויי הערעור

הכלים העומדים לרשות בית-משפט של ערעור או בית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור, בבואו לבחון אם נתקיים התנאי הראשון של קיום "סיכוי ערעור" הינם אחד משניים. האחד, כתב הערעור – אם יוגש ונספח הוא לבקשה לעיכוב ביצוע של פסק-הדין או ההחלטה. השני, אם טרם הוגש ערעור עומדת בפני בית-המשפט בקשה לעיכוב יצוע, העובדות המפורטות בה, והנימוקים בשלהם צד עותר לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה, והטענות בעטיין סבור הצד העותר כי יש לו אכן סיכויי ערעור.

בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא. יוער כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלב הראשון, כלומר, בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" שונה.

בתי-המשפט לערכותיהם השונות הטביעו 3 צורות של התייחסות לממדי הנטל ודרכי הוכחתו. ואלה הם:

הראשונה, "סיכויי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו להצלחת ערעורו[331].

השניה, "סיכויי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע כי יש לו סיכויים טובים בערעורו[332].

השלישית, "סיכוי ערעור" משמעו קיומן של טעויות יסודיות היוצרות הסתברות גבוהה כי הערעור יתקבל[333].

בתי-המשפט נקטו אם כן בשלוש רמות של נטל ההוכחה והשכנוע כאשר באו לבחון תנאי זה של "סיכויי ערעור". עם זאת, נראה הדבר שהיות והתנאי העיקרי אותו שוקל בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת עיכוב ביצוע של פסק-דין או החלטה, הינו שאלת אפשרות החזרת המצב לקדמותו, בתי-המשפט נטו לבחור בדרך המקילה עם מבקש הביצוע בשאלת החלת התנאי של "סיכויי הערעור". כלומר, קיומו של סיכוי קלוש לערעור דיו על-מנת להצביע כי המבקש עמד והרים את הנטל המוטל עליו בשאלה זו. כמו-כן, כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה כי למבקש אין כל סיכוי בערעור כי אז תידחה בקשת העיכוב מחמת נימוק זה בלבד.

בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא. יש לציין כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלבה הראשון, דהיינו בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" הינו שונה.[334]

בבחינת סיכויי הערעור יש לבחון "היווצרות סבירות גבוהה" כי הערעור יתקבל.[335] רק כאשר ברור מיניה וביה מתוך החומר המונח לפני השופט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע, שאין לערעור כל סיכוי של הצלחה, תידחה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם זה בלבד.[336]





4. היעדר אפשרות להשיב את המצב לקדמותו

העקרונות הנוגעים לשאלת שיקול-הדעת במתן סעדים זמניים יפים במרביתם אף לעניין הפעלת שיקול-דעתו של בית-המשפט בדונו בבקשה לעיכוב ביצוע.

אלא שבהבדל מהדיון בסעד הזמני, בו עדיין זכויות הצדדים אינן ברורות שכן מדובר בהליך טרם הכרעתו הסופית של בית-המשפט, הרי לעניין עיכוב הביצוע הדרישות הינן כבדות יותר שכן מדובר בהכרעה לאחר שבית-המשפט כבר נתן את פסיקתו בזכויות הצדדים, אם כי פסקו טרם הפך להיות חלוט. מכאן גם עולה ההתייחסות לסעד של עיכוב ביצוע כ"סעד זמני" באופיו שכן פסק-הדין של בית-המשפט או ההחלטה, טרם הפכו חלוטים.

העיקרון המנחה אם כן הינו שוב שאלת הפעלת "מאזן הנוחות" שבין הזוכה למפסיד. לאמור, "להיכן תהא הכף נוטה אם נשקול זו כנגד זו, אי-נוחות שתיגרם לתובע אם הצו לא ינתן, ואי-הנוחות שתיגרם לנתבע או לאחרים, אם ינתן?"[337]

חובת ההוכחה מוטלת על המבקש את הצו שצריך להוכיח לשביעות רצונו של בית-המשפט שאי-הנוחות שתיגרם לו תעלה בהרבה על זו שתיגרם לצד המשיב.

הלכה פסוקה היא שבבוא בית-המשפט לבחון את מאזן הנוחות בהליך מסוג זה, עליו להשתכנע שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה גם אם יאושר המימוש.[338]

תמציתה של ההלכה נדונה באספקלריה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולפיה[339]:

"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית (סעיף 3), הסב תשומת-הלב גם לשיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לתת צו זמני... גברה ההכרה שבתי-המשפט נדרשים ליתר זהירות מאשר בעבר במתן צווים זמניים, וכמו בסוגיות אחרות נדרשים עתה בתי-המשפט לערוך איזון בין האינטרס של התובע שהנתבע לא יכשיל בתקופת הביניים שעד למתן פסק-הדין את ביצועו, לבין האינטרס של הנתבע שזכות קניינו לא תיפגע יתר על המידה על יסוד תשתית ראייתית בלתי-מלאה. מציאות זו לדעת הפסיקה מחייבת את בתי-המשפט כלהלן:
'איזון האינטרסים האמור מחייב בחינה מחודשת של סדר הדין, נטלי ההוכחה וכמות הראיות הנדרשים בסוגיה האמורה, הן כשבאים אנו לדון בחוקיותה של הוראת דין פלונית (חוק או תקנה) שחוקקו או הותקנו לאחר חקיקת חוק היסוד ובין שעניינה בפרשנות הראויה של הוראת דין קיימת.'"[340]
זמניותו של הסעד "עיכוב ביצוע" הביא צדדים, לא אחת, להלביש בקשה לעיכוב ביצוע בלבוש של בקשה לצו מניעה זמני.


שיקול-הדעת השיפוטי המופעל על-ידי בית-המשפט בבקשה לעיכוב ביצוע שונה תכלית שינוי במהותו מזה שלמדנו לעיל לעניין הסעדים הזמניים.[341] על-אף הדמיון הסמנטי שכן גם כאן מדובר במלאכת איזון בה נוקט בית-המשפט, הרי תוכנו של שיקול-הדעת נבחן באמות-מידה שונות. שורש השוני טמון בכך שכאן מדובר בבקשה שמוגשת לאחר שזכויותיו של צד לעימות המשפטי כבר הוכרעו. הצד כבר עשה את הדרך הארוכה של הוכחת עניינו. עיכוב ביצוע משמעו העמדת אבן נגף בפני הצד הזוכה למיצוי פסק-הדין שקבע כבר את זכותו המוחלטת, בכפוף לזכות הערעור.

על-כן גם מלאכתו של בית-המשפט במלאכת האיזון אינה פשוטה שכן מכלול השיקולים הינו מצומצם ביותר. מכאן גם נגזר העיקרון שכאשר קיום איזון מלא או דומה בין הנזקים של כל צד וצד תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע. ידו של הצד שזכה בפסק-דין היא על העליונה.

תנאי זה של "אפשרות השבת המצב לקדמותו" הוא התנאי המרכזי והחשוב אותו ישקול בית-המשפט בבואו להכריע אם להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע אם לאו.

על המבקש עיכוב ביצוע להניח תשתית ראייתית ברורה ומפורטת לגבי מצבו הכלכלי של המשיב על-מנת להוכיח אי-יכולת החזרת הכספים. כל אימת שקיים חשש סביר שמא יהיה קשה או בלתי-אפשרי הדבר להחזיר את המצב לקדמותו, יעכב בית-המשפט את ביצוע פסק-הדין או ההחלטה.



5. עיכוב ביצוע בראי בית-הדין

ב- תב"ע (ת"א) נג/12-3084[342] קבע בית-הדין כי גם במקרים בהם לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, יש משמעות לסיכויי הערעור, אם כי לעיתים די בסיכויים לכאורה.

ב- בש"א 1402/00[343] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בתל-אביב לתשלום דמי הודעה מוקדמת ונסיעות עד להכרעה בערעור שהגישה המבקשת לבית-דין. בית-הדין הארצי דחה את הבקשה.

ב- בש"א 1181/01[344] נדונה בקשה לעיכוב פסק-דין לתשלום פיצויי פטורים. בקבלו את הבקשה קבע בית-הדין הארצי כי מ"כלל החומר שהיה בפנינו עולה, כי הפער הניכר מאוד בין עמדות הצדדים באשר לסכומים בהם חוייבו המבקשים לתשלום כלפי המשיבה, מקורו בפרשנות שנותנים הם לפסק-הדין של בית-הדין קמא, במיוחד באשר לקיזוז הסכומים ששולמו למשיבה ואופן חישובם. לאחר בחינת כלל נסיבות העניין, נחה דעתנו, כי מן הדין הוא להיעתר לבקשה וכך אנו עושים. על-כן מחליטים אנו לעכב את ביצוע פסק-הדין במובן זה, שתשלום הסכום הנתבע, למעלה מזה ששולם למשיבה, יעוכב עד שתתקבל החלטת הרשם בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור. במהלך שבוע ימים בלבד שלאחר מכן יהא בידי הצדדים לשקול המשך מהלכיהם".

ב- בש"א 1050/00[345] נדחתה בקשה לעיכוב בדבר פסיקת בית-הדין לגבי חיוב דמי ביטוח, הוצאות רכב וטלפון.

ב- בש"א 381/99[346] נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין לחישוב הפרשי פיצויי פיטורים, דמי הבראה והוצאות נסיעה.

ב- בש"א 280/99[347] נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שחייב המעביד לשלם לעובד תשלומים שונים בגין דמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה, פדיון חופשה שנתית, דמי כלכלה ופרמיית עידוד.

ב- בש"א 1035/00[348] נתקבלה בקשה לעיכוב ביצוע לאור העובדה שנראתה טעות יסודית בפסק-דינו של בית-משפט קמא.

ב-דב"ע נז/9-322[349] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע כאשר העילה הינה הגשת עתירה לבית-הדין הגבוה לצדק. בית-הדין דחה בקשה לעיכוב ביצוע מחוסר סמכות וכדבריו "בית-הדין הארצי לעבודה, הוא ערכאת הערעור היחידה והסופית על פסק-דין של בית-דין איזורי. לפיכך, פסק-דינו של בית-הדין הארצי הוא אינו בגדר החלטה אשר תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 חלה לגביה".

ב- ב"ש 2930/91, עש"מ 2751/91[350] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע של פיטורים. המבקש הורשע בבית-הדין המשמעתי של עובדי המדינה, על-פי הודאתו, בעבירה על-פי סעיף 17(ד) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 לפיו "התנהג התנהגות שאינה הולמת את תפקידו כעובד המדינה או התנהג התנהגות העלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה". בית-הדין דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע.

ב- בש"א 7/99, בש"א 12/99[351] נדונו שתי בקשות לעיכוב ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בירושלים בנושא של זכויות לגמלת פרישה. בית-הדין קבע:

"10. בנסיבות העניין שלפנינו, נראה לנו כי בסירובו של בית-הדין האיזורי להיעתר לכל חלקי הבקשות של תנובה ו-קג"מ, ניתן לראות סירוב, שהוא בגדר סירוב חלקי, אשר איפשר להן להגיש את בקשות עיכוב הביצוע אל ערכאת הערעור בבית-הדין הארצי, בהתאם לתקנה 469 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
11. באשר לבקשות תנובה ו-קג"מ לגופן, הגענו למסקנה כי בנסיבות העניין שלפנינו יש לשים את הדגש ולתת את המשקל המירבי לשיקול מאזן הנזקים, הנוחות והאינטרסים של הצדדים ולתוצאות אשר תיגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מפסיקתו של בית-הדין האיזורי. על-פי שיקול זה הגענו למסקנה, כי בשים-לב לגילו של המשיב ומהות התשלומים שבהם מדובר (גמלת פרישה), אין מקום לעכב את ביצוע פסק-דינו של בית-הדין האיזורי בעניין התשלומים השוטפים, כאמור בפסקאות 26ב. ו-26ג. לפסק-דינו, כמצוטט בפסקה 2 לעיל. לפיכך, בקשות עיכוב הביצוע של תנובה ו-קג"מ נדחות.
נוסיף, כי ככל שיתקבל ערעורה של תנובה, ותתעורר שאלה של החזרת תשלומים מהמשיב אליה, הרי שמאחר שחיובי תנובה ו-קג"מ הם חיובים "ביחד ולחוד", ניתן יהיה להבטיח החזרת התשלומים לתנובה בדרך של החזר באמצעות קג"מ.
12. יחד עם זאת, בהתחשב בגילו של המשיב ומהות החיובים בפסק-דינו של בית-הדין האיזורי, אנו מחליטים כי הדיון בשלושת הערעורים של הצדדים יתנהל במאוחד ובדרך של סיכום טענות בכתב."

ב- בש"א 218/99[352] נדונה בקשה להורות על עיכוב ביצוע פסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב ובו חוייבה המבקשת בתשלום פיצויי פיטורים וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על-ידי המבקשת על פסק-הדין הנ"ל לבית-הדין הארצי לעבודה. בית-הדין קבע מפי כב' השופטת א' סלע:

"ה. מאזן הנזקים והנוחות בנסיבות המיוחדות של מקרה זה וסיכויה הטובים של המבקשת לזכות בערעורה יש בהם כדי להכריע לטובת העותרת לבקשת המבקשת לעיכוב ביצועו של פסק-הדין.
7. מנגד טענה בא-כוח המשיבה וכעולה מתגובתה לבקשה בבית-הדין קמא:
א. על-פי הפסיקה החד-משמעית בית-משפט אינו מעכב ביצוע פסק-דין הקובע חיוב כספי;
ב. מצבה הכלכלי של המשיבה אינו קשה, אלא נורמלי לחלוטין. בבעלותה דירה גדולה, היא ובעלה עובדים;
ג. המבקשת אינה יכולה להסתמך על מה שאירע לפני 9 שנים כדי לגזור מכך לעניין מצבה הכלכלי של המשיבה. מה עוד שגם אז מצבה הכלכלי לא היה קשה;
ד. המבקשת הינה גוף גדול ועשיר וכאשר מאזנים את הדברים, ברור שהמשיבה תנזק יותר מאשר המבקשת.
8. בטיעוניה בפנינו הודיעה בא-כוח המשיבה שאין לה התנגדות שהכסף שישולם מכוח פסק-הדין יועבר אליה בנאמנות.
9. לאחר עיון בבקשה ובטענות הצדדים נראה לנו שמבלי להיכנס לשאלת סיכויי המבקשת לזכות בערעור, אין מקום להיענות לבקשה.
10. א. הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע עם נתינתו והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצועו של פסק-הדין שמערערים עליו;
ב. העילה העיקרית העלולה להניא את בית-הדין לעכב את הביצוע היא שאם תזכה המבקשת בערעורה לאחר שכבר בוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו;
ג. במקרה מושא התיק שבפנינו המדובר בפסק-דין בו חיוב כספי גרידא והכלל הוא שבמקרה כזה אין נטיה לעכב ביצועו של פסק-דין באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי-הפיך שאין לתקנו. החריג לכלל הינם המקרים בהם יש בידי החייב לשכנע כי לא יוכל להיפרע מהזוכה אם יצליח בערעורו. ובנסיבות המקרה דנן אין כדי לגבור על כלל זה;
ד. יצויין שבתצהיר שצורף לבקשה ציינה המצהירה שהמשיבה ובעלה הינם שכירים, לבעלה של המשיבה הכנסה נוספת מקיצבת פנסיה ממשרד הביטחון בגין שירותו בעבר בצבא קבע, בחכירת המשיבה ובעלה בית מגורים בישוב אריאל שבשומרון ובבעלותם שני כלי רכב. אין בתצהיר פירוט הנסיבות המורות כי ביצועו המיידי של פסק-הדין עלול להסב למבקשת נזק שאין לו תקנה;
ה. לא הוכח חששה של המבקשת די צורכה, ומנגד גם לא היה מוכח חשש כזה הרי משהסכימה בא-כוח המשיבה שהכסף שישולם מכוח פסק-הדין יועבר אליה בנאמנות אין הוא קיים עוד.
11. לאור זאת אנו מחליטים שהסכומים שישולמו מכוח פסק-הדין יועברו לבא-כוח המשיבה בנאמנות."

ב- בש"א 347/99[353] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי. בית-הדין קבע מפי כב' הנשיא א' אדלר:

"5. בבקשה לעיכוב ביצוע אשר בפנינו מבקש בא-כוח המוסד לעכב באופן חלקי את ההליכים, היינו: רק את חלקו הרטרואקטיבי של פסק-הדין – החלק המתייחס לתשלום גמלת הסיעוד עבור התקופה שתחילתה בתאריך 1.8.1998 ועד למועד הגשת הבקשה שלפנינו. לטענת בא-כוח המוסד, כוונת המחוקק היתה להבטיח אספקה של שרותי סיעוד בעין ולא בדרך של תשלום כספי. חיובו של המוסד במתן גמלת הסיעוד באופן רטרואקטיבי, מחייב את המוסד לתתה בדרך של תשלום כספי. כן נטען, כי עיכוב חלקו הרטרואקטיבי של פסק-הדין לא יגרום למשיבה כל נזק, באשר מדובר בתשלום כספי, שכן אם ידחה הערעור הגמלה תשולם בתוספת פיצוי.
עוד נטען, כי אם יתקבל הערעור והסיכויים לכך, לטענתו, טובים, יהיה המוסד מנוע מלגבות את התשלום שהוא נדרש לבצע כעת.
6. בא-כוח המשיבה מתנגדת לעיכוב ביצוע פסק-הדין ו/או חלק ממנו. לטענת בא-כוח המשיבה המוסד לא הצביע על טעות שנפלה בפסק-דינו של בית-הדין קמא, אשר בגינה ניתן לאמר כי טובים סיכוייו לזכות בערעור וכי המוסד לא הראה מהם הנזקים העלולים להיגרם לו אם לא יעוכב הביצוע. עוד נטען, כי הנזק העלול להיגרם למוסד הינו כאין וכאפס לעומת נזקה של המשיבה, 'החיה בחרדה יומיומית שמא יאזלו הכספים בחשבונותיה ולעומת הסבל והצער הנגרמים לה עקב אי-ביצוע התשלום'. לבסוף נטען, כי האבחנה בין חלקו הרטרואקטיבי של התשלום לבין החלק שמיום פסק-הדין ואילך היא מלאכותית.
7. לאחר עיון בטיעוני באי-כוח בעלי הדין ואיזון בין מכלול השיקולים, הגענו לכלל מסקנה, כי במכלול הנסיבות דנן, אין מקום לעיכוב ביצוע חלקו הרטרואקטיבי של פסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין קמא.
8. תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל הליך ערעור, חלות בבית-הדין לעבודה מכוח האמור בתקנה 129(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
הסמכות לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין האיזורי מסורה לבית-דין זה, כאשר הוגש ערעור על פסק-הדין ועיכוב הביצוע מתבקש לצורך הדיון בהליך הערעור.
9. אמות-המידה להפעלת שיקול-הדעת המוקנה לבית-משפט, לרבות בית-הדין לעבודה, לעיכוב ביצוע בוארו בפרשת בש"א 8240/96, ע"א 6626/96 איתן חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5) 403 כדלקמן:
'הכלל הוא כי מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק-הדין מוטל לשכנע את בית-המשפט בקיום נימוק המצדיק סטיה מן הכלל... סטיה כאמור עשויה להיות מוצדקת בהתקיים שני תנאים מצטברים: כי למערער סיכויים טובים להצליח בערעורו; וכי אם לא יעוכב הביצוע, והערעור יתקבל, יהיה זה מן הנמנע – או קשה מאוד – להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי של פסק-הדין יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון...
כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין הקובע חיובי כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעורו לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו...'; ראה גם: ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום בע"מ נ' משרד התעשיה והמסחר ואח', תק-על 98(1) 563; בש"א 107/99 טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' יוסף שרפי ואח' (טרם פורסם, ניתנה ביום 14.9.1999)).
בנוסף, על בית-הדין לשקול ולבחון את מאזן הנזקים או מאזן הנוחות, האינטרסים של הצדדים והתוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מההחלטה (ראה: בש"א 7/99 תנובה-מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' יהושע פאול וקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ, תק-אר 99(1) 240).
10. במקרה דנן, עסקינן בחיוב כספי ואין המדובר בנזק בלתי-הפיך שעתיד להיגרם למוסד. מאידך, אם חס וחלילה תתקיימנה נסיבות סעיף 308 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 אפשר שלא יהיה מי שיקבל את החוב בגין גמלת העבר.
המוסד לא השכיל להראות מה הן הנסיבות בעטיין עלול להיגרם לו נזק ממשי בלתי-הפיך ככל שיזכה בערעור, ומדוע לאחר שיבוצע פסק-הדין של בית-הדין קמא, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו ולהשיב לו את הסכומים שישולמו למשיבה. יתר-על-כן, הבקשה לא נתמכה בתצהיר, בפרט לעניין מצבה הכספי של המשיבה ויכולתה להשיב את הכספים שישולמו לה, היה וערעורו של המוסד יתקבל.
11. יש לשקול את האינטרסים של הזוכה-המשיבה למימוש פסק-הדין; זאת בשים-לב לגילה המתקדם של המשיבה ולאור מהות הגמלה הנדונה. מכל האמור עולה, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה הן לעניין חלקו הרטרואקטיבי של פסק-הדין והן לעניין הזכאות לגמלת סיעוד מעתה ואילך.
12. סוף דבר – הבקשה נדחית."

ב- בש"א 313/99[354] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-הדין בנושא מכרז, בית-הדין קבע:

"6. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, בתיקי בית-הדין קמא ובתיק בית-דין זה ואיזון בין מכלול השיקולים, נחה דעתנו, כי בנסיבות העניין אין מקום לעיכוב ביצוע פסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין קמא.
7. תקנות 466-471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לעניין עיכוב ביצוע וסעד זמני בשל הליך ערעור, אומצו בתקנה
129(2) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991.
הסמכות לעיכוב ביצוע פסק-דין שניתן על-ידי בית-הדין האיזורי מסורה לבית-דין זה, כאשר הוגש ערעור על פסק-הדין ועיכוב הביצוע מתבקש לצורך הדיון בהליך הערעור.
8. הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מונעת בעד הזוכה להוציא לפועל את פסק-הדין או לפעול על פיו בכל דרך אחרת. מי שזכה בדין זכאי להינות מפרי הזכיה, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק-הדין מוטל לשכנע את בית-הדין בקיום נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מן הכלל.
9. בבסיס הבקשה מתבקש סעד, שלכאורה לו היה מתקבל, היה שם לאל את החלטת בית-הדין קמא ומהווה למעשה קבלת הערעור התלוי ועומד בבית-דין זה.
10. על העיריה לפרסם מכרז לתפקיד גיזבר העיריה, עד ליום 28.10.1999, אשר יעמוד בדרישות כפי שהותוו בפסק-הדין שניתן על-ידי בית-הדין קמא. העיריה תכלול במסמכי המכרז הודעה, על כך שאיוש התפקיד יהא באופן זמני ועל קיומו של ההליך בבית-דין זה.
11. הנימוקים לבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק-הדין, פורטו בתצהיר שתמך בבקשה. אין לקבל את האמור בסעיף 4 לתצהיר (ראה סעיף 5 לעיל).
תפקיד גיזבר העיריה טרם אוייש מכוח מכרז. כאשר יפורסם מכרז על-ידי העיריה, הזוכה במכרז יכול להיות אחד משניים: מועמד שיענה על דרישות המכרז הקודם שפרסמה העיריה או מועמד שיענה על הדרישות כפי שהותוו על-ידי בית-הדין קמא.
במידה והמועמד הנבחר יעמוד בדרישות המכרז הקודם שפרסמה העיריה, היה ובית-דין זה יקבל את הערעור, אזי ימשיך הזוכה לכהן בתפקיד; היה והערעור ידחה, אזי תבוטל ההתקשרות עמו.
במידה והמועמד הנבחר יעמוד בדרישות, כפי שהותוו על-ידי בית-הדין קמא, אזי אחת היא אם הערעור יתקבל או ידחה, מפני שמועמד זה עונה על דרישות המכרז הקודם שפרסמה העיריה.
12. אשר-על-כן, הבקשה אינה מעלה עילה וכל אדם שיבחר לכהן כגיזבר העיריה מכוח המכרז החדש שיפורסם, לא יקבע "עובדה מוגמרת" באשר לתוצאת הערעור בבית-דין זה.
13. הדיון בערעור יתקיים ביום 30.11.1999 בשעה 10:00. הצדדים יגישו עיקרי טיעון עד שבעה ימים לפני מועד הדיון.
14. סוף דבר – הבקשה נדחית."
ב- בש"א (חי') 5903/08[355] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין לפיו נקבע כי בין המבקשת למשיב התקיימו יחסי עובד ומעביד ועל פיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב את הסך של 158,535 ש"ח בגין פיצויי פיטורים ואת הסך של 2,000 ש"ח בגין דמי הבראה. בית-הדין בקבלו את הבקשה באופן חלקי קבע כי "כל הנוגע לסכום התביעה (במובחן מן ההוצאות שנפסקו) אנו נעתרים באופן חלקי לעתירתה החלופית של המבקשת וקובעים כי פסק-הדין ישולם למשיב בכפוף להפקדת ערובה להנחת-דעת רשם בית-דין זה".

ב- בש"א (ב"ש) 2436/08[356] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין, לפיו חוייבה המבקשת לשלם למשיב סך של 29,174 ש"ח בגין פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות כמפורט בפסק-הדין, עד להכרעת בית-הדין הארצי לעבודה בערעור שיוגש על פסק-הדין מטעם המבקשת. בית-הדין דחה את הבקשה מחמת חוסר פירוט הבקשה לעניין סיכויי הערעור ומצבו הכספי של המשיב.

ב- בש"א (י-ם) 1822/08[357] נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע על פסק-דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט. בית-הדין קבע כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ודי בכך כדי לדחותה. זאת ועוד. לא די לטעון כי ביצוע התשלום יגרום נזק בלתי-הפיך, וכי לא ניתן יהא לגבות את הכספים שישולמו אם הערעור יתקבל. טענות כאלה יש לפרט, ויש להתכבד ולהיכנס למצבם הפיננסי של שני הצדדים תוך מתן הסבר מדוע מאזן הפגיעה והתועלת מטה את הכף לטובת המבקש. קרי, טענה כללית וסתמית בדבר קשיי גביה בעתיד אינה מספקת.

בנוסף קבע בית-הדין כי "יש לזכור כי עסקינן בפסק-דין אשר ניתן בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ובשל כך סיכויי הערעור הינם נמוכים" ובמיוחד לאחר שהוסבר לצדדים בטרם הסכימו להכרעה בדרך זו, והם אף חתמו על פרוטוקול הדיון שם מוסבר הדבר ואף מודגש.

ב- בש"א (חי') 3461/08[358] ניתן פסק-דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי-המשפט ובו חוייב המבקש לשלם למשיב סך של 10,500 ש"ח. בית-הדין בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע כי אין "נסיבות מיוחדות כלשהן, המצדיקות עיכוב ביצוע פסק-הדין, קל וחומר, כאשר מדובר בפסק-דין כספי שניתן על דרך הפשרה".

ב- בש"א (ת"א-יפו) 3413/08[359] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין עד מועד להכרעה של בית-הדין הארצי בבקשת רשות הערעור אשר הגיש המבקש על החלטת בית-הדין שלא לבטל את פסק-הדין.

בדחותו את הבקשה קבע בית-הדין כי "במקרה זה לא קיים נימוק המונע מהמשיב "להינות" מפרי הזכיה במועד שנקבע בהחלטה. המבקש, עליו מוטל הנטל, לא הוכיח מדוע יש להורות על עיכוב ביצוע התשלום, וכן לא הביא ולו ראשית ראיה לכך שיקשה עליו, במידה ובקשת רשות הערעור תתקבל ובהמשך גם הערעור, להשיב את המצב לקדמותו ככל שהדברים תלויים במשיב וזהו כאמור אחד משני התנאים המצטברים שעל בית-המשפט לשקול שעה שהוא דן בבקשת עיכוב. כל שנטען הוא ביחס למצבו הכלכלי של המבקש, וטענה דומה לא נטענה ביחס למשיב".

ב- בש"א (חי') 4313/08[360] נדונה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין שניתן על-ידי ועדת התעסוקה מכוח חוק חיילים משוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949 ואשר חייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,490 ש"ח וכן 600 ש"ח הוצאות משפט. בית-הדין קבע "כי יש הצדקה להורות שהמערערת תפקיד את הסכום שנפסק בקופת בית-הדין או בקופת ההוצאה לפועל עד להכרעה בערעור".

ב- בש"א (נצ') 2831/08[361] נדון ערעורו של המשיב על החלטה של ועדת המומחים לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994. בפסק-הדין הוצהר על בטלות החלטתה של ועדת המומחים ונקבע כי יש להשיב את עניינו של המשיב לדיון בפני ועדת מומחים, תוך שנקבע שעל ועדת המומחים שתדון בעניין, יהיה לדון בעניינו של המשיב מתחילתו ועד סופו, ואם הרכב ועדת המומחים יוחלף בטרם סיום הדיון, יהיה על ההרכב החדש לדון בעניין מתחילתו.

המבקשת הגישה ערעור על פסק-הדין ובבקשה דנן היא עותרת לעכב את ביצועו של פסק-הדין, עד להחלטה בערעור שהוגש. בית-הדין בקבלו את הבקשה קובע כי "בשל העובדה שהדיון בערעור יסוכל אם הביצוע לא יעוכב – אני סבור שנכון לקבל את הבקשה ולעכב את ביצועו של פסק-הדין (למעט בעניין פסיקת הוצאות המשפט, שבעניין זה מדובר בסעד כספי, שאין מקום לעכב את ביצועו)".

ב- בש"א (נצ') 2606/08[362] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין שעסק בעניין חיובו של המבקש בגין פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. בבקשה נאמר כי כל יתר הרכיבים שולמו למשיב. המבקש הציע להפקיד את הכספים בקופת בית-הדין. בית-הדין קבע כי הצעה זו סבירה ומאזנת נכון בין האינטרסים של הצדדים והנזק אשר יגרם להם אם יעוכב פסק-הדין, אם לאו.

ב- בש"א (ת"א-יפו) 2778/08[363] ניתן פסק-דין בו חוייבו המבקשים לשלם למשיבה פיצויי פיטורים ויתרת חלף הודעה מוקדמת. המבקשים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע בה טענו כי סיכוייהם לקבלת הערעור שהוגש גבוהים. בית-הדין קבע כי המבקשים לא ביססו את טענתם לגבי חוסר יכולתה של המשיבה להשיב את הסכום אשר ישולם לה והסתפקו בהעלאת טענה סתמית. די באלה כדי להביא לדחייתה של הבקשה לעיכוב ביצוע.

ב- בש"א (נצ') 2561/08[364] נדונה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין שניתן שבמסגרתו חוייבה המבקשת-הנתבעת לשלם למשיב-התובע סך של 40,000 ש"ח בנוסף לסך של כ- 17,000 ש"ח אשר שולם לו לאחר סיום עבודתו בשירותה וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק-הדין לבית-הדין הארצי לעבודה.

בדחותו את הבקשה קבע בית-הדין כי "המבקשת אף לא התיימרה לטעון כי יגרם לה נזק כלשהו שאיננו ניתן לתיקון ככל שלא יעוכב ביצועו של פסק-הדין, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה".

ב- בש"א (ב"ש) 1765/08[365] המבקשת הגישה ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה ובמקביל הגישה בקשה לעכב את ביצוע פסק-הדין וכן לעכב את מירוץ פיצויי ההלנה.

בית-הדין קבע כי "מאחר שבמקרה דנן, מדובר במשיבה שהינו עובדת זרה אשר לא ניתן להבטיח כי תשהה בארץ עד למועד מתן פסק-הדין בערעור ומנגד יש להבטיח את תשלום שכר המינימום והזכויות סוציאליות לעובדת הזרה, סבורני כי איזון אינטרסים ראוי מחייב את התוצאה לפיה ביצוע פסק-הדין יעוכב בכפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית-הדין זה את מלוא הסכום אשר לו זכאית המשיבה על-פי פסק-הדין".

ב- בש"א (ת"א-יפו) 2271/08[366] קבע בית-הדין כי "בשים-לב למאזן הנוחות ולנזק שעלול להיגרם לכל אחד מהצדדים באם יקויים פסק-הדין עוד לפני שיישמע ערעורו של המבקש עליו, מצאתי כי רב הנזק שעלול להיגרם למבקש במצב דברים זה מהנזק שעלול להיגרם למשיבים, כיוון שאם יידרש לקיים את פסק-הדין כעת, יקשה עליו להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורו. אם יינתן פסק בוררות ובו יוכרע כנגד עמדתו של המבקש, וערעורו בפני בית-הדין הארצי יתברר לאחר מתן הפסק – לא ניתן יהיה עוד לשמוע את טענות המבקש באשר לעילות לפסלות הבורר או לתוקפו של כתב ההתחייבות; והמבקש יידרש לפתוח בהליכים לביטול פסק הבורר, כאשר ביטול מעין זה מותנה בקיום אחת מן העילות המנויות בחוק הבוררות".

ב- בש"א (י-ם) 1479/08[367] קבע בית-הדין כי המבקשת לא מצאה לנכון להבהיר מה הן טענותיה בערעור ולפיכך הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

ב- בש"א (ב"ש) 1713/08[368] נדונה בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין לפיו חוייבו המבקשים לשלם למשיבה 1 סך של 131,609.05 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, עד להכרעת בית-הדין הארצי בערעור שהוגש על פסק-הדין מטעם המבקשים.

בית-הדין קבע כי "אין בבקשת המבקשים, לרבות בתצהירו התומך של המבקש 1 שצורף, כל עילה לעכב את ביצוע פסק-הדין בשים-לב לפסיקה שפורטה לעיל. טענות המבקשים בדבר מצבה הכלכלי של המשיבה לא הוכחו ואף נסתרו על ידה, כפי שפורט בתצהיר המשיבה ובנספחים שצורפו לו".

ב- בש"א (ת"א-יפו) 647/08[369] נדונה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין לפיו נקבע, כי בין הצדדים שררו יחסי עובד ומעביד והמבקשת חוייבה בתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, שכר עבודה והחזר הוצאות.

בית-הדין קבע במקרה דנן, כי "האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בשלב זה יהא לעכב את ביצוע תשלום פסק-הדין למשיב אולם בכפוף להפקדת מלוא הסכום שנפסק בקופת בית-הדין".


[314] להרחבה בנושא עיכוב ביצוע ראו בספרו של ד"ר אליעזר בן שלמה עיכוב ביצוע במשפט האזרחי (אוצר המשפט, תוספת 9).
[315] בש"א 6801/95 הליליס בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מט(3) 258 (1995) מפי כב' השופט ג' בך: "בדומה לכך, פסקתי לאחרונה ב- בש"א 7116/95, ע"א 7115/95 צראף נ' עזבון המנוח פלימן סגאש, תק-על 95(4) 163 (1995) כי בקשה שמוגשת לבית-משפט שלערעור בה מתבקש צו שיאסור על המשיבים לערעור מעשות שימוש, עד מתן פסק-דין בערעור, בהחלטות בית-המשפט קמא עליהן מערערים, איננה אלא בקשה ל"עיכוב ביצוע", שהרי בקשה כזו, ואין זה משנה באיזו כותרת בוחר לו המבקש להכתיר אותה, הינה, הלכה למעשה, בקשה ל'התליית פעולתה של החלטה'. בהתאם לכך דחיתי את הבקשה, היות שבניגוד להוראות תקנות 467 ו-468 לתקנות סד"א, לא הוגשה תחילה לבית-המשפט שנתן את ההחלטות."
[316] ד"ר י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 864.
[317] ע"א 1869/01 כל בו 2000(1990) הרצליה נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2) 630 (2001).
[318] בש"א 7/99 תנובה נ' יהושע פאול, תק-אר 99(1) 240 (1999).
[319] בש"א 3158/91 פלאטו שרון נ' קומפני פאריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5) 499 (1991).
[320] בש"א (ת"א-יפו) 3588/08 ביתן שרה ואח' נ' ברבו הייזל, תק-עב 2008(3) 2037
(2008).
[321] ראה גם דב"ע 97/392-9 נתיב קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ, עבודה-ארצי לא(1) 42; ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה 4 תל-אביב, פ"ד נג(1) 187 (1999).
[322] ע"א 3754/01 עזבון המנוח מחמד יוסף חלאיילה ואח' נ' עזבון המנוח פאיז מחמד קסום, תק-על 2001(3) 18 (2001).
[323] י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה 7) 863.
[324] ב"ש 940/86 וולטר רוט ו-2 אח' נ' Deak & Co. Inc ואח', פ"ד מא(1) 217 (1987).
[325] ע"א 1869/01 כל בו 2000 הרצליה (1990) נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2) 630 (2001).
[326] רע"א 771/00 טרפיטק טכנולוגיות והנדסת נ' אפרים תמרי, תק-על 2000(2) 811 (2000).
[327] רע"א 1069/94 יעקב זאגא ואח' נ' שפרה גנור, תק-על 94(2) 1926 (1994).
[328] בש"א 1042/91 לייב וולדמן נ' הרי לונאי ואח', תק-על 91(2) 178 (1991).
[329] בש"א 4662/90 ע"א 4661/90 רחל זלקינד נ' טובה רוזן ואח', תק-על 90(3) 74 (1990).
[330] ע"א 6197/00 אביגדור פלדמן נ' אהרון אמינוף – שופט, תק-על 2000(3) 2011 (2000). ראה גם בש"א 3755/96 גוראב עקיבא נ' אסתר פינקל, תק-על 96 (2) 916 (1996).
[331] ע"א 1828/01 יצחק מונטיליו ואח' נ' יעקב דילו ואח', תק-על 2001(1) 1275 (2001).
[332] ע"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334 (1989).
[333] בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1) 178 (1990).
[334] ראה דיוננו להלן, בהמשך פרק זה.
[335] בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1) 178 (1990).
[336] המ' 25/81 מיכאל גולדנברג נ' מיכאל בנט, פ"ד לה(2) 360 (1981).
[337] י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7).
[338] בש"א (י-ם) 8721/01 אייל פרידמן נ' בנק דיסקונט, תק-מח 2001(4) 1013 (2001).
[339] ד"ר אליעזר בן שלמה דיני עיקולים (אוצר המשפט בע"מ) 168.
[340] רע"א 8420/96 דן מרגלית נ' משכן, פ"ד נא(3) 789 (1997) וכן ראה פסק-הדין בספרו של ד"ר אליעזר בן שלמה, עורך-דין דיני עיקולים, 180.
[341] ראה דיוננו לעיל: בפרק 3, תת-סעיף 2 על ה"אבחנה בין סעד זמני בערעור לבין עיכוב ביצוע".
[342] תב"ע (ת"א) נג/12- 3084 אליהו סולטן נ' ניסים, תק-עב 93(2) 769 (1993).
[343] בש"א 1402/00 מיס אל אופנה עילית לנשים נ' כהן דנה, תק-אר 2001(1) 194 (2001).
[344] בש"א 1181/01 רחימי אלברט ואח' נ' מרגוט מלכה, תק-אר 2001(2) 28 (2001).
[345] בש"א 1050/00 יעל תכנה ומערכות נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2000(3) 591 (2000).
[346] בש"א 381/99 לוידס רג'יסטר אוף שיפינג נ' מרים סואיד, תק-אר 2000(2) 137 (2000).
[347] בש"א 280/99 קציר רובינסון (1985) חברה נ' משה איתם, תק-אר 2000(2) 43 (2000).
[348] בש"א 1035/00 אריה נצר ואח' נ' אס ג'י די. הנדסה בע"מ, תק-אר 2000(1) 395 (2000).
[349] דב"ע נז/322-9 יחזקאל נחום נ' מן תעשיות שמורי מזון, תק-אר 97(3) 229 (1997).
[350] ב"ש 2930/91 יוסף אזולאי נ' נציבות שירות המדינה, תק-על 91(2) 576 (1991).
[351] בש"א 7/99 בש"א 12/99 תנובה נ' יהושע פאול ו-2 אח', תק-אר 99(1) 240 (1999).
[352] בש"א 218/99 בנק הפועלים בע"מ נ' מילר נחמה, תק-אר 2000(1) 108 (2000).
[353] בש"א 347/99 המוסד לביטוח לאומי נ' פרידה וימר, תק-אר 99(4) 19 (1999).
[354] בש"א 313/99 עיריית קריית ביאליק נ' ד"ר רפאל ורטהיים, תק-אר 99(3) 226 (1999).
[355] בש"א (חי') 5903/08 אליאנס חברה לצמיגים (1992) בע"מ נ' פנחס (רובין) קרצב, תק-עב 2008(3) 8914 (2008).
[356] בש"א (ב"ש) 2436/08 אביסרור משה ובניו עבודות בניין ופתוח בע"מ נ' שמעון אפרים, תק-עב 2008(3) 8378 (2008).
[357] בש"א (י-ם) 1822/08 מעון "בן-דוד" נ' אהרון יהודית, תק-עב 2008(3) 9261 (2008).
[358] בש"א (חי') 3461/08 חמישקין איגור נ' לבצ'וק ולדימיר, תק-עב 2008(2) 3872
(2008).
[359] בש"א (ת"א-יפו) 3413/08 אפרים שלו נ' אלחנן צעירי, תק-עב 2008(3) 2888
(2008).
[360] בש"א (חי') 4313/08 שחף אבטחה 1989 בע"מ נ' קיסנר פלורין, תק-עב 2008(3) 1482 (2008).
[361] בש"א (נצ') 2831/08 מדינת ישראל נ' רודא עתאמנה, תק-עב 2008(3) 550 (2008).
[362] בש"א (נצ') 2606/08 דוד שאבי נ' ריאד בלעוט, תק-עב 2008(2) 8558 (2008).
[363] בש"א (ת"א-יפו) 2778/08 גן שירוני – רוני עמר נ' לנדביגר פרידה, תק-עב 2008(2) 8132 (2008).
[364] נדחה. בש"א (נצ') 2561/08 ש.א.ש צפון והעמקים בע"מ נ' חלמי מוחמד, תק-עב 2008(2) 5536 (2008).
[365] בש"א (ב"ש) 1765/08 זוהרה אברג'יל נ' ראוג'נדר קאור, תק-עב 2008(2) 4266
(2008).
[366] בש"א (ת"א-יפו) 2271/08 רמי ועקנין נ' רמי פלר ואח', תק-עב 2008(2) 3515
(2008).
[367] בש"א (י-ם) 1479/08 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' יהודית שטויאר, תק-עב 2008(2) 3718 (2008).
[368] בש"א (ב"ש) 1713/08 מאיר אלימלך ואח' נ' ברוורמן ילנה ואח', תק-עב 2008(2) 3678 (2008).
[369] בש"א (ת"א-יפו) 647/08 פרחי ביקל בע"מ נ' מייקל מיכאל דובדבני, תק-עב 2008(2) 7876 (2008).