עוולת התקיפה

ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 64901/96 {דורית פולק נ' אריאל פולק, תק-מש 2001(3), 83 (2001} נפסק מפי כב' השופט גייפמן יהושע:

"1. תביעת נזיקין בעוולת התקיפה, שהגישה אישה כנגד בעלה, ובה נתבקש בית-המשפט לחייב את הבעל ב"פיצויים עונשיים" בגין נזק לא ממוני.
כנגד הגיש הבעל תביעת נזיקין, שעיקרה גרימת נזק לרכוש המשותף.
2. במשפט האנגלי בוטלה ב- 1962 החסינות בנזיקין בתביעות בין בני זוג, ונקבע שלעניין תביעה נזיקין - דינם של בני זוג כפנויים.
בישראל מחוקק פקודת הנזיקין מצא לנכון לקבוע בסעיף 18(א): 'לא תוגש תובענה של בן זוג או נציג עזבונו נגד בן זוגו או נגד נציג עזבונו בשל עוולה שנעשתה לפני נישואיהם או כל עוד נישואיהם שרירים'.
על הוראת דין זו נמחתה ביקורת בפסיקה. ב- ע"א 479/60 אפלשטיין נ' אהרוני, פ"ד טו 760, 682 (1961) אמר השופט כהן:
'אין לא טעם ולא עניין ציבורי בהגנה, כביכול, על שלום הבית בין שני בני זוג שהגיעו לידי התדיינות ביניהם. אם מוכן הניזוק לתבוע את בן זוגו לדין על הנזק שהסב לו, למה יגרע חלקו של הניזוק שלא יוכל לממש זכויותיו.'
ביקורת זו הביאה בישראל לביטול החסינות בנזיקין בין בני זוג, והוראת סעיף 3 לחוק הסדר התדיינות בין בני זוג, התשכ"ט-1969 הורתה על ביטול סעיף 18(א) לפקודת הנזיקין.
ממועד זה יחסי בעל-אישה נשלטים גם על-ידי מערכת דיני הנזיקין, ובני הזוג ביחסים הפנימיים ביניהם אינם נהנים עוד מחסינות בנזיקין.
3. כל עילת תביעה בנזיקין והעובדות הרלוונטיות לה. נפתח בתביעת הנזיקין של האישה בעוולת התקיפה.
4. על תופעת האלימות במשפחה אמר השופט שלמה לוין ב- דנ"פ 3371/98 אזואלוס נ' מדינת ישראל, דינים עליון נח 348 (2000):
'אלימות במשפחה הפכה למכת מדינה באופן המעורר חלחלה, ונשים מותקפות עד כדי קיפוח חייהן, בנופלן קורבן לקנאת בעליהן, לנקמנותם או לגחמותיהם.'
והוסיפה השופטת שטרסברג-כהן:
'כאשר האלימות במשפחה פשתה במקומותינו... אין מקום למסר סלחני.'
לצורך התמודדות עם תופעת האלימות במשפחה חברו ענפי המשפט השונים, והעמידו כלים שונים כדי למגר תופעה חמורה זו. המשפט הפלילי תרם את דרכי הענישה, המשפט האזרחי תרם את דרכי ההגנה על בן המשפחה המוכה (צו הגנה, צו הרחקה ודרכי טיפול), ודיני הגירושין הכירו באלימות בין בני זוג כעילה לגירושין.
5. האם דיני הנזיקין יכולים אף הם להרים תרומה למיגור התופעה של אלימות בין בני זוג, במיוחד כאשר במרבית אירועי האלימות במשפחה הנזק שנגרם לאישה הוא נזק לא ממוני.
האם ניתן בדיני נזיקין לחייב בעל מכה לשלם לאשתו פיצויים עונשיים (פיצויים לדוגמה) בגין נזק לא ממוני (כאב, סבל, בושת) בעוולת התקיפה.
6. בין רכיבי ראש הנזק הלא-ממוני של אישה מוכה, ניתן למנות:
(א) כאב פיזי בגין התקיפה.
(ב) תחושת פחד היוצרת תשישות רגשית.
(ג) בושה בשל היחס שהאישה מקבלת מבן זוגה, ותחושת בידוד.
(ד) דיכאן ותחושת אובדן.
(ה) פגיעה בהערכה עצמית של בן הזוג המוכה.
להבדיל מהנזק הלא-ממוני, הנזק הממוני (אחוזי נכות, ימי אשפוז, אובדן ימי עבודה) מצוי רק במקרים הקשים, המהווים חלק מזערי מאירועי האלימות במשפחה.
7. דיני המשפחה אינם עומדים לרועץ ביישום גישה של פסיקת פיצויים עונשיים בגין נזק לא ממוני לאישה מוכה.
על-פי הדין האישי, אין פיצויי נזיקין, שמשלם בעל לאשתו בגין הכאתה, בגדר מעשי ידיה של האישה, הניתנים לקיזוז כנגד מזונותיה, וזאת מהטעם שלא "יהא חוטא נשכר".
ברמב"ם בספר נזיקין, הלכות חובל ומזיק פרק ד' סעיף ט' נאמר:
'אבל הבעל שחבל באשתו חייב לשלם לה מיד כל הנזק והצער וכל הבושת, והכל שלה.'
בשו"ע אבן העזר סימן פ"ג סעיף א' הודגש:
'והכל שלה, ואין לבעל בהם פירות.'
והוסיף הר"ן:
'ויקנסו אותו, שלא יאכל מהם פירות. דבהכי לא תקון רבנן, והוא עשה שלא כהוגן. דין הוא שלא יהא חוטא נשכר.'
משאין עוד חסינות בנזיקין בין בני זוג, לא ניתן לעשות שימוש מופרך בדיני המזונות, ולטעון, שחיוב הבעל לשלם לאישה פיצויי נזיקין יפגע בפרנסת המשפחה. בענייננו בני הזוג אף חיו במשך שנים בפירוד, והפסק ניתן לאחר הגירושין.
8. עיקרה של הפרובלמטיקה, שכיום הגישה השלטת בדיני נזיקין היא, שפסיקת פיצויים באה לפצות על הנזק ולהשיב את המצב לקדמותו ולא להעניש או להרתיע. לפונקציה התרופתית הטהורה הייתה לאחרונה עדנה בהלכת רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5), 510 (2000), שדנה בעוולת לשון הרע.
9. יש שענישה ופיצויים מתערבבים אלה באלה, שעה שבית-המשפט הפלילי פוסק לקרבן העבירה פיצויים, ושעה שבית-המשפט האזרחי פוסק במקרים חריגים פיצויים עונשיים.
הפיצויים העונשיים בנזיקין (פיצויים לדוגמה) אינם עונש במובן הפלילי, באשר אחד מסימני ההיכר של העונש, שהעבריין אינו יכול למנוע את ביצועו.
לעומת-זאת בנזיקין, הניזוק יכול להתפשר עם המזיק על דמי הפיצויים העונשיים.
הפיצויים העונשיים (punitive damages) נפסקים בעוולה שיש בה אלמנט של כוונה, ולא בעוולה של התרשלות אף אם היא חמורה. הפיצויים העונשיים נפסקים במקרים חריגים ולא כדבר שבשגרה. תכליתם לא רק לפצות את הניזוק אלא גם להרתיע ולהזהיר מזיקים אחרים בכוח.
10. הפסיקה הישראלית הכירה בפיצויים עונשיים (פיצויים לדוגמה) בגין נזק לא ממוני בעוולת התקיפה.
ב- ע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פ"ד ט' 1335 ,1331 פסק השופט לנדוי:
'התקפת המערער על המשיבה הייתה זדונית, ללא התגרות מיידית שקדמה לה, והיא בוצעה בפראות, ובצורה שהייתה מכוונת להשפיל את כבוד המשיבה קבל עם ועדה.
בית-המשפט רשאי להביא בחשבון גורמים מיוחדים כאלה כגון כוונתו הרעה של התוקף ובושת שסבל הנתקף בקבעו פיצויים עונשיים.'
ב- ע"א 259/58 אהרון נ' אשואל, פ"ד יג 814 (1959), הוגדל שיעור הפיצויים בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל) בעוולת התקיפה.
ב- ע"א 256/62 רחמני נ' משיח, פ"ד יז 552, 559 (1963) אמר הנשיא אולשן:
'אשר לפיצויים עונשיים במקרה של תקיפה - הדבר תלוי בנסיבות.'
ב- ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2), 225, 237 (1973) פסק השופט עציוני:
'אין איפוא ספק כי הפסיקה הישראלית הכירה בפיצויים עונשיים כפיצויים שבסמכותם של בתי-המשפט לפסקם במקרים המתאימים.'
ב- רע"א 918/91 עזאני נ' שמעון, תק-על 91(1), 1242 (1991) אמר השופט אור:
'טענת המבקש... שהסכום שנפסק על-ידי הבורר במסגרת הפיצוי על כאבים, צער וסבל הינו מוגזם ביותר... המדובר בפסיקת פיצוי על נזק לא ממוני עקב מעשה תקיפה של המבקש והבורר.. רשאי היה לפסוק פיצויים לדוגמה או פיצויים עונשיים, אם ראה שנסיבות המקרה מצדיקות זאת.'
הפיצויים העונשיים בנזיקין הם פרי פיתוח של המשפט המקובל הישראלי, ולא פרי הוראת חקיקה של פקודת הנזיקין (ראו: פסק-דינו של השופט עציוני בעניין פרידמן נ' סגל). גם דין הלכתי הוא חלק ממשפטה של ישראל.
11. יש לעשות שימוש בהכרה ב"פיצויים עונשיים" בעוולת התקיפה וליישמה בדיני משפחה כדרך נוספת להתמודדת עם תופעת האלימות במשפחה. האיזון החוקתי בחוק יסוד: כבוד האם וחירותו אינו מונע שימוש בתרופה זו בעוולת התקיפה, כשאנו דנים באלימות בין בני זוג.
השימוש בתרופה הוא לתכלית ראויה. לעניין זה אמר השופט שמגר במאמרו: "כבוד האדם ואלימות" משפט וממשל ז' 33, 48:
'עלינו לפעול בכל כוחנו לשירושה של האלימות. מקום שבו מוכחת אלימות אמיתית צריך להיות ברור למי שהאשם בכך רובץ לפתחו, שתהיה תגובה משפטית משכנעת. בכך נתרום להגנה על קורבנות בכוח. בכך נתרום לשמירת כבוד האדם.'
השימוש בתרופה הוא גם במידה שאינה עולה על הנדרש, ורק בעוולה שיש בה אלמנט כוונה ועל-פי שיקול-דעת בית-המשפט בהתחשב בנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה.
אין תחשיב סטנדרטי על בסיס מכאני לחישוב פיצויים בשל נזק לא ממוני (כאב, צער, וסבל) בתביעת נזיקין לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש).
(ראו: ע"א 3843/90 אלברט נ' מדינת ישראל, תק-על 93(3), 428 (1993); ע"א 180/88 עוזרי נ' שרופי, תק-על 90(3), 606 (1990)).
12. השופט ברק בספרו, סבור שפגיעה בזכויות "לפי חוק" (סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו) כולל גם משפט מקובל נוסח ישראל, ויש להתייחס ל"חוק" במובנו הפונקציונלי כמשפט.
(ראו: אהרון ברק פרשנות במשפט (כרך שלישי), 512-511.
על-פי פרשנות זו, ניתן לפגוע בזכויות אדם, ככל שפיצויים עונשיים מהווים פגיעה, גם בהלכה פסוקה של המשפט המקובל הישראלי, ובלבד שהלכה זו עומדת בדרישת פסקת ההגבלה של סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
עוד נעיר, שהזכות של כבוד האדם הייתה, גם לפני חקיקת חוק היסוד, חלק מן המשפט הפוזיטיבי של ישראל, ובית-המשפט העליון לא ראה פסול בהכרה בתרופה של "פיצויים עונשיים" בעוולת התקיפה במקרים מתאימים.
13. לא ניתן ללמוד מהמגמה החדשה בעוולת לשון הרע וליישמה בעוולת התקיפה, באלימות במשפחה, באשר אין דומה פגיעה בגוף לפגיעה בלשון הרע, ואין אינטרס בעל עוצמה המתחרה מול השאיפה למניעת אלימות במשפחה, כפי שמתחרים האינטרסים של פרטיות ושם טוב מול הזכות לחופש הביטוי בעוולת לשון הרע.
(ראו: רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, פ"ד נה(5), 510 (2000))
14. באיזון החוקתי בין הזכות לכבוד האדם - מניעת אלימות במשפחה לבין פגיעה ברכושו של הבעל המכה - גוברת ידה של הראשונה.
פסיקת "פיצויים עונשיים" בעוולת תקיפה, באלימות במשפחה, עומדת בדרישת פסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וניתן להשתמש בתרופה חריגה זו כאמצעי נוסף כדי למגר את התופעה של האלימות במשפחה.
15. ומכאן לעוולת התקיפה ויסודותיה. בעוולת התקיפה מעגל בעל מרכז אחד, והוא התנהגות היוצרת עוולה. העוולה אינה דורשת נזק לשם קיומה.

יסודות העוולה
(א) שימוש בכוח מכל סוג שהוא,
(ב) במתכוון,
(ג) נגד גופו של אדם,
(ד) שלא בהסכמת אדם או שהסכמתו הושגה במרמה.
בדיני הנזיקין אין חשיבות למניעיו של התוקף. הכוונה הדרושה בנזיקין אינה כוונה להשיג את התוצאה, כפי שנדרש בדיני העונשין. אדם תוקף "במתכוון" אם הוא מכה את רעהו ביודעין, ואין נפקות לשאלה אם התכוון לחבול בו אם לאו.
הכוונה הדרושה בנזיקין היא רק לעשות את המעשה בלבד.
עוולת התקיפה נוסחה על דרך ההרחבה, וכוללת גם איום לשימוש בכוח נגד גופו של אדם.
16. הנתבע הורשע במשפט פלילי בתקיפה חבלנית של אשתו. בית-המשפט בהליך הפלילי קבע, שכתוצאה ישירה ממעשה התקיפה נחבלה האישה חבלה של ממש, ואפה נשבר. בית-המשפט הסתמך על עדות רופא, שהיו בידו צילומי רנטגן של האישה.
בית-המשפט הפלילי האמין לעדות האישה ואחותה, שהעידו על הפלת האישה ארצה, הכאתה באגרוף ובבעיטה בפנים, במכה שגרמה לשפך דם ושבר.
הערעור על פסק - הדין הפלילי - נדחה, והפסק הפך לחלוט.
כן הוצגו בפני בית-המשפט האזרחי תעודת רופא על בדיקה רפואית, ותמונה של פניה של האישה לאחר התקיפה.
בתעודת הרופא נאמר: 'מתלוננת על כאבי ראש חזקים מאד, סחרחורת, הפרעות בזכרון, הרגשת חנק בגרון... סימנים כחולים בפנים מסביב לשתי העיניים, באף, בצוואר מצד שמאל, גם שריטה באזור צוואר מצד שמאל. רגישות רבה בעמוד שידרה צווארי. סימן כחול על המצח, סימן כחול ביד ימין מעל המרפק, נפיחות בכל הפנים. נשלחה לצילומים...'.
17. סעיף 42א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 מורה:
'הממצאים והמסקנות של פסק-דין חלוט במשפט פלילי המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי, כראיה לכאורה לאמור בהם, אם המורשע... הוא בעל דין במשפט האזרחי.'
תנאי הקבילות של פסק-דין פלילי במשפט אזרחי:
(א) פסק-דין חלוט במשפט פלילי.
(ב) המרשיע את הנאשם,
(ג) אחד מבעלי הדין במשפט האזרחי הוא המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע.
פסק-הדין בהליך הפלילי עמד בתנאי הקבילות של פקודת הראיות, והממצאים והמסקנות בהכרעת הדין מתקבלים כראיה לכאורה.
18. עם הגשת פסק-הדין הפלילי כראיה, מוגבלת האפשרות לסתור את האמור בו, בהתאם להוראת סעיף 42 ג לפקודת הראיות.
לעניין זה אמר השופט זוסמן ב- ע"א 350/74 מ.ל.ט. בע"מ נ' ממן, פ"ד כט(1), 208, 217 (1974):
'לגבי הבאת ראיות לסתור הבדל חשוב בין האדם שהורשע... לבין אדם אחר, זר להליך הפלילי. לראשון הייתה שעת כושר להביא ראיותיו לפני השופט הפלילי, ולכן אין מקבלים מידו ראיה לסתור, אלא מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין.'
19. עוד הוסיף השופט זוסמן בעניין מ.ל.ט. בע"מ:
'ישנם כמובן מקרים בהם אין מנוס מהבאת ראיות שכבר נגבו במשפט פלילי, כגון בעניין בו בעל דין שהורשע מתגונן בטענת רשלנות תורמת. טענה זו, שאינה משמשת הגנה במשפט פלילי יכול שתחייב בירור נוסף... שכן עדיין יהא על השופט האזרחי לחלק את הנזק... ולצורך כך יתן רשות לגביית ראיות.'
(ראו גם: בר"ע 15/76 שפין נ' כהן, פ"ד ל(1), 251 (1976); ע"א 895/80 עיריית נתניה נ' מלק, פ"ד לז(2), 119 (1983); ע"א 286/80 שיף נ' אליאסי, פ"ד לד(4), 752 (1980))
20. הצדדים ויתרו על חקירות העדים. לא הוכח במשפט טענות הגנה של רשלנות תורמת, הסתכנות מרצון, הגנה עצמית או טענות הגנה אחרות של דיני הנזיקין.
בהליך הפלילי הציב הנתבע גרסה שאוים בסכין על-ידי האישה. בית-המשפט הפלילי הביע תמיהות על גרסה זו (עמ' 76, שורות 15-14). גרסה זו גם לא מתיישבת עם האמור בסעיף 5(ב) ו- 5(ג) לתצהיר הנתבע בבקשה לביטול צו הגנה בגין האירוע. בתצהיר הנ"ל אין זכר כלל לסכין שהחזיקה האישה. גם היקף הפגיעות באישה, כמפורט בתעודת הרופא, אומר דרשני.
21. עוד הסכימו הצדדים שבית-המשפט יתן את פסק-הדין על דרך פשרה.
על דרך פשרה ישלם הנתבע לתובעת פיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין הנזק הלא-ממוני של עוולת התקיפה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מיום הפסק ועד התשלום בפועל.
22. ומכאן לתביעת הנזיקין של הבעל. גם בתביעה זו הוסכם שלא ישמעו הוכחות ובית-המשפט יתן פסק על דרך פשרה.
23. בתביעת הבעל לא הוכח שהאישה נטלה פריטי רכוש מהדירה המשותפת, ולא הוכח שהאישה תקפה את הבעל.
גם אם הבעל החליט להחליף מנעול בדירה, אין לחייב את האישה, כשותף במקרקעין, במחצית ההוצאה, באשר השמאי מטעם הבעל ציין בחוות-דעתו: "לא נוכחנו בנזקים לצילינדר". כן לא ניתנה לעניין זה הסכמת האישה, ובהיעדר הסכמה לא ניתן לחייבה בעלות.
24. עוד עתר הבעל לחייב את האישה בעלות הנזקים שנגרמו לדירה המשותפת ולתכולתה.
גם מחוות-דעת השמאי וגם מהתמונות שצורפו הוכח קיומם של הנזקים לרכוש.
25. מחוות-דעת השמאי ומתמונות שצורפו הוברר ששני ארונות קיר פורקו והושחתו כליל בעת הפירוק. האישה הודתה בכתב ההגנה ובתצהירה, שבאה להוציא ספריה מהדירה. בנסיבות אלה יזקף נזק זה לחובת האישה, ועל האישה לשפות את הבעל במחצית ערך השוק של המיטלטלין שהושחתו, באשר המדובר ברכוש משותף של בני הזוג.
26. גם בעניין הנזקים האחרים לדירה ולמטלטלין, שהוכחו בחוות-דעת השמאי ובתמונות, על האישה לפצות את הבעל במחצית עלות התיקונים כדי להחזיר את המצב לקדמותו. לעניין זה אין חשיבות לשאלה אם בפועל כבר הוצאו ההוצאות או שהתיקון לא יעשה לעולם.
לעניין הערכת נזק בנזקי רכוש, ראו: טדסקי ואח' דיני הנזיקין תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שנייה), 590-584.
27. הטעמים לחבות האישה במחצית עלות התיקונים של הנזקים הם כדלקמן:
(א) האישה הצהירה בסעיף 17 לסיכומים שהמדובר בדירה ובתכולה השייכת לבני הזוג. האישה הודתה בסעיף 20 לתצהיר, שצורף לסיכומים, שהדירה הייתה מושכרת לאנשים שונים, שגרמו נזקים לדירה.
(ב) האישה הצהירה בסעיף 6 לתצהיר, שהיא ואמה השכירו את הדירה לאנשים שונים במשך שנים, ואף צירפה חלק מחוזי השכירות.
(ג) השכרת הדירה נעשתה ללא הסכמת הבעל, וגם דמי השכירות שולמו לאישה.
(ד) בחוזי השכירות שצורפו לסיכומים אין זכר להימצאות נזקים אלה בדירה.
(ה) בחוזי השכירות, השוכרים התחייבו לשמור על תקינות הדירה ולתקן על חשבונם כל נזק שיגרם לדירה במהלך השכירות.
(ו) אם האישה, שהשכירה את הדירה ללא הסכמת הבעל, ויתרה לשוכרים ולא מימשה זכות זו - אין לזקוף ויתור זה לחובת הבעל.
28. החבות של האישה, הן לעניין פריטי הרכוש שהושחתו והן לעניין פריטי הרכוש שניזוקו, היא מכוח עוולת הרשלנות.
29. על דרך פשרה תשלם התובעת לנתבע בגין ראשי נזק אלה סך של 9,595 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 29.10.96 ועד התשלום בפועל.
9,595 ש"ח = 19,190 : 2 ש"ח (הערכת השמאי).
כן תחוייב התובעת לשלם לנתבע את עלות שכר השמאי בסך 560 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מ- 25.10.96 ועד לתשלום בפועל.

30. סופו של דבר
(א) הנתבע ישלם לתובעת 20,000 ש"ח פיצוי על נזק לא ממוני בגין עוולת התקיפה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הפסק ועד התשלום בפועל.
(ב) התובעת תשלם לנתבע בגין ההיזק לרכוש 10,155 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק מ- 29.10.96 ועד התשלום בפועל."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

עוולת התקיפה