הפרשנות לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (סדרי דין, עילות ותקדימים)
הפרקים שבספר:
- שכירות במקרקעין - כללי
- רשימת הזכויות במקרקעין על-פי חוק המקרקעין
- שכירות על-פי חוק המקרקעין
- דינה של שכירות קצרה
- יצירת קשר השכירות
- רישום שכירות לתקופה העולה על עשר שנים
- שכירות לתקופה קצרה שניתן להאריכה ליותר מעשר שנים
- שכירות לתקופה ארוכה שניתן לקצרה לתקופה שאינה עולה על עשר שנים
- שכירות דחויה
- שכירות שאינה טעונה רישום
- נפקותו של סעיף 79(א) לחוק המקרקעין
- שכירות נוגדת קצרה - סעיף 80 לחוק המקרקעין
- השאלה - סעיף 83 לחוק המקרקעין
- חוק המקרקעין וחוקים אחרים - סעיף 84 לחוק המקרקעין
- מהותה של זכות השכירות: קניינית או אישית?
- רישיון במקרקעין - מבוא
- סמכות עניינית לדון בעילה הקשורה ברשות במקרקעין
- רישיון חינם - יצירתו ודרכי ביטולו
- רשות בתמורה - מהותה וביטולה
- ביטולו של רישיון במקרקעין והחזרת ההשקעות - פיצויים
- נטל הראיה להוכחת הרשות - על הטוען להמשך קיומה של הרשות
- הצמדת רשות לזכות השכירות בנכס
- סילוק יד של מקבל הרשות או מסיג הגבול ודמי שימוש ראויים
- שונות
- מהות השכירות (סעיף 1 לחוק)
- תחולה (סעיף 2 לחוק)
- פרטים שלא נקבעו בהסכם (סעיף 3 לחוק)
- תום-לב (סעיף 4 לחוק)
- חיובי המשכיר
- חיובי השוכר
- תקופת השכירות
- הוראות שונות
- שאילה
- שימוש בלי החזקה (סעיף 31 לחוק)
- סמכות עניינית
- תביעה בסדר דין מקוצר - תקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי
- תביעה לפינוי מושכר (פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי)
- מועד לפינוי - סעיף 6(ג1) לחוק ההוצאה לפועל
- טענות-סף נגד תביעה בסדר דין מקוצר
- עיכוב ביצוע פסק-דין של פינוי וסילוק יד
- תביעות פינוי, סילוק יד והפרת הסכם
- עניינים שונים
שכירות לתקופה קצרה שניתן להאריכה ליותר מעשר שנים
על-פי חוק המקרקעין נדרש רישומה של שכירות גם כשהיא לתקופה קצרה מחמש שנים, אם יש עמה ברירה להאריכה ליותר מחמש שנים. עתה, לאור התיקון שבסעיף 152 לחוק הגנת הדייר, טעונה שכירות כזו רישום רק אם יש עמה ברירה להאריכה ליותר מעשר שנים ובלבד שמדובר בשכירות שחוק הגנת הדייר אינו חל עליה, כאמור לעיל.שאלה היא אם חובת הרישום של שכירות כזו, הניתנת להארכה עקב הפעלת ברירה, מכוונת למקרה שבו ברירת ההארכה היא לשוכר או שמא חלה חובה זו גם כשהברירה היא למשכיר.
החובה לרשום במרשם המקרקעין שכירות לתקופה העשויה להיות ליותר מעשר שנים נועדה ליידע צד שלישי, העומד לרכוש זכויות בנכס מאת המשכיר, כי הנכס כפוף לשכירות כזו, שהוא יהא כפוף לה. מכך מתבקשת המסקנה כי הברירה שמדובר בה היא ברירה של השוכר דווקא, מכיוון שאם הברירה היא בידי המשכיר {או בידי צד שלישי הבא מכוחו} לא נדרש רישום של השכירות כדי להגן על הרוכש. המשכיר או הרוכש הבא מכוחו, שהפעלת הברירה בידם, יוכלו למנוע את הארכת התקופה של השכירות {פרופ' י' ויסמן "עיונים בנושא השכירות", משפטים לג (אוגוסט 2003), 329}.

