סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• מבוא
• נטל ההוכחה
• נטילת הלוואה לצורך פתיחת תכנית חיסכון אינה פעולה בעלת היגיון כלכלי מובהק
• הדרישה לפתיחת תכנית חיסכון נובעת לעיתים ממניע שחשיבותו חורגת מרצונו של הבנק להגדיל את רווחיו, ועל-כן היא עונה על דרישת הקשר העסקי הסביר, המבחין בין התניה מותרת לאסורה
• על נתבע הטוען התניית שירות בשירות להוכיח מתי דרש הבנק פתיחת תכניות חיסכון ועל-ידי מי, מה הסכומים שהופקדו בתכניות, מצב החשבון אותה עת
• לגבי עדותו הישירה של הלקוח נקבע כי עליו להציג תשתית עובדתית ברורה של התניה ותזה ראייתית אמינה לגבי נסיבותיה
• נסיבה נוספת שנדרש לבררה לעיתים קרובות היא מידת ההתאמה בין הסכומים הכספיים של השירות המותנה ובין השירות שהוא התנאי...
• תנאי לבירור טענתו של הלקוח, כי הבנק התנה שירות בשירות, הוא שהלקוח יצביע על נזק ספציפי שנגרם לו בשל ההתניה האסורה
• אילו נסיבות חיצוניות עשויות לסייע בידי הטוען להתניית שירות בשירות להוכיח טענתו?
• התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח, במאזן ההסתברויות הנדרש, כי הבנק נהג כלפיו בדרך של התניית שירות בשירות אחר - דחיית תביעה
• על בית-המשפט לנהוג בזהירות מיוחדת, בהכרעה בתביעת לקוח נגד בנק, בעילה של התניית שירות בשירות
• עניין ההפקדה לתכנית החיסכון סוכם עוד בטרם פתיחת החשבון, כך שהתובע לא היה מחוייב לקבל את ההצעה ויכול היה לפנות לבנק אחר מבלי שהדבר היה כרוך בעלויות עסקה כלשהן
• אי-כדאיות כלכלית כשלעצמה, ללא הוכחתה של התניית שירות בשירות, מהווה, ברגיל, טעות בכדאיות העסקה
• תכנית חיסכון שנפתחה לפני פתיחת החשבון המדובר – דחיית הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הואיל ומתן אשראי לא נמנה על השירותים שבנק מחוייב לתת... דרישתו לפתיחת תכנית חיסכון כתנאי להעמדת אשראי, עשויה לקיים את הקשר העסקי הסביר בין מתן שני השירותים, המבחין בין התניה אסורה למותרת
• על הטוען טענה העוסקת בהתניית שירות בשירות, להציג את גובה הסכומים הן באשר לתכניות החיסכון והן באשר לשירות האחר כגון הגדלת מסגרת אשראי
• מעורבות הלקוח בחשבונו - דחיית הטענה
• הטענה כי הבנק אילץ או התנה את מתן האשראי בהפקדת כספים לתכניות החיסכון לא בוססה בתשתית עובדתית ראויה וכל הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ובכך אין די
• המבקשים הראו דוגמאות לפתיחת תכניות חיסכון, שעה שחשבון החברה מצוי ביתרת חובה, ואף הראו שתכניות חיסכון נפרעו לחשבון החברה - מתן רשות להגן בכפוף להפקדה
• על-מנת שהכללים יחולו בין הלקוח לבין הבנק, ראוי כי קודם לכול וראשית לכול על אדם להיחשב כלקוח...
• אין מדובר בסכומים זהים ואף לא קרובים, חסכונות באלפי שקלים אל מול הלוואות בעשרות ובמאות אלפי שקלים - דחיית הטענה
• אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן
• לעניין מירוץ ההתיישנות, עילת תביעה בגין התניית שירות בשירות נוצרת עם הפסקת הלחץ הכלכלי שהפעיל מוסד בנקאי על לקוחו, ולא במועד קבלת השירותים
• קבלת הטענה בדבר התניית שירות בשירות
• הנתבעים מעלים טענה להתניית שירות בשירות ביחס לתכנית חיסכון שנפתחה על ידם בשנת 2001, בעוד שקיבלו אשראי בסניף אחר בחשבונות שנפתחו על ידם בשנת 2003 ואילך...
• שומה על התובע, באורח מפורט ודקדקני, לצלול לפירוט עובדתי ולהצביע על הרכיבים העובדתיים של הכפייה הנטענת, פרטי המעורבים בה, היעדר ההיגיון הכלכלי הנטען במועד פלוני...
• הוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "גדול וחשוב" קשה יותר מהוכחתה של התניה אסורה כלפי לקוח "קטן ופשוט"
• בהיעדר כל פירוט לטענת התניית שירות בשירות - מועד פתיחת התכניות, סכומים שהופקדו בהן, תנאיהן, נסיבות פתיחתן ומסגרות האשראי שהייתה בחשבון לפני ואחרי פתיחתן - אין כל בסיס לטענה
• מהן האינדיקציות האפשריות לקיום התניה פסולה?
• משנדחתה הטענה כי הבנק הפר את הוראות סעיף 7(א) לחוק הבנקאות, הרי שבכך נקבע למעשה כי לא הייתה הפרה של חובת הנאמנות שהבנק חב כלפי הנתבע
• המומחה הוא לא זה אשר יכול לטעון מבחינה עובדתית כי הייתה התניית שירות בשירות אלא הוא נסמך על דברי הלקוח...
• הלכת בוני התיכון בע"מ
• הלכת ש.א.פ בע"מ

אומנם היה על מבקש מס' 2 להוסיף ולפרט טענתו... אך דומה כי הפרטים שמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן

ב- ת"א (שלום נצ') 6738/06 {פנינת העיר ואח' נ' בנק הפועלים סניף חרוד, תק-של 2008(1), 31215, 31217 (2008)} נפסק מפי כב' הרשמת אינעאם שרקאוי:

"החלטה
בפניי בקשה למתן רשות להתגונן שהגישו המבקשים במסגרת שלוש תובענות שאוחדו.

1. המשיב (להלן: "הבנק") הגיש נגד המבקשים שלוש תביעות כספיות בסדר דין מקוצר לתשלום החוב בחשבונות השונים, בסך של כ- 533,000 ₪, כאשר המבקשים הגישו תביעה כנגד המשיב לפיצוי על נזקים שגרם להם המשיב, כטענתם, אך תביעה זו אינה בין התיקים שאוחדו.

2. בבקשה למתן רשות להתגונן טענו המבקשים מספר טענות:

2.1 התניית שירות בשירות ללא קשר עסקי סביר. לטענתם המשיב פעל בניגוד לסעיף 7(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), והתנה שירותים שנתן למבקשים בתמורה לפיקדונות שנפתחו בגלל לחצי הבנק. לחצי הבנק "העדינים" או "המרומזים" דחפו את המבקשים לפתיחת פיקדונות בהתאם ללחץ אשר הופעל עליהם. התנהגות זו של הבנק פסולה ומנוגדת לחוק, כפי שהפסיקה כבר קבעה, בהתאם לאותם פסקי-דין אשר הפנו אליהם המבקשים בבקשתם.

2.2 הפרת הסכם לגבי מסגרות אשראי. לדידם של המבקשים, המשיב הפר את ההסכמים איתם בכך שהחליט באופן חד-צדדי על הקטנת מסגרת האשראי, והחזרת צ'קים. לטענתם, ההלכה הפסוקה קבעה כי במקרה של שינוי במסגרת האשראי, שומא על הבנק ליתן אורכה מתאימה להקטנת החוב בחשבון. החלטתו של המשיב להקטין באופן חד-צדדי את מסגרת האשראי ולהחזיר שיקים למבקשים הינה הפרת הסכם, גם אם שמורה לבנק זכות לעשות כן, שומא עליו ליתן בידי הלקוח שהות מספקת להתאים את עצמו למצב החדש.

2.3 התערבות פסולה של פקיד הבנק במכירת נכסים. המשיב ביצע עוולה למבקשים כאשר מנהל המחלקה העסקית, העמיד את האינטרס הפרטי שלו לפני האינטרס של הנושים, ואפילו לפני האינטרס של הבנק עצמו. המבקשים טוענים שמנהל המחלקה העסקית, בשם מר יחיאל, טרפד עסקה למכירת סופר מרקט השייכת למבקשת מספר 2 לקונה פוטנציאלי, כאשר שווי המכירה עמד על סך כ- 320,000 $ ובמקביל הציע למבקשים קונה מטעמו שאת שמו סירב לחשוף במחיר הנמוך כדי שליש מן המחיר של הקונה מטעם המבקשים.

בעקבות הלחצים והאיומים של מר יחיאל, הגישו המבקשים תלונה במשטרה על סחיטה ואיומים, ובחקירה אמר מר יחיאל במה הוא אשם וביקש סליחה.
3. המבקשים הגישו חוות-דעת מומחה אשר כימתה את הנזק הישיר והעקיף שנגרם למבקשים בגין התניית שירות בשירות, ובגין חיובי ריבית שאינם תואמים את הביטחונות שהיו בידי המבקשים. לשיטתם המומחה נחקר ארוכות על חוות-דעתו, אך מסיבה לא ברורה, המשיב התמקד בזוטות ולא בעיקר. מחוות-הדעת עולה כי ישנו הפרש משמעותי בין ריבית הזכות בפיקדונות השקליים שנפתחו על-פי דרישת המשיב, לבין ריבית החובה בחשבונות הדביטוריים מהם שולמו הפיקדונות. וכבר מטעם זה יש ליתן למבקשים רשות להתגונן. חוות-הדעת מראה כי שיעורי ריבית הסיכון שחוייבה בחשבון לא תאמה לביטחונות שהיו בידי המשיב. ניסיון המשיב להראות חוסר התאמה בין ההלוואות שהוזרמו לחשבון המשוחזר לבין הפירוט שלהם בחוות-הדעת כשל לאחר שהמומחה טען כי מדובר בטעות סופר.

גם טענת המשיב כי טעה המומחה עת ביטל הלוואה באחד החשבונות סמוך לפתיחתו, דינה להידחות שכן ביטול ההלוואה לא פגע בחישוב, מאחר והמומחה לקח בחשבון את יתרת החובה שנוצרה בחשבון עת נמשך צ'ק בסכום דומה להלוואה.

ניסיון המשיב לקעקע את תחשיב מספר 3 בחוות-דעת המומחה בעניין הנזק העקיף שנגרם למבקשים, גם הוא כשל עת הציג המומחה לבא-כוח המשיב אישור מאת המבקשים המוכיח כי היה בידי המבקשים לקבל הנחת מזומן.

4. התארכות החקירה במסגרת הדיון בבקשה זו, די בה כשל עצמה על-מנת להוכיח כי המבקשים הציגו הגנה בעלת סיכוי. זאת ועוד, המשיב לא הצליח במסגרת חקירתו הנגדית להוכיח כי הגנת המבקשים הינה הגנת בדים.

5. התקיים דיון בבקשת המבקשים לבקשת רשות להתגונן ולאחר חקירת המצהיר מטעם המבקשים והמומחה, הגישו הצדדים סיכומים בכתב. המבקשים ביקשו להגיב לסיכומי המשיב, המשיב התנגד להגשת תגובה, וכאן אומר כי לאחר עיון בבקשה ובתגובה, אין מקום להגשת תגובה לסיכומי המשיב מהנימוקים אשר הועלו בבקשת המבקשים.

דיון
6. הלכה מכבר היא, כי בשלב הליכים זה של בקשה למתן רשות להתגונן, אין בית-המשפט נכנס לשאלת מהימנותם של דברי המצהיר. טענה, שבא עליה תצהירו של נתבע, יניח בית-המשפט כי אמת היא, ואם יגלה התצהיר הגנה אפשרית - תינתן לנתבע רשות להתגונן. כל זאת, אם כמובן לא נתברר לבית-המשפט כי טענות הנתבע תלויות הן על בלימה, או שבחקירה נגדית מסתבר כי הגנתו, הגנת בדים היא (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 6), 639).

7. המבקשים בתצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן טענו טענה כללית ולפיה במהלך השנים בהן התנהלו חשבונותיהם אצל המשיב, ביצעו בו פעולות פסולות שונות ומרובות, בין היתר התניית שירות בשירות בניגוד להוראות סעיף 7 לחוק, כאשר המשיב תבע עמלות שונות ומרובות על-אף פיקדונות שהיו מופקדים כנגד יתרת החובה והחריגה בחשבון. (ראה סעיפים 18 ו -25 לתצהיר מר וולגני מבקש מס' 3)

אכן צודק המשיב בסיכומיו, כי טענת המבקשים לעניין התניית שירות בשירות, נטענה באופן כללי וסתמי, וחסרים בה פרטים בסיסיים. אך מחקירת המבקש מס' 2 ניתן ללמוד כי נשמעו הפרטים החסרים לעניין התניית שירות בשירות. המבקש הדגיש כי כאשר ביקש אשראי על סך 100,000 ₪ הוא הצטרך לעשות תכנית חיסכון בבנק (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 25 עד 26). וכי הוא לא יכול לעצור את ההפקדה לפיקדונות, שאם היה עושה זאת, הם לא היו נותנים לו אשראי (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 20 עד 21). המבקש הוסיף בחקירתו כי הוא לא יכול למשוך מן הפיקדונות כדי לסגור הלוואה, על-אף שביקש כמה פעמים מן המשיב לפתוח תכנית חיסכון ולקחת כסף, ובמקום זאת נתנו לו הלוואה. (עמוד 3 לפרוטוקול שורה 1)

אין מחלוקת כי החשבון של המבקשת מספר 1 נפתח ביום 28.9.98 או בסמוך לכך, ומנספח 1 לחוות-דעת המומחה אנו רואים כי המבקשים הצטרכו להפקיד פיקדונות חודשיים על סך 4,000 ₪ החל מיום 10.12.98, שלושה חודשים לאחר פתיחת החשבון, כאשר תאריך הפירעון הוא 6.2.05 וסכום הפירעון עומד על סך 100,843 ₪.

דברי המבקש מספר 2 על התניית שירות בשירות, במהלך עדותו בפניי, עשויים איפוא לשמש הגנה ראויה בתביעה שהוגשה כנגדו.

לגרסת המשיב אין המבקשים זכאים למתן רשות להתגונן הואיל וטענת התניית שירות בשירות לא פורטה כראוי.

לגרסה זו לא אוכל להסכים.

8. אומנם היה על המבקש מספר 2 להוסיף ולפרט טענתו, כגון בהמצאת שמו של פקיד הבנק שכפה את פתיחת הפיקדונות כתנאי למתן אותו אשראי, וכן בציון תאריך ביצוע ההתניה הנטענת, באלו נסיבות ואופן בוצעה הכפייה (ראה תקנה 78 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984) אך דומה עליי כי הפרטים שהמבקש מס' 2 הצהיר עליהם מעמידים תשתית ראיות הראויה למתן רשות להתגונן.
אכן מנספח מס' 1 המצורף לחוות-הדעת, עולה כי שתי פיקדונות מהתאריכים 13.6.00 אשר תאריך פירעונו הוא 6.2.05 ופיקדון מיום 24.5.04 אשר תאריך פירעונו הוא 24.10.04 הופסקו לאחר שתי או חמש הפקדות ויש בכך כדי להוות קושי שיעמוד בפני המבקשים בבירור התביעה לגופה, אך אין בו כדי לשלול מהם, אפריורית, זכות להתגונן כנגד התביעה שהוגשה נגדם, והרי בשלב זה של בקשת רשות להתגונן, אין בית-המשפט בוחן את גרסת המבקש מבחינת מהימנות בדרך שנבחן הדבר במהלך שמיעת הראיות, ואין חוסמים דרכו של נתבע מטעמים של דרכי הוכחה בלבד.

מקרה דומה לשלנו נידון ב- ע"א (ת"א) 1515/03 דני בן אליעזר נ' בנק המזרחי סניף עפולה, תק-מח 2006(4), 11455 (2006), שם נקבע כי:

"גם אם לא ציינו (המשיבים - א"ר) באופן מדויק את כל פרטי ההתרחשויות... הצביעו הם על המועדים ועל הנושאים השונים... בחקירות הנגדיות של המערער ושל המומחה לא קרסה ההגנה, ואפשר לומר שהמערערים הראו הגנה לכאורה, שדי בה למתן רשות להגן" (עמ' 5). זאת בהתאם להלכה המושרשת לפיה "די שיראה הנתבע שבידו הגנה אפשרית, ולוא בדוחק, על-מנת שתינתן לו רשות להתגונן" (בג"צ 3349/05 אנדריי מזדיקוב נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-על 2005(2), 1914 (2005))."

במקרה הנ"ל, בית-המשפט הורה על ביטול פסק-הדין, ונתן למשיבים רשות להתגונן. כלפי פסק-דין זה הוגש ערעור על-ידי הבנק, ובית-המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו:

"ביחס למידת הפירוט הנדרש בבקשת רשות להתגונן אציין, כי אמנם "המבקש רשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות בתצהירו, אלא עליו להיכבד ולהיכנס בתצהירו לפרטי העובדות" (ע"א 105/89 קואופ אבן-יהודה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מה(3), 585, פ"ד מה(3) 585 (1991) - כב' השופט י' מלץ). למותר לציין כי טענות המשיבים טרם נשמעו לעצומן, וכל שהוחלט הוא לאפשר את המשך בירור ההליך. בנסיבות אלה "מדובר בהחלטה דיונית המבכרת את המשך בירור ההליך לגופו, בכגון אלה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אך השאלה האם במקרה הקונקרטי העובדות שכן פורטו בבקשה, בתצהיר ובחוות-הדעת מהוות פירוט מספיק היא שאלה תחומה וספציפית לתיק, שאינה מצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES, תק-על 2005(1), 402 (2005); רע"א 1353/06 שלמה עקרי נ' בנק לאומי לישראל בע''מ, תק-על 2006(3), 3092 (2006)."

לא למותר לציין, כי בנסיבות המקרה שבפנינו המבקש מס' 3 העיד והשלים את תצהירו בעניין הפירוט הדרוש לטענה בדבר התניית שירות בשירות ודי ברמת פירוט זו על-מנת לזכות את המבקשים ברשות להתגונן לעניין הטענה התניית שירות בשירות.

סיכומו של דבר כי יש ליתן רשות להגן בטענה של התניית שירות בשירות.

הפרת הסכם לגבי מסגרות אשראי.

9. המבקשים טענו בתצהירם כי המשיב הפר את ההסכמים איתם בכך שהחליט באופן חד-צדדי על הקטנת מסגרת האשראי והחזרת שיקים.

בניגוד לטענת המשיב בסיכומיו המבקשים כן פירטו בתצהיר התומך בבקשה טענתם הנ"ל וטענו כי הקיצוץ במסגרות האשראי ואי כיבוד שיקים החל רק עם החלפת הגברי אצל המשיב בחודש 10/2004.

לא זו אף זו, המבקש מס' 4 בחקירתו בפני העיד כי המשיב אישר מסגרות אשראי עד כ- 200,000 ₪ בתקופות שונות וסמך על הביטחונות שיש להם לרבות המלאי בעסקם אשר שוויו עמד על סך כ- 1,200,000 ₪. (ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורות 7, 19-12 , 32-31.

במסגרת יחסי בנק-לקוח בין המבקשים לבין המשיב, כפי שעולה מעדות המבקש מס' 4, נרקמו והושגו הבנות והסכמות בעל-פה אשר על פיהן הוקצו למבקשים מסגרות אשראי בסכומים משתנים על-פי הצרכים והנסיבות והוענקו קווי אשראי בהתאם. מערכת היחסים בין הצדדים הביאה, למעשה, להסכמה, אם לא מפורשת אזי במכללא או במשתמע, שלפיה המשיב העניק אשראי בהיקפים גדולים למבקשים בלא להקפיד הקפדה יתירה על אי-חריגה מהמסגרות המאושרות, ואילו המבקשים מצידם נענו, או לפחות השתדלו להיענות, לדרישותיו לשפר או להגדיל מדי פעם את היקף הביטחונות הנדרשים. ( ראה עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 12- 14).

תימוכין למערכת יחסים זו, ניתן ללמוד מסיכומי המשיב (סעיף 25 לסיכומים), ובו טען כי החשבון של המבקשת מס' 2 הגיע עד ל- 760,000 ₪ , כאשר החריגה בחשבון הייתה למעלה מ- 300,000 ₪ .
משמעותה של התנהלות מעין זו היא התגבשות הסכמות או הבנות בין הצדדים, בין במפורש ובין במשתמע, שלפיהן כובדו שיקים אף כאשר יתרות החובה חרגו מהמוסכם ואף כאשר נפח הביטחונות לא היה מספיק.

בנסיבות אלה יש לברר במסגרת בירור התביעה עצמה אם המשיב נתן הודעה מוקדמת ומספיקה למבקשים על-מנת שיכלכלו את צעדיהם בהתאם, ולבדוק, אם היה רשאי המשיב להחזיר את השיקים שמשכו המבקשים.

הזכות להחזיר שיקים, קרי להפסיק האשראי, על-פי שיקול דעת עומדת למשיב, ואולם חובה בצידה, אין הוא רשאי להפעילה שלא בתום-לב, או תוך כדי הפרת התחייבויותיו כלפי החייב שניתנו במסגרת ההסכמות וההבנות שהושגו עמו במהלך שנות פעילות לא מעטות. ודאי שאין הוא זכאי להפעילה ולהפסיק את האשראי באופן מיידי ללא התראה או הודעה מוקדמת בדבר כוונתו לעשות כן.

טענות המבקשים בעניין הפרת ההסכם וקיצוץ עד הפסקת מסגרות האשראי בעקבות חילופי הגברי אצל המשיב לא נסתרה ויש לתת ומבקשים רשות להתגונן בגין טענה זו.

התערבות אסורה של פקיד המשיב במכירת נכסים
10. המבקשים טענו כי מנהל המחלקה העסקית של המשיב, סיכל מכירת סופר מרקט השייכת למבקשת מס' 2, לקונה פוטנציאלי כאשר שווי המכירה עמד על סך 320,000 $ ולחץ עליהם למכור לקונה מטעמו, שאת שמו סירב לחשוף, במחיר הנמוך כדי שליש מהמחיר הנ"ל.

טענת המבקשים הנ"ל לא נסתרה בחקירה הנגדית. המבקש מס' 3 חזר והדגיש את התנהלות הפקיד מטעם המשיב, ואף הצהיר כי הוגשה תלונה במשטרה ובעקבות כך הפקיד התנצל. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול, שורות 9-3).

איני יכולה לקבל מסקנת המשיב כי מעדות המבקש מס' 3 עולה כי לא נגרם נזק למבקשים ובכך בעצם מתאיינת טענתם הנ"ל. יש להבדיל בין עצם התערבות הפקיד בפועל בניהול נכסי המבקשים והפעלת לחצים אסורה עליהם, לבין התוצאה של אותה התערבות. המשיב לא סתר טענת המבקשים כי הייתה התערבות כזו, ואף לא סתר את הטענה כי התערבות זו במישור הספציפי ובמישור היחסים הכללים בין הצדדים לא גרמה למבקשים נזקים. ראיה לכך ניתן ללמוד דווקא מעדות המבקש מס' 3 אליה מפנה ב"כ המשיב בסיכומיו, ובה מעיד המבקש מס' 3 כי הסופר מרקט נמכר במחיר יותר גבוה מהמחיר אשר נאמר על-ידי פקיד המשיב, אך מעולם לא נטען כי מחיר המכירה בפועל עמד על סך 320,000 $ בהתאם להצעה הראשונה של אותו קונה פוטנציאלי.

לא נעלמה מעיני, העובדה כי למרות הגשת תלונה במשטרה, התיק נסגר מ "חוסר ראיות", אך עדין מן הראוי לברר טענה זו ויש לתת למבקשים הזדמנות נאותה להוכיח אותה במסגרת בירור התביעה.

על-כן, יש ליתן למבקשים רשות להגן אף בטענה זו.

חוות-דעת המומחה
11. המבקשים תמכו בקשתם בחוות-דעת מומחה מטעמם אשר בדק את דפי העו"ש בחשבונות.

חשבונם של המבקשים שוחזר כך שבוטלו העברות הכספים לתכניות החיסכון, ועמן בוטלו ההלוואות שנטלו המבקשים לצורך פתיחת התכניות והתשלומים והריביות ששולמו לצורך פירעון אותן הלוואות.

שחזור חשבונות המבקשים על-ידי ביטול כל ההשלכות של פתיחת תכניות החיסכון בנוסף לפעולות נוספות אשר בוצעו בתחשיב המשוחזר נעשו על בסיס טענת המבקשים בדבר התניית שירות בשירות והפסקת מסגרות האשראי באופן חד-צדדי.

בנוסף ולאחר שיחזור החשבונות על-ידי המומחה הוא העריך את הנזק הישיר והעקיף שנגרם למבקשים בגין התניית שירות בשירות, ובגין הפסקת מסגרות האשראי ו/או אי-התאמתם למצב המבקשים ולצורכי האשראי שלהם, בהתאם להיקף הבטוחות באותם חשבונות, והראה כי נגרם למבקשים נזק העומד על סך של 570,562 ₪ נכון ליום 30/6/05.

12. חשוב להדגיש, כי אין חוות-דעת נגדית מטעם המשיב וזאת לאור השלב הדיוני אנו נמצאים בו, והמומחה נחקר חקירה נגדית על חוות-דעתו. כאן המקום לומר, כי המשיב לא הצליח להשמיט את הקרקע מתחת חוות-הדעת המומחה במסגרת חקירתו הנגדית, ואף לא במסגרת סיכומיו, ולהלן אסביר:
12.1 ברור הוא כי הקצאת אשראי ו/או הלוואות נעשות בהסכמה בין הצדדים, וברור כי בחוות-הדעת והחשבונות המשוחזרים ניתנה הצעה להעמדת מסגרות אשראי והקצאתן שלא תאמה את מה שנעשה בפועל בחשבונות המבקשים, אך פעולה זו באה במסגרת תפקידו של המומחה, להראות לבית-המשפט כי היה על המשיב לפעול אחרת, להעמיד אשראי ו/או הלוואות בצורה שונה ממה שנעשה בפועל בחשבונות המבקשים, כאשר התוצאה תהיה מיטיבה עם המבקשים, ומפחיתה להם את יתרות החובה, וכל זאת רק לאחר שבית-המשפט שומע ראיות ומשתכנע כי טענות המבקשים מוצדקות.

המומחה לא קובע אם טענות המבקשים נכונות אם לאו, אלא בהנחה שהטענות נכונות ומתקבלות על-ידי בית-המשפט, יהא עליו לפעול בדרך בה פעל המומחה מטעם המבקשים בסגנון של ביטול מסגרות אשראי שניתנו בפועל בחשבון, הזרמת הלוואה לחשבון המשוחזר בריבית שאינה כוללת תוספת סיכון, ביטול הלוואות שניתנו בפועל בחשבון.

12.2 כשנשאל המומחה לעניין פעולותיו אשר תוארו לעיל ,בחקירתו הנגדית, ענה המומחה כי אינו רואה בכך כל פסול ונימק כי יש לראות בביטול הלוואות ו/או מסגרות אשראי שנעשו בפועל והענקת או העמדת מסגרות אשראי או הלוואות אחרות, כהבעת דעה מבחינתו לאור ההתנהלות, הנסיבות וניסיונו.

12.3 המומחה בחוות-דעתו הראה כי היה הפרש משמעותי בין ריבית הזכות בפיקדונות השטריים שנפתחו לבין ריבית החובה בחשבונות הדביטוריים מהם שולמו הפיקדונות.

12.4 זאת ועוד, מתחשיבי המומחה עולה כי שיעורי ריבית הסיכון שחוייבה בחשבון לא תאמה לביטחונות שהיו בידי הבנק.

13. אין בידי לקבל טענת המשיב כי אי-ההפרדה בין סכום הנזק שחושב בגין עילת התניית שירות בשירות, לבין הנזק שחושב בגין העילה של העמדת אשראי בלתי-מתאים, במסגרת חוות-הדעת, משמיט את הקרקע מתחת טענות המבקשים. החשבונות בפועל נוהלו על-ידי המשיב, כאשר המשיב לא ביצע הפרדה בין הפקדת פיקדונות על-ידי המבקשים לבין הענקת או ביטול מסגרות אשראי למבקשים. זאת ועוד, התנהלות רגילה ושוטפת של חשבון, מבקשת נקיטת הליכים המפורטים לעיל, ללא כל הפרדה ביניהם, ולא ברור מדוע דווקא כשבא מומחה מטעם המבקשים ומשחזר את החשבונות עליו להראות באופן נפרד מהו הנזק שנגרם כתוצאה מנקיטת פעולות שונות על-ידי המשיב.

14. גם אם יש למשיב השגות על חוות-דעת מומחה המבקשים, מן הראוי כי בדיקת חשבונות המבקשים ושחזורם ייעשה על-ידי מומחה מטעם בית-המשפט ועניין זה ייעשה במסגרת בירור התביעות לגופן .

15. מכול המקובץ לעיל, מסקנתי היא כי יש לתת למבקשים רשות להתגונן.

התצהיר התומך בבקשה ישמש כתב הגנה מטעמם."