botox

תיקון פסק בוררות

1. כללי

סעיף 22 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כדלקמן:

"22. תיקון פסק בוררות
(א) הבורר רשאי, על-פי פניית בעל-דין ולאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, לתקן או להשלים את פסק הבוררות, אם היה לקוי באחד מאלה:
(1) נפלה בפסק טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה;
(2) הפסק לקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך;
(3) אין בפסק הוראה בדבר תשלום ריבית;
(4) אין בפסק הוראה בדבר הוצאות הצדדים, לרבות שכר-טרחת עורך-דין.
(ב) לא ייזקק הבורר לפניה לפי סעיף-קטן (א)(3) או (4) שהובאה לפניו כעבור שלושים יום מיום מתן פסק הבוררות, אם ניתן בפני הפונה, או מהיום שנמסר לפונה העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו.
(ג) הבורר יחליט בפניה לפי סעיף זה תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה עליה.

(ד) ליקויים כאמור בסעיף-קטן (א)(1) או (2) רשאי בית-המשפט לתקנם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה."


סעיף 22(א) לחוק הבוררות קובע כי בסמכותו של הבורר לתקן או להשלים את פסק הבוררות באחד מן המקרים הבאים:

האחד, במקרה ונפלה בפסק הבוררות טעות סופר או פליטת קולמוס או השמטה או טעות בתיאור אדם או נכס, טעות בתאריך או במספר או בחישוב כאמור בסעיף 22(א)(1) לחוק הבוררות. נעיר כי על-פי סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, בית-המשפט רשאי לתקן ליקוי כאמור גם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו או אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה.

השני, במקרה ופסק הבוררות לקוי בעניין שאיננו נוגע לגוף הסכסוך בין הצדדים כאמור בסעיף 22(א)(2) לחוק הבוררות. נעיר כי על-פי סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, בית-המשפט רשאי לתקן ליקוי כאמור גם תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו או אף אם לא היתה פניה לבורר או שהיתה פניה והבורר לא החליט בה.

השלישי, במקרה ואין בפסק הבוררות הוראה בדבר תשלום ריבית כאמור בסעיף
22(א)(3) לחוק הבוררות. נעיר כי על-פי סעיף 22(ב) לחוק הבוררות, הבורר לא ייזקק לפניה על-פי סעיף זה במקרה וזו הועלתה בפניו לאחר 30 הימים מיום שפסק הבוררות נמסר לפונה ובמקרה שפסק הבוררות ניתן שלא בפני הפונה – מהיום שפסק הבוררות נמסר לו.

הרביעי, במקרה ואין בפסק הבוררות הוראה בדבר הוצאות הצדדים לרבות שכר-טרחת עורך-דין כאמור בסעיף 22(א)(4) לחוק הבוררות. נעיר כי על-פי סעיף 22(ב) לחוק הבוררות, הבורר לא ייזקק לפניה על-פי סעיף זה במקרה וזו הועלתה בפניו לאחר 30 הימים מיום שפסק הבוררות נמסר לפונה ובמקרה שפסק הבוררות ניתן שלא בפני הפונה – מהיום שפסק הבוררות נמסר לו.

המחוקק מעודד השלמת פסק הבוררות או תיקונו ומעדיף החזרתו אל הבורר, על פני ביטולו. חיזוק לגישה זו ניתן למצוא משילוב סעיף 26(ב) ו- סעיף 22(א) לחוק הבוררות, לפיה, בית-המשפט לא יבטל את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר[39].

על-פי סעיף 22 לחוק הבוררות, הן הבורר והן בית-המשפט רשאים לתקן "טעות סופר, פליטת קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב". פרופ' סמדר אוטלונגי כותבת בספרה[40]:

"שתי גישות התפתחו ביחס לביטויים "טעות סופר", "פליטת קולמוס"
ו-"השמטה" בהקשר של תיקון הפסק: הגישה האחת מפרשת אותם בדרך מילולית מצמצמת, דהיינו, שביטויים אלה מתייחסים להשמטה טכנית בלבד, לפליטת קולמוס במשמעות הצרה והדווקנית ביותר. הגישה השניה מפרשת אותם בדרך מרחיבה, דהיינו, שמדובר בטעות מצד הבורר, בכתיבת דבר אחר ממה שרצה או שנתכוון לכתוב, מתוך היסח הדעת; אך לא מתוך טעות במחשבה."
ב- רע"א 2237/03[41] נפסק מפי כב' השופט א' חיות כי "הדגש לעניין תיקון ליקויים על-פי סעיף 22 לחוק הבוררות הוא על סיווג הטעות שאת תיקונו מבקשים, והעובדה שהתקיים הליך מקדים בפני הבורר בקשר עם אותו תיקון, אינה שוללת את סמכותו של בית-המשפט להורות עליו. יחד עם זאת, על בית-המשפט להקפיד מאוד בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו, כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. עליו לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנויים בסעיף ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות. מתחם מוגדר ומצומצם זה של תיקון ליקויים, אין בו כדי לפגוע באוטונומיה של מוסד הבוררות, גם אם סירב הבורר לתיקון שנתבקש. אדרבא, הימנעות מן התיקון מקום שהסירוב אינו נתמך בהנמקה מספקת, עלולה לגרום לעיוות ההכרעה שאליה כיוון הבורר ולפגיעה במוסד מעין-שיפוטי זה".

לא אחת נפסק כי בסמכותו של בורר לתקן את פסק הבוררות רחבה יותר מאשר סמכותו של בית-המשפט לתקן פסק-דין. ובמה דברים אמורים. סמכותו של הבורר לתקן את פסק הבוררות שהוציא תחת ידו משתרעת על תחום רחב יותר מן התחום שעליו משתרעת סמכותו של בית-המשפט לתקן את פסק-דינו.

המחוקק העניק לבורר את הסמכות, לא רק "לתקן" את פסקו, אלא, גם "להשלים" אותו. בנוסף, הבורר הוסמך לתקן או להשלים "השמטה" שאיננה רק "השמטה מקרית", לתקן תיאור של אדם או נכס, ואף לתקן ליקוי "בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך"; שכולם חורגים, ברוב או במעט, מגדר "השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת" גרידא, שאותה מוסמך בית-המשפט לתקן לפי סעיף 81 לחוק בתי-המשפט[42].

אשר לעצם מהותה של "טעות בחישוב" נקבע ב- ע"א 388/81[43] כי "אם מתוך פסק הבורר עצמו מתגלה, שהתוצאה הסופית, שאליה הגיע הבורר, איננה מתיישבת עם ההחלטות האחרות של הבורר בפסק שלו, וזה מכיוון שהבורר לא ערך חישוב נכון, שהוא תוצאה של החלטות אלה, יש לראות במשגה זה טעות בחישוב, אשר ניתנת לתיקון לפי סעיף 22 של החוק."

זאת ועוד. משסיים הבורר את מלאכתו ונתן פסק הבוררות, פקעה סמכותו ואין באפשרותו ליתן כל החלטה נוספת למעט תיקון טעות סופר כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. ב- רע"א 7545/97[44] מתייחס כב' השופט י' טירקל דווקא למגמה של הרחבת סמכות הבורר לתיקון פסק הבוררות. יחד עם זאת כב' השופט י' טירקל קובע כי "הרחבתה של סמכות התיקון בענייני בוררות מבטאת, לדעתי, מגמה "להציל מכליה" את פסק הבוררות ועל-ידי כך למנוע התדיינויות נוספות. עוד ראוי לציין לעניין זה כי חיותה של הבוררות יונקת מהסכמתם של המתדיינים ומשנסתיימה הבוררות, עם נתינתו של פסק הבוררות, עוברת היא מן העולם ותמה סמכותו של הבורר. ספיח של הפרשה שלא נתברר בפניו, או שנשאר ספק אם נתברר, לא יתברר עוד בפניו אלא-אם-כן הורה על כך בית-המשפט במסגרת סמכותו לפי סעיף 24 לחוק הבוררות. בפרפרזה על-שם יצירתו של ג' ג' מארקס "אין לקולונל מי שיכתוב אליו" ניתן לומר שאחרי שתמה הבוררות אין לבעל הדין "קולונל" שאליו יפנה.[45] על מגמה זאת להנחות גם את בתי-המשפט בדונם בשאלה אם תיקון מסויים בא בגדר הסמכויות שלפי סעיפים 22 ו-24 לחוק הבוררות"[46].

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 382/06[47] קבע בית-המשפט כי "בענייננו, טיעוני המבקשות – כלשונן – חורגים לא רק מהפרשנות המצמצמת להוראת סעיף 22 לחוק הבוררות, אלא אף מהפרשנות המרחיבה הניתנת לה. המבקשות אינן מצביעות על טעות מתוך "היסח דעת" שנפל בפסק הבוררות, ויש בטיעוניהן כדי להצביע על – לכאורה – "טעות במחשבה" של הבורר בעת שקבע את שקבע. בכגון דא אין בית-משפט מתערב. לפיכך, הבקשה לתיקון "טעויות סופר" בפסק הבוררות – נדחית".


2. "לאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם"

נדגיש כי התיקון כאמור ייעשה על-ידי הבורר רק לאחר שניתנה הזדמנות לבעל הדין שכנגד לטעון טענותיו לעניין התיקון או ההשלמה. יפים לעניין זה דברי בית-המשפט ב- ת"א (חי') 126/07[48] מפי כב' השופט עודד גרשון כי:

"א. סבורני כי צודק המבקש (פינקלשטיין) בטענתו על כך שנפל פגם בהחלטת הבורר בדבר תיקון פסקו.
הבורר לא ביקש ולא קיבל את תגובת פינקלשטיין לבקשת התיקון שהוגשה על-ידי נחמני. תנאי להפעלת סמכותו של הבורר לתקן את פסקו הוא שהבורר יעשה כן 'לאחר שניתנה לבעלי הדין האחרים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם' (סעיף 22(א) לחוק הבוררות).
הואיל ומדובר בפגם מהותי היורד לשורש העניין, הרי שיש להתייחס להחלטת הבורר המתקנת את פסקו כאל מעשה בטל מעיקרו.
לפיכך אני עומד להתעלם לחלוטין מהחלטת הבורר בדבר תיקון פסקו."
ב- ת"א (טב') 2299/02[49] טענו המבקשים כי לא ניתנה להם האפשרות להשמיע טענותיהם בטרם הבורר הכריע. בית-המשפט בדחותו את הטענה קבע כי "המבקשים לא ניצלו את האפשרות הנאותה שניתנה להם להשמיע טענותיהם ולא הגיבו לבקשה".

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 1103/05[50] קבע בית-המשפט מפי כב' השופט מגן אלטוביה כי:

"אני מקבל את טענת המבקשים, כי הבורר חרג מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות וטרם תיקון פסק הבורר היה עליו לפנות למבקשים על-מנת לקבל את תגובתם.
חריגה מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות יכול שתהווה חריגה מסמכותו של הבורר, אולם לאור הצהרות בא-כוח המבקשים אשר טען בפני בית-המשפט, כי אכן התיקון היה מוצדק ועל-פי הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות בה נקבע: 'בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על-אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות-דין', איני מוצא לנכון להורות על ביטול פסק הבוררות ואף עם היתה חריגה מסמכות של הבורר בהתעלמו מהוראות סעיף 22(א) לחוק הבוררות, הרי שאף לשיטת המבקשים בעניין זה לא נגרם להם עיוות דין.
יש לזכור, כי בית-המשפט מפרש את עילות הפסילה המפורטות בסעיף 24 בצמצום ומתוך מטרה להביא לאישור פסק הבורר ולא לביטולו, ובעניין זה יפים דברי ב- רע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' זאב שורגי, פדאור 02(2) 740:
'כאשר לטענות המבקש כי יש לבטל את פסק הבוררות על-פי העילות המנויות בסעיף 24 לחוק, הרי שההלכה היא, שיש לפרש עילות אלה על דרך הצמצום ובצורה דווקנית ביותר, כשהנטיה הברורה היא להימנע ככל האפשר מהתערבות בפסק הבוררות.'
לא נעלמה מעיניי העובדה, כי בסופו של יום פסק הבורר לטובת המשיב, סכומים אשר מעבר לסכומים אשר התבקש לפסוק לטובתו. פסיקתו זו של הבורר מהווה חריגה מסמכות.
עיון בכתבי טענות הצדדים כמו גם בפסק הבורר מעלה, כי פסיקת הבורר נובעת מהעובדה כי, ככל הנראה השמיט הבורר מפסקו את הצורך לקזז סך של 37,000 ש"ח, קיזוז אשר אף לשיטת המשיב, בכתב תביעתו, יש לבצע.
מעבר להשמטה זו, פסק הבורר והכריע בכל המחלוקות אשר הובאו בפניו, כמפורט לעיל.
סעיף 26(ב) לחוק הבוררות קובע:
'לא יבטל בית-המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר.'
במקרה דנן, יש בידיי בית-המשפט לתקן את פסק הבורר בנקל, בהתאם להוראות סעיף 22(ד) ובכך אף תוגשם הוראת החוק שבסעיף 26(ב).
סעיף 22(ד) לחוק הבוררות מעניק סמכות לבית-המשפט, במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות, לתקן את פסק הבורר אם 'נפלה בפסק טעות-סופר, פליטת-קולמוס, השמטה, טעות בתיאור אדם או נכס, בתאריך, במספר, בחישוב וכיוצא באלה'.
פסק-הדין המנחה בעניין הפעלת סמכות בית-המשפט על בסיס סעיף 22(ד) לחוק הבוררות הוא ע"א 388/81 תימורים – מושב שתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' משתלות וייצמן סול כהנא בע"מ, פ"ד לו(4) 253, שם נאמר בעמ' 257, כי:
'בית-משפט זה כבר פסק, שאין שוני מהותי בין סעיף 22(א)(1) לבין סעיף 8(1)(ג) לפקודת הבוררות שקדמה לו (ע"א 678/71), וניתן אולי להוסיף, שאין שוני מהותי בין שתי הוראות אלה לבין הוראת תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963. לגבי שלוש הוראות אלה צריך שיהיה מדובר בטעות או בהשמטה שבהיסח הדעת ולא בתוצאה מוטעית, שהבורר התכוון לה.'
הלכה זו אומצה על-ידי בית-המשפט העליון גם ב- רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פדאור 05(1) 74, שם נאמר, כי:
'על בית-המשפט להקפיד מאוד בהפעילו את סמכות התיקון המסורה לו, כאמור בסעיף 22 לחוק הבוררות. עליו לצמצם עצמו אך ורק לתיקון של אותם ליקויים טכניים המנויים בסעיף ואל לו לגלוש לתיקון טעויות שבמהות.'
במקרה דנן, המדובר בהשמטה שבהיסח הדעת. הבורר דן לגופם של דברים בכל טענות הצדדים, כמפורט לעיל. הבורר קיבל את כל טענות המשיב (התובע) למעט טענתו בדבר נזקים שנגרמו לציוד שלו.
אי-קיזוז סך של 37,000 ש"ח, הינו ליקוי טכני כתוצאה מהשמטה אשר נעשתה בהיסח הדעת וביצוע קיזוז כאמור לא יביא לתוצאה אשר הבורר לא התכוון לה וזהו מקרה קלאסי בו על בית-המשפט לעשות שימוש בסמכותו על-פי סעיף 22(ד) ולתקן את פסק הבורר.
על-כן, הריני קובע, כי פסק הבורר יישאר על כנו כאשר מסך 45,000 ש"ח אשר נפסקו לטובת המשיב בגין הפרשי דמי שכירות יקוזזו 37,000 ש"ח."

3. הבורר יחליט בפניה בתוך שלושים יום
סעיף 22(ג) לחוק הבוררות קובע כי הבורר יחליט בפניה לתיקון או השלמה, תוך שלושים יום מהיום שנמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה עליה.

ב- ע"א 5219/91[51] קבע כב' השופט א' גולדברג כי התיקון של הבורר נעשה בחוסר סמכות בנסיבות בהן "החלטת תיקון הבורר ניתנה, כאמור, רק ב-17.12.89, דהיינו, שלושה ימים לאחר חלוף שלושים הימים, הנתונים לו, לפי סעיף 22(ג) לחוק הבוררות, מן היום בו הובאה בקשתו של המערער לתקן את הפסק לידיעת המשיב
(ב- 15.11.89). מכאן שלכאורה ניתנה ההחלטה בחוסר סמכות".

בהמשך לפסק-הדין קבע כב' השופט א' גולדברג כי "הסמכות שניתנה לבורר לתקן טעות סופר, השמטה מקרית, טעות בחישוב וכיוצא באלה תיקונים, המנויים בסעיף 22(א)(1), וכן תיקון לפי סעיף 22(א)(2) לחוק – אינה מוגבלת בזמן, והיא טבועה בעצם סמכותו של הבורר לתת את פסק הבוררות. מגבלת הזמן היא אך ורק זו הנוגעת למתן ההחלטה על-ידי הבורר בפניה אליו לתיקון הפסק, כפי שנקבע בסעיף 22(ג) לחוק. הנה כי כן, המועד הקבוע בסעיף 22(ג) לחוק יפה הוא רק שעה שחלפה התקופה למתן פסק הבוררות, ואין עניינו בתיקון שנעשה תוך התקופה שבסמכות הבורר לשבת בה על מדין".

בהקשר זה כותבת פרופ' אוטולנגי בספרה[52] כי "על הבורר להודיע החלטתו תוך 30 יום מיום שנמסרה לבעלי הדין האחרים הודעה על הגשת הבקשה לתיקון. לכן על הבורר לרשום את תאריך החלטתו, כדי שניתן יהיה לבדוק אם ניתנה במועד. יש להדגיש, שמתן ההחלטה לאחר מועד זה, בלא שנעשתה פניה לבית-המשפט להאריך את המועד לפי סעיף 19(א) לחוק – תהיה פעולה החורגת מסמכות הבורר שכן הוא כבר functus officio גם לגבי אפשרותו לתקן את הפסק".

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 1068/06[53] קבע בית-המשפט כי מן העובדות שהובאו בפניו, אין מחלוקת, כי הבורר איחר במספר ימים במתן ההחלטה בבקשה לתיקון פסק הבוררות. במקרה זה, עסק בית-המשפט בשאלה מהי הנפקות של איחור כאמור?

במקרה זה, קבע בית-המשפט מפי כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל, ס' נשיא כי:

"על כל פנים, מהאמור עד כה ניתן להסיק כי לכאורה, החלטת הבורר ניתנה בהיעדר סמכות שכן חלף המועד לנתינתה, והבורר לא ביקש מבית-המשפט להאריך את התקופה כפי שמורה סעיף 19 לחוק הבוררות.
יחד עם זאת, יש לזכור כי הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות לגבי הצורך בהיעדר עיוות דין חלה גם כאן (ראה אוטולנגי, בע"מ 885).
במה דברים אמורים?
נשוב ונזכיר, כי סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע באלו המילים:
'בית-המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על-אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין.'
מאחר וההחלטה על תיקון פסק הבוררות ניתנה בהיעדר סמכות, הרי שעסקינן בעילת הביטול מכוח סעיף 24(3) – פעולת הבורר ללא סמכות, ומכאן שיש לבחון האם על-אף קיומה של עילת ביטול זו, ראוי לאשר את תיקון פסק הבוררות, שכן לא נגרם למבקשים עיוות דין.
דומתני כי למבקשים לא נגרם עיוות דין בשל האיחור של ימים ספורים בתיקון פסק הבוררות, כך שחיובי המבקשת 1 הוטלו בצוותא חדא גם על המבקש 2.
זאת ועוד, איני מקבלת את טענת המבקשים לפיה לא ניתן לחייב את המבקש 2 כיוון שפסק הבוררות קובע שהוא אינו חייב על-פי ערבותו. הבורר קבע מפורשות כי אמנם המבקש 2 אינו חב למשיבה דבר מתוקף ערבותו, אולם המבקשים שניהם גם יחד מנעו כל אפשרות מהמשיבה לגבות את יתרת השקעתה, מכאן שהם חבים יחדיו.
למעלה מן הצורך יש לציין את הוראת סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, המסמיכה במפורש את בית-המשפט, תוך כדי דיון בבקשה לאישור הפסק או לביטולו, לתקן ליקויים בפסק הבורר במקרים המנויים בסעיף 22(א)(1) או(2).
ויודגש: סמכות התיקון של בית-המשפט אינה מוגבלת לכך שתוגש בפניו בקשה מפורשת לתיקון; די בכך שתוגש בקשה לביטול פסק הבורר, כדי שבית-המשפט יוכל לתקן טעות מאלו הקבועות בסעיפים הנ"ל.
יתר-על-כן, כיום קיימת נטיה להגמיש את נושא תיקון טעות של פסק-דין (ראה בר"ם 5720/05 יוסף גופר ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה פתח-תקוה ואח' (פורסם בנבו)) במובן זה, שהשמטה מקרית ניתנת לתיקון. גמישות זו צריכה להתבטא גם לעניין המועדים ולחלחל, בעניין זה, גם לדיני בוררות.
תיקון טעות קלה וברורה – כפי שזה במקרה הנוכחי, על-ידי הבורר, יש בה כדי לייעל את ההליך ולחסוך בהליכים שונים שעניינם תיקון טעות זו בלבד.
לאור כל האמור לעיל, סבורתני שיש לדחות את טענת המבקשים לביטול החלטת הבורר מיום 10.7.06 לתקן את פסק הבוררות; ולחייב את המבקש 2 ביחד ולחוד עם המבקשת 1 בסכום שנפסק לטובת המשיבה, וכך אני קובעת."
ב- בש"א (ת"א-יפו) 13968/08[54] קבע בית-המשפט כי הסעיפים המאוזכרים בסעיף 22(ד) לחוק הבוררות עוסקים "בטעות סופר, השמטה וכיוצ"ב (סעיף 22(א)(1)) וכן במקרה שבו הפסק לקוי בעניין שאינו נוגע לגוף הסכסוך (סעיף 22(א)(2))". לעומת זאת, הוראת סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, על-פי לשונה, איננה חלה על מקרה שבו אין בפסק הבוררות הוראה בדבר תשלום ריבית והוצאות הצדדים, לרבות שכר-טרחת עורך-דין, ועל-כן, בית-המשפט נעדר סמכות לדון ברכיבים אלה.

ב- רע"א 404/08[55] קבעה בית-המשפט כי במקרה שבפניו "נפלה טעות באשר לחישובים שערך הבורר לשם קביעת סכומי הכסף שמגיעים למועצה בגין השלמת בניית הבריכה. טעות זו תוקנה על-ידי בית-המשפט קמא כדין ומשכך, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בסכום המתוקן בסך 458,850 ש"ח כולל מע"מ".

ב- ה"פ (ת"א-יפו) 953/07[56] קבע בית-המשפט מפי כב' השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן כי:

"7. האם נפלו טעויות בחישוב הפיצויים
... המבקשת טוענת כי בפסק הבוררות נפלו שתי טעויות חישוב שיש לתקן על-פי סעיף 22(ד).
הטעות הראשונה לה טוענת המבקשת, מתייחסת לחישוב תקופת הסכם ההפצה לעניין קביעת סכום הפיצוי בגין אובדן רווחים: הבורר קבע כי תקופת ההסכם הינה ל-15 חודשים מיום חתימתו ב-7.6.04, דהיינו – עד ליום 6.9.05, כאשר המבקשת הפרה את ההסכם ביום 26.1.05, ולכן קבע כי "תקופת ההפרה" החלה בפברואר ונמשכה עד לספטמבר 2005, ובסה"כ שמונה חודשים. המבקשת טוענת כי פרק זמן המדוייק שעבר מיום 26.1.05 ועד ל-6.9.05 הוא 7.3 חודשים, כאשר אף באופן יחסי לקביעת הבורר לפיה בגין התקופה של שמונה חודשים נפסק פיצוי בסך 500,000 ש"ח, בגין תקופה של שבעה חודשים ושליש יש לפסוק פיצוי בסך של 458,333 ש"ח.
הטעות השניה לה טוענת המבקשת, מתייחסת לחישוב התקופה שבגינה נפסקו עליות כוח אדם: הבורר קבע כי מדובר בתקופה של חמישה חודשים מפברואר ועד יוני 2005. המבקשת טוענת שאף לגישת הבורר, ההסכם הופר ביום 26.1.05 ותקופת הפיצוי היא שנה מיום חתימת הסכם ההפצה, דהיינו עד ליום 6.6.05, ולכן מדובר בתקופה של ארבעה חודשים ושליש ולא חמישה חודשים. לכן טוענת המבקשת הכי היה עליו לחשב מתוך הסכום של 1,094,000 ש"ח שנתבע בגין שנה שלמה, פיצוי בגין 4.3 חודשים, ולפסוק פיצוי בסך 395,026 ש"ח ולא 455,800 כפי שנפסק.
איני סבורה כי נפלו טעויות בחישוב. הבורר ציין במפורש את התאריכים לפיהם נקבעו התקופות בגינן חוייבה המבקשת בפיצויים כלפי המשיבה כאמור, ומפסק הבוררות עולה, כי מאחר שהבורר סבר כי הסכום הכולל שביקשה המשיבה בגין ראש נזק זה היה מוגזם, ויחד עם זאת מצא כי המבקשת אכן הפרה את הסכם ההפצה וגרמה למשיבה נזקים, ביקש לפסוק פיצויים על דרך האומדן, ועל-כן פסק פיצוי גלובלי בסך 500,000 ש"ח עבור תקופה של כשמונה חודשים, וכן פיצויים בסך כ-450,000 ש"ח בגין עלות כוח אדם עבור תקופה של כחמישה חודשים (במקום שנה כפי שביקשה המשיבה). הבורר לא ערך את החישוב של עלות כוח אדם בדרך של חישוב תקופת ההפרה מהתקופה שנתבעה בפועל אלא על דרך ההערכה, ולכן אין לומר שמדובר בטעות חישוב."

4. אישור פסק בוררות לגבי הוצאות שכר-טרחת עורך-דין

ב- ת"א (ת"א-יפו) 31085/05[57] קבע בית-המשפט כי "צודק בא-כוח הנתבע כי התובע לא היה רשאי לבקש אישור פסק בורר לגבי ההוצאות בסך של 7,667 ש"ח, שכן אלה לא נכללו בפסק הבורר. אישור פסק בורר, כשמו כן הוא – לא ניתן לבקש במסגרתו לאשר סכומים שלא נכללו בפסק הבורר. על התובע היה לבקש מהבורר לפסוק את הוצאותיו כולל שכר-טרחה (ראה סעיף 22(א)(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). משלא עשה כן, אני סבור שבית-המשפט אינו רשאי לאשר סכומים אלה, אולם אינני מכריע בסוגיה זו שאינה דרושה לעניינינו, ומכל מקום, אין בכך כדי למנוע חיוב הנתבע בתביעה דנן בהוצאות המשפטיות שנגרמו לתובע בניהול ההליכים".

5. "אין בפסק הבוררות הוראה בדבר תשלום ריבית"

מקום שהבורר לא הורה דבר לעניין הריבית, רשאי צד להתדיינות לפנות לבורר לפי סעיף 22(א)(3) לחוק הבוררות, על-מנת שהבורר ישלים או יתקן את הפסק שהוציא תחת ידו. משצד להתדיינות לא עשה כן, אין לבית-המשפט סמכות לתקן הליקוי כאמור בפסקו.

כלומר, סעיף הנ"ל מאפשר פניה לבורר על-מנת שזה יתייחס לשאלת הריבית בפסק. כמובן שעל הבורר ליתן אפשרות לבעל הדין האחר לטעון טענותיו לעניין הפניה.

ב- רע"א 1888/97[58] קבע בית-המשפט כי "המבקש יכול היה לפנות לבורר ולבקש תיקון הפסק בנושא הריבית ולא עשה כן (סעיף 22(א)(3) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968). משכך, אין מקום לפסיקת ריבית על-ידי בית-המשפט (סעיף 22(ד) לחוק הבוררות המבקש המשיך להחזיק במשרד כל אותן שנים. ולבסוף, גם אם טעה הבורר אין מקום לתקנו כאילו היה בית-משפט זה ערכאת ערעור מה עוד שלא ניתן לומר כי מתוך טעות נמנע הוא מלפסוק ריבית. הוא לא נתבקש לעשות כן ומאחר והיה פטור מחובת הנמקה נותרה הנמקתו עלומה. אין בכך כדי להניעני לשנות מפסקו".


[39] ע"א 1021/90 א' לוי קבלני בניין בע"מ נ' גרגורי גויכמן, פ"ד מה(2) 796 (1991); ע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265 (1998); ה"פ (י-ם) 7188/08 הכהן דניאל נ' מעונות עובדים קריית משה, תק-מח 2008(3) 14347 (2008).
[40] פרופ' סמדר אוטלונגי בוררות דין ונוהל כרך ב' (מהדורה רביעית) סעיף 398א, 873.
[41] רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005).
[42] רע"א 7545/97 וטו נ' דוקוב, פ"ד נב(1) 476 (1998); בש"א (חי') 11620/03 מיקי גרוסמן ואח' נ' סקיולייף ישראל בע"מ, תק-מח 2003(4) 4894 (2003).
[43] ע"א 388/81 תימורים נ' משתלות ויצמן ואח', פ"ד לו(4) 253 (1982).
[44] רע"א 7545/97 וטו חברה קבלנית לבניה בע"מ נ' דניאל דוקוב, פ"ד נב(1) 476 (1998).
[45] לשאלה דומה עיין בר"ע (ב"ש) 150/94 יעקב עובד ואח' נ' עטר ובניו בע"מ ואח' (טרם פורסם).
[46] ראה גם ה"פ (ת"א-יפו) 653/02 חנן בונה נ' פנחס כהן, תק-מח 2003(2) 30459 (2003).
[47] ה"פ (ת"א-יפו) 382/06 א.ל.י.אם. חברה לבניין בע"מ ואח' נ' פולדמיר בניין (1986) בע"מ, תק-מח 2007(3) 12059 (2007).
[48] ת"א (חי') 126/07 פינקלשטיין דני נ' שלמה נחמני, תק-מח 2008(1) 4752 (2008).
[49] ת"א (טב') 2299/02 מחצבות כנרת נ' א.מ.י עבודות חשמל בע"מ ואח', תק-של 2006(1) 26038 (2006).
[50] ה"פ (ת"א-יפו) 1103/05 סולומון שמואל ואח' נ' אלבז יהושע, תק-מח 2006(3) 8702 (2006).
[51] ע"א 5219/91 פורת נ' פורת, פ"ד מז(2) 461 (1993).
[52] שם, בעמוד 884.
[53] ה"פ (ת"א-יפו) 1068/06 קו על חברה לבניין ולפיתוח בע"מ ואח' נ' המרכז הבריאותי ד.ע. בע"מ, תק-מח 2007(3) 13321 (2007).
[54] בש"א (ת"א-יפו) 13968/08 טוביה צוקרט נ' ד.א.ש מערכות חשמל בע"מ, תק-מח 2008(4) 1104 (2008).
[55] רע"א 404/08 מפרם פרוייקטים (1990) בע"מ נ' מועצה מקומית קריית טבעון, תק-על 2008(3) 2882 (2008).
[56] ה"פ (ת"א-יפו) 953/07 רדקום בע"מ נ' קווליטסט בע"מ, תק-מח 2008(2) 12551 (2008).
[57] ת"א (ת"א-יפו) 31085/05 אקסלרד אנטון נ' יעקב לוין, תק-של 2008(1) 9800 (2008).
[58] רע"א 1888/97 לופנפלד משה על-ידי בא-כוח נ' גמרמן גיורא, תק-על 97(3) 380 (1997).