הפרשנות לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים
הפרקים שבספר:
- מבוא (תקנות א עד ג לתקנות הדיון)
- הרכב בתי-הדין ומקום מושבם (תקנות ד עד ו לתקנות הדיון)
- מקום המשפט (תקנות ז עד כד לתקנות הדיון)
- הגשת תביעה (תקנות כה עד לד לתקנות הדיון)
- הזמנת בעלי דין (תקנות לה עד מו לתקנות הדיון
- הרשאה (תקנות מז עד נא לתקנות הדיון)
- מהלך הדיון (תקנות נב עד עט לתקנות הדיון)
- עדות (תקנות פ עד צו לתקנות הדיון)
- שבועה (תקנות צז עד קה לתקנות הדיון)
- עיכוב, עיקול וצו מניעה זמני (תקנות קו עד קט לתקנות הדיון)
- פשרה, החלטה, פסק (תקנות קי עד קיח לתקנות הדיון)
- הוצאות ושכר טרחתו של המורשה (תקנות קיט לתקנות הדיון)
- פסק-דין שניתן במעמד צד אחד (תקנות קכ עד קכז לתקנות הדיון)
- סתירת הדין ודיון מחדש (תקנות קכח עד קלא לתקנות הדיון)
- ערעור (תקנה קלב עד קנג לתקנות הדיון)
- סידור גט (תקנות קנד עד קסה לתקנות הדיון)
- אישור נישואין וגירושין (תקנות קסו עד קסח לתקנות הדיון)
- חליצה (תקנות קסט עד קע לתקנות הדיון)
- היתר - עיגון (תקנות קעא עד קעב לתקנות הדיון)
- היתר-נישואין (תקנות קעג עד קעז לתקנות הדיון)
- אישור צוואות, עזבונות, אפוטרופוס (תקנות קעח עד קפו לתקנות הדיון)
- הקדשות (תקנות קפז עד קצא לתקנות הדיון)
- דינים וחשבונות (תקנות קצב עד קצד לתקנות הדיון)
- אימוץ (תקנות קצה עד ר לתקנות הדיון)
- גיור (תקנות רא עד רג לתקנות הדיון)
- הוראות שונות (תקנות רד עד ריא לתקנות הדיון)
- נושאים שונים
סתירת הדין ודיון מחדש (תקנות קכח עד קלא לתקנות הדיון)
עמוד 395 בספר:
"קכח. דיון מחדש ביוזמת בית-הדין
חושש בית-הדין שטעה בפסק-דינו, יזמין את הצדדים לבירור נוסף, ובמקרה זה רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור.
קכט. דיון מחדש לבקשת בעל דין
(1) בעל דין זכאי בכל זמן לבקש דיון מחדש מבית-הדין שדן בעניינו על סמך טענות עובדתיות או ראיות חדשות שלא היו ידועות לו בדיון הקודם.
(2) המבקש יגיש בקשה בכתב ויפרט בה את הטענות או הראיות החדשות ואת הסיבה למה לא הביא אותן בדיון הקודם.
קל. הדיון בבקשה
(1) בית-הדין ידון בבקשה מבלי לשמוע שום צד ויחליט אם יש לדחות את הבקשה או שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה.
(2) החליט בית-הדין שיש להזמין את הצדדים לדיון בבקשה, רשאי בית-הדין לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור.
עמוד 396 בספר:
קלא. פסק-הדין
אחרי הבירור, כאמור, בפרק זה, יאשר בית-הדין את פסק-הדין או יבטלו ויוציא פסק-דין חדש."
כללי הדיון לעניין בקשה לביטול פסק-דין מפורטים בפרק י"ד לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים ובעיקר בתקנה קכ"ט וק"ל לתקנות הנ"ל.
בהנחה שבקשה לביטול פסק-דין מגלה עילה {כלומר: מצויות בה טענות עובדתיות או משפטיות שאם יתבררו כנכונות, יבטל בית-הדין הרבני את פסק-הדין, ובפרט אם נחה דעתו של בית-הדין הרבני כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה התומכות בביטול פסק-הדין}, מוסמך בית-הדין הרבני – אף בשלב הגשת הבקשה – לעכב את ביצוע פסק-הדין עד לבירור {לעניין זה ראה גם סעיף 7ג לחוק בתי-דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956; תיק מס' 33040/01 (אשד') אלמוני ואח' נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.
קביעת בית-הדין הרבני שאין בידו סמכות לדון בתביעה, לא יצרה מעשה-בית-דין חלוט וכי על-פי תקנות קכח ו- קלא לתקנות הדיון, רשאי בית-הדין הרבני לתקן פסק-דין שגוי שיצא מלפניו לאחר שניתנה הזדמנות לצדדים הנוגעים בדבר להתייחס לעניין. אם כך בפסק-דין, הרי שבהחלטה דיונית - על אחת כמה וכמה {תיק מס' 812432/1 פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2010)}.
נדגיש כי בית-הדין הרבני מוסמך לעיין מחדש בכל החלטה שניתנה על ידו ולא תמיד יש צורך להפנות את המבקש אל בית-הדין הגדול שהינו ערכאת הערעור {בג"צ 6250/06 פלוני נ' בית-הדין הרבני האיזורי ת"א, פורסם באתר
עמוד 397 בספר:
האינטרנט נבו; תיק מס' 80581-21-1 (טב') הבעל נ' האישה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
על דיון מחדש מחמת טעות, חולשת תקנה קכח לתקנות הדיון. היוזמה לדיון מחדש מחמת טעות, צריכה לבוא מצידו של בית-הדין הרבני. רק אם הוא חושש שטעה, יזמין את הצדדים לבירור נוסף.
יוצא איפוא כי פניה של התקנה קכח לתקנות הדיון, צופות פניו של בית-הדין הרבני ולא של בעל דין. לא בכדי ייחד מחוקק המשנה שני סעיפים נפרדים ושונים לגבי דיון מחדש בפסק-דין, שהוא כשלעצמו עומד בסתירה לעקרון היסוד של סופיות הדיון.
תקנה קכח לתקנות הדיון קובעת כי דיון מחדש מחמת טעות, יתקיים רק אם בית-הדין הרבני חושש שטעה, לאחר שקם מכיסאו. רק אם מתגבשת הכרה זו אצל בית-הדין הרבני, חובה עליו להזמין את הצדדים לדיון נוסף {ראה גם בש"א (יר') 3614/08 פלוני נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2009)}.
זאת ועוד. כפי שנראה להלן, בסמכותו של בית-הדין הרבני ליתן הבהרה לפסק-הדין שהוציא תחת ידו. ובמה דברים אמורים. להבהרה, מעמד מוכר בגדר החלטותיו של בית-הדין הרבני.
בית-דין רבני, שלא כמו בתי-המשפט, מוסמך לדון מחדש בתיק שהכריע בו כבר ונתן בו פסק-דין.
עמוד 398 בספר:
עקרון סופיות הדיון בבתי-דין רבניים כפוף לסייגים הקבועים בתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג, בפרק י"ד שכותרתו "סתירת הדיון ודיון מחדש".
נראה כי מהתקנות הנ"ל, בית-דין הרבני רשאי לשנות פסק-דין שנתן, ובכלל זה גם להבהירו.
ב- ע"מ (ת"א) 1357/04 {נ' ר' נ' נ' כ', תק-מח 2005(4), 10536 (2005)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן, בית-הדין הרבני נתן החלטת הבהרה, בה קבע מפורשות כי מעולם לא חוייב המערער במתן גט.
לפיכך, טעה בית-משפט קמא בפרשנות השונה שנתן להחלטת בית-הדין, בניגוד להחלטת ההבהרה, הן מהטעם לפיו "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" והן מטעמים של כיבוד ערכאות הדדי, לפיו, משהבהיר בית-הדין את פסיקתו, אין מקום ליתן לדבריו פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם הבהרה זו {ראה גם בג"צ 6250/06 פלוני נ' בית-הדין הרבני האיזורי ת"א, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
בנוסף, אין צריך לומר כי בית-הדין הרבני מוסמך להבהיר פסק-דין מכוח פניה של רשם ההוצאה לפועל, בהתאם לסעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. אך גם מתן הבהרה לפסק-דין מכוח פניה ישירה של אחד מבעלי הדין, מצויה בסמכותו השיפוטית של בית-הדין הרבני. בתי-הדין הרבני נוהגים תמידים כסדרם להידרש לבקשות הבהרה {תיק מס' 9613-64-2 (יר') פלונית נ' פלוני, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)}.
עמוד 399 בספר:
על-פי המשפט העברי וסדרי הדין הנהוגים בבתי-הדין הרבניים, רשאי בית-הדין הרבני עצמו, כאשר מגיע הוא למסקנה כי פסק-הדין שנתן, אינו נכון, בשל נתונים עובדתיים שגויים או בשל ראיות חדשות שהגיעו אליו, רשאי - ועל-פי המשפט העברי, חייב - לבטל את פסק-דינו.
סתירת הדין אינה ערעור, אלא הליך נפרד, שכאמור, רשאי בית-הדין הרבני ליזום אותו או שצד רשאי לבקש את הפעלתו, ובעניין זה מזכיר לנו מוסד סתירת הדין את מוסד המשפט החוזר במשפט הישראלי {בר"ע (יר') 787/05 רביב חוה נ' פזגז בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); ע"מ (יר') 789/05 ע' ד' נ' ע' י', פורסם באתר האינטרנט נבו (2006)}.
בית-הדין הרבני רשאי "לפתוח" פסק-דין ולשנותו, כל שכן להבהירו, בין אם לפי תקנה קכח לתקנות הדיון ובין אם מכוח תקנה קכט(1) לתקנות הדיון.
גם אם ייטען שלפי תקנה קכט(1) לתקנות הדיון, לא התקיים התנאי בדבר קיומן של עובדות חדשות או ראיות שלא היו ידועות בדיון הקודם, הרי שהמקום לטענה זו, אם בכלל, מקומה בערעור על החלטת בית-הדין הרבני האיזורי, לבית-הדין הגדול {בר"ע (יר') 802/05 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005)}.
הבקשה להגשת ראיות חדשות לאחר חתימת מסכת הראיות חייבת אם-כן לכלול הסבר משכנע מדוע לא הוגשו עד כה, ומבלי הסבר זה לא יקבלן בית-המשפט {ראה גם תקנה קכט(2) לתקנות הדיון; וכן ע"א 8021/03 משה אלישע נ' יוסף אלישע, פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.
עמוד 400 בספר:
בית-דין רבני שנתן פסק-דין למזונות, ונתברר לו שטעה בפסק-הדין, יכול לקיים דיון חוזר ולבטל את פסק-הדין שנתן. במקרה שכזה אין חסרון סמכות בעובדה שהתביעה לביטול פסק-הדין הוגשה לאחר שנסתיימו הליכי הגירושין. כאשר בית-דין נדרש לבטל פסק-דין על יסוד טעות או העלמת עובדות, אין הוא זקוק לסמכות מחודשת המוקנית מכוח המצב בהווה. סמכותו היא מכוח היותו הערכאה שפסקה בעבר והיא המוסמכת לבטל פסק-דין שנתנה, אם הגיעה למסקנה שנפלה טעות בפסק-הדין {תיק מס' 9638-64-1 (גדול) ש' מ' נ' ש' י', פורסם באתר האינטרנט נבו (2004)}.