הפרת סימן מסחר - סעדים זמניים

על מי שתובע סעד זמני להראות זכות לכאורה, ודברים אמורים גם בסעד זמני שעניינו הפרה של סימן מסחר.

"הפרה" מוגדרת בסעיף 1 לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972 כדלקמן:

"1. הגדרות
"הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך:
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לעניין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר."

סעיף 46(א) לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), התשל"ב-1972, שכותרתו "זכות לשימוש ייחודי", קובע כדלקמן:
"פרק ז': זכויותיו של בעל סימן מסחר
46. זכות לשימוש ייחודי (תיקון התש"ע)
(א) רישומו התקף של אדם כבעל סימן מסחר יזכה אותו לשימוש ייחודי בסימן המסחר על הטובין שלגביהם נרשם הסימן ובכל הנוגע אליהם, בכפוף לכל תנאי וסייג הרשומים בפנקס..."

אכן, השימוש שבו מדובר בסעיף 1 לפקודה הוא שימוש בישראל {רע"א 2736/98 Habboub Bros. Co. נ' Nike International Ltd., פ"ד נד(1), 614 (2000)}.

לפי פסיקת בית-המשפט נקבע כי אם נעשה ייבוא של סחורה הנושאת סימן מסחר מסויים, והנסיבות מראות כי קיימת כוונה מיוחדת למכור את הסחורה הזאת, כשעליה סימן המסחר אשר הזכות הבלעדית עליו שייכת לתובע, אזי יכול גם ייבוא להוות חוליה של השימוש {ע"א 155/56 חברת הגרמופון בע"מ לונדון, ואח' נ' סימפונה בע"מ, פ"ד יא 821 (1957)}.

החוק לתיקון דיני הקניין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), התש"ס- (1999) שתיקן את פקודת סימני המסחר ולפיו הוסף סעיף 69א המאפשר לבעל סימן מסחר רשום לפנות למנהל המכס בבקשה לעכב שחרור טובין מפרים.

ניקח לדוגמה, האם ייבוא סחורות לישראל לצורך מכירתן בשטחי הרשות הפלסטינית כמוהו כייבוא לצורך מכירתן בישראל ולפיכך הוא בגדר שימוש לפי הפקודה וניתן לתבוע בעילת הפרת סימן מסחר? על שאלה זאת יש להשיב בחיוב.

ישראל והרשות הפלסטינית כלולות במעטפת מכס אחת. הדבר מעוגן בחוק יישום ההסכם בדבר רצועת עזה ואזור יריחו {הסדרים כלכליים והוראות שונות (תיקוני חקיקה), התשנ"ה-1994}.

בסעיף 1א(א) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, שכותרתו "פרשנות לגבי תחולת החוק באזור ובשטחי עזה ויריחו"} נאמר כי לא יראו בהעברת טובין מישראל לאזור, מישראל לשטחי עזה ויריחו, מאזור לישראל ומשטחי עזה ויריחו לישראל משום ייצוא וייבוא.

כך גם הוסכם בסעיף XI לנספח V להסכם ביניים ישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה, שהינו הפרוטוקול בנושא יחסים כלכליים נקבע שם, כי בין הצדדים תהיה תנועה חופשית של טובין תעשייתים ללא הגבלות כלשהן, לרבות מכסים ומכסי ייבוא אחרים, בכפוף לחקיקה של כל צד. עוד הוסכם בסעיף (III (10 לפרוטוקול הכלכלי, כי בכפוף לחריגים מסויימים, יקיימו שני הצדדים אותה מדיניות ייבוא.

המשמעות של מעטפת מכס משותפת אחת - שבתוכה מעבר חופשי של סחורות בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית - היא שייבוא של סחורות לישראל, לצורך מכירה או שיווק, או לצורך מטרה מסחרית אחרת, בשטחי הרשות הפלסטינית דינו כדין ייבוא סחורות לישראל לצורך זה.

בפסיקת בית-המשפט נקבע כי אין צורך שהטובין יימכרו בשטחים. עקרון המעבר החופשי של טובין מבטיח את תנועתם החופשית בישראל. בפועל, אין חובה כלל שהטובין יגיעו לשטחים.

נחזור וניתן את הדעת על השאלה של מאזן הנוחות: אי-הנוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת אי-הנוחות שתיגרם לנתבע אם יינתן הצו, הכרוכה בשאלה האם ניתן לפצות את התובע בכסף אם לא יינתן לו הסעד הזמני, ומאידך גיסא מהו הנזק שהסעד הזמני עלול לגרום לנתבע אם תידחה התביעה.

אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית שנתנה סעד זמני או סירבה לתיתו.

על מבקש הסעדים להציג בפני בית-המשפט ראיות לכאורה מהימנות בדבר קיומה של עילת תביעה, וכן לשכנע את בית-המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. כן על המבקש להגיש את הבקשה מתוך נקיון כפיים ותום-לב.

סימני המסחר נחלקים למספר קטגוריות, כאשר כל אחת מהן זוכה להיקף הגנה שונה. הקטגוריה הזוכה להגנה הרחבה ביותר הינה זו של סימני מסחר דמיוניים או מומצאים, הקטגוריה השניה מכילה סימנים "מרמזים", המכילים רמזים בנוגע לטובין נשוא הסימן, אך אינם מתארים במישרין את אופיים או מהותם ואילו הקטגוריה האחרונה היא זו של סימני מסחר תיאוריים או גנריים, הזוכים להגנה החלשה ביותר.

היקף ההגנה על סימן המסחר, תלוי בסיווג הנכון של אופיו המאבחן המולד והנרכש של הסימן {ע"א 4116/06 Gateway Inc נ' פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (20.06.07)}.

במסגרת התביעה, על המבקשים להוכיח שני תנאים מצטברים - מוניטין שיש לטובין או לשם העסק, וכי הפרת סימן המסחר עלולה להוביל לקיומה הפוטנציאלי של סכנת הטעיה {עמיר פרידמן סימני מסחר - דין, פסיקה ומשפט משווה}.

המשפט לא יתיר לפלוני להפקיע מילה מן השפה לטובת עסקו, ומכאן זהירות-היתר שאנו מחוייבים בה {ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי, עיתון משפחה ואח' נ' אס.בי.סי. פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ פ"ד נה(3) 933 (2001)}.

אמנם, ככל שהסימן מורכב לא רק מעצם המילה אלא אף מעיצוב המעניק לו "אופי המבחין" בינו לבין אחרים, באופן שלקוחות יזהו את סימן המסחר עם בעליו, או אז יזכה הסימן להגנה על-אף שמרכיבו המרכזי הינו מילה שגרתית.

ברם אם כך פני הדברים, תינתן ההגנה למכלול מרכיבי הסימן כמקשה אחת, היינו, ככל שהשימוש המתחרה כולל אף הוא את המרכיבים המיוחדים המעצבים את ייחודיות הסימן.

מבחינת מאזן הנזקים, נבדוק האם הפרת הסימן הרשום היתה ברורה, בשל אופיו המבחין או הדמיון לסימן הרשום, ואז ידם של המבקשים תגבר.

ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט בהחלטתו לגבי צו מניעה זמני, על בעל דין המבקש המבקש לקבל סעד זמני בהליך אזרחי לשכנע בקיומה של עילת תובענה ותנאים נוספים שעיקרם ב"מאזן הנוחות"{תקנה 362 לתקסד"א}.
ב- רע"א 1581/14 {ROSHEN Confectionery Corporation נ'Joint Stock Company Krasnyi Octybar, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.04.14)} בית-המשפט קבע כי במסגרת בקשה לסעד זמני יכול בית-המשפט להידרש לשאלת תוקף סימני המסחר.

בית-המשפט לא יבחן בדקדקנות את תוקף הסימן, הליך בקשה לסעד זמני אינו מתאים לבירור יסודי של השאלות הכרוכות ברישום.
על המבקש לסעד להוכיח בראיות משכנעות שהסימן המסחרי נרשם שלא כדין, שאז נדרש בית-המשפט לחבון ברמה הלכאורית את כשרות הסימן כחלק מבחינת סיכוי העתירה.

בית-המשפט קבע כי קיימים ארבעה מבחנים למתן צו מניעה זמני: מתן סעד המצדיק התערבות בית-משפט על-מנת לשמור על המצב הקיים בשלב מקדמי לפני בירור התובענה, המבקש הוכיח לכאורה את הזכות אשר לשם השמירה עליה הוא נזקק להגנה, מאזן הנוחות, שיקולים שביושר {ת"א (ת"א) 11786-10-14 סטודיו אליס ואיב בע"מ נ' חגית טסה בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.10.14)}

ההחלטה בעניין מתן סעד זמני מערבת איזון בין שלושה שיקולים עיקריים:

האחד, סיכויי התביעה - תנאי זה משמעו, האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה. בדיקת תנאי זה נעשית באורח לכאורי בלבד ואינה אמורה לשקף עמדה נחרצת ביחס לסיכויי התביעה העיקרית.

השני, מאזן הנוחות בין הצדדים - תנאי זה משמעו, האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד, גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש.

בין שני התנאים מתקיימים יחסי גומלין, כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון {ה"פ (ת"א) 14821-05-14 ריקושט 3000 בע"מ נ' א.ע. ציוד מחנאות בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.08.11)}.
שיקול שלישי, הנובע מכך שסעד זמני הוא סעד שביושר, הוא תום-הלב של המבקש והצדק במתן הסעד ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש {תקנה 362(ב)(2) לתקסד"א}.

בית-המשפט נוהג להבטיח את הנתבע בתתו סעד זמני, על-ידי שהוא מחייב את התובע במתן ערובה, לפיצוי הנתבע על הנזק שעלול להיגרם לו, אם תידחה התביעה או יפקע הצו מסיבה אחרת ואם לא עשה כן, הרי זו עילה להתערבותו של בית-משפט לערעורים.

בית-המשפט בהעניקו סעד זמני מגביל את זכויותיו של הנתבע על אתר ובטרם ניתן פסק-דין הקובע את חובתו, את חבותו או את היקפה {רע"א 3573/99 רשת הריבוע הכחול (היפר היפר) בע"מ נ' סופר פארם (ישראל) בע"מ, פ"ד נג(4), 193 (1999)}.

ערובה מטעם מבקש הסעד הזמני לשיפוי בשל הנזק העלול להיגרם לנתבע כתוצאה ממתן סעד זמני היא, איפוא, המחיר אותו על המבקש לשלם תמורת הסעד הזמני.

צו מניעה זמני הוא סעד מן היושר, שהענקתו נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט, שאמור להתבסס על שיקולי צדק {ה"פ (ת"א) 227/91 נאש ייבוא ושיוווק נ' ST. IVES ואח', תק-מח 92(1), 512 (1992)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

הפרת סימן מסחר - סעדים זמניים