משמורת ילדים בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
הפרקים שבספר:
- מבוא
- תפקידיהם של ההורים
- הסכם בין הורים החיים בנפרד וסמכותו של בית-המשפט באין הסכמה
- חזקת הגיל הרך בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
- עיקרון "טובת הילד" בבית-משפט לענייני משפחה ובבית-הדין הרבני
- רצון הילד
- שינוי נסיבות
- משמורת ילדים ומסוגלות הורית
- הכרעת בית-המשפט וסמכותו הכללית להורות על אמצעי שמירה
- משמורת משותפת
- הגשת תסקיר על-ידי פקיד הסעד בתביעות למשמורת
- סדרי דין בתביעות משמורת
- משמורת ילדים וכריכתה בתביעת הגירושין
- הלכות בית-המשפט לענייני משפחה ובית הדין הרבני
משמורת ילדים ומסוגלות הורית
ברגיל, הורים מסוגלים לגדל את ילדיהם. זוהי הנחה בסיסית אוניברסלית. החריג לכלל הם אותם הורים אשר מטעמים אלו ואחרים מתעורר לגביהם ספק בדבר מסוגלותם ההורית. לגבי חריגים אלה ואלה בלבד, יש מקום למנות מומחה לאבחון מסוגלותם.לעיתים עצם הפניית ההורים לאבחון פסיכולוגי לצורך קביעת התאמתם לשמש כהורים, פוגע קשות בתדמיתם וברגשותיהם, באשר יש בכך כדי להטיל ספק במסוגלותם ההורית.
בדיקת מסוגלות הורית החודרת באופן משמעותי לצנעת הפרט של ההורים, על המאבחן לעמוד על ההיסטוריה האישית שלהם מיום לידתם, ולאבחן את אישיותם.
לפיכך, יש הצדקה לקיומה של בדיקה כזו, רק באותם מקרים חריגים בהם קיימת, בחומר המונח בפני בית-המשפט, עדות ו/או אינדיקציה להיעדר מסוגלות הורית.
אינדיקציה זו יכולה להתבסס על המלצות פקידת סעד, מצוקה ניכרת וממשית של הקטין שמקורה בבעיה בתפקוד ההורה המשמורן, או נסיבות אחרות מהן עולה כי ללא בדיקת מסוגלות הורית לא ניתן לקבל החלטה, לטובת הקטין, בתביעות הורים למשמורת על ילדיהם.
הדברים מקבלים משנה-תוקף במקרים של קטין אשר טרם מלאו לו שש שנים וחלה לגביו חזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. במקרים אלה, בהיעדר אינדיקציות להיעדר מסוגלות הורית מצד האם, ממילא מחוייב בית-המשפט לקבוע כי המשמורת תהא לאם.
בטרם הכרעה בשאלת משמורת הקטין עליו ליתן דעתו ל"מסוגלות הורית" של שני ההורים. אין ספק ששאלה זו מורכבת ובעלת מספר מימדים. מסוגלות הורית כוללת בתוכה, בין היתר, את דרכו של ההורה עם התמודדות פירוק קשר הנישואין.
כב' השופט י' עמית גורס לטענתו כי המונח "אחריות הורית", הוא מונח רחב יותר מן המושג "מסוגלות הורית" שכן, אחריות הורית כוללת בתוכה "גם את היכולת להתעלות מעבר לשלל התחושות כלפי בן הזוג לשעבר ולהימנע מהמעטת דמותו וערכו בפני הקטין" {ב- ע"מ (חי') 384/06 ו' א' נ' ו' (ז') מ', תק-מח 2007(1), 13363 (2007) קבע כב' השופט י' עמית כי "האב הקשה על ביקורי האם אצל הקטינה וסירב להרחבת הסדרי הראיה בכל התקופה בה הייתה הקטינה במשמורתו, בטענה שלאם השפעה שלילית על התנהגותה של הקטינה. תפיסה זו של האב את האם, מקרינה בהכרח על דמותה ההורית בעיני הקטינה, ומכרסמת, לטעמי, במידת האחריות ההורית שהאב מגלה כלפיה"}.
אין ספק, כי נושא מסוגלות הורית הוא נושא קשה ומורכב וכאשר שני ההורים, לא מצליחים להגיע להבנה ולהסכמה ביניהם, נדרש בית-המשפט להכריע בסוגיה זו של מסוגלות הורית.
אין ספק, כי בדיקה של מסוגלות הורית איננה קלה ומעוררת מחלוקות בין אנשי המקצוע העוסקים בעניין זה {יורם י' צדיק "איך להעריך מסוגלות הורית", "רפואה ומשפט" ספר היובל (2001) 328; י' אורון "טובת הילד, מסוגלות-הורית ושלילת-אב בסכסוכי הורים על משמורת ילדיהם" רפואה ומשפט גיליון 24 (2001)}.
בשל העובדה כי נושא רגיש זה קשה להכרעה, ולפני שבית-המשפט מכריע, נעזר הוא באנשי מקצוע ובניסיונם העשיר.
בית-המשפט משתמש בבדיקת מסוגלות הורית, כאשר קיים ספק לעניין הכרעה בנושא זהותו של ההורה המשמורן.
כמו-כן נקבע כי ההחלטה באם להורות בדיקת מסוגלות או לדחותה יש לעשות בכפוף לעיקרון-העל של טובת הקטין.
זאת ועוד. בדיקה למסוגלות הורית לא צריכה להיעשות כדבר שבשיגרה שכן המדובר בתהליך אבחוני הכולל בדיקות שונות הנעשות על-ידי בעלי מקצוע מתאימים, ובין היתר, שיחות עם ההורים, שיחות עם הקטין, מבחני אישיות, מבחני משכל, תצפיות דיאגנוסטיות וראיונות קליניים {לעניין זה ראה צ' זכי אשנב לפסיכולוגיה משפטית (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003)}.
בטרם יורה בית-המשפט על בדיקה של מסוגלות הורית, יהא עליו לבחון בצורה אובייקטיבית באם בדיקה שכזו נחוצה שכן, בית-המשפט לא יעמיס על הקטין בדיקות פסיכולוגיות וזאת רק בכדי לרצות את אחד ההורים.
ברור הוא, כי בית-המשפט לא יורה על בדיקה למסוגלות הורית באם הקטין בעברו, חווה אבחונים, תצפיות ובדיקות פסיכולוגיות {בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2), 366 (2006)}.
ב- בר"ע (חי') 450/06 {פלוני נ' אלמוני, תק-מח 2006(4), 3975 (2006)} נדונה השאלה אימתי ימונה מומחה פסיכולוג לצורך בחינת מסוגלות הורית של ההורים. כב' השופטת יעל וילנר קבעה, כי לא היה מקום להורות על מינוי פסיכולוג לבדיקת מסוגלות הורית.
ב- תמ"ש (חי') 14363/01 {פלוני נ' פלונית, תק-מש 2006(3), 470 (2006)} קבעה כב' השופטת אלה מירז, ולאחר שסקרה את מסוגלות ההורית של שני ההורים, כי יש להעביר את משמורת הקטינים לידי האב.
ב- בש"א (ת"א-יפו) 2965/06 {פלוני נ' אלמונית, תק-מש 2006(2), 366 (2006)} נדונה השאלה האם על בית-המשפט להורות על בדיקה למסוגלות הורית. במקרה הנדון, האב טוען כי יש לערוך בדיקת מסוגלות הורית לקטין שכן, לגירסת האב הקטין ב"סכנה קיומית". בנוסף, האב טוען כי האם נוהגת בחוסר שיקול-דעת עם הקטין.
מנגד, האם טוענת כי כל טענותיו של האב כלפיה אינן נכונות וכי האב עושה כל שביכולתו על-מנת ולהכפיש את שמה. לגופם של דברים, האם טוענת כי נהגה ונהגת בשיקול-דעת בעניינו של הקטין.
בדחותו את הבקשה להורות על מסוגלות הורית קבע כב' השופט יהושע גייפמן כי "כל הגורמים הטיפוליים השונים המעורבים בתיק זה הביעו עמדה אחת ברורה, כי תפקודה ההורי של האם תקין."