botox

זכותו של מתלונן להביע עמדה לעניין הסדר טיעון (סעיפים 17 ו- 20 לחוק זכויות נפגעי עבירה)

סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"17. זכות להביע עמדה לעניין הסדר טיעון (תיקונים: התשס"ה, התשס"ח)
(א) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה שקיבל הודעה לפי סעיף 8(ג)(2) על האפשרות שהתביעה תגיע להסדר טיעון עם הנאשם או על פרטיו של הסדר טיעון המתגבש עם הנאשם, זכאי שתינתן לו הזדמנות להביע את עמדתו לפני התובע, לפני קבלת החלטה בעניין;
(ב) זכויותיו של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה לקבל הודעה על פרטיו של הסדר טיעון המתגבש עם הנאשם ולהביע עמדה בעניין זה כאמור בסעיף-קטן (א), לא יחולו לגבי העבירות המפורטות להלן, אלא-אם-כן ביקש נפגע העבירה להביע את עמדתו לעניין פרטיו של הסדר הטיעון:
(1) עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, אם נפגע העבירה הוא בן משפחתו של הנאשם; בפסקה זו, "בן משפחתו" - כהגדרתו בחלק ב' לתוספת ראשונה א';
(2) עבירה לפי סעיף 382(ב) או (ג) לחוק העונשין.
(ג) נפגע עבירת מין או אלימות חמורה המפורטת בתוספת ראשונה ב', שקיבל הודעה לפי סעיף 8(ג)(2) על פרטיו של הסדר טיעון שהתגבש עם הנאשם, זכאי להביע את עמדתו לעניין הסדר הטיעון לפני הגורם המאשר, בעל פה או בכתב, על-פי בחירתו, טרם קבלת ההחלטה על הסדר הטיעון; בסעיף-קטן זה, "גורם מאשר" - פרקליט מחוז או ממונה בכיר בפרקליטות שפרקליט המחוז הסמיכו לעניין זה.
(ד) בדיון לגבי כתב אישום בעבירת מין או אלימות חמורה, שבו מציג התובע לפני בית-המשפט הסדר טיעון שאליו הגיע עם הנאשם, יברר בית-המשפט האם קוימו הוראות חוק זה לעניין זכויותיו של נפגע עבירת מין או אלימות חמורה לפי סעיף זה, לרבות האם הובאו פרטיו של הסדר הטיעון המוצג לפניו, כאמור בסעיף זה, לפני נפגע עבירה כאמור.
(ה) הוראות סעיפים-קטנים (א) עד (ג) יחולו, אלא-אם-כן קבע פרקליט המחוז או ראש יחידת התביעות במשטרה, לפי העניין, כי יש בכך כדי לפגוע באופן ממשי בניהול ההליך.
(ו) השרים יקבעו את המועדים והדרכים למימוש זכויותיו של נפגע העבירה לפי סעיף זה."

סעיף 21 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן: "חוק זכויות נפגעי עבירה") קובע כדלקמן:

"21. הגנה מפני משפט פלילי או אזרחי
אי-קיום זכות מהזכויות הקבועות בחוק זה אין בו כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי, או כדי להוות עילה למשפט פלילי או אזרחי נגד רשות ציבורית או עובד ציבור; ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע נקיטת הליך משמעתי לפי כל דין."
סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, מחייב את התביעה ליתן לנפגע עבירת מין או אלימות חמורה הזדמנות להביע את עמדתו בפני התובע לעניין הסדר הטיעון עוד בטרם קבלת החלטה בעניין.

לצערינו, לעיתים תכופות, נמנעת התביעה מלקבל עמדתו של נפגע העבירה ויש להצר על-כך {ראה למשל ע"פ 3193/07 פארס טבאגה נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(2), 41, 53 (2009)} והגם שאי-קבלת העמדה כאמור, אינו מבטל דווקא את הסדר הטיעון שנעשה עם הנאשם {לעניין זה ראה גם סעיף 21 לחוק זכויות נפגעי עבירה}.

"הגינות בהליך משפטי" איננה רק הגינות כלפי הנאשם, היא גם זו כלפי המתלונן-הקורבן {דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 621, 629 (1994)}. על עיקרון זה ביקש לייסד עצמו חוק זכויות נפגעי עבירה, ועל השינוי שביקש החוק לחולל במעמדם של נפגעי עבירה או נפגעים-לכאורה, מקום בו טרם הוכח הדבר בבית-המשפט {ראה גם רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 418, 439 (2002); ע"פ 446/02 מדינת ישראל נ' קובי, פ"ד נז(3), 769, 775 (2002); בג"צ 1435/03 פלונית נ' בית-הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1), 529, 535 (2003)}.

בעקבות הוראת סעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, נדרש תובע לא רק למסור למתלונן מידע, כי אם גם להביא את עמדתו בחשבון שיקוליו לעניין הסדר הטיעון. עמדת המתלונן "מוסיפה מימד חשוב לשיקולי התביעה בהבטחת האינטרס הציבורי בעת עריכת הסדרי טיעון ומחזקת את מעמדם" {ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1), 577, 606 (2002)}.

אינטרס הציבור הוא, כי מקום בו מתנגד המתלונן לגיבושו של הסדר, יהרהר התובע אחר התבונה שבדבר, גם אם לסופם של דברים תהא מסקנתו כי אין יסוד לאמץ את עמדת המתלונן.

עמדתו של נפגע העבירה לעניין הסדר הטיעון המוצע לא תהווה אלא חלק ממכלול השיקולים שהתביעה מצווה עליהם. אין לנפגע העבירה "זכות וטו" או אפילו מעין "זכות הצבעה" לעניין אישור הסדר הטיעון על-ידי התביעה {דברי כב' השופט י' אלון ב- בג"צ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ראה גם בג"צ 5699/07 פלונית (א') העותרת ב- בג"צ 5699/07 וב- בג"צ 5749/07 נ' היועץ המשפטי לממשלה המשיבים בכל העתירות, תק-על 2008(1), 2954, 2971 (2008)}.

ב- בג"צ 1353/11 {שרה שיטרית שריר נ' פרקליטות המדינה, תק-על 2011(2), 280, 283 (2011)} קבע בית-המשפט:

"6. גם בטענות המתייחסות לחוק זכויות נפגעי עבירה לא מצאנו עילה להתערבותנו. צוות הפרקליטים המטפל עדכן את העותרת בשלבים שבהם נשקל הסדר הטיעון, שמע את התנגדותה, הביא את הדברים בפני פרקליט המדינה ואלה נשקלו עובר לקבלת ההחלטה. ציווי המחוקק הוא ליתן הזדמנות לנפגע העבירה להביע את עמדתו בפני התביעה. אין חובה כי פרקליט המדינה אישית ישמע את טענות נפגע העבירה. מכל מקום, לאחר שנשמעו הטענות, שיקול-הדעת מסור לתביעה (בג"צ 2477/07 פלוני נ' פרקליט המדינה (לא פורסם, 27.5.2007)), וכאמור לא מצאנו עילה להתערבות בו. זאת, הגם שמבינים אנו לליבה של העותרת, והיינו עדים - בעת שהשמיעה דבריה - ליגונה, שחלוף הזמן לא הקהה את עוצמתו."
ב- ב"ש (מחוזי ב"ש) 22060/08 {מוחמד אלגרינאוי נ' מדינת ישראל, תק-מח 2009(2), 6429, 6430 (2009)} קבע בית-המשפט:

"4. סעיף 198 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 קובע, כי בעלי הזכות להגיש ערעור הם הנאשם או התובע. המבקש אינו נמנה עם אף אחת מהקבוצות המצוינות בסעיף הנ"ל.

למבקש שבפני אין כל זכות עמידה בבקשה זו וכן אין לו כל זכות חוקית לערער על גזר דינו של בית-משפט.

5. חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 הקובע בסעיף 17 את זכויותיו של נפגע עבירה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון...

גם אם הוראות אלו לא קויימו על-ידי הפרקליטות הרי סעיף 21 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 קובע 'אי-קיום זכות מהזכויות הקבועות בחוק זה אין בו כשלעצמו כדי לפסול הליך פלילי, או כדי להוות עילה למשפט פלילי או אזרחי נגד רשות ציבורית או עובד ציבור; ואולם אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע נקיטת הליך משמעתי לפי כל דין'.

לפיכך אני דוחה את הבקשה."

ב- בג"צ 4792/09 {פלסטין מעאלי נ' פרקליטות מחוז מרכז, תק-על 2009(2), 4650, 4651 (2009)} קבע בית-המשפט:

"טענת העותרות היא, כי כדי שיוכלו לבסס את התנגדותן, נדרש להן חומר הראיות שבתיק. המשיבה מתנגדת לכך, ומטעימה כי לא זו בלבד שאין חוק זכויות נפגעי עבירה מעניק לעותרות את זכות העיון המבוקשת, אלא שעותרת 1 ובעלה הם עדי תביעה בתיק, וקודם שיסתיים ההליך ממילא לא ניתן היה לחשוף אותם למכלול הראיות שבידיה. לכך יש להוסיף כי קודם שהוגשה העתירה, הניחו העותרות לפתחו של בית-המשפט המחוזי בו מתנהל משפטו של הנאשם, בקשה להשהיית ההליך עד שיינתן להן לעיין בחומר, אולם בית-המשפט דחה את הבקשה.

3. אין בידינו להיעתר לעתירה, ולכך ארבע סיבות. ראשית, העותרות איחרו את המועד. הרשעתו של הנידון היא עובדה מוגמרת ומבחינה זו נגועה העתירה בשיהוי. שנית, כידוע, בית-משפט זה לא יתערב לגופם של הליכים המתנהלים בפני ערכאות אחרות, אלא מקום בו התגלה פגם מנהלי חמור. שלישית, ולעצם הדברים, אין לקרוא אל חוק זכויות נפגעי עבירה אלא את מה שיש בו, והזכות לעיון בחומר ראיות אינה מן הזכויות שהוא מקנה למתלונן (ראו סעיף 8(א) לחוק, וכן בג"צ 5699/07 פלונית (א') נגד היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2008(1), 2954 (26.2.08) בפסקה 25 לפסק-דיני). ולבסוף, עובדת התנגדותן של העותרות להסדר הטיעון הייתה נהירה לבית-המשפט המחוזי, והעותרות לא הניחו כל יסוד למסקנה כי זה לא הביאה בחשבון קודם להחלטתו לאמץ את ההסדר.

4. נוכח מכלול זה של טעמים, דינה של העתירה להידחות על הסף, וכך אנו עושים."