botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

הוראות התכנית (סעיף 57 לחוק)

סעיף 57 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 קובע כדלקמן:

"57. הוראות התכנית
הוועדה המחוזית רשאית, לאחר התייעצות בוועדות המקומיות שבמחוז, לקבוע בתכנית מיתאר מחוזית הוראות בכל עניין שיכול להיות נושא לתכנית מיתאר מקומית, ובין השאר:
(1) שטחים וגבולות לפיתוח עירוני וכפרי;
(2) שטחים חקלאיים;
(3) איזורי תעשיה, לסוגיה השונים;
(4) שטחי ייעור ועתיקות:
(תיקון מס' 19)
תשמ"ב-1982

(5) רשת מחוזית לבזק, לתחבורה ולדרכים;
(6) בתי קברות שישמשו יותר ממקום ישוב אחד;
(7) שטחים מוקפאים שלא ייקבע להם ייעוד כל שהוא;
(8) הוראות בדבר שמירה על חוף הים;
(9) התנאים למתן הקלות מהוראות התכנית."

ב- עע"מ 8274/09 {ירושלים נ' סלים סיאם, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.06.11)} נקבע כי "במסגרת תכנית מחוזית ניתן לקבוע הוראות בכל עניין שיכול להיות נושא לתכנית מיתאר מקומית, לרבות רשת מחוזית לדרכים (ראו: סעיף 57(5) לחוק התכנון והבניה)".

ב- עע"מ 2528/02 {ועדת ערר מחוזית - מחוז המרכז נ' פז חברת נפט בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (18.06.08)} נקבע כי "פרשנות זו מתיישבת עם התפיסה התכנונית הכוללת, אשר על פיה, הקצאתם של שטחים לבניה, וקביעת ייעודיהם של שטחים לפיתוח עירוני או כפרי, קביעת שטחים חקלאיים, איזורי תעשיה ומסחר, וכיוצא באלה, מסורים לסמכותה של ועדה מחוזית, כחלק מאחריותה הכוללת לקבוע את התשתית הנורמטיבית הבסיסית לתכנון המרחבי במחוז עליו היא מופקדת (סעיף 57 לחוק התכנון והבניה). הכרה בסמכות ועדה מקומית לקבוע שטחי בניה לתחנות דלק, בחריגה מהתכנית הקיימת שאושרה בידי הוועדה המחוזית, אינה מתבססת על הוראה מפורשת בחוק. הכרה כזו מהווה שינוי מהותי בתפיסת מערך התכנון המרחבי ששררה עד כה, שלפיה קביעת התשתית התכנונית הנורמטיבית, שנושא הבניה".

ב- בג"צ 152/67 {עיריית בת ים נ' הוועדה המחוזית לבניין ולתכנון עיר מחוז תל אביב ואח', פ"ד כא(2), 485 (1967)} נקבע כי "אין לפרש סעיף 57(6) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, כאילו הוא הופך עריכת תכניות לבתי קברות שישמשו יותר ממקום ישוב אחד, לנושא השמור לוועדה מחוזית, ורק לה... מסעיף 57 לחוק הנ"ל יוצא, כי בראש וראשונה רואה המחוקק נושא כמו בית קברות כראוי לטיפול על-ידי ועדה מקומית דווקא, ובסעיף זה הוא מרשה גם לוועדה המחוזית לטפל בו".

בהיבט התכנון, נקבע בחוק התכנון והבניה כי תכנית מפורטת או תכנית מיתאר מקומית יכולה לכלול התייחסות להרחבת דרך בתוואי מאושר בתכנית בת-תוקף, למעט אם מדובר בתכנית מיתאר ארצית (סעיף 62א(א)(2) לחוק). עוד נקבע כי בתכנית מיתאר מקומית ניתן לקבוע הוראות הנוגעות ל"התוויתן של דרכים חדשות, וכן הטייתן, הרחבתן, שינוין וביטולן של דרכים קיימות" {סעיף 63(2) לחוק}. במסגרת תכנית מחוזית ניתן לקבוע הוראות בכל עניין שיכול להיות נושא לתכנית מיתאר מקומית, לרבות רשת מחוזית לדרכים {ראו: סעיף 57(5) לחוק התכנון והבניה}. באשר לתכנית מיתאר ארצית, נקבע כי זו יכולה לקבוע בין היתר "התווית רשת הדרכים הראשיות" וכן הוראות בעניינים שיכולים להיות נושא לתכנית מיתאר מחוזית {סעיף 49(3) והסיפא של סעיף 49}. בנוסף, במסגרת תיקון מספר 37 לחוק נקבעו הליכי אישור מיוחדים ל"תכנית דרך" והחוק תוקן בהתאם. בכלל זאת הוסיף המחוקק בסעיף 1 את ההגדרה הבאה ל"תכנית דרך":

"תכנית לדרך, הכלולה בתכנית מיתאר ארצית לדרכים או בתכנית מיתאר ארצית למסילות ברזל, או שהיא תכנית הנגזרת מתכנית מיתאר ארצית לדרכים, או שהיא תכנית לדרך המהווה עורק תחבורה ראשי שהוועדה המקומית לתכנון ולבניה הנוגעת בדבר, בהסכמת הוועדה המחוזית, החליטה כי יראו אותה כתכנית דרך לעניין חוק זה, או ששר התחבורה החליט, לאחר התייעצות עם שר הפנים ועם הוועדה המקומית הנוגעת בדבר, כי יראו אותה כתכנית דרך לעניין חוק זה;"

חוק התכנון והבניה קובע איפוא כי התווית דרכים (לרבות מתקני דרך ומבני דרך) וכן הרחבה, שינוי וביטול שלהן לאחר שהתוואי נקבע הן סוגיות תכנוניות שצריך שתהיינה מוסדרות במסגרת התכניות הסטאטוטוריות הקובעות את השימוש במקרקעין.
{עע"מ 8274/09 עיריית ירושלים נ' סלים סיאם, תק-על 2011(2), 3178 (2011)}