botox
הספריה המשפטית
נכסי דלא-ניידי הפרשנות לחוק התכנון והבניה

הפרקים שבספר:

שלבי ביצוע (סעיפים 84, 84א לחוק)

הצעת החוק קובעת:
אחרי סעיף 84 לחוק העיקרי יבוא: הוספת סעיף 84א:

"84א. מועד הגשת תכנית
לעניין חוק זה יראו את מועד הגשת התכנית כמועד שבו התקיימו לגביה התנאים שנקבעו להגשת תכנית לפי סעיף 265(18)."

בדברי ההסבר לגבי הסעיף נאמר:
"מוצע לקבוע בסעיף 84א המוצע, כי מועד הגשת התכניות שממנו יחל להימנות מניין התקופות הקבועות בחוק יהיה המועד שבו מתקיימים לגביה התנאים להגשת תכנית שקבע שר הפנים לפי סעיף 265(18) כנוסחו המוצע בסעיף 51 להצעת החוק. הוראה זו באה להבטיח כי יהיו כללים ברורים ואחידים בכל מוסדות התכנון ביחס לתנאים להגשת תכניות, וכי התקופות הקבועות בחוק לא יתחילו להימנות אלא לאחר שקויימו התנאים האמורים."

סעיף 84 לחוק התכנון והבניה לאחר התיקון (אינו מכיל את הוספת סעיף 84א על-פי החוק לתיקון משנת 2014) קובע כדלקמן:
"84. שלבי ביצוע
כל תכנית תציין את התאריך המשוער לביצועה, ואם יש צורך תקבע שלבים לביצוע והתאריכים לביצוע כל שלב."

ב- עת"מ (נצ') 19734-05-11 {עמותת בית הכנסת אוהל יוסף נ' עיריית עפולה, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.01.12)} נקבע:

"82. גם בעניין זה ובכל הכבוד, צודקות המשיבות. סעיף 84 לחוק התכנון והבניה, קובע בהאי לישנא: "כל תכנית תציין את התאריך המשוער לביצועה, ואם יש צורך תקבע שלבים לביצוע והתאריכים לביצוע כל שלב". סעיף זה איננו רלבנטי כלל ועיקר, שכן, שם מדובר מקום שהתכנית טרם יצאה לפועל. בנדון שבפנינו, וכפי שפורט לעיל, יעדי התכנית כבר בוצעו בשטח, והתכנית כאמור, לא באה, אלא כדי לתת להם גושפנקא חוקית. מה גם, שלא ברור איזה נזק נגרם לעותרת בחלוף הזמן, או באי-קביעת מועדים לביצוע התכנית, שהרי ובכל הכבוד, העותרת יודעת שנים רבות, על-כך שבפועל השימוש במקרקעין הינו בהתאם לתכנית."

ב- בג"צ 1636/92 {העמותה לשמירת איכות נ' הוועדה המחוזית, פ"ד מז(5), 573 (1993)} נקבע כי "התאריך המשוער" לביצוע תכנית הינו מועד מנחה בלבד, אך לא בבחינת "כזה ראה וקדש", וכך נקבע לעניין זה, בעמ' 582:

"עמדת המשיבות, כאמור, היא, ש"התאריך המשוער" לביצוע תכנית, האמור בסעיף 84 לחוק, אינו יכול להתפרש אלא כמועד מנחה. השקפה פרשנית זו עומדת במבחן המקובל (המובא בדבריו של השופט ברנזון, בפרשת בצול (בג"צ 188/63 בצול ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד יט(1), 337, 354 (1965)) לסיווגו של המועד האמור כמנחה: בסעיף 84 לא נאמר, כי בחלוף המועד שנקבע בה לביצועה לא תהא עוד התכנית בת-ביצוע, ואין הסעיף קובע כל סנקציה על ביצועה של תכנית לאחר שחלף המועד המשוער.
אך עיקרו-של-דבר הוא, שבהקשרו הענייני אין המועד האמור יכול להתפרש כמועד מחייב: סעיף 84 אינו קובע מה דינה של תכנית בניין עיר שהזמן המשוער שנקבע לביצועה חלף; וקבלת עמדת העותרים, שתכנית כזאת חדלה מלהתקיים, היתה מחייבת להניח אפשרות לקיומו של חלל ריק תכנוני. זו תוצאה בלתי-נסבלת, והדעת אינה נותנת כי לכך יכול היה המחוקק להתכוון.
על כורחך אתה אומר, כי משלא הורה המחוקק מה דינה של תכנית שחלף הזמן שנקבע לביצועה, ומה ההסדר המשפטי שיתפוס את מקומה, מתחייבת המסקנה, שהמועד המשוער לביצועה של תכנית, הנקבע לפי הוראתו של סעיף 84, אינו אלא בגדר הנחיה לרשויות התכנון" (ראה גם עת"מ (מרכז) 27200-06-10 חיים שלמה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה הדרים, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.11)).

ב- עת"מ (ת"א) 3141/08 {אריקה שרון נ' עיריית הרצליה, פורסם באתר האינטרנט נבו (15.09.11)} נקבע:

"התכנית המפקיעה בענייננו קבעה משך זמן של 5 שנים לביצועה. ב- בג"צ 1636/92 העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה ברמת אביב נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א, פ"ד מז(5), 573, 584-580 (1993), נפסק, כי המועד הנקבע בתכנית לביצועה, על-פי סעיף 84 לחוק התכנון והבניה, הינו מועד משוער ומנחה בלבד ובכל מקרה הוא מתייחס לתחילת ביצועה של התכנית ולא לסיומה.
התכנית איננה חדלה מלהתקיים עם חלוף המועד שנקבע בה, כל עוד לא הוחלפה על-ידי תכנית אחרת. הלכה זו אושרה ב- עע"מ 1369/06 הלביץ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה ואח', פורסם באתר האינטרנט נבו (09.07.08)."

ב- ה"מ 13599/91 עיריית הרצליה ואח' נ' אני קיקיון ואח', פ"מ תשנ"ב(ג), 455 (1992)} נקבע:

"ה"רציו" העומד מאחורי הוראת הסעיף הוא, כי יש להעמיד פרק זמן מסויים לביצועה של התכנית, ולאחר עבור פרק הזמן הזה - לבחון מחדש את נחיצותה וחיוניותה של התכנית, או את הצורך להכניס בה שינויים, על-פי ההתפתחויות שחלו בינתיים בשטח ובצרכי הציבור."

ב- בג"צ 43/79 נפסק, כי איחור בן חודשיים, לאחר שפג המועד שנקבע בתכנית לביצועה (חמש שנים), הוא בגדר איחור סביר משוער, וכי אין בו כדי לפגום בתכנית.

ב- בג"צ 1636/92 {העמותה לשמירת איכות החיים והסביבה נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז תל אביב, פ"ד מז(5), 573 (1993)} נקבע כדלקמן:

"סעיף 84 לחוק מורה, כי כל תכנית תציין את התאריך המשוער לביצועה, ואם יש צורך תקבע שלבים ותאריכים לביצוע כל שלב.
גם העותרים אינם חולקים - ומכל מקום, אין יסוד להניח אחרת - שהוראת סעיף 19 של התכנית 1656א', לפיו "התכנית תבוצע תוך 5 שנים מיום אישורה כחוק", נועדה למלא אחר מצוותו של סעיף 84 לחוק."

לשאלת נפקותו של מועד הנקבע בתכנית התייחס בית-משפט זה ב- בג"צ 43/79 גולדנברג ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מרחב תל-אביב, פ"ד לג(3), 122 (1979)} להלן דברי השופט ח' כהן בסוגיה זו (שם, 124):

"לפי הוראה מפורשת שבתכנית הנדונה היה על הוועדה המקומית לבצעה תוך חמש שנים מיום אישורה, והיא לא החלה בביצועה עד ליום 27.05.76, לאחר עבור חדשיים ויותר מתום מועד חמש השנים.
טענת העותרים שמשום כך בלבד אין התכנית ניתנת עוד לביצוע, אינה טענה - שלפי סעיף 84 לחוק אין המועדים הקבועים בתכנית אלא מועדים 'משוערים' בלבד, ואיחור של כחודשיים אינו פוגם בהשערה אשר כזאת;
אך צודקים העותרים בתרעומתם שכשם שהשהו הם את פנייתם לבית-משפט זה (ואל שר הפנים), כן השהתה המשיבה את ביצוע התכנית וישבה בחיבוק ידיים שנים ארוכות - מחדל אשר לא שמענו לו הסבר סביר מפי פרקליטת המשיבה."

מדברים אלה עולות שתיים: ראשית, כי המועד הקבוע בתכנית, אפילו לא נאמר לגביו כך, הריהו מועד משוער בלבד; ושנית, כי מועד זה מתייחס לתחילת ביצועה של התכנית ולא לסיום ביצועה והשלמתו.

הווי אומר, כי די בהתחלת ביצוע התכנית, בגדר או בקירבת המועד המשוער שנקבע בהוראותיה, כדי לשלול טענה בדבר פקיעתה ולאפשר את המשך ביצועה, עד להשלמתה, גם לאחר חלוף המועד המשוער.