פסיקת פיצוי מסוג עגמת נפש בתביעות ליקויי בנייה
הפרקים שבספר:
- איתור הנזק והפיצוי
- מבחנים לקביעת ערכו הכספי של הפיצוי
- מידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי
- הגישה המעמידה את המבחן על מידת הוודאות הסבירה
- מידת הוודאות הסבירה וההבדל בין סעיף 10 לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות)
- סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) כמכשיר להקלת מלאכת השומה
- הפעלת שיקול-הדעת - סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות) אינו סעיף עונשי
- שיקולי בית-המשפט בקביעת הפיצוי בגין עגמת נפש - כללי
- התנהלות המפר-הנתבע
- עלות התיקונים
- משך הזמן בו סובל התובע מן הליקויים
- התנהלות התובע
- ליקויים בעלי השפעה שלילית על החיים בדירה וכאלה המורגשים פחות
- נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
- התערבות בית-משפט שלערעור
- קבלת הנחה איננה שיקול בהפחתת או מניעת פיצוי בגין עגמת נפש
- טענה סתמית שלא הוכחה כעגמת נפש ושלילת פיצוי בגין ראש נזק זה
- פסיקת פיצוי במקרה של חוזה שבוטל
- דירות יד שנייה
- פסיקת בית-המשפט העליון
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאה ראשונה
- בית-המשפט המחוזי בשבתו כערכאת ערעור
- פסיקת בית-המשפט השלום
נוכחות הדיירים בדירה בעת ביצוע עבודות התיקון, אי-נוחות ודיור חלופי
ב- ת"א (ת"א) 30915-04-10 {רון אינטרטר נ' בנייני א. זיתוני 2002 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2012)} עסקינן בדיירים אשר נאלצו להיות נוכחים בדירותיהם בזמן ביצוע עבודות בדירות, כאשר למעשה העבודות, שבוצעו במרפסות התובעים, נועדו לתקן דירות אחרות בבניין, כשבמרפסות התובעים עצמן לא היו ליקויים.התובעים טענו לעגמת נפש, טרחה וטרדה, שכן לטענתם הנתבעות ביקשו מהם להיות נוכחים בדירותיהם בעת שהפועלים שהו בדירות עם ציוד וכלי עבודה.
בית-המשפט קבע כי בפועל העבודות במרפסות התובעים נמשכו לסירוגין בין שבועיים לשלושה שבועות, וציין כי "התובעים בחרו שהעבודות יבוצעו תוך כדי כניסה לדירותיהם במקום לעשות שימוש במנוף".
בית-המשפט לא חלק על כך שהעבודות היוו מטרד זמני לתובעים, שחלקם אף נאלצו להיות נוכחים בדירותיהם בזמן התיקונים.
יחד-עם-זאת, בית-המשפט ציין כי התובעים ידעו שיהיה כך כבר מהמועד בו העירייה תלתה הודעות בנושא זה. עוד ציין בית-המשפט כי "יש לקחת בחשבון את העובדה, שממילא בתום שנת הבדק, יכול ויבוצעו בדירות התובעים תיקונים, ולא כל תיקון מהווה עגמת נפש".
בשל כל האמור לעיל, בית-המשפט פסק לכל זוג תובעים פיצוי בגין עגמת נפש, בשל השימוש במרפסותיהם לתיקון ליקויים במרפסות אחרות בבניין, בסך של 2,000 ש"ח.
ב- ת"א (ת"א) 28693-08 {הרמינה טרבגודה נ' פלסים חברה לפיתוח בניין והשקעות (1995) בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)} בית-המשפט קבע כי מכיוון שנפסק לתובעת פיצוי עבור דיור חלופי המאפשר לה לשהות בבית מלון ברמה גבוהה בתקופת התיקונים, ומכיוון שנפסקו לה פיצויים עבור הובלה, אחסון ואריזה, הרי שאי-הנוחות הנטענת מצטמצמת למינימום וייתכן שאף מתקזזת באופן מלא ועל-כן לא יהיה נכון לפסוק לתובעת פיצויים בגין ראש נזק זה.