רישום מקרקעין, הליכים ועילות תביעה - דין, הלכה ומעשה כרך ג'
הפרקים שבספר:
- סיווג המקרקעין - סוגי מקרקעין {לפני תחילת תוקפו של חוק המקרקעין}
- רשימת הזכויות במקרקעין על-פי חוק המקרקעין
- סוגי מקרקעין על-פי חוק המקרקעין - מקרקעי ציבור
- מקרקעי יעוד
- המרשם
- תוקפו של רישום
- רישום ראשון - חידוש רישום - תיקון גבולות
- הסדר מקרקעין
- התיישנות במקרקעין
- תוקפן של עסקאות במקרקעין {סעיפים 6 עד 8 לחוק המקרקעין}
- הלכות בתי-המשפט
- רשם המקרקעין
- דיני חוזים - כללי
- עסקאות יד ראשונה - רכישה מקבלן
- עוולת הרשלנות - עקרונות כלליים
- רשלנות עורך-דין
סוגי מקרקעין על-פי חוק המקרקעין - מקרקעי ציבור
סעיף 107 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע לאמור:"107. הגדרות
"מקרקעי ציבור" - מקרקעי ישראל כמשמעותם בחוק יסוד: מקרקעי ישראל, ומקרקעין של רשות מקומית או של תאגיד שהוקם על-ידי חיקוק; ..."
ב- עת"מ (ת"א) 23093-04-15 {א.ר.ן. (דוקטורי) ניהול ואחזקות בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו, תק-מח 2016(2), 7205 (2016)} קבע בית-המשפט:
"חוף הים איננו מהווה קניין של העירייה או של תושבי העיר תל-אביב, אלא מדובר במקרקעי ייעוד המיועדים בראשונה לתועלת הציבור בכללותו (סעיף 107(1) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). אך יש להדגיש - כפי שהובהר כבר לעיל - כי העירייה אינה שוללת ממי שאינם תושבי תל-אביב את האפשרות לבקר בחוף הים, לשבת על החוף או אפילו לשכור מתקני חוף. ה"משאב" נושא העתירה דנן אינו אם-כן חוף הים עצמו, אלא המתקנים שמאפשרים לשבת על החוף בצורה נוחה יותר. הכניסה לחופים תוסיף להיות ללא תשלום, ומתקני החוף יוסיפו להיות זמינים למי שאינם תושבי תל-אביב באותם מחירים מפוקחים, בהם המתקנים הושכרו לפני תחילת המיזם החדש שהעירייה מנסה לקדם. כל שהעירייה עושה הוא מתן הנחה לתושבי העיר תל-אביב, באופן שתושבים אלה יוכלו לשכור מתקני חוף במחיר נמוך יותר, בלא שהדבר יגרע מזכויותיהם הקודמות של התושבים שאינם תושבי העיר."
ב- ת"א (נצ') 7121-01-13 {קיבוץ חפציבה מס' אגודה נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ, תק-מח 2016(1), 19226 (2016)} קבע בית-המשפט:
"טענת הקיבוצים לחכירה לדורות והחזקה בלעדית מקימה לכאורה זכות כ"בעל המקרקעין" ביחס למקרקעין שנכללים במשבצת שהוקצתה לקיבוצים, שכן מקרקעין אלה נמצאים בחזקתם הבלעדית של הקיבוצים, בהיותם החוכרים לדורות של מקרקעין אלה מכוח הסכמי החכירה לדורות שנחתמו עימם, ואשר זכויות החכירה בהם אף נרשמו על-שם הקיבוצים בלשכת רישום המקרקעין.
ואולם, אין כך הדבר בכל הנוגע למקרקעין שבתוך התוואי. הקיבוצים אינם הבעלים הרשום של המקרקעין שבתוך התוואי ואף אינם חוכרים לדורות של מקרקעין אלה. המקרקעין שבתוך התוואי הם מקרקעין מוסדרים, בבעלות מדינת ישראל, והם עונים על הגדרת "מקרקעי ישראל" הקבועה בסעיף 1 לחוק יסוד: מקרקעי ישראל, היינו "מקרקעים בישראל של המדינה, של רשות הפיתוח או של הקרן הקיימת לישראל". משכך נכנסים המקרקעין שבתוך התוואי תחת הגדרת "מקרקעי ציבור" שבסעיף 107 לחוק המקרקעין. מחוות-דעת השמאי ברנע עולה, כי המקרקעין שבתוך התוואי שימשו בפועל החל משנת 1904 ועד לשנת 1948 למסילת רכבת, ובמהלך כל השנים שחלפו מאז הפסיקה הרכבת לפעול, לא חל שינוי בייעודם של המקרקעין שבתוך התוואי, וייעודם נותר למסילת רכבת. העובדה שמדובר במקרקעי ציבור אשר ייעודם לשמש כמסילת רכבת, מכניס את המקרקעין שבתוך התוואי גם תחת הגדרת המונח "מקרקעי יעוד" הקבועה בסעיף 107(3) לחוק המקרקעין.
מחוות-דעת השמאי ברנע מטעם הקיבוצים עולה, כי המקרקעין שבתוך התוואי אינם נמנים על החלקות שהוקצו לקיבוצים במסגרת המשבצות שהוקצו להם, ואינם נכללים בהסכמי החכירה שנחתמו בין הקיבוצים ומנהל מקרקעי ישראל. הקיבוצים גם לא העלו כל טענה, כי נערך עמם הסכם כלשהו ביחס למקרקעין שבתוך התוואי, וכי עומדת להם זכות כלשהי במקרקעין שבתוך התוואי מכוח הסכם. ממילא קובע סעיף 111 לחוק המקרקעין, כי אין תוקף לעסקה במקרקעי ייעוד בהיעדר אישור ממשלה או שר, תנאי שכלל לא נטען כי התקיים במקרה זה."