רישום ראשון - חידוש רישום - תיקון גבולות

1. רישום ראשון - סעיף 134 לחוק המקרקעין - כללי
לשם קבלת צו לרישום ראשון של מקרקעין, נדרש אדם הטוען לזכות בעלות במקרקעין להגיש בקשה לרישום ראשון של המקרקעין, מכוח סעיף 134 לחוק המקרקעין הקובע כי "כל התובע זכות בהם (במקרקעין - מ.ח.ד.) רשאי לבקש את רישומם".

תקנה 43 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 {להלן: "תקנות ניהול ורישום"}, קובעת כי את הבקשה יש להגיש למפקח באמצעות הרשם, כאשר לבקשה יצורפו תשריט, טופס תיאור כללי של הקרקע חתום בידי המרכז למיפוי ישראל, העתק מרישום המקרקעין ברישומי מס רכוש וקרן פיצויים, מסמכים המוכיחים את זכויותיו של המבקש לגבי המקרקעין וכל מסמך אחר הנחוץ לדעת המפקח למתן החלטה בבקשה.

על-פי הקבוע בסעיף 136(א) לחוק המקרקעין, לאחר הגשת הבקשה, יש לפרסם ברשומות הודעה מתאימה. לאחריה, כל גורם מעוניין רשאי להגיש התנגדות לרישום.

תקנה 48 לתקנות ניהול ורישום, קובעת כי בהיעדר התנגדות, ולאחר ששוכנע המפקח, יינתן צו לרישום בפנקסי המקרקעין.
סעיף 139 לחוק המקרקעין קובע כי "רישום לפי סימן זה יהווה ראיה לכאורה לתוכנו".

יחד-עם-זאת, כתנאי לרישום, נקבע בתקנה 2(א) לתקנות המקרקעין (אגרות), התשל"ה-1974, כי הרשם יגבה אגרה ששיעורה 2% משווים של המקרקעין וכמפורט בתוספת.

יוער, כי חוק המקרקעין והתקנות על-פיו, לא קבעו מועד לרישום הצו שלאחריו ובהיעדר תשלום האגרה, יפקע הצו.

יחד-עם-זאת, דומה כי אין ולא יכול להיות חולק כי בחלוף זמן, קיימת הצדקה לבחון אם חל שינוי בנסיבות או במצב המשפטי, לעניין המסמכים שפורטו בתקנה 43 לעיל, לרבות שינוי בזכויות ודומה כי הדברים ברורים {ע"א 490/13 יצחק פלומין נ' פקיד שומה חיפה, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.12.14); ת"א (יר') 464-07-12 עמליה סטריקובסקי ואח' נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, תק-מח 2015(1), 21951 (2015)}.

ב- ע"א (יר') 33609-01-15 {עזבון המנוח עזאת אבן סעיד מוסא דרוויש נ' מדינת ישראל - הממונה על המרשם בישראל, תק-מח 2015(4), 2065 (2015)} קבע בית-המשפט:

"א. תנאי הסף שבתקנות
15. תקנה 40(ב) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969 (שהיא החלה בענייננו לאור מועד הגשת הבקשה, ראה סעיף 99 לתקנות משנת 2011) קובעת כי לבקשה לרישום ראשון יצורפו:

"(1) תשריט המקרקעין שהוכן על-ידי מודד כמשמעותו בפקודת המדידות וכן בוקר ואושר בהתאם להוראות שבתקנות המודדים, התשכ"ה-1965;

(2) נסח מרישום המקרקעין ברישומי מס רכוש וקרן פיצויים, או אישור מאת מנהל מס רכוש וקרן פיצויים או מטעמו כי המקרקעין אינם רשומים בפנקסיו; האמור בפסקה זו לא יחול אם הבקשה מוגשת מטעם המדינה;

(3) רשימה המפרטת שמו של כל אדם, זולת המבקש, שיש לו זכות באותם מקרקעין הטעונה רישום בפנקס, וכן מענו של כל אדם כאמור - במידה שהמען ידוע למבקש."

במרכז הערעור טענת המערערים כי המציאו "... אישור מאת מנהל מס רכוש וקרן פיצויים או מטעמו כי המקרקעין אינם רשומים בפנקסיו..." (סעיף 40(ב)(2)). טענה זו מעלים המערערים על רקע האישור הנוסף שהמציאו בעקבות פסק-הדין ב- ע"א 2226/08.

16. סעיף 134 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כי "מקרקעין שעדיין אינם רשומים בפנקסי מקרקעין, כל התובע זכות בהם רשאי לבקש את רישומם".

רישום כאמור מהווה ראיה לכאורה לתכנו (ראה סעיף 139 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969). מכאן חשיבות הרישום והטלת הנטל בעניין זה על מגיש הבקשה.

סעיף 134 דן ברישום ראשון של מקרקעין שעדיין אינם רשומים בפנקסי המקרקעין. לרקע זאת דורשות התקנות מאת מגיש הבקשה כי ימציא נסח מרישומי מס רכוש וקרן פיצויים או אישור מאת מנהל מס רכוש וקרן פיצויים כי המקרקעין אינם רשומים בפנקסיו.

אין מחלוקת כי המערערים לא המציאו נסח בדבר רישום על-שם המנוח. למעשה מהודעת המשיבה שלאחר הדיון עולה כי אין בנמצא רישומים גם על-שם אבי המנוח. המחלוקת מתמקדת כאמור בחלופה של המצאת אישור כי המקרקעין נשוא הבקשה אינם רשומים בפנקסי מס רכוש וקרן פיצויים.

17. מדובר בשטח שהיה עד שנת 1967 בשליטה ירדנית. עובר למתן פסק-הדין ב- ע"א 2226/08 המציאו המערערים אישורים ממיסוי מקרקעין ירושלים ומקמ"ט רישום מקרקעין מהמנהל האזרחי באיו"ש ולפיהם בדיקה העלתה כי לא נמצאו רישומים בשם הבעלים הנטען. בפסק-הדין ב- ע"א 2226/08 נקבע כי לא די בכך כדי לקיים את מצוות התקנות שכן יתכן והחלקה לגביה מתבקש הרישום רשומה על-שם אחר ויש איפוא להמציא אישור כי הקרקע עצמה אינה רשומה ברישומי המיסים.

מהאישור המעודכן שהומצא על-ידי השמאי המחוזי עולה כי הרישומים במחלקת מיסוי מקרקעין לא התבצעו על-פי מפה. אכן צדק המפקח בקביעתו כי בנסיבות אלו אין בעובדה שאין במשרדי מס רכוש רישום ביחס לגוש 30938 חלקה 2 כדי להעיד על כי הנכס אינו רשום בפנקסי מס רכוש (תחת זהוי אחר כפי שקבעה הממונה).

טענת המערערים ולפיה כדי לעמוד בדרישות התקנות די בכך שהקרקע על הזיהוי האמור אינה רשומה ככזו במחלקת מיסוי מקרקעין, דינה להידחות. תכלית התקנה בדבר המצאת האישור היא בין היתר למנוע רישום של זכויות בקרקע לגביה כבר קיים רישום. מדובר בדרישה המשרתת תכלית מהותית של מניעת רישום כפול. מכל מקום כפי שקבעה הממונה משמעות האישור שניתן אינה כי הקרקע אינה רשומה במיסוי מקרקעין, אלא כי המקרקעין בזיהויים האמור, גוש פיסקאלי 2 גוש זמני 30938 שרפאת, אינם מופיעים. זאת ועוד. כעולה מהחלטתה של הממונה לשטח המתואר בתצ"ר שהוגש - אין זהוי מוגדר אלא כללי, דהיינו הוא מצוי בגוש פיסקאלי 2 במקום ששמו שרפאת, מלחה כאשר המספר של הגוש הזמני (30398) ניתן על-ידי המרכז למיפוי ישראל (סעיף כד).

18. לא ברור האם לא ניתן היה בנסיבות לקבל אישור אחר ממחלקת מיסוי מקרקעין בהתייחס לחלקה נשוא הבקשה באופן שיקיים את דרישת התקנות, האם לא ניתן היה לזהותה באופן אחר וכדומה. הנטל בעניין זה מוטל על המערערים.

מכל מקום את "החסר" שבבקשה ניסתה דווקא הממונה למלא באמצעות פנייה לקמ"ט רישום מקרקעין באיו"ש לצורך בחינת שאלת רישומה של הקרקע ברישומי המס הירדניים. התברר כי בנוגע למפה הפיסקאלית של גוש 2 כפר שרפאת (עליה מתבססים המערערים), קיים שטח עודף של 6 דונם בלבד בהשוואה לרישומים של לוחות חלוקת המס הירדניים של הכפר שרפאת. זאת, כאשר שטח הקרקע נשוא הבקשה לרישום ראשון עומד על כ- 50 דונם.

מאחר ובלוחות חלוקת המס הירדניים לא מופיע לא המנוח וגם לא אבי המנוח, צדקה הממונה כשקבעה כי לא רק שאין עמידה בתנאי התקנות "אלא שלא ניתן להפריך את החשש ששטח המקרקעין נשוא הערר, רשום (ואולי אף בבעלות אחר)" (פסקה לא).

19. ב"כ המערערים הלין על כך שלא התאפשר לו לעיין בלוחות המס הירדניים עובר למתן התייחסותו לבדיקה שנעשתה על-ידי הממונה. ב"כ המשיבה טענה כי מדובר ב"מסע דיג" שתכליתו היפוך הנטל המוטל על המערערים.

חששה של המשיבה מניצול לרעה של מידע שיתקבל באמצעות עיון כאמור הוא לגיטימי, הנטל מוטל על המערערים ולמשיב עומדת חזקת התקינות המנהלית. על-כן, ככל שלא עומדת למערערים זכות עיון עצמאית מכוח דין כלשהוא בלוחות האמורים, אין בעמדת המשיבה במקרה הנוכחי כדי לפגום בהחלטת הממונה. בפרט כאשר הנטל לעמוד בדרישות התקנות להמצאת האישורים, מוטל על המערערים.

ב. הזכויות
20. המערערים צירפו לבקשתם מספר מסמכים שיש בהם לטענתם כדי לבסס ראייתית את זכויות המנוח בחלקה נשוא הבקשה. למעשה, לאור אי העמידה בתנאי הסף של התקנות ניתן היה כבר בשלב זה לדחות את הערעור. עם-זאת, מאחר והממונה בהחלטתה התייחסה למסמכים אלו, וכך גם המערערים בהודעת הערעור, אעשה זאת גם אני.

21. כפי שמאשר גם ב"כ המערערים, אין בחוות-הדעת שהוגשה כדי לקשור את המנוח למקרקעין. גם בתצהירים שנוספו לאחר מתן פסק-הדין ב- ע"א 2226/08 אין כדי לשנות מהתמונה הראייתית. תצהירו של אחד היורשים אשר נתן גם תצהיר בשם אחיו, משקלו כבעל עניין הטוען לזכויות נמוך ובצדק ציינה הממונה לעניין תצהיר האח כי ספק רב אם ניתן להצהיר על עובדות מכוח יפוי כוח המסמיך לביצוע פעולות משפטיות. לגבי תצהירים נוספים שהוגשו ציינה הממונה כי הגם שאין בכך בהכרח פסול - קשה שלא להבחין בדמיון ביניהם וברי כי הותאמו לאשר נקבע בפסק-הדין.

טענת ב"כ המערערים בהקשר זה כי אין בכך כל פסול שכן נעשה ניסיון במסגרת הבקשה החדשה שהוגשה לתקן את הפגמים שנפלו בבקשה נשוא פסק-הדין ב- ע"א 2226/08, תמוהה משהוא. אין המדובר בתוספת מסמכים אובייקטיביים העשויים לחזק ראייתית את הבקשה, אלא בתצהירים שהותאמו בתוכנם לאמור בפסק-הדין. זאת, על-אף שחשיבות תכנם היתה ברורה כבר קודם לכן. בצדק קבעה איפוא הממונה כי משקלם הראייתי של תצהירים אלו מועט. העובדה כי התווספו לתצהירים אחרים שאף משקלם נמוך, אין בה כדי להגדיל את משקלם הכולל.

22. אשר לתצהירו של המנוח משנת 1970 שצורף לבקשת הרישום הראשון של השכן הגובל בראשי. בסעיף 6 לתצהיר שהינו היחיד הרלוונטי לכאורה לבקשה נאמר כי: "האדמה הנ"ל היא בבעלות פרטית למחמד עבד אלפתאח דרוויש והיא באחזקתו של הבעלים הנ"ל משנת 1930 ובשנת 1927 הייתי שותף של עבד אלפתאח דרוויש ולאחר החלוקה הפכתי לגובל בחלקה מהצד הצפוני". כפי שציינה הממונה מדובר בתצהיר של נפטר, אשר לא ניתן לחקרו לגביו. האמור בו אינו לחלוטין ברור ככל הנוגע לזכויותיו של המצהיר עצמו. האם החלוקה התייחסה לחלקה בה החזיק המצהיר או אחרת? מכל מקום בהיעדר אפשרות לחקירת המצהיר לעניין זה נראה כי אף כאן צדקה הממונה בקבעה כי אין באמור בתצהיר משום תוספת ראייתית משמעותית.

23. גם אותו חלק של הערעור המתייחס לרכישת זכויות במקרקעין מכח סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני דינו להידחות.

ראשית, ספק אם אכן די בראיות להחזקה ועיבוד בהתאם לתנאי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני בלא להוכיח את המקור החוקי של הזכות. כך ב- בג"צ 5439/09 אחמד עבדאלקאדר נ' ועדת העררים הצבאית שלפי צו בדבר ועדות עררים מחנה עופר נאמר לעניין זה:

"ממילא מוצאת אני טעם רב בדרישה להוכיח מקור חוקי להחזקה בימינו אנו. מבחן ההחזקה והעיבוד התאים לחברה החקלאית בה נוצר. אולם במציאות המודרנית, בה קרקעות המדינה מהוות משאב חיוני ויקר, דרך רכישה זו מעוררת קושי. במיוחד כך הדבר בחברה המייחסת חשיבות לשמירת החוק והסדרו לאכיפת החוק, ואינה מבקשת... על אחת כמה וכמה באיו"ש - מקום בו חייב המפקד הצבאי לכבד את קניינם של המחזיקים בקרקע, שהם תושבים מוגנים."
(פסקה 22 לפסק-הדין. ראה גם בג"צ 9296/08 מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון נ' ועדת העררים הצבאית)

שנית, מאחר ומדובר ברכישת זכויות מכח התיישנות אל מול המדינה, נראה כי דרך המלך היא בנקיטת הליך עצמאי שהמדינה צד לו, בטרם הגשת הבקשה לרישום ראשון. קיים קושי מובנה בהגשת בקשה לרישום ראשון על בסיס סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני, בה עתיד להכריע המפקח על רישום מקרקעין, שהינו חלק מזרועות המדינה.

שלישית ולגופו. אכן כפי שציינה הממונה חוות-הדעת שהוגשה אין בה (והדבר מובן) כדי לקשור את המנוח לקרקע נשוא הבקשה. אשר לתצהירים שהוגשו, כפי שצויין קודם לכן, התרעומת אותה הביע ב"כ המערערים מהסתייגות הממונה מכך שהוגשו תצהירים שהותאמו בתכנם לאמור בפסק-הדין ב- ע"א 2226/08, אין לה מקום. חשיבות תכנם של התצהירים היתה אמורה להיות ברורה גם קודם למתן פסק-הדין, ומהטעמים שפורטו קודם לכן אין פגם בעמדת הממונה כי משקלם הראייתי בנסיבות הוא נמוך.
במכלול לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה ולפיה התמונה הראייתית הכוללת לא השתנתה באופן מהותי מאז מתן פסק-הדין ב- ע"א 2226/08.

24. אשר לבקשה לצרף כראיה את כל תיק הרישום הראשון של נכס המקרקעין בחלקה הגובלת לחלקה נשוא הבקשה.

החלטת הממונה בבקשת העיון של המערערים בתיק החלקה הגובלת ניתנה כבר בשנת 2011, והמועד להגשת ערעור על אותה החלטה חלף זה מכבר (ראה סעיף 121 לחוק המקרקעין; סעיף 76(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011). בנסיבות אלו, ולאחר שהחלטת הממונה הגבילה את העיון אך למסמכים מסויימים מהתיק, לא היה מקום לצרף את תיק החלקה הגובלת כולו כראיה בערעור.

טענת ב"כ המערערים ולפיה היה מקום כי המפקח והממונה יעיינו בתיק החלקה הגובלת עובר למתן החלטותיהם דינה להידחות. תקנה 93 לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011 קובעת את המבחנים למתן זכות עיון במסמכים ששימשו יסוד לרישום בפנקס - "כי המבקש קשור במישרין לאוסף התעודות ושהעיון בו אינו עלול לפגוע באחר". משקבעה הממונה על-פי מבחנים אלו מה רלוונטי לעניינם של המערערים ואלו הסתפקו בכך, ומשהנטל להוכחת הזכות לרישום ראשון מוטל על המערערים, לא היה מקום לעיון בתיק החלקה הגובלת על-ידי המפקח/הממונה עובר למתן החלטה על ידם. למעלה מן הנדרש יצויין כי כאמור בדיקה נוספת שנערכה לאחר הדיון העלתה כי לא נמצאו מסמכים נוספים שלמערערים זיקה ישירה אליהם.

התוצאה היא שהערעור נדחה."

2. חידוש רישום - סעיף 135א לחוק המקרקעין
ב- ה"פ (יר') 30134-05-14 {ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים נ' המפקח לרישום מקרקעין ירושלים, תק-מח 2015(2), 31338 (2015)} נדונה בקשה לביצוע הליך של חידוש ותיקון רישום מקרקעין הרשומים ברישום תורכי בספר דיימי 13 דף 78 שטרות 537 ו- 538 מחודש פברואר 1317 (1904).

המקרקעין האמורים זוהו בידי המבקשת כמצויים ברחוב אוהל משה 19 בירושלים, הידועים כחלקה 75 בגוש 30046.

בדיון שהתקיים בפני בית-המשפט צומצם הסעד שבתובענה לכדי צו הצהרתי המכיר ב"שרשרת" העברת הזכויות על רישום הבעלות בנכס המקרקעין על-שם המבקשת, ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים, כשהרישום המבוקש הוא ביחס לזכויות הקיימות במרשם התורכי בלבד ותוך שהרישום במרשם המקרקעין הישראלי, ובכלל זה זיהוי החלקות, ייעשה בהליך נפרד.

בקבלו את הבקשה קובע בית-המשפט:

"2. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי; ובהיעדר התנגדויות (לאחר הפרסום של הבקשה וההליך שיפורטו להלן), ובאין התנגדות גם של המשיב - הוא המפקח על רישום המקרקעין בירושלים, באתי לכלל מסקנה שדין התובענה להתקבל, במובן זה - שהמבקשת תוכל להירשם בפנקס המקרקעין במסגרת הליך חידוש רישום כבעלת הנכס ביחס לזכויות הקיימות במרשם התורכי ולפי סעיפים 137-135 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. אפרט:

3. כעולה מההמרצה (המתוקנת) ונספחיה, הבעלות במקרקעין רשומה במרשם התורכי על-שמם של שני אחים: אברהם הרוש וחנניה הרוש, בחלקים שווים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הם ירדו מהארץ. חנניה הגיע למצרים ואברהם לברזיל. הם ביקשו מאחותם, גב' שמחה ארזי, לטפל בנכס המקרקעין. חנניה העביר את זכויותיו לאברהם, שנהיה כך בעל הנכס (במלואו). חנניה נפטר במצרים ללא יורשים ידועים. אברהם נישא לויולט. לא היו להם ילדים. והגם שעלו יחד לישראל בשנת 1957 הם גרו בעכו, וכל אותה עת המשיכה גב' שמחה ארזי לנהל את הנכס. אברהם הרוש נפטר בשנת 1970. שנה לאחר מכן (1971) חתמה ויולט אשתו על ייפוי-כוח נוטריוני לטובת שמחה, לעשות בשמה, ובשם עזבון אברהם, כל פעולה המפורטת בייפוי-הכוח (ובכלל זה מכירתו או "כל טרנסקציה אחרת הנוגעת אליו"). בשנת 1977 שמחה תרמה את הנכס למבקשת, וזאת - כנטען - כמילוי בקשתם של אחיה, לפיה ראוי שהנכס ישמש לזיכרון הוריהם, שמעון ולונה הרוש.

4. לשרשרת העברת הזכויות בנכס בין "החוליות" השונות עד לידי המבקשת (שהעבירה בתורה את זכויותיה למר דניאל בן חורין, שהסכים למבוקש בתובענה - עמ' 5 שורה 29 לפרוטוקול) יש עיגון מספיק במכלול החומר שלפניי ובתצהירים שצורפו, בעיקר של ילדיה של שמחה ארזי. עם-זאת, קיים קושי במתן הצהרה על-אודות שרשרת הזכויות הרשומות עדיין במרשם התורכי בנכס מקרקעין, מקום בו ייתכן וישנם טוענים בלתי-ידועים בדבר אותן הזכויות. בענייננו, המדובר בעיקר בשאלת קיומם האפשרי של יורשים בלתי-ידועים שבין אותן "החוליות". קושי זה צומצם במידה ניכרת המאפשר להיעתר לתובענה. ובמה דברים אמורים?

5. ראשית, עובר להגשת ההליך שבכותרת נעשה פרסום מצד המבקשת בעניין חידוש הרישום; כן נעשה פרסום נוסף לאחר הדיון הראשון שהתקיים לפניי (10.2.2015), בו הוסף לטענת ב"כ המבקשת גם עניינה של ויולט. על-אף שבפרסומים האמורים, ובפרט בפרסום האחרון פורט בהם מלוא הטיעון בעניין שרשרת הזכויות, הוריתי - למען הסר ספק; ולנוכח הסעד המבוקש בתובענה - על פרסום נוסף, בשני עיתונים יומיים בעלי תפוצה ארצית, המדגיש את העובדה שהיורשים האמורים, ככל שישנם - יורשי אברהם הרוש ז"ל, יורשי חנניה הרוש ז"ל, יורשי ויולט הרוש ז"ל ומר דניאל בן חורין יבדל"א - הם משיבים בהליך ועליהם להגיש התנגדות ותשובה להמרצת הפתיחה. פרסום נוסף כאמור נעשה. שלישי במספר. ולא הוגשה התנגדות. שנית, מעבר לפרסום האמור, המבקשת גם נקטה בצעדים יזומים לאיתורם של יורשים אפשריים. בין אלו ניתן למנות חיפוש אחר צו ירושה או צו קיום צוואה בארכיון בית-המשפט לענייני משפחה בירושלים ובחיפה; בירור מול מרכז המידע הארצי של בתי-המשפט; בדיקה מול המרשם הארצי של האפוטרופוס הכללי; פנייה למשרד הפנים; חיפוש במאגרים הגנאלוגיים השמורים בארכיון הציוני המרכזי; פרסומים בעיתון הקהילה היהודית בברזיל בשפה הפורטוגזית; ושליחת מודעת חיפוש למוסדות יהודיים הפועלים בברזיל. כל אלו ללא שאותרו יורשים. ומכל מקום, מבלי שהוגשו כתבי טענות מצדם בגדרי ההליך שבכותרת למרות הפרסום הנזכר. שלישית, הנכס האמור נמסר למבקשת מידי שמחה כבר בשנת 1977. ייפוי-הכוח הנוטריוני מאת ויולט לשמחה הוא משנת 1971. עולה מכך שקרוב ל- 44 שנים לא עלתה כל טענה נוגדת ביחס להעברת הזכויות האמורה לידי המבקשת. הנכס עצמו מוחזק לפי שרשרת זכות זו תקופה ארוכה אף יותר - מעל 100 שנה. בסיכומם של הדברים הרי שלצרכי הליך הרישום שלפניי, די איפוא בכל אלה ברמה מספקת כדי להיעתר למבוקש, ובהיעדר התנגדות.

6. התוצאה היא איפוא שדין התובענה להתקבל. ניתן בזאת צו הצהרתי לפיו המבקשת, ועד העדה הספרדית ועדות המזרח בירושלים, היא בעלת הזכויות בנכס המקרקעין כפי רישומם כיום במרשם התורכי ספר דיימי 13 דף 78 שטרות 537 ו- 538 בחודש פברואר 1317 (1904), וזאת במסגרת הליך הרישום לפי סעיפים 137-135 לחוק המקרקעין."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

רישום ראשון - חידוש רישום - תיקון גבולות