דרכי ההקניה

1. כללי
סעיף 6 לחוק המתנה קובע כדלקמן:

"6. דרכי ההקניה
הבעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לעניין הנדון."

בסעיף 2 לחוק המתנה נקבע כי המתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן למקבל, תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. סעיף 6 לחוק המתנה מפרט מהן דרכי ההקניה.

דרכי ההקניה של מתנה:

– מסירת הנכס למקבל;
– או מסירת מסמך לידי מקבל המתנה המזכה אותו בקבלת דבר מתנה;
– הודעה מטעם נותן המתנה אל מקבל המתנה וזאת כאשר דבר המתנה מצוי כבר ברשותו של המקבל.
כאשר עסקינן במתנה שאיננה מקרקעין, המתנה מושלמת ברגע מסירתה או במסירתו של כתב המתנה לידי מקבל המתנה.

כאשר עסקינן במתנה של זכויות במקרקעין, אזי יחולו הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק המקרקעין, המגדירות מהי עסקה במקרקעין, תוך ציון כי פעולת העברת הבעלות במקרקעין מסתיימת רק בעת רישום הבעלות על-שם מקבל הזכות בלשכת רישום המקרקעין.

השאלה האם נכס הועבר מנותן המתנה למקבל המתנה תלויה בסוג הנכס, יש לבדוק האם מדובר במיטלטלין או במקרקעין או בזכויות.

2. מיטלטלין
הדרך האופיינית להקניית מיטלטלין היא במסירת דבר-המתנה לידי המקבל, ובכך עוברת גם בלאו הכי הבעלות לידיו. עד לרגע הקניית המתנה רשאי הנותן לחזור בו מהמתנה, ולנותן המתנה יש זמן נוסף לשקול את צעדיו ולהחליט באם ליתן המתנה או לאו. לאחר שהמתנה נגמרה בהקניה, הנותן לא יכול עוד לחזור בו מהמתנה, והמתנה תהיה בלתי-חוזרת.

סעיף 6 לחוק המתנה קובע כי גם נכס שנמצא כבר בידי המקבל (המקבל מחזיק בנכס לא מכוח בעלות אלא מכוח שכירות, שאילה וכדומה), טעון הקניה, וזו מבוצעת בצורה של הודעה מטעם הנותן למקבל. הבעלות בנכס עוברת למקבל מרגע מסירת המסמך המזכה אותו בדבר קבלת המתנה.

גם אם הנכס של הנותן נמצא אצל צד שלישי או אם לא ניתן למסור את הנכס (כי מדובר בנכס שמבחינה מעשית לא ניתן לטלטל אותו), הבעלות תעבור למקבל על-ידי מסירת מסמך המזכה אותו בקבלת המתנה. מרגע מסירת המסמך המזכה את המקבל בדבר קבלת המתנה, המתנה הושלמה, ואין הנותן יכול עוד לחזור בו מהמתנה.

ב- ע"א 15/93[146] המשיבה היתה רופאה של המנוחה. במשך השנים נרקמו בין המשיבה לבין המנוחה יחסי ידידות, הקרובים בהרבה מיחסי רופאה ומטופלת. לפני שהמנוחה הלכה לעולמה, היא מסרה למשיבה מפתח לכספת שלה שהיתה לה בבית אבות בכפר-שמריהו.

לטענת המשיבה, המנוחה מסרה לה את מפתחות הכספת כדי שתיקח ממנה צמיד משובץ אבנים יקרות אשר מצוי בכספת ואשר המנוחה החליטה להעניק את הצמיד למשיבה במתנה. המנוחה הותירה אחריה צוואה והורישה את כל רכושה לאחיינה.

בית-המשפט השלום קיבל את גרסת המשיבה והכריז עליה כעל הבעלים של הצמיד. על החלטה זו הוגש ערעור לבית-המשפט המחוזי ולטענת מנהל העזבון, המתנה שהעניקה המנוחה למשיבה לא הושלמה במסירה ועל-כן יש לראות בה, לכל היותר, התחייבות לתת מתנה, הטעונה מסמך בכתב, וזה לא ניתן.

בית-המשפט המחוזי פסק כי סעיף 2 לחוק המתנה קובע, כי מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן, תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה. בסעיף זה נקבע הצורך בגמירת-דעת, הן מצד הנותן והן מצד המקבל.

העברת הבעלות במתנה, על-פי סעיף 6 לחוק המתנה העוסק בדרכי ההקניה של מתנה, מתבצעת במסירת דבר המתנה לידי המקבל, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו. זהו הביטוי החיצוני לגמירת-הדעת של הנותן.

הוראת המחוקק כי המתנה נגמרת במסירתה, אין פירושה כי יש לבצע מסירה פיסית בהכרח. די במסירת השליטה בחפץ למקבל המתנה על-ידי אקט פיסי.

במקרה זה, במסירת מפתחות הכספת לידי המשיבה, התקיימו הן יסוד גמירת-הדעת והן יסוד המסירה, על-כן, הושלמה המתנה שהעניקה המנוחה למשיבה.

כב' השופט מ' אלון קבע במקרה דנן:

"סעיף (1א) לחוק קובע לאמור:נ'מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה'. סעיף 2 לחוק קובע לאמור:ב'מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על-ידי הנותן תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה'. סעיף 6 לחוק קובע לאמור: 'הבעלות בדבר המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו...' עינינו הרואות, כי מעשה המתנה מורכב משני רכיבים:נרכיב נפשי ורכיב פיסי, או: כוונה ומעשה. סעיף 2 קובע את הצורך בגמירת-דעת מצד הנותן ומצד המקבל. זהו הרכיב הנפשי. סעיף 6 קובע את הביטוי החיצוני לגמירת-דעת זאת במעשה, במסירה או במסמך. במקרה דנן, אין בעיה בקשר לרכיב גמירת-הדעת. המנוחה התכוונה לתת מתנה, והמשיבה התכוונה לקבלה. השאלה היחידה היא, אם התקיים הרכיב השני, רכיב המסירה. השופט הנכבד בבית-משפט קמא הגיע למסקנה שהרכיב הזה התקיים במסירת המפתח. אני מציע לאמץ את מסקנתו. השופט לא התעלם מן העובדה, כי לפי פירוש פשטני-מילולי של סעיף 6 צריכה להיות מסירה של חפץ המתנה מייד ליד. הוא מאזכר את דעת המלומד ראבילו, במאמרו על חוק המתנה, המובא בקובץ פירוש לחוקי החוזים (בעריכת ג' טדסקי) בסעיף 76, עמ' 115. המחבר המלומד עושה הבחנה בין חוק המכר, התשכ"ח-1968, המסתפק בהעמדת הממכר לרשות הקונה, לבין חוק המתנה, שבו 'הדרישה למסירה לידו של המקבל מלמדת כי המסירה היא כאן פעולה דו-צדדית.' אף-על-פי-כן, הגיע השופט הנכבד למסקנה שהפירוש הנכון למונח מסירה מייד ליד, בסעיף 6 לחוק המתנה, אינו מילולי וכי במסירת המפתח יש משום קיום יסוד המסירה שבסעיף 6. אני, עם כל הכבוד, מסכים עימו."
עוד הוסיף כב' השופט מ' אלון בפסק-דינו כי במילים: "במסירת הדבר לידו", שבסעיף 6 לחוק המתנה, המחוקק לא התכוון לומר שצריכה להיות מסירה של ממש, ביד. כב' השופט מ' אלון קובע כי פירוש מצומצם כזה עלול להביא לתוצאה שבכל חפץ, אשר פיסית אינו ניתן למסירה ביד, יצטרכו להכין מסמך לצורך מתנה. כב' השופט מ' אלון קובע כי זהו פירוש לא-סביר.

אדם הנותן מכונית במתנה לזולתו יוצא בוודאי ידי חובת המסירה כאשר הוא מוסר את מפתח המכונית למקבל המתנה. רוצה לאמר, הוא יוצא ידי חובתו כאשר הוא מוסר את השליטה בחפץ לידי מקבל המתנה על-ידי אקט פיסי, המהווה העברת השליטה בחפץ, מנותן למקבל.

בנסיבות דנן, כאשר מסרה המנוחה למשיבה את השליטה בתכולת הכספת, היא העניקה לה אותה מידת שליטה שהיתה לה קודם לכן. בזה נתמלאה דרישת המסירה הקבועה בסעיף 6 לחוק המתנה.

אולם נכון, שלפי תיאוריה זו מסרה המנוחה גם את כל תכולת הכספת, אך זו לא נמסרה לה במתנה, לא מפני שיסוד המסירה חסר, אלא מפני שיסוד "גמירות-הדעת" חסר.

כב' השופט מ' אלון קובע כי בקשר לצמיד התקיימו שני היסודות:נ הן גמירת-הדעת והן המסירה. העובדה, שהמשיבה לא נתפנתה להוציא את הצמיד מהכספת אין לה משמעות. גם לא העובדה שהוציאה מאוחר יותר את המפתח מידיה ומסרתהו למערער, וזה לא החזירו לה, שכן המתנה הושלמה כבר בעת מסירת המפתח.

א"מ ראבילו בספרו[147] על פרשת בלושטיין לעיל:

"עם זאת גם אם הפתרון בעניין בלושטיין נראה נכון – ראוי להימנע ממסקנות גורפות לגבי נפקותה של מסירת מפתח: ייתכן בהחלט שבנסיבות מסיימות אין לראות במסירת מפתח כשלעצמה השלמת המתנה ויהיה צורך בהתחקות אחרי כוונת הצדדים."
האמור ברישא של סעיף 6 לחוק המתנה חל רק כאשר אין בדין אחר הוראות מיוחדות. בהתקיים הוראה מיוחדת בדין אחר, לפי הסיפא של סעיף 6 לחוק המתנה, תגבר היא על האמור בסעיף 6 לחוק המתנה.

3. מקרקעין
בכל הנוגע למתנה במקרקעין אין תחולה לאמור בסעיף 6 לחוק המתנה הואיל וקיים דין מיוחד בחוק המקרקעין לעניין ההקניה.

סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי:

"התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב."

סעיף 7 לחוק המקרקעין קובע כי:

"(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה כשעת הרישום.
(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה."

במתנה במקרקעין לא די במסירת החזקה במקרקעין לשם השלמת המתנה. הקניית מקרקעין במתנה, שלא נסתיימה ברישום, איננה מתנה מושלמת אלא רק התחייבות לעשות עסקת מתנה במקרקעין.

יפים הם דבריו של כב' השופט א' ברק (כתוארו אז) ב- ע"א 588/81[148]:

"נראה לי כי זכרון-הדברים התיימר להוות מתנה מוגמרת בין הסב לבין נכדו. קונסטרוקציה זו תואמת את כוונתם של הצדדים. דא עקא, שהקניית בעלות במקרקעין בדרך של מתנה, מוגמרת אך ברישום. תוצאה זו מתבקשת משילוב של הוראות חוק המתנה, התשכ"ח-1968 – שילוב המתבקש מהוראות חוק המתנה (סעיף 6 סיפא), לפיהן במתנה עוברת הבעלות מנותן המתנה למקבלה (סעיף 6) – עם הוראות חוק המקרקעין, לפיהן הקניית בעלות במתנה מהווה "עסקה במקרקעין", ועסקה במקרקעין טעונה רישום (סעיף 7(א)). בפרשה שלפנינו לא נערך רישום, ועל-כן אין לראות ב"זכרון-הדברים", אשר נמסר מהסב לנכדו, משום הענקת בעלות במקרקעין. עם זאת, יש לראות ב"זכרון-הדברים" משום "התחייבות לעשות עסקה" (סעיף 7(ב) לחוק המקרקעין), כלומר, התחייבות המנוח להקנות הבעלות במקרקעין, בדרך מתנה, לנכד..."
וכך נפסק ב- ע"א 6369/98[149]:

"במקרה הרגיל עוברת המתנה אל מקבלה ברגע מסירת המתנה או מסירתו של כתב המתנה לידיו. כשמדובר במתנה במקרקעין, חלות הוראות סעיפים 6 ו-7 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שמגדירים מהי עסקה במקרקעין ומציינים כי פעולת העברת הבעלות במקרקעין מסתיימת רק בעת רישום הבעלות על-שם מקבל הזכות. פעולה של הקניית מקרקעין במתנה, אשר לא נסתיימה ברישום, איננה מתנה מושלמת כי אם התחייבות לעשות עסקת מתנה במקרקעין. סיטואציה משפטית זו איננה נובעת מרצונם של הצדדים ליצור עסקה בלתי-מושלמת. אלא שמקורה הוא במיזוג תוכנן של הוראות חוק המקרקעין והוראות חוק המתנה, התשכ"ח-1968."
כאשר עסקינן במתנה של נכס מקרקעין, ונכס המקרקעין נרשם על-שם מקבל המתנה בלשכת רישום המקרקעין[150], אזי המתנה הושלמה כאמור סעיף 6 לחוק המתנה.

מתנה שהושלמה, ובניגוד[151] מהתחייבות ליתן מתנה, אין לנותן המתנה זכות חזרה ממנה וגם עם נתקיימו העילות הקבועות בסעיף 5(ג) לחוק המתנה[152]. על-אף האמור, הענקת מתנה או העברה ללא תמורה ניתנת לתקיפה מבחינת דיני החוזים[153].

ב- ת"א (חי') 22372/04[154] קבע כב' השופט מנחם רניאל:

"... לצורך משפט זה אניח, מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, כי אכן ירמיהו עיני הבטיח לנתבע דירה במתנה. גם הנחה זו לא תעזור לנתבעים. זאת, משום שלפי סעיף 6 לחוק המתנה, הבעלות בנכס מקרקעין שהוא המתנה עוברת ברישום, ולפי סעיף 6 לחוק המתנה, התחייבות לתת מתנה בעתיד עוד לא נגמרה, היא טעונה מסמך בכתב. מאחר שאין בידי הנתבעים מסמך בכתב, הרי אין בידיהם התחייבות לתת מתנה ואין בידיהם מתנה, מכיוון שנכס המקרקעין לא הועבר על שמם.
על-כן, דין טענתם של הנתבעים שהדירה צריכה להיות על שמם להידחות. הדירה לא הועברה להם במתנה, אין בידם התחייבות בכתב לתת להם את הדירה במתנה, ואין ראיה על הסכמה כלשהיא של החברה שהיתה הבעלים הקודם לכך שהנתבעים הם הבעלים של החברה. כל שיש בידי הנתבעים היא ציפיה שהתעוררה עקב הבטחותיו של אביו של הנתבע 2, אבל ציפיה זו אינה מקימה בעלות..."
משהועברו הזכויות בנכס המקרקעין על-שם מקבל המתנה, המתנה הושלמה. משכך, מי שטוען לבטלותה של המתנה, עליו רובץ נטל ההוכחה שכן, "המוציא מחברו עליו הראיה"[155].

4. זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין
כפי שצויין לעיל, כאשר המתנה היא זכות במקרקעין, לא יראו את המתנה כנכס שהוקנה במתנה מוגמרת, עד שתירשם הזכות על-שם מקבל המתנה במרשם המקרקעין.

ברם, כאשר המתנה היא זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, די במסירתה לידי המקבל, כדי להקנותה לו. יפים לעניין זה, דברי בית-המשפט ב- ע"א 6439/99[156]:

"בפסיקה מוכרת ההבחנה בין זכות במקרקעין ובין זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין... הבחנה זו ואפיונה של עסקת המתנה במקרה שלפנינו לאחת משתי הקטגוריות, יש לה השלכה ישירה על סיווגה של העסקה כמתנה מוגמרת לאלתר או כהתחייבות בלבד לתת מתנה בעתיד. מקום שבו 'דבר המתנה' הינו זכות במקרקעין, לא יראו אותו כנכס שהוקנה במתנה מוגמרת, עד אשר תירשם הזכות על שמו של מקבל המתנה במרשם המקרקעין, כאמור. לעומת זאת, מקום שבו 'דבר המתנה' הינו זכות אובליגטורית ביחס למקרקעין, די לכאורה ב"מסירת" הזכות לידיו של המקבל כדי להקנותה לו לאלתר, בלא שיידרש רישומה של הזכות על שמו של המקבל..."

וב- ע"א 1284/92[157] פסקה כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן בעניין:

"אין מניעה לתת מתנה במקרקעין כפי שאין מניעה להתחייב לתת מתנה במקרקעין והכל תלוי בזכות שבידי נותן המתנה או ההתחייבות. אם זכותו של הנותן היא זכות אובליגטורית בלבד, דהיינו, אם הוא עצמו אינו הבעלים הרשום של המקרקעין אלא הוא בעל הזכות לקבל רישום (בין של בעלות בין של חכירה), הרי בהעבירו זכות זו לאחר, מעביר הוא כל מה שיש לו באותם מקרקעין ובכך משלים הוא את המתנה ומי שהופך להיות בעל הזכות האובליגטורית תחתיו, הוא מקבל המתנה. לעומת זאת, אם הוא רשום כבעל הזכות במקרקעין והוא מתחייב להעביר לאחר במתנה את הזכות הרשומה, הרי כל עוד לא בוצע הרישום על-שם הנעבר, לא הושלמה המתנה והנעבר מחזיק בידיו רק התחייבות למתנה."
5. הצהרת רצון לא פורמאלית
ב- ה"פ (ת"א-יפו) 200231/03[158] קבע כב' השופט ורדי קובי כי:

"הצהרת רצון לא פורמאלית כגון 'אני נותן לך נכס זה', 'הדבר שלך', אין בכוחן בלבד ליצור מתנה מוגמרת."
שכן,

"היה קל מאוד ואולי אף קל מדי לתת מתנה ולא היתה קיימת הגנה מספקת לנותן ולמשפחתו. הצהרות אלה יכולות להיחשב גם כרצון להבטיח ולא כרצון לתת את הנכס מייד ולהיפרד ממנו לאלתר."

[146] ע"א (ת"א) 15/93 עזבון בלושטיין נ' אוסוביצ'יקה, פ"מ התשנ"ה(1) 300 (1994).
[147] מרדכי א' ראבילו חוק המתנה, התשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי על-שם הרי ומיכאל סאקר הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים (מהדורה שניה) 400.
[148] ע"א 588/81 אריה ציזיק נ' דבורה הורוביץ ו-4 אח', פ"ד מ(1) 321
(1984, 1986).
[149] ע"א 6369/98 רות גרינברג נ' אל (אברהם שמשון) גרינברג, פ"ד נד(4) 409 (2000).
[150] או בחברה המשכנת או במינהל מקרקעי ישראל לדוגמה.
[151] תמ"ש (חי') 22770/05 פלונית נ' אלמוני ואח', תק-מש 2007(2) 547
(2007).
[152] ראה גם ד' פרידמן, נ' כהן חוזים כרך א', 493.
[153] תמ"ש (חי') 22770/05 פלונית נ' אלמוני ואח', תק-מש 2007(2) 547
(2007).
[154] ת"א (חי') 22372/04 סידי טלי נ' עיני אורית ואח', תק-של 2006(2) 3765 (2006).
[155] ראה גם ע"א 2781/93 מיאסה עלי דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526 (1998); רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5) 101; ה"פ (ת"א-יפו) 1431/02 בנימין מרגלית ואח' נ' צבי גליק, תק-מח 2004(2) 10806 (2004).
[156] ע"א 6439/99 "טפחות" בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' חיים פרח, פ"ד נח(2) 106 (2003).
[157] ע"א 1284/92 אריה רתם נ' מנחם רתם, פ"ד מט(5) 257 (1996).
[158] ה"פ (ת"א-יפו) 200231/03 פרחי יעקב נ' עזבון המנוח רומנו שמואל ז"ל, תק-של 2003(3) 6625 (2003).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דרכי ההקניה