הערה על צורך בהסכמה
סעיף 128 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קובע כדלקמן:"128. הערה על צורך בהסכמה
הוכח להנחת-דעתו של הרשם כי עשיית עסקה בידי בעל המקרקעין או בעל זכות במקרקעין מותניית – על-פי חיקוק, על-פי צו של בית-משפט או על-פי התחייבות בכתב של הבעל - בהסכמתו של צד שלישי, ירשום הרשם, לפי בקשת הצד השלישי, הערה על-כך."
ניתן לרשום הערה בדבר התניית עשיית עסקה. הרישום כאמור יכול להיעשות בידי בעל המקרקעין או בעל זכות בהם בהסכמת צד ג' {ה"פ (מחוזי חי') 147/98 נועה רם נ' מכללת רמת גן, תק-מח 98(3), 6267, 6272 (1998)}.
ב- תמ"ש (משפחה ת"א) 35070/97 {י' ט' נ' א' ט', תק-מש 2000(2), 118, 124 (2000)} קבע בית-המשפט כי קיימות דרכים שונות להבטיח את זכויות הילדים בדירה, כאשר רוצים להבטיח זאת, גם אם לא מעבירים את הזכויות על-שמם, כמו על-ידי רישום הערה על הצורך בהסכמה למכירתה לפי סעיף 128 לחוק המקרקעין או התחייבות להימנע מעשיית עסקה לפי סעיף 126(א) לחוק המקרקעין.
ב- ה"פ (מחוזי ת"א) 257/02 {ראובן בתיה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, תק-מח 2003(1), 41371 (2003)} קבעה כב' השופטת דרורה פלפל כי נכון הוא, שמכוח סעיף 128 לחוק המקרקעין יכולה היתה המבקשת לרשום, בעת עסקת המתנה משנת 1988 או לאחריה, הערה בפנקסי המקרקעין אודות התנאי אשר נילווה לעסקת המתנה {ואודות הצורך בהסכמת המבקשת לכל עסקה בדירה, כמבואר בהסכם המתנה}.
הערה כזו לא נרשמה על-ידי המבקשת.
יחד-עם-זאת, אין מחלוקת כי בעת שהמשיבים רשמו את העיקול על הדירה כבר היתה רשומה לטובת המבקשת הערת אזהרה, כך שלא יכולה לבוא מצד המשיבים כל טענה על פגיעה באינטרס ההסתמכות שלהם על המרשם.


