חובת ההנמקה במשפט הישראלי
הפרקים שבספר:
משטרת ישראל
ב- עע"מ 2042/12 {רס"מ ג'דאללה חרב נ' ראש אגף משאבי אנוש משטרת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (16.01.13)} נדון ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, במסגרתו נדחתה עתירתו של המערער שביקש למנוע את פיטוריו ממשטרת ישראל, בעקבות הרשעתו בבית-דין משמעתי בהתנהגות שאינה הולמת, ולאחר שנקבע כי בנסיבות המקרה נלווה לעבירה שביצע המערער קלון.המערער עתר לביטול ההחלטה על פיטוריו מחמת היותה, כך לטענתו, בלתי-סבירה ובלתי-מידתית. לשיטתו, האירוע העומד בבסיס החלטת הפיטורין כשלעצמו אינו מצדיק את פיטוריו, זאת בהתחשב בתרומתו רבת השנים למדינה, ובשים-לב להצטיינותו שנמשכה אף לאחר קרות האירוע. המערער הוסיף וטען כי לא נשקלו בעניינו חלופות מינהליות חריפות פחות, המגשימות גם הן את האינטרס הציבורי.
המשיב מצידו גרס כי ההחלטה על פיטורי המערער הינה סבירה ומידתית, ובוודאי אינה מצדיקה התערבות שיפוטית. המשיב עמד על-כך כי ההחלטה התקבלה לנוכח תפיסתם של ראשי המערכת המשטרתית את תפקיד השוטר ואת המצופה משוטר מן ההיבט ההתנהגותי. עוד נטען כי התנהגות המערער מעידה על חוסר התאמתו להמשך שירות במשטרה; המערער הורשע בדין משמעתי בעבירה של התנהגות שאינה הולמת שוטר - שהינה עבירה שיש עימה קלון. המשיב הוסיף וטען כי בטרם הוחלט על פיטוריו של המערער נבחן עברו במשטרה לרבות הערכות מפקדיו. באשר לסנקציה שננקטה ציין המשיב כי חומרת נסיבות האירוע לא איפשרה להורות על סנקציה מינהלית פוגענית פחות מזו שננקטה כלפי המערער.
בית-המשפט העליון ציין כי, הסמכות שהוענקה למפכ"ל המשטרה בסעיף 10(2) לפקודת המשטרה, ושהואצלה למשיב להורות על פיטוריו של שוטר היא רחבה, וכפועל יוצא מכך נכונותו של בית-המשפט להתערב בהחלטה בדבר פיטורין היא צרה ומצומצמת ומתמקדת בבחינת תקינות ההחלטה מכוח עילות המשפט המינהלי. זאת ועוד, תהיה התערבותו של בית-משפט זה מצומצמת שעה שבשונה מבעבר, בית-משפט זה אינו יושב עוד כערכאת ביקורת ראשונה על החלטת המשיב.
בסיכומו-של-דבר, בשים-לב להיקף ההתערבות בהחלטות על העברת שוטר מתפקידו, ובשים-לב לנסיבות המקרה, אין לומר ששיקול-הדעת שהרשות הפעילה במקרה זה סטה סטיה קיצונית ממתחם הסבירות. על-כן, שוכנע כי אין מקום להתערבות שיפוטית בהחלטה.
אולם, לעניין חובת ההנמקה העיר בית-המשפט העליון בשולי הדברים כי טוב היה עושה המשיב לו היה מפרט במסגרת החלטתו את השיקולים השונים שנשקלו בעניינו של המערער ביתר שאת.
המשיב אמנם ציין בהחלטה כי זו התקבלה לאחר עיון בטיעוני המערער וב"המלצות הגורמים הצריכים לעניין", ואף הפנה לטיעוני המערער כפי שנשמעו במהלך השימוע שנערך לו.
אולם, בית-המשפט העליון איננו משוכנע כי די בזאת. כפי שכבר צויין, לדעת בית-המשפט ההחלטה על פיטורין של שוטר אינה עניין של מה בכך, וודאי שאין מדובר באמצעי שגרתי. השימוש באמצעי מינהלי של פיטורי שוטר כרוך בפגיעה קשה בשוטר ובמשפחתו.
במצבים מעין אלו נדרש כי ההנמקה תהיה מלאה ומפורטת ככל הניתן. בכך תמולא כדבעי חובת ההנמקה, ותתאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית על החלטותיו של המשיב {דפנה ברק-ארז משפט מינהלי, כרך א' (2010), 423 עד 425}.
מאחר ובית-המשפט העליון לא מצא ממש בטענת המערער לפיה ההחלטה על פיטוריו משוללת סמכות בהיותה מנוגדת לעיקרון חוקיות המינהל, וכי ההחלטה על פיטורי המערער התקבלה כדין והיתה מידתית, הוחלט לדחות את הערעור.