סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• הגדרת מוניטין
• קנייניות המוניטין
• דרכי הוכחת קיומו של מוניטין
• סוגי מוניטין
• חישובו של המוניטין
• דילול של מוניטין
• פסיקת בתי-המשפט - הגדרות, יצירת מוניטין
• עילות תביעה וסעדים משפטיים שעניינם תשלום בגין מוניטין
• בעל בית ודייר המוגן - תשלום בגין מוניטין
• שותפויות
• כללי
• הפקעת מקרקעין
• מבוא
• גניבת עין
• הפרת סימן מסחר
• פטנטים ומדגמים
• זכות היוצרים
• עשיית עושר ולא במשפט
• מכירת מוניטין ותנאי בהסכם בדבר אי-התחרות
• הגבלים עסקיים ותניית אי-תחרות
• הפרת חוזה ופסיקת פיצוי בגין נזק למוניטין
• המוניטין כנכס בר-חלוקה
• נכסי קריירה - המוניטין
• מס הכנסה
• הגדרת המוניטין וחישובו בענייני המס
• מכירת לקוחות כמכירת מוניטין
• הפרדת מוניטין אישיים מן העסקה והתקשרות נפרדת לגביהם
• מכירת חלק מן המוניטין
• מה בין מוניטין אישיים למוניטין עסקיים
• נטל וכמות הראיה בהוכחת המוניטין
• זיהויו של מוניטין בעסקת רכישת מניות
• הוצאות הוניות ומוניטין

נטל וכמות הראיה בהוכחת המוניטין

נטל השכנוע רובץ ככלל על הנישום המערער בפני הדרגה הראשונה. כך נפסק ב- ע"ש 23/89 {אגדיר נכסים בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד תשנ(2) 466 (1989)} שניתן על-ידי כב' השופט בן יאיר, בהנמקה מפורטת וממצה לאמור:

"בענייננו, אין אנו מדברים בפנקסי חשבונות כלל. המחלוקת בין בעלי הדין אינה נובעת ואינה מבוססת על תקינותם וניהולם כדין או שלא כדין של פנקסי החשבונות. על-כן, הוראותיו של סעיף 83(ד) לחוק אינן רלוונטיות בענייננו.

המחלוקת נוגעת לשאלה אחת - האם הנכס נרכש על-ידי המערערת לצרכי עסקה או לשימוש בעסקה?

לבירור שאלה זאת אין לנו צורך בספרי החשבונות, ועל-כך, למעשה, מסכימה גם המערערת. שהרי, היא טוענת ליישום חיובו של המשיב בהבאת הראיות, מכוח הוראות סעיף 83(ד) לחוק מאחר שבענייננו אין מתעוררת כלל שאלת תקינותם או אי-תקינותם של הספרים.

כיוון שהשאלה האמורה אינה מתעוררת בענייננו אין ללמוד מאומה מן החזקה הנובעת מהוראותיו של סעיף 83(ד).

כפי שנאמר, להוראות סעיף זה אין נפקות במקום שהערעור אינו נוגע או אינו מבוסס על ספרי החשבונות. ממילא, יש לחפש את התשובה לשאלה שבדיוננו מחוץ לגדר הוראותיו של סעיף 83(ד) לחוק.

דעתי, כדעתו של המשיב, שגם אם נאמר, שנטל השכנוע להוכיח את החבות במס מוטל על המשיב, חובת הראיה לביטול החלטתו של מנהל המע"מ מוטלת על המערערת. הטעם לכך הוא, שהעובדות בנוגע לחבותה במס של המערערת נמצאות בידיעתה היא, ואינן נמצאות בידיעתו של המשיב. כלל זה נכון באופן כללי בערעורי מס {י. פוטשבוצקי, חוק מס ערך מוסף (תשל"ו-1975, מהדורה שניה), 403; עמ"ה 427/67 משולם נ' פ"ש פ"ת, פד"א א' 171 (1968); עמ"ה 79/83 בנק דיסקונט נ' פשמ"ג, פד"א יב, 462}. כלל זה נכון גם בעניינים אחרים {א' הרנון, חלק א', עמ' 205-203}".

ניתן אף להניח הנחה מרחיקת לכת, שנטל השכנוע חל תמיד על החייב במס, הבא לסתור את קביעת שלטונות המס. מסקנה זאת ניתן, לכאורה, להסיק מפסק-דין משולם.

אולם, בין אם נטל השכנוע חל על החייב במס ובין אם הוא חל, כפי שניתן להניח, על שלטונות המס, חובת הראיה לסתור את קביעותיו של מנהל המע"מ, או את קביעותיו של פקיד השומה, חלה על החייב במס, אלא אם הערעור מבוסס על ספרים קבילים או פנקסי חשבונות נוהלו כדין.

נטל השכנוע, כאמור, חל ככלל על החייב במס, המערער בפני בית-המשפט המחוזי והמבקש לסתור את קביעת שלטונות המס בהיותו מי שמוגדר כ"מוציא מחברו" {רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5), 101 (1992)}.

קביעותיה הברורות והחד-משמעיות של הפסיקה בסוגיה זו, לכל ערעור מס, שעניינו בשאלה לבר פנקסנית, שאינה נופלת לגדרו של סעיף 155 לפקודה {ענין גיורא ארד ובערעורי מס הכנסה בעניין מכירת מוניטין - עמ"ה 94/95 הררי נ' פקיד שומה ת"א 4, מיסים יב/5 בעמ' ה-123, ה-127 (1998); עמ"ה 14/95 שרון נ' פקיד שומה ארצית מיסים יב/6 בעמ' ה-117, ה-128; ועמ"ה 94/96 בן אסולי נ' פקיד שומה נתניה מיסים יב/6 בעמ' ה-193, ה-196}.

ההגיון מחייב להתייחס ביתר ביקורתיות, ואף בחשדנות מסויימת, לכל עסקה יוצאת דופן שבין שתי חברות-אחיות כאלה, שהרי הן אינן מנהלות משא ומתן מסחרי בדומה לצדדים זרים ומרוחקים זה מזה {ע"א 414/78 רכב ישראלי בע"מ נ' פ"ש ת"א 2, פד"א י' 207, בעמ' 211 (1979)}.

מטען הראיות שנטל כזה חובק בחובו אינו יכול לכלול רק עדות של המערער בלבד. כדברי בית-המשפט ב- עמ"ה (ת"א) 1036/00 {פרידלנד שמואל נ' פקיד שומה, תק-מח 2003(1), 347 (2003)}.

אין חולק כי, הנטל להוכחת קיומם של מוניטין, על המערער הוא. אך, אין חולק גם, שלצורך הרמת נטל זה, אין די בעדותו של בעל העניין לבדו, המספר על הצלחתו ועל שמו הטוב שלו עצמו ושל עסקו, שהרי, עדותו זו נגועה היא מדרך הטבע בחוסר אובייקטיביות מובנה.