עדות מפי השמועה בראי ההליך האזרחי והפלילי
הפרקים שבספר:
- מבוא
- כיצד לנהוג עם עד לפני תחילת חקירתו
- אימרת עד בעת ביצוע עבירה - "רס גסטה"
- אימרה של קורבן אלימות
- תעודות ציבוריות ונוכריות
- רשימות מוסדיות
- שאלה של משקל למול שאלת הקבילות
- היעדר התנגדות להגשת ראיה
- אימרת נפטרים
- הודאת בעל דין
- קביעות עובדתיות שנקבעו בפסקי-דין אחרים
- חוות-דעת מומחה
- תצהיר יהא ערוך בגוף ראשון
- תצהיר שבכתב
- חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים)
- דו"ח חקירה
- עדות יחידה
- דו"ח ועדה רפואית
- תרשומת
- הצעת מחיר
- הסתמכות על שמועות
- הסתמכות על הוראות יצרן
- ראיה נסיבתית
- תעבורה
- אי-ידיעה אישית
- מהי עדות מפי השמועה - דוגמאות
היעדר התנגדות להגשת ראיה
במישור האזרחי, כללי הראיות כפופים להסכמת בעלי הדין. ועל-כן, הסכמה מפורשת או היעדר התנגדות לקבילותה של ראיה פסולה – כגון: עדות מפי השמועה – "מכשירה" את הראיה.ב- ע"א 309/59 {חברת מפעלי מים בע"מ נ' פישוב, פ"ד יד(2), 1133} קבע בית-המשפט כי "לא הועלתה כל התנגדות בעת מסירת העדות... כל העילות לפסילת הראיה אך נותנות במשפט אזרחי, בדרך-כלל, ברירה בידי בעל הדין: רצה – יתנגד והשופט יפסול את הראיה; רצה – לא יתנגד, והראיה כשרה לכל דבר."
במישור הפלילי, אין מקום להסכמת בעלי הדין לקבילותה של ראיה פסולה. כאשר לעניין פסלות מכוח הכלל הפוסל עדות מפי השמועה, נקבע חריג בסעיף 10ב לפקודת הראיות. עם זאת, גם בתחום הפלילי, היעדר התנגדות – לרבות הסכמה מפורשת – לקבילותה של עדות מפי השמועה עשויה להכשיר הגשת "עדות מפי השמועה" כראיה; וזאת – בנסיבות שבהן המדובר בהיעדר התנגדות מודעת.
למשל, ב- ע"פ 1688/99 {הוכברג נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(2), 1089 (2002)} התייחס בית-המשפט לדברים שנאמרו לעד, מבלי שהאומר נקרא לעדות, "כראיה לא רק לעצם אמירת הדברים ... אלא גם כראיה..." למסקנה המתחייבת מתוכנם.
ב- המ' 217/75 {מלקי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(1), 493 (1975)} נקבע כי "כבר פסקנו פעמים הרבה, שגם במשפט פלילי, כאשר מוגשת ראיה בלתי-קבילה, בהיותה למשל עדות שמיעה. ללא התנגדות בשעת הגשתה, לא-כל-שכן בהסכמת הצד הנוגע בדבר, תיראה כראיה כשרה כאילו הוגשה כדין."
ב- תא"מ (שלום חד') 4948-07 {בנימין לוי נ' סימון סבן, תק-של 2010(4), 68813, 68815 (2010)} קבע בית-המשפט כי דו"ח הרווחה לא הוגש באמצעות עורכו אלא צורף כנספח לתצהיר הנתבעת.
במצב דברים זה, לו ביקש התובע להתנגד לתוכנו של המסמך בשל היותו עדות מפי השמועה היה עליו להביע התנגדותו לכל המאוחר במהלך הדיון בו נחקרה הנתבעת על תצהירה. התובע לא עשה כן ואף הפנה לנתבעת שאלה בחקירה הנגדית לגופו של המידע שבדו"ח הרווחה.
בהליך אזרחי רשאים הצדדים להגיש ראיות בדרך הקבועה לכך בדין או בהסכמה, בין שמדובר בהסכמה מפורשת ובין בהסכמה מכללא אשר נלמדת מתוך התנהלות הצדדים והתנהגותם במהלך הדיון.
משלא התנגד התובע לצירוף דו"ח הרווחה במועד המתאים לכך והפנה לנתבעת שאלה על-אודות תוכנו הוא מנוע מלטעון לאי-קבילות המסמך בסיכום טענותיו. דו"ח הרווחה מהווה על-כן חלק מראיות הצדדים.
ב- ת"א (שלום כ"ס) 2116-12-09 {דוד בנימין נ' עיריית רעננה, תק-של 2010(4), 56271, 56274 (2010)} קבע בית-המשפט כי עדות התובע לא נסתרה על-ידי הנתבעת.
העד היחיד מטעמה, ד"ר שמחון, לא היה מצוי אישית במהלכי המקרה, אלא העיד אודות שיחות שניהל עם אנשים אחרים ועל-סמך מסמכים שהוצגו לו.
בית-המשפט לא יכל לקבל כל עדות מפי השמועה שאינה קבילה, ומעיון בפרוטוקול עולה שהתובע לא הסכים להתנות על כלל פסילה זה ולהפך - חקר את ד"ר שמחון בנוגע למקור ידיעותיו אודות המקרה.
יתר-על-כן, העיריה לא חלקה על-כך ששיחות הפונים למוקד העירוני מוקלטות. אך ההקלטות לא נמסרו לתובע, חרף בקשתו, כנראה בהוראת מנכ"ל העיריה.
משכך, ובהיעדר כל ראיה לסתור, אין לי אלא לקבל את עדות התובע לעניין תוכן השיחות שניהל עם נציגי העיריה השונים.
ב- בש"פ 4431/10 {אדהם בריק נ' מדינת ישראל, תק-על 2010(3), 17, 20 (2010)} קבע בית-המשפט כי בהליך שבפנינו ביקשו העוררים להציג בפני בית-המשפט תצהירים מטעם עדים שנגבו על-ידי בא-כוחם.
לכאורה, ככל שאין מדובר באמרות חוץ הנכנסות לאחד החריגים לכלל בדבר פסלותה של עדות מפי השמועה, תצהירים שנגבו על-ידי עורך דינם של הנאשמים אינם מהווים ראיות שניתן להציגן בהליך פלילי {ראה גם ע"א 489/84 כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(2), 169, 180 (1985)}.
יחד-עם-זאת, במהלך הדיונים לא נשמעו טענות הנוגעות לשאלת קבילותם של תצהירים אלה כראיות במשפט - הן באופן עקרוני והן באופן פרטני ביחס למכלול התצהירים בענייננו וביחס לכל תצהיר ותצהיר.
בנסיבות אלה, מצא בית-המשפט לנכון להורות על השבת הדיון לבית-משפט השלום לשם שמיעת טענות הצדדים בעניין והשלמת התמונה העובדתית, ככל שהדבר יידרש לשם הכרעה בסוגיית קבילות התצהירים.
ב- בש"א (שלום ת"א) 205835/09 {רם חן חניונים בע"מ נ' חברת נתיבי איילון, תק-של 2009(2), 16829, 16832 (2009)} דחה בית-המשפט את טענת המבקשים שהועלתה בסעיף 41 לסיכומיהם לפיה מכתב המינהל הינו עדות מפי השמועה.
המכתב צורף בהסכמת הצדדים כחלק מהבקשה למתן רשות להתגונן, והמבקשים לא העלו כל טענה מעין זו בעת חקירת מצהיר המשיבה מר שוורצביין.
יתירה מכך, המצהיר אישר בחקירתו כי היה מעורב במשא ומתן שהתנהל מול המינהל סביב הוצאת המכתב מיום 9.3.09.