עילות תביעה נגד המדינה או רשויותיה (סעיף 80 לחוק העונשין ורשלנות)
הפרקים שבספר:
- מבוא - תולדות
- הבסיס להתפתחות ההלכה הפסיקתית - פרשת דבש
- יישום תנאי סעיף 80 לחוק העונשין - כללי
- הגישות השונות בסוגיית יישומו של סעיף 80 לחוק העונשין
- התערבות בית-משפט של ערעור
- טענה לפי סעיף 80 לחוק העונשין שהועלתה מיוזמתו של בית-המשפט
- מהו המותב היושב בדין בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין?
- תביעת הפיצוי מן המדינה בעילה הנסמכת על עוולת הרשלנות - מבוא
- מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית
- שיקולי מדיניות בהפעלת סעיף 80(א) לחוק העונשין בהקרנתם על עוולת הרשלנות המיוחסת לרשות הציבורית
- היחס בין בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין בקשה לפי עילת הרשלנות
- פטור מאגרה בתביעת רשלנות
- השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
- היקף הפיצוי בגין המעצר והוצאות ההגנה כאשר יש זיכוי מחמת הספק
- שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
- זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
- קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
- גובה ההוצאות
- עבירות תעבורה
- ההבדלים בין סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) לבין סעיף 80 לחוק העונשין
- פיצויים בגין מעצר מינהלי
- הלכות בתי-המשפט
שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
בבואנו לדון בסעיף 80 לחוק העונשין, לעיתים עולה השאלה, האם יש לתת משקל לשאלה האם יש לפסוק לנאשם פיצויים כאשר שמר הוא על זכות השתיקה במהלך החקירה והמשפט.ב- ע"פ 1442/12 {פלוני נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)} בית-המשפט פירט את השיקולים בעד מתן פיצוי ובכללם העובדה כי לא שמר על זכות השתיקה.
כב' השופט ס' ג'ובראן סבר כי אין לתת משקל לשאלה האם שמר נאשם על זכות השתיקה במהלך החקירה והמשפט, מכיוון שמדובר בזכות יסוד של נאשם במשפטו.
לגישתו, המחוקק קבע במספר חיקוקים כי שמירה על זכות השתיקה תיזקף לחובת הנאשם, אך אין ללמוד מכך כי במקום בו לא עוגנה פגיעה דומה בזכות השתיקה בחוק חרות, ניתן לאפשרה בדרך של פסיקה.
כב' השופט סולברג סבר בפסק-הדין הנ"ל כי שמירה על זכות השתיקה אינה שוללת מתן פיצוי לנאשם שזוכה, אולם יש לה משקל, גם אם לא מכריע, בהחלטה בדבר עצם מתן פיצוי, ובהחלטה בדבר שיעור הפיצוי שייפסק.
כבר בעניין דבש נפסק כי במקרים מתאימים ראוי גם לשלול או להפחית פיצוי או שיפוי, למשל במצב בו נאשם הביא על עצמו, במעשים או בהתבטאויות, את כתב האישום שהוגש נגדו כגון בהטעיית רשויות החקירה, נאשם שנמנע מתגובה על האשמות שהוטחו בו בחקירה וכדומה.
התנהגותו של נאשם במהלך החקירה במשטרה או במהלך משפטו, אף היא נכללת בגדר מכלול השיקולים שיובאו לעניין החזר הוצאות ותשלום פיצויים.
כלומר, אדם המבקש להקים לעצמו זכות לפיצוי או שיפוי צריך להראות, בין היתר, כי התנהגותו לא גרמה למצב שנקלע אליו בחקירה או במשפט ולא תרמה לו.
מובן שאף שיקול זה, כמו יתר השיקולים הנבחנים לעניין זה, אינו בלעדי, ומשקלו שונה בהתאם לנסיבות העניין.
רכיב זה כחלק משיקול-הדעת של הערכאה הדנה בשיפוי או פיצוי בא לידי ביטוי הן בפסיקתנו והן בפסיקה ובחקיקה שהתפתחו בשיטות אחרות {ע"פ 700/00 טוויל נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.5.2002)}.
ב- ע"פ 4492/01 {עשור נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (8.5.2003)} קבע בית-המשפט כי צריך לייחס חשיבות רבה לעובדה שבחקירתו בחר המערער לשמור על זכות השתיקה.
שיטתנו אומנם מכירה בזכותו של חשוד לשתוק בחקירתו, ואולם לעניין הפיצוי והשיפוי הבחירה לעשות שימוש בזכות זו כרוכה במחיר.
יש והשתיקה תימצא מוצדקת, יש ויימצא כי היה בה משום אשם תורם לנזק שנגרם בהתארכות המשפט או המעצר.