עילות תביעה נגד המדינה או רשויותיה (סעיף 80 לחוק העונשין ורשלנות)
הפרקים שבספר:
- מבוא - תולדות
- הבסיס להתפתחות ההלכה הפסיקתית - פרשת דבש
- יישום תנאי סעיף 80 לחוק העונשין - כללי
- הגישות השונות בסוגיית יישומו של סעיף 80 לחוק העונשין
- התערבות בית-משפט של ערעור
- טענה לפי סעיף 80 לחוק העונשין שהועלתה מיוזמתו של בית-המשפט
- מהו המותב היושב בדין בבקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין?
- תביעת הפיצוי מן המדינה בעילה הנסמכת על עוולת הרשלנות - מבוא
- מעמדם של ממצאים שנקבעו בהליך הפלילי, לרבות קביעות בהליך לפסיקת הוצאות הגנה על-פי סעיף 80(א) לחוק העונשין, בתביעת רשלנות אזרחית
- שיקולי מדיניות בהפעלת סעיף 80(א) לחוק העונשין בהקרנתם על עוולת הרשלנות המיוחסת לרשות הציבורית
- היחס בין בקשה לפי סעיף 80 לחוק העונשין לבין בקשה לפי עילת הרשלנות
- פטור מאגרה בתביעת רשלנות
- השפעת טיב הזיכוי על פסיקת הפיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין
- היקף הפיצוי בגין המעצר והוצאות ההגנה כאשר יש זיכוי מחמת הספק
- שיקול השמירה על זכות השתיקה במתן הפיצוי
- זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
- קובלנה פרטית - עקרונות הפיצוי - מבוא
- גובה ההוצאות
- עבירות תעבורה
- ההבדלים בין סעיף 36 לחוק שירות המדינה (משמעת) לבין סעיף 80 לחוק העונשין
- פיצויים בגין מעצר מינהלי
- הלכות בתי-המשפט
זיכוי מחמת הספק - הלכות שונות
כאמור, בבוא בית-המשפט לבחון האם לפסוק פיצויים מכוח סעיף 80 לחוק העונשין, עליו לבדוק שני תנאים מצטברים:האחד, שהנאשם זוכה או שבוטל כתב האישום נגדו.
השני, שלא היה יסוד לאשמה או שקיימות נסיבות אחרות שמצדיקות.
ב- ע"פ 700/00 {טוויל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4), 450, 461-460 (2002)} בית-המשפט המחוזי זיכה את המערער מחמת הספק מעבירת הצתה, בעיקר לנוכח היעדר האמון בעדותו של השוטר שטען כי ראה את המערער זורק חפץ בוער לכיוון החנות שהוצתה.
בעקבות הזיכוי הגיש המערער, שהיה נתון במעצר למעלה משנה, בקשה לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 לפיצויים בגין תקופת מעצרו. בית-המשפט המחוזי סירב לבקשתו ומכאן הערעור.
בית-המשפט העליון קבע כי התנהגותו של הנאשם היא מרכיב בעל השפעה רבה הן על עצם פסיקת הפיצויים והן על גובה הפיצויים.
כך, כחלק מהתנהגותו של הנאשם, יש לבחון את אופי הזיכוי - היותו זיכוי מחמת הספק.
כמו-כן, העובדה שהמערער בחר שלא לשתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק וקביעת בית-משפט קמא כי המערער שיקר במצח נחושה בבית-המשפט והעלה גרסה בלתי-מתקבלת על הדעת - כל אלה הינם גורמים המשפיעים על סכום הפיצוי בדרך של הפחתתו באופן משמעותי.
כך גם סירובו של המערער לחתום על מסמכי המעצר, אי-נכונותו לענות על שאלות חוקרי המשטרה והתעקשותו שלא לשתף פעולה עם גורמי אכיפת החוק במהלך ההליך.
באיזון השיקולים שבתיק ולנוכח התנהגותו של הנאשם, הסכום הראוי לפיצוי במקרה זה יעמוד על 50% מסכום הפיצויים המירבי הקבוע בתקנות לעניין הפיצוי בגין מעצר.
ב- ע"פ 4620/03 {שתיוי אבו ראשד נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2003)} קבע בית-המשפט כי גם אם נקט בית-המשפט בלשון זיכוי מן הספק, הרי שבית-המשפט האמין למערער.
לאור האמון שנתן בית-המשפט במערער, יש להעניק פיצוי מלא על-פי סעיף 80 לחוק.
כן נקבע כי יש באמון שניתן בגרסת המערער, כדי להקים את העילה של "נסיבות אחרות" המצדיקות זאת.
אשר-על-כן, בית-המשפט הורה על תשלום פיצויים והוצאות משפט בסכומים המירביים הקבועים בתקנות, בתוספת ריבית והצמדה.
ב- ע"פ 7115/04 {יוסף בן ברוך נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007)} המערער זוכה מחמת הספק מעבירה של ניסיון לרצח לאחר ששהה במעצר 19 חודשים.
בית-המשפט המחוזי פסק למערער 40% מסכום הפיצוי המירבי בגין מעצר ועל החלטה זו הוגש ערעור.
בית-המשפט העליון קבע כי אין בעצם זיכויו של נאשם ששהה במעצר כדי להקים עילה לפיצוי, אלא מתחייב קיומה של אחת משתי העילות הקבועות בסעיף 80 לחוק העונשין.
בעילת "היעדר יסוד להאשמה" המבחן לקיומו של יסוד להאשמה הוא מבחן אובייקטיבי, שבו נבדקת סבירות החלטת התביעה להגיש את כתב האישום.
השאלה הנשאלת הינה אם חומר הראיות שנאסף ביחס לנאשם היה יוצר אצל תובע סביר ציפיה להרשעה. עילה זו לא פורסת עצמה רק על מצבים שבהם לא היה כל יסוד להאשמה אלא גם על מצבים שבהם היסוד להאשמה הוא רעוע.
העילה של קיום "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" מטבע הדברים היא עמומה יותר. במסגרת העילה, נתון לבית-המשפט שיקול-דעת רחב לקבוע, אם בנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה מסויים מן הראוי לפסוק לטובת הנאשם שזוכה פיצוי על מעצרו או שיפוי על ההוצאות שהוציא להגנתו.
בית-המשפט נדרש לאזן בין שיקולים אלה לבין שיקולים אחרים שעניינם בהתנהגות המשטרה והתביעה ובהתנהגות הנאשם בחקירתו במשטרה ובמהלך משפטו.
שלוש קטגוריות עיקריות מנחות את שיקולי-הדעת: הנסיבות הנוגעות להליך המשפטי עצמו; טיב זיכויו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם שזוכה.
זאת ועוד. אשר לטיב הזיכוי, כלומר, לשאלה אם עסקינן בזיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק, ישנו משקל בלתי-מבוטל בהכרעה בדבר זכותו של הנאשם שזוכה לפיצוי מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
העובדה שמדובר בזיכוי מחמת הספק כשלעצמה אינה שוללת בהכרח את האפשרות לפיצוי הנאשם על מעצרו, אך היא משמשת שיקול חשוב כנגד מתן הפיצוי.
בפרשה זו, בית-המשפט קבע כי לא מתקיימת עילת "אין יסוד לאשמה".
באשר ל"נסיבות אחרות שמצדיקות", בית-המשפט המחוזי הגיע למסקנה כי במסגרת עילת "הנסיבות האחרות" זכאי המערער לפיצוי בשיעור של 40% מהפיצוי המירבי הקבוע בתקנות הפיצויים.
בקביעת שיעור הפיצוי התחשב בית-המשפט מחד, במשך הזמן בו שהה המערער במעצר עד לזיכויו ובכך שבעודו במעצר נשא אישה כשרגליו כבולות באזיקים.
מאידך, נתן בית-המשפט המחוזי משקל לכך שזיכויו של המערער לא היה זיכוי מוחלט אלא זיכוי מחמת הספק ולכך ששתיקתו של המערער במהלך חקירתו הקשתה על בירור האמת.
בית-המשפט העליון, לאחר שבחן טענות הצדדים, הגיע למסקנה כי לא נמצאה עילה להתערב בשיקול-דעתו של בית-המשפט המחוזי.
כלומר, לטיב הזיכוי, היינו לשאלה האם עסקינן בזיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק, ישנו משקל בלתי-מבוטל בהכרעה בדבר זכותו של הנאשם שזוכה לפיצוי מכוח סעיף 80 לחוק העונשין.
עובדה זו כשלעצמה אינה שוללת בהכרח את האפשרות לפיצוי הנאשם על מעצרו, אך היא משמשת שיקול חשוב כנגד מתן הפיצוי.