botox

רציפות בעבודה והפסקות שאינן באות במניין

סעיף 2 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"2. רציפות בעבודה1 (תיקונים: התשל"ו, התשל"ז, התשס"ח)
לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת -
(1) שירות צבאי ושירות חלקי כמשמעותם בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התש"ט-1949, למעט שירות צבאי מלא על-פי התחייבות לשירות קבע שלא נתקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 1(ד) לחוק האמור, וכן שירות מילואים לפי חוק שירות המילואים, התשס"ח-2008 (בחוק זה - חוק שירות המילואים);
(2) יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על-פי חוק ואם על-פי נוהג או הסכם, וכן אחד במאי;
(3) חופשה שנתית;
(4) חופשה או פגרה בשכר שניתנו לעובד על-פי חוק או בהסכמת המעביד;
(5) חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על-פי חוק או בהסכמת המעביד;
(6) שביתה או השבתה;
(7) תאונה או מחלה;
(8) ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;
(9) הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים.
(10) אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967."

תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 2 קובעת כדלקמן:

"10. הפסקות שאינן באות במניין
לעניין קביעת סכום הפיצויים לא יבואו במניין:
(1) שירות צבאי, או שירות צבאי מלא על-פי התחייבות לשירות קבע, כאמור בסעיף 2(1) לחוק;
(2) תקופה של שירות חלקי כאמור בסעיף 2(1) לחוק העודפת על 120 יום;
(3) תקופה של חופשה או פגרה שלא בשכר כאמור בסעיף 2(5) לחוק העודפת על 14 יום לשנת עבודה, למעט תקופה כאמור שבעדה זכאית העובדת לדמי לידה בהתאם לתוספת השביעית לחוק הביטוח הלאומי, התשי"ד-1953;
(4) הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על-פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה;
(5) הפסקה כאמור בסעיף 2(9) לחוק העודפת על 7 ימים לשנת עבודה."

סעיף 10 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 קובע כדלקמן:

"10. תקופות
(א) מקום שנקבעה תקופה קצובה במספר ימים או שבועות מיום פלוני, אותו יום לא יבוא במניין.
(ב) תקופה קצובה במספר חודשים או שנים לאחר אירוע פלוני תסתיים בחודש האחרון ביום שמספרו בחודש כמספר יום האירוע, ואם היה החודש חסר אותו יום - ביום האחרון של החודש.
(ג) במניין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל-פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה."

הנטל להוכיח, כי הרציפות בעבודה נשמרה, למרות ההפסקה בעבודה, מוטל על התובע, הטוען לרציפות.3 יחד עם זאת, כאשר אין מחלוקת בדבר מועד תחילת העבודה לסיומה, הנטל עובר לכתפיו של המעביד להוכיח את ההפסקה בעבודה.

ב-עב' (חי') 2369/99 4 לא היתה מחלוקת בין הצדדים לעניין רצף תקופת העבודה, אלא, המחלוקת היתה האם התובע-העובד, עבד ברציפות. בית-הדין קבע במקרה דנן, כי הנתבע לא הצליח להרים את הנטל להראות כי חלה הפסקה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים. עוד קבע בית-הדין כי על-מנת להשתכנע כי אמנם התנתקו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וחודשו מאוחר יותר, יש צורך להראות ניתוק בפועל של היחסים, עם כוונה מפורשת להתנתק על כל הנובע מכך.

ב-עב' (חי') 321/01 5 עסק בית-הדין במחלוקת בין הצדדים שעסקה ברציפות עבודתו של התובע אצל הנתבעת. בית-הדין בקבלו את התביעה קבע כי התובע הצליח להוכיח את טענתו כי יש לראות כל תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, תקופה מגובשת ורציפה, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.

עוד נראה, כי בית-הדין בבואו להכריע בדבר משך ההפסקה, מסתמך על תלושי המשכורת שהוצאו לעובד הן לפני ההפסקה והן לאחריה שכן, במרבית התלושים ניתן לראות בבירור את החודשים בהם היה מועסק העובד.

תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים מפרטת הפסקות בעבודה אשר בעדם אין לשלם לעובד פיצויי פיטורים. התכלית העומדת בבסיס תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים הינה ניכוי התקופות אשר לא יובאו במניין לצורך חישוב שיעור פיצויי הפיטורים. כמו-כן, הוראה זו משקפת את המגמה שלא להטיל על מעביד מעמסה כספית בשל עובד שאיננו עובד בפועל בתקופות מסויימות ומסיבות שונות המפורטות בתקנה זו.



2. "שירות צבאי" – סעיף 2(1) לחוק פיצויי פטורים

על-פי סעיף 2(1) לחוק פיצויי פיטורים, תקופת השירות הצבאי ושירות חלקי כמשמעותם בחוק החיילים המשוחררים, אין בהם כדי להפסיק רציפות בעבודה.

ב-עב' (ת"א-יפו) 4843/05 6 נפסק מפי כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל:

"5. התובע טען כי החל עבודתו אצל הנתבע כבר בחודש יוני 1996, והפסיקה למשך מספר חודשים מצומצם עקב גיוסו לצה"ל. התובע הגיש אישור שקיבל מרשויות צה"ל לעבוד תוך כדי שירותו (נספח ט' לתצהירו), בתוקף מיום 9.12.97.

לגישת התובע, יש להכיר ברצף עבודתו מיוני 1996 ואילך. התובע מסתמך בהקשר זה על הוראותיו של סעיף 2(1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), בו נקבע כי הפסקה בעבודה מחמת שירות צבאי כמשמעותו בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), התשי"ט-1949 לא תביא להפסקת הרציפות בעבודה לצורך חוק פיצויי פיטורים.

6. הנתבע העיד כי התובע החל להיות מועסק אצלו, כמתלמד, עוד לפני שהיה בן 18. לאחר מספר חודשים התגייס וחזר רק לאחר כשנה, בפברואר 1998. הנתבע הכחיש כי התובע חזר עוד טרם 2/98 ועבד בתקופה זו מבלי שהוצאו לו תלושי שכר (עמ' 37).

7. לאחר שקילת העדויות והטענות, ובהתחשב בהיעדר גרסה ברורה מצד הנתבע לגבי תקופת עבודתו של התובע טרם גיוסו לצה"ל, אנו מקבלות את עדות התובע כי החל לעבוד אצל הנתבע ביום 10.6.96, והמשיך לעבוד אצלו ברציפות עד גיוסו לשירות סדיר בצה"ל (3.4.97). עם זאת, איננו מקבלות את גרסתו - שנטענה ללא תימוכין כלשהם - כי חזר לעבודתו אצל הנתבע טרם 2/98, וקובעות כי חידש עבודתו ביום 1.2.98, בהתאם לתלושי השכר שהונפקו לו.

המשמעות המשפטית היא כי זכאות התובע לפיצויי פיטורים (ככל שתוכר) תהא בגין תקופת עבודה החל מיוני 1996 ואילך (ראו גם דב"ע מג/84-3 הרצל חלפון - ארגיל בע"מ, פד"ע טו 34), אך לא תילקח בחשבון התקופה במהלכה לא עבד בפועל (תקנה 10(1) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964)."

ב-עב' (ת"א-יפו) 2253/95 7 טענה הנתבעת כי בטרם יצא התובע לשירות מילואים, התובע הודיע לה כי לא ישוב עוד לעבודתו ולכן יש בהודעה זו משום התפטרות התובע. מנגד, התובע טען כי הנתבעת אמרה לו לא להתקרב למקום עבודתו.

במקרה דנן, התובע טוען כי פוטר ביום 22.6.95. הנתבעת טוענת כי התובע פוטר ביום 22.5.94. בית-הדין קבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורין בגין תקופת עבודה מ-10.5.94 ועד 22.6.95.

ב-תב"ע (ב"ש) נו/3-569 8 קבע בית-הדין כי התובע בהיותו בשירות צבאי עבד במשך כל תקופת השירות על-פי אישור משלטונות הצבא. לפיכך, יש לקחת בחשבון גם תקופה זו בחישוב שיעור פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע. מסקנה זו תואמת את התכלית הטמונה בתקנות לפיצויי פיטורים.



3. "חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על-פי חוק או בהסכמת המעביד" – סעיף 2(5) לחוק פיצויי פטורים

סעיף 2(5) לחוק פיצויי פיטורים קובע כי הרציפות בעבודה לא תנותק בשל חופשה או פגרה שלא בשכר שניתנו לעובד על-פי חוק או בהסכמת המעביד.

בטרם יצא העובד לחופשה עליו לקבל את הסכמתו של המעביד אחרת תיחשב החופשה כהפרת משמעת חמורה הגוררת בעקבותיה שלילת מלוא פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת, לדוגמה.9

זאת ועוד. על עובד המעוניין לצאת לחופשה לתאם מועד אשר נוח גם למעבידו.

"קביעה מראש של מועד החופשה השנתית חיונית היא, הן מבחינת העובד והן מבחינת המעביד. ההוראה אינה טכנית גרידא; היא מהותית ביותר. אינך צריך להיות מומחה לרווחה וכל הקשור בבעיות הניצול הטוב של חופשה שנתית - הסדר חברתי שכולם מודעים לו - על-מנת להיות משוכנע, שחופשה שנתית אשר מכתיב מעביד לעובד מהיום למחר, לאו חופשה שנתית היא, כשם שאינך צריך להיות מומחה לניהול מפעלים, על-מנת להיות משוכנע שצאתו של עובד לחופשה ללא תיאום עם המעביד, אינה מתיישבת עם הפעלה סדירה של מפעל."10

נדגיש כי לא העובד הוא שקובע את מועד יציאתו לחופשה, אלא, מעבידו.

"המעביד הוא המסדיר את מועדי החופשות של עובדיו, כשם שהוא מסדיר את ימי העבודה ואת שעות העבודה והמנוחה, כפוף להוראות החוק. גם לא ייתכן שכל עובד יקבע לו את מועדי חופשותיו כפי רצונו, ויהרוס את סדרי העבודה במפעל. המעביד הוא 'הנותן' חופשות, ואף קובע את מועדי החופשות כפוף למתן הודעה של 14 יום מראש על תחילת החופשה כאמור בסעיף 9(א) לחוק, בהביאו בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובד בנדון, באשר מובן כי ככל זכות וחובה יש להפעיל גם את החובה האמורה באופן סביר ויחסי עבודה טובים מחייבים הבנה והתחשבות הדדיים גם בעניין החופשה, והמעביד יביא בחשבון ככל האפשר גם את רצון העובדים בנדון."11

ב-עב' (ת"א-יפו) 5455/06 12 טענה התובעת כי שבה לעבוד בחודש מאי 2005 לאחר שהייה בחופשה בחודשים מרץ ואפריל. לעומת זאת, הנתבעת טענה כי התובעת שבה לעבוד לאחר 6 חודשי הפסקה. בחודשים בהם התובעת לא עבדה הוציאה הנתבעת לתובעת תלושי משכורת. מעיון בהם עולה כי אין המדובר בשכר עבודה אלא על הפרשי עמלות מחודשים בהם עבדה התובעת.

בית-הדין קבע כי הוא מאמין לגרסת התובעת לפיה חזרה לעבוד בחודש מאי. למסקנה זו הוא מגיע מרישום ביומה של התובעת, שם נרשם אימתי חזרה לעבוד והן מתלושי המשכורת. לאור הנ"ל, קבע בית-הדין כי רציפות בעבודה נשמרת.

ב-עב' (ב"ש) 1908/06 13 עסקינן בין היתר תביעה לפיצויי פיטורים. המחלוקת העיקרית שהתעוררה נסובה סביב נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים. לטענת התובעת, היא פוטרה על-ידי הנתבעת לאחר ששבה מחופשה בת חודש ימים שאושרה לה על-ידי מעסיקתה. מנגד, הנתבעת טענה כי התובעת יצאה לחופשה ללא קבלת אישור ולפיכך יש לראות במעשה התובעת ובהתנהגותה כהתפטרות.

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן קבעה במקרה דנן כי בבוא בית-הדין "לשקול האם לאור התנהגות התובעת יש לשלול ממנה את תשלום פיצויי הפיטורים, לא נעלמה מעינינו העובדה, כי לתובעת היתה זכות ליתרת 23 ימי חופשה שלא נוצלו על ידה במועד בו ביקשה לצאת לחופשה. ככל שהוכח מפי הנתבעת התובעת ניצלה במהלך כל תקופת עבודתה 10 ימי חופשה בלבד. בנסיבות אלה, יש לתת משקל לעובדה, כי הנתבעת סירבה באופן קטגורי לאשר לתובעת יציאה לחופשה למרות שימי חופשה צבורים עמדו לזכותה ומבלי לנסות להגיע להסדר כלשהו. אמנם אין עובדה זו מצדיקה את התנהגותה של התובעת, אולם יש לתת משקל לעובדה זו כאשר בית-הדין מתבקש לשלול את מלוא פיצויי הפיטורים של התובעת. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל ובגין הפרת המשמעת על-ידי התובעת, אנו בדיעה כי יש לשלול מאת התובעת את תמורת ההודעה המוקדמת ו-25% מפיצויי הפיטורים".

ב-עב' (ב"ש) 1454/98 14 קבע בית-הדין כי: "תקופת עבודתו של התובע, לצורך חישוב הפיצויים הינה עד ליום 18.2.96, היינו, מועד הפסקת עבודתו בפועל. התקופה בה שהה בחל"ת אינה מפסיקה את רציפות תקופת עבודתו (ראה סעיף 2(5) לחוק פיצויי פיטורים) אלא אינה נלקחת בחשבון לצורך חישוב הפיצויים".



4. "תאונה או מחלה" - סעיף 2(7) לחוק פיצויי פטורים

ב-עב' (חי') 5703/05 15 נעדר התובע בחודש מרץ 13 ימים בשל תאונת עבודה. גם בחודש ספטמבר נעדר התובע 15 ימים בשל תאונת עבודה. בית-הדין קבע כי אין בהיעדרויות אלה כדי להשליך על אופן חישוב זכויותיו של התובע.

בהערת אגב, דחה בית-הדין את טענת הנתבעת כי תקופה של כחודש, יש כדי לנתק את רצף עבודת התובע שכן, המדובר בתקופה הנמוכה משלושה חודשים כאמור בסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים.

ב-עב' (יר') 2301/00 16 קבעה כב' השופטת אורנית אגסי כי: "במהלך החודשים 6/98 ועד 4/99 שהה התובע בחופשת מחלה. התובע המציא לנתבעת אישורי מחלה והנתבעת ידעה היטב כי לאור מצבו הרפואי הוא לא יכול לשוב לעבודה ואף התנתה את חזרתו לעבודה בהמצאת אישור רפואי מתאים. לפיכך, אנו דוחים את טענת הנתבעת כי התובע נטש את עבודתו בחודש 4/98 וכי נוצר נתק ביחסי העבודה בין הצדדים. כמו-כן, לאור סעיף 2(7) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 אנו קובעים כי ישנה רציפות בעבודתו של התובע. כאן המקום לציין, כי העובדה שהנתבעת שינתה בתלושי השכר של חודשים 11/99-5/99, את מועד תחילת העבודה, לחודש מאי 1999, מעידה אך ורק על חוסר תום-ליבה ועל נסיונה "להעלים" לתובע ותק של כ-25 שנות עבודה".

ב-עב' (ב"ש) 1400/00 17 קבע בית-הדין כי: "תקופת עבודתו של התובע היא מ-24.10.93 עד 31.12.99. במניין תקופה זו יש לכלול גם את התקופה בה נעדר התובע בשל תאונות עבודה (סעיף 7(2) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963)".

ב-עב' (ב"ש) 920133/97 18 קבע בית-הדין כי במקרה דנן הוכח כי לא נותקו יחסי עובד ומעביד בעת ששהה התובע בתקופת מחלה. אין כל מסמך המאשר טענה זו. הנתבע הקפיא ההפרשות לביטוח מנהלים, על-פי עצת סוכן הביטוח שלו ומכך יש להסיק, כי ראה בהמשך יחסי העבודה שבין הצדדים. בנוסף, התובע קיבל מקדמות ותשלומים שונים בתקופת מחלתו מאת הנתבע, על-מנת להקל על מצבו הכלכלי, וכן שב לעבודה ללא כל "אקט" משפטי. די בהנ"ל כדי לקבוע כי מדובר בתקופת עבודה רצופה.

ב-תב"ע (ב"ש) נז/3-119 19 תאונת העובד לא הוכרה כתאונת עבודה אולם לא היתה כל מחלוקת כי התובע היה באי-כושר לעבודה עד למועד שובו, ואף המציא אישורים על קבלת תשלומים מחברת הביטוח בגין תקופת אי-הכושר.

בית-הדין קבע כי על-פי תקנה 10 לתקנות פיצויי פיטורים אין להביא במניין, לעניין קביעת שיעור הפיצויים "הפסקה מחמת תאונה או מחלה, למעט תקופת הפסקה כאמור שעבורה זכאי העובד לתשלום מכוח היותו עובד, על-פי חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג ושלא תעלה על 30 יום לשנת עבודה, עם זכות צבירה".

לכן, "היעדרות מעבודה לרגל מחלה או תאונה שעבורן מקבל העובד תשלום מכוח חוק, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או נוהג, תובא במניין לצורך חישוב שיעור הפיצויים עד לתקופה שאורכה מתקבל על-ידי הכפלת מספר שנות עבודתו ב-30 יום".

ולסיכום, במקרה דנן, "הוכח, כי התובע קיבל תשלום מאת חברת הביטוח בגין תקופת אי-כושרו לעבודה ודי בכך על-מנת לזכותו, לצורך חישוב שיעור הפיצויים, ב-30 יום לשנת עבודה, ובמקרה שלפנינו: התובע עבד תקופה רצופה במשך 21 חודש, לפיכך יש לקזז משיעור הפיצויים המגיעים לו, ובאופן יחסי לתקופת עבודתו, 4 חודשים בלבד מתוך התקופה בה נעדר, שכן בגין תקופה בת 52 ימים, היינו, בגין 2 חודשי עבודה, זכאי כי תקופה זו תילקח בחשבון בחישוב שיעור הפיצוי".

ב-תב"ע (נצ') נז/35-272 20 נעדר התובע מעבודתו חלק מהתקופה מחמת מחלה ומחמת העובדה כי רשיונו נשלל. בית-הדין קבע כי: "התובע נעדר כשלושה חודשים ו-10 ימים בגין המחלה ובגין אי-הכושר שלאחר התאונה. מתוך תקופה זו אין להביא בחשבון, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים, תקופה של חודשיים ו-10 ימים".

ב-תב"ע (יר') שן/3-652 21 טענה התובעת כי היא נדרשה לנקות את האבק, דבר שלא עשתה קודם-לכן ומשיסרבה לעשות זאת, פוטרה.

מנגד, הנתבע טען כי התובעת הודיעה בחודש יולי שהיא "עוזבת", וכשחזרה לעבוד לאחר הניתוח בחודש ספטמבר, היא החלה לעבוד כעובדת חדשה ולכן, אין הוא חייב בתשלום פיצויי פיטורים. לגבי הדרישה לנקות את האבק, טען הנתבע כי ביקש ממנה לעשות כן מאחר והיתה מעט עבודה בתקופה ההיא ומשהתובעת סירבה לנקות כאמור, פוטרה מעבודתה.

בית-הדין, בקבלו את התביעה, קבע כי: "התובעת המציאה אישור מחלה ת/1 לפיו היתה חולה בתקופה 25.7.89-2.1.89. אמינים עליי דבריה כי בתקופה זו עמדה בקשר עם עובדי הנתבע ועם הנתבע. היא אמנם לא ידעה אם תהיה מסוגלת לעבוד לאחר הניתוח, אך היה ברור שאם בריאותה תהא תקינה, היא תשוב לעבודה. מששבה לעבודה, יש לראות בכך המשכיות. על-פי סעיף 2(7) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, תקופת מחלה אינה מפסיקה את רציפות העבודה לעניין חוק זה. היה ברור לנתבע כי התובעת הפסיקה לעבוד בגלל הניתוח וכי אם היא תחזור לכוחותיה היא תחזור לעבודה".



5. "הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים" - סעיף 2(9) לחוק פיצויי פטורים

5.1 כללי

על-פי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים מקום בו מדובר בהפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד, הרי שאין מדובר בהפסקה ברצף העבודה גם אם ההפסקה ארוכה יותר משלושה חודשים. ובמילים אחרות, בהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים רואים רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים.22

בית-הדין בבואו לקבוע באם מדובר בהפסקה ארעית ואם לאו, יבחן את תקופת העבודה של העובד אצל המעביד לפני ההפסקה ולאחריה וכן יבחן את תקופת הזמן שעברה מעבר לשלושה חודשים.

ככל שמדובר בהפסקה ארעית, כמו שיראה להלן אשר לסגר, ללא ניתוק יחסי עובד מעביד, גם אם היא עולה על שלושה חודשים, אין בה כדי לפגוע ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים. לעומת זאת, הפסקה של יותר משלושה חודשים, תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד, יש בה כדי לפגוע ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.

ובמילים אחרות. סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, מבחין בין שני מצבים שונים.23

האחד, אשר בו ההפסקה היא ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד. במקרה כזה אין הגבלה של תקופת ההפסקה, אלא די אם יוכח שההפסקה היתה ארעית;

השני, אשר בו ההפסקה היא תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד. במקרה כזה קיימת רציפות רק אם ההפסקה איננה נמשכת יותר משלושה חודשים.

המחוקק לא עשה אבחנה ביחס לרצף זכויות, בשאלה האם התובע פוטר או התפטר מהעבודה, אלא, הוא קבע כי בכל מקרה של הפסקה ביחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, תהיה הסיבה אשר תהיה להפסקה הנ"ל, אזי הזכויות של העובד לא יפגעו, והוא יהיה זכאי להכרה של רצף זכויות זכאותו לפיצויי פיטורים.24

ב-תב"ע (ב"ש) נג/35-960 25 נדונה תביעה, בין היתר, לפיצויי פיטורים. בית-הדין קבע כי התובע אינו מציין בכתב תביעתו את הסיבה לתשלום פיצויי פיטורים וכן איננו מציין האם מדובר בפיטורים או בהתפטרות. יתר-על-כן, מעדותו של התובע עולה כי הוא נעדר מעבר לתקופה של שלושה חודשים.

לפיכך, קבע בית-הדין כי: "הוכח כי יחסי עובד ומעביד נותקו לתקופה של למעלה משלושה חודשים ואין כל ראיה, כי הוסכם על ניתוק כאמור תוך שמירת הזכויות לוותק לצורך חישוב זכויותיו. ניתוק יחסים, כאמור, שולל רצף הזכויות לצורך תשלום פיצויי פיטורים על-פי האמור בסעיף 9(2) לחוק פיצויי פיטורים".

ב-תב"ע (נצ') נה/272-35 26 קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון כי:

"ההפסקה ברצף עבודתו של התובע נמשכה חודש אחד בלבד (חודש מאי 1994), כך שאין נפקות לשאלה אם נעשתה תוך ניתוקם של יחסי עובד ומעביד, אם לאו, ויש לראות את תקופת העבודה כרצופה. אך נכון הוא שאת חודש ההפסקה עצמו, חודש מאי 1994, אין להביא בחשבון לצורך חישוב פיצויי הפיטורים."

ב-עב' (ת"א-יפו) 6915/04 27 קיבל בית-הדין את טענת הנתבעת לפיה חלה הפסקה בתקופת העסקה בין יום 24.2.99 ליום 15.6.99. למרות זאת, קבע בית-הדין כי אין מדובר בניתוק של רצף העבודה בהתחשב בתקופת עבודה קודם לשנת 1999 וכן בתקופה שלאחר שנה זו וכן בעובדה, כי מדובר בהפסקה שאינה עולה בהרבה על שלושה חודשים, כמו גם בהיעדר ראיה על פיטורים או התפטרות. אם כך, המסקנה היא כי ההפסקה במקרה דנן, הינה ארעית ולא ניתקה את יחסי עובד מעביד.

משילוב הוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים יחד עם תקנה 10(5) לתקנות פיצויי פיטורים עולה כי תקופת ההפסקה, לצורך חישוב גובה הפיצויים, לא תילקח בחשבון. לעניין זה קבע בית-הדין ב-עב' (ת"א-יפו) 9061/06 28 כי: "מאחר והתובע עבד כאחד-עשר חודשים ולאחר-מכן שבעה ימים... עם הפסקה של פחות משלושה חודשים, קמה לו זכאות לתשלום פיצויי פיטורים, אלא שלגבי חישוב פיצויי הפיטורין, תקופה זו בה לא עבד אינה נלקחת בחשבון".

ב-עב' (יר') 2376/04 29 קבעה כב' השופט אורנית אגסי כי: "התקופות בהן שהו התובעים בחל"ת, העולות על 7 ימים בשנה, לא יבואו במניין הימים לעניין קביעת סכום הפיצויים".

ב-עב' (ת"א-יפו) 4531/06 30 טענה הנתבעת כי חלה הפסקה ביחסי העבודה למשך 5 חודשים וכי התובעת קיבלה פיצויי פיטורים עם הפסקת עבודתה. בית-הדין קבע כי על הטוען לרציפות עליו הראיה ובשים-לב כי במקרה דנן, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

ב-עב' (ב"ש) 2234/04 31 עסקינן במקרה בו התובע לא עבד מחודש 4/01 ועד לחודש 9/01. בתקופה זו קיבל התובע דמי אבטלה. כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם הגיעה למסקנה כי יש בתקופה זו כדי לנתק את רציפות עבודתו של התובע אצל הנתבעת. לפיכך, התובע זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו מחודש 10/01 ועד למועד פיטוריו (14.1.04).

ב-עב' (חי') 1460/06 32 קבע כב' השופט מ' פריימן כי: "בין תקופת העבודה הראשונה לשניה חלפו ארבעה חודשים, כך, שעל-פי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, אין לראות רצף בין התקופות. התקופה הראשונה, כשלעצמה, הינה בת פחות משנת עבודה ולפיכך, אין זכאות לפיצויי פיטורים בגינה".

ב-ד"מ (נצ') 1696/02 33 נדונה תביעה לשלם לתובע פיצויי פיטורים, בטענה שהוא התפטר מעבודתו אצל הנתבעת כדי להתגייס למשטרת ישראל. התובע טען כי היתה הפסקה בת שלושה חודשים במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, אך לטענת התובע, הפסקה זו איננה מפסיקה את רציפות העבודה לצורך פיצויי פיטורים, לאור הוראות סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים.

מנגד, הנתבעת הודתה כי התובע התפטר מעבודתו עקב התגייסותו למשטרת ישראל, אך לטענתה, התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים, מאחר שההפסקה בעבודתו היתה בת למעלה משלושה חודשים, ותקופת העבודה שלאחר ההפסקה, לא היתה מספקת לשם צבירת הזכאות לפיצויי פיטורים.

במקרה דנן, קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"15. לאור האמור לעיל, ובשל הוראת סעיף 10(ב) לחוק הפרשנות, הרי שתקופת שלושת החודשים של ההפסקה בעבודה, שהחלה ביום 1.4.95, הסתיימה ביום 1.7.95.

16. יום 1.7.95 חל בשבת, ועל-כן - לפי הוראת סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, אין להביא אותו במניין ימי תקופת שלושת החודשים, כך שאת התקופה הנמנית של שלושה חודשים האמורה בסעיף 9(2) לחוק, יש לראות כאילו הסתיימה ביום 2.7.95.

17. מאחר שביום 2.7.95 שבו והתחדשו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, הרי שתקופת ההפסקה ביחסי עובד-מעביד לא עלתה על שלושה חודשים, ועל-כן - בהתאם להוראות סעיף 9(2) לחוק, אין לראות את הרציפות בעבודה כאילו הופסקה.

18. התוצאה היא, שיש לצרף את תקופת העבודה השניה אל תקופת העבודה הראשונה, כך שהתפטרותו של התובע שנעשתה ביום 16.4.96 - עקב גיוסו למשטרת ישראל, מזכה אותו בפיצויי פיטורים (ראו סעיף 11א לחוק)."

ב-ד"מ (יר') 1999/02 34 קבע בית-הדין מפי כב' השופט תיבון ארי - אב"ד:

"באשר אין מחלוקת לגבי עובדת פיטוריה של התובעת מעבודתה אצל הנתבעת הרי השאלה הראשונה העומדת להכרעה כאשר באים לבחון את זכותה של התובעת לפיצויי פיטורים היא רצף תקופות עבודתה.

בהתאם לסעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 'הפסקה ארעית ללא ניתוק יחסי עובד ומעביד או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד ומעביד שאינה עולה על שלושה חודשים' נחשבת לתקופה רצופה, לצורך הזכאות לפיצויי פיטורים.

בהתאם לטפסי 106 (ת/18, ת/19, ת/20) ובהתאם ל-נ/1 הרי שהתובעת עבדה אצל הנתבעת מדצמבר 1999 עד 8 באוגוסט 2000 (התקופה הראשונה) ושוב מ-12.11.00 (נ/1) עד מרץ 2001 (להלן: התקופה השניה). כך שבין שתי תקופות אלה, מבדילה תקופה של שלושה חודשים ושלושה ימים, תקופה העולה על התקופה הנקובה בחוק כתקופה המשמרת "רצף". ומכאן שלא קיים רצף בין התקופה הראשונה והתקופה השניה.

ממאי 2001 עד אוגוסט 2001 (להלן: התקופה השלישית). בין התקופה השניה לתקופה השלישית מבדיל פרק זמן של חודש אחד בלבד (אפריל 01') כך שקיים רצף בין התקופה השניה לתקופה השלישית. מאידך, למרות שעל-פי כתב התביעה וכתב ההגנה והן על-פי תלושי השכר התחילה התובעת בעבודתה אצל הנתבעת כבר ב-24.10.01. ומכאן, למרות שהתובעת עבדה אצל הנתבעת בסה"כ 18.5 חודשים הרי שלא נוצר "הרצף" הנדרש כדי לזכות מפוטר בפיצויי פיטורים ועובד בקצובת הבראה - לפיכך נדחית התביעה בשני ראשי תביעה אלה."

ב-ד"מ (חי') 352914/97 35 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת מרגלית פירסקי:

"4. האם זכאי התובע לפיצויי פיטורים לכל תקופת עבודתו בנתבעות?

הפסקת עבודתו של התובע בחודש יוני 1996 היתה למשך כשבועיים בלבד.

כאמור, התובע גרס כי ניתנה לו חופשה ללא תשלום, כדי לעזור לאשתו לאחר הלידה.

הנתבעת, לעומתו, גרסה, כי התובע הפסיק עבודתו לאלתר, ללא התראה מוקדמת, והודיע כי הוא מתכוון לשכור דירה עם חברתו, ועל-כן מדובר בהתפטרות, מה גם, שמדובר היה בתקופה שלאחר חג השבועות, כשהלחץ בעבודה היה רב.

איננו מקבלים את גרסת הנתבעות כי התובע התפטר ביוני 1996 ומעדיפים את גרסת התובע.

ראשית, בדיקת תלושי שכרו של התובע מראה כי התובע המשיך לעבוד בצילום אירועים גם בחודש יוני 1996, בו שולם לו שכר עבור 21 אירועים (ראה פיענוח יומני העבודה - ת/3, ותלוש שכר לחודש 6/96 מפוטו צמרת).

שנית, מועד תחילת עבודתו בתלושי השכר, שלאחר יוני 1996, הוא 4/93. גם צבירת החופשה ויתרת החופשה ממשיכים "לרוץ" מהעבר. כן שולמו לתובע דמי הבראה במשכורת חודש יולי 1996. ברור, אם כן, שהתובע לא התקבל לעבודה כעובד חדש ביולי 1996.

גם אילו היינו מקבלים את גרסת הנתבעות לגבי נסיבות הפסקת עבודתו של התובע ביולי 96, גם אז, על-פי הוראות החוק, זכאי התובע לפיצויי פיטורים עבור כל תקופת עבודתו.

סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע:

'לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת הפסקה ארעית, ללא ניתוק יחסי עובד-מעביד, או הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד-מעביד, שאינה עולה על שלושה חודשים.'

כפי שנפסק, סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, מבחין, לעניין הפסקת עבודה, בין שני מצבים:

(א) הפסקה שאין בה כדי לנתק את יחסי העבודה בין הצדדים.

במקרה כזה, אין הגבלה על משך תקופת ההפסקה. די שיוכח שההפסקה היתה ארעית, ובמקרה כזה, אין בהפסקה כדי לנתק את הרציפות בעבודה לעניין תשלום פיצויי פיטורים;

(ב) הפסקה שבאה בעקבות ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים.

במקרה כזה, לעניין פיצויי פיטורים, יראו רציפות בעבודה, רק אם יוכח, שההפסקה לא עלתה על שלושה חודשים.

'המחוקק לא עשה אבחנה ביחס לרצף זכויות, בשאלה האם התובע פוטר או התפטר מהעבודה, אלא קבע כי בכל מקרה של הפסקה ביחסי עובד ומעביד לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, תהיה הסיבה אשר תהיה להפסקה הנ"ל, אזי הזכויות של העובד לא יפגעו, והוא יהיה זכאי להכרה של רצף זכויות לצורך זכאותו לפיצויי פיטורין.'
(ע"ע 300305/98 מ' ברנשטיין ושות' רואה-חשבון ואח' - ניסנה גרוס, עבודה ארצי לג(21), 32, כפי שצוטט שם מתוך פסק-הדין של בית-הדין האיזורי)

בענייננו, אין מחלוקת, כי הפסקת עבודתו של התובע בחודש יוני 1996 היתה למשך כשבועיים בלבד (עדות צמרת, עמ' 20, שורה 21).

גם אילו היתה מתקבלת גרסת הנתבעות, שהתובע התפטר בחודש יוני 1996, ורק בעקבות הפצרותיו חזר לעבודתו, כ-"עובד חדש", ומשלא עלתה תקופת ההפסקה על שלושה חודשים, יש לראות, לעניין פיצויי פיטורים, את כל תקופת עבודתו כתקופה רצופה."

ב-עב' (ת"א-יפו) 20127/94 36 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ורדה סמט:

"12. אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים לטענת הנתבעים, אין התובע זכאי לפיצויי פיטורים, לאור ההפסקה שחלה ברציפות העסקתו.

סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי יראו רציפות בהעסקה גם אם חל נתק ביחסי עובד ומעביד, ובלבד שנתק זה אינו עולה על שלושה חודשים.

בענייננו, הנתבע 1 הצהיר כי התובע הועסק בתקופה מאי-נובמבר 1993 ובהמשך בתקופה ינואר-יוני 1994, וכי הנתק בהעסקתו היה למשך חודש (סעיף 10 לתצהיר הנתבע 1).

לאור הצהרתו זו, ובהתאם להוראות סעיף 2 לחוק, שעה שאין מחלוקת כי התובע פוטר - זכאי התובע לפיצויי פיטורים בגין עבודתו בנתבעת בעבור תקופת עבודתו מיום 23.5.93 ועד 30.6.94, בניכוי חודש דצמבר, שבמהלכו חל נתק בהעסקת התובע - דהיינו 12 חודשי העסקה ושבוע.

לאור האמור לעיל, ובהתאם לשכרו של התובע, זכאי התובע לפיצויי פיטורים בסך 5,615 ש"ח."



5.2 הפסקה מחמת סגר על השטחים

ב-עב' (נצ') 1345/06 37 קבעה כב' השופטת עידית איצקוביץ כי על התובע הנטל להוכיח את רציפות העבודה בתקופה שבה מדובר. למרות זאת, במקרה דנן, הנתבע הודה בחצי פה במועד תחילת ההעסקה וסיומה, עובר הנטל לכתפיו. על הנתבע להראות כי מדובר בהפסקה שיש בה כדי לפגוע ברציפות.

כבי' השופטת עידית איצקוביץ, קבעה במקרה דנן, כי הנתבע לא הצליח להוכיח כי יש לראות בתקופת ההפסקה כבאה לפגוע ברציפות, אלא, הוא הודה כי התובע לא הופיע לעבודה בשל סגרים, מבלי שטען כי היה שלב שהוא ראה את התובע כמי שהתפטר או לחילופין כי פיטר אותו במהלך תקופת העבודה.

משכך, התקבלה גרסת התובע ונקבע כי לא היה ניתוק שיש בו כדי לפגוע ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים.

ב-עב' (ב"ש) 1494/98 38 הנתבעת טענה כי במהלך עבודתו של התובע חלו הפסקות המהוות ניתוק של יחסי עבודה, ולכן יש למנות את תקופת עבודתו, הרלוונטית לצורך קבלת זכויותיו כעובד, החל מהתאריך האחרון בו חודשו קשרי העבודה. לגישתה, תקופות ההפסקה הרלוונטיות היו בשנת 1993 ובשנת 1996.

מנגד, התובע טען כי התקופות בהן לא הגיע לעבודתו בנתבעת היו תקופות של סגרים ולכן לא יכול היה להגיע לעבודתו. כמו-כן, אין לראות בתקופות אלו ניתוק יחסי עבודה.

בית-הדין קבע כי טענתה של הנתבעת הוכחה על-ידי רישומי שירות התעסוקה, מהם עולה כי בשנת 1993 היתה הפסקה של ארבעה חודשים בעבודתו של התובע ואילו בשנת 1996 היתה הפסקה של חמישה חודשים בעבודתו של העובד.

לעומת זאת, בית-הדין קבע כי התובע לא הביא כל תימוכין לטענתו כי בתקופות הנטענות היה סגר שבעקבותיו לא יכול היה להגיע לעבודתו ולכן, אין בידיו לקבל טענה זו.

ב-עב' (חי') 805/02 39 נפסק מפי כב' השופטת מ' אריסון-חילו:

"באשר לתקופות בהן חלה הפסקה בעבודתו של נצרי בסולל בונה, כעולה מרישומים אלה, קרי בתקופות: 11/91-2/91, 5/94-3/94, -3/96 7/96, מפנה בא-כוח התובעים בסיכומיו אל רשימת הסגרים (מוצג ת/11) אשר לשיטתו, מסבירה את ההפסקות בעבודה. אשר להפסקת העבודה במהלך שנת 1994 - עיון ברשימת הסגרים אכן תומך בטענת נצרי כי בסוף חודש פברואר 1994 הוטל סגר וכי רק בסוף חודש מאי 1994 הופשרה מכסה ראשונה על עובדים בענף הבניין; לא למותר לציין כי הפסקה זו לא עלתה על שלושה חודשים ולפיכך אין בהפסקה זו, גם ללא הסגרים, כדי לפגוע ברציפות (ראה סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963). אשר להפסקת העבודה במהלך שנת 1996 - תומכת רשימת הסגרים, בטענה כי נבצר מנצרי לעבוד במהלך תקופה זו עקב הסגרים. אשר להיעדרותו של נצרי במהלך שנת 1991, אין אנו מקבלים את טענתו כי היעדרותו החל מ-12/91-1/91 נבעה עקב סגר בשל מלחמת המפרץ. ראשית, רשימת הסגרים אליה מפנה בא-כוח התובעים אינה מתייחסת כלל לשנת 1991, שנית התובע לא הוכיח כי מלחמת המפרץ ארכה שנה תמימה. במצב דברים זה, אין אנו מקבלים את טענתו של נצרי כי יש לראותו כמי שעבד ברציפות במהלך התקופה משנת 9/00-1970. לפיכך, אנו קובעים כי תקופת עבודתו הרצופה של נצרי לצורך חישוב זכויותיו, הינה מ-9/00-12/91."



5.3 האם העובד יכול לוותר על "רציפות בעבודה"?

כפי שנראה להלן, חוק פיצויי פיטורים נמנה על חקיקת המגן, שמטרתם להגן על העובד ועל תנאי עבודתו. משום כך הוראותיו של חוק פיצויי פיטורים אינם ניתנים להתניה הן על-ידי המעביד והן על-ידי העובד.40

ב-עב' (יר') 3190/01 41 טענה הנתבעת כי הוסכם בינה לבין התובע כי בשל הנתק ביחסי עובד-מעביד של חודשיים ומחצה, התובע התחיל בנתבעת כעובד חדש החל מתאריך 1.2.96.

בית-הדין קבע כי: "אף אם היה עולה בידי הנתבעת להוכיח כי דרשה מהתובע לוותר על רצף זכויותיו כתנאי להחזרתו לעבודה, וכי דרישה זו התקבלה בהסכמה על-ידי התובע, מהווה דרישה זו דרישה בחוסר תום-לב אשר מנוגדת לחקיקת המגן ולתקנת הציבור".

ב-עב' (יר') 2356/98 42 קבע בית-הדין כי: "כתב המינוי שעליו חתם התובע כולל תניית פטור גורפת על פיה אין בכתב המינוי כדי ליצור המשכיות בין תקופות העסקה קודמות של התובע אצל הנתבעת (סעיף 2ב לעיל). כפי שטען בא-כוח התובע השאלה האם עבד העובד תקופה רצופה אם לאו, לצורך חלותו של חוק פיצויי פיטורים, איננה נקבעת על-ידי הצדדים, שכן חוק פיצויי פיטורים הינו חוק מגן אשר לא ניתן להתנות עליו (סעיף 11 לסיכומים). משנקבע כי היתה רציפות בין התקופות העבודה של התובע, אין כל משמעות לתניה הנ"ל".

ב-תיק (נצ') 911017/97 43 קבע בית-הדין כי: "אפילו אם היתה הנתבעת מוכיחה שהתובע הסכים לנתק את רציפות העבודה ולהתחיל צבירת ותק זכויות חדש החל מחודש דצמבר 1995, ספק רב בעינינו אם להסכמה זו היה תוקף, שכן היא היתה בניגוד להוראה מפורשת של חוק מגן - הוראת סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים".



5.4 חופשת לידה

ב-בש"א (ת"א-יפו) 2483/02 44 קבע בית-הדין כי "על-פי סעיף 2(9) לחוק פיצויי פיטורים, רואים את תקופת עבודתו של העובד כרצופה גם אם חלה בה הפסקה תוך ניתוק יחסי עובד מעביד שאינה עולה על שלושה חודשים. חופשת הלידה של התובעת הסתיימה ביום 22.2.01, ותקופת העבודה השניה החלה ביום 13.3.01. לפיכך, בכל מקרה, יש לראות את כל תקופות עבודתה של התובעת אצל הנתבעת כתקופה רצופה אחת".

________________
1. ראה גם בפרק א' לעיל, העוסק בזכות לקבל פיצויי פיטורים, תת-נושא 2.3 "רציפות בעבודה".
2. להלן: "תקנות פיצויי פיטורים" או "התקנות".
3. ראה גם דב"ע נא/3-158 תחנת דלק בת-ים בע"מ נ' רפי מגלאשווילי, עבודה ארצי א(1), 251.
4. עב' (חי') 2369/99 חוסין ריאן נ' עבדאללה עאסי שעבאן, תק-עב 2004(2), 3617 (2004).
5. עב' (חי') 321/01 זבידאת עאדל נ' תופיק זידאן בע"מ ואח', תק-עב 2002(4), 5242 (2002).
6. עב' (ת"א-יפו) 4843/05 רואי אדמוני נ' מנחם מנחם, תק-עב 2008(2), 4946 (2008).
7. עב' (ת"א-יפו) 2253/95 ברוך שביט נ' א.א.צ. שירותים, תק-עב 99(1), 3334 (1999).
8. תב"ע (ב"ש) נו/3-569 בנימין יורם נ' ברנד תעשיות, תק-עב 98(2), 1172 (1998).
9. דב"ע נז/3-39 אליק בביוב נ' נפתלי גפן, עבודה ארצי ל(1), 162.
10. דברי בית-הדין ב-דב"ע לו/4-5 משה גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל, פד"ע ח 3.
11. דברי בית-הדין ב-דב"ע לא/3-1 בר אדון נ' ג'רד, פד"ע ב 121.
12. עב' (ת"א-יפו) 5455/06 אורית ריכטר נ' גלגלים מדריך רכב בע"מ, תק-עב 2008(2), 1507 (2008).
13. יהודית גלטנר-הופמן. עב' (ב"ש) 1908/06 אורלי חזן נ' אור כוכבי השחר בע"מ, תק-עב 2007(4), 3476 (2007).
14. עב' (ב"ש) 1454/98 סדאבו דוד נ' החברה להגנת הטבע, תק-עב 99(2), 133 (1999).
15. עב' (חי') 5703/05 הימן סמרי נ' נאסר מרואן השקעות בע"מ, תק-עב 2008(2), 4782 (2008).
16. עב' (יר') 2301/00 המאר סמיר נ' טראוב תעשית קופסאות בע"מ, תק-עב 2008(1), 11080 (2008).
17. עב' (ב"ש) 1400/00 יוסף חוחשוילי נ' סלע - חברה למוצרי בטון בע"מ, תק-עב 2003(4), 209 (2003).
18. עב' (ב"ש) 920133/97 מיכאלי מרדכי נ' עברוני מנחם (עברוני הובלות), תק-עב 2002(2), 6621 (2002).
19. תב"ע (ב"ש) נז/3-119 יעקב דהן נ' ס.ז.צ. אחזקות, תק-עב 98(2), 1072 (1998).
20. תב"ע (נצ') נז/35-272 מסעוד עלקמה נ' ע.י.ט. הובלות, תק-עב 98(1), 84 (1998).
21. תב"ע (יר') שן/3-652 לאה ברוכיאן נ' אמיל אוחנה, תק-עב 90(4), 97 (1990).
22. ראה גם עב' (נצ') 2052/07 נסאר שריף נ' יוסף מזרחי, תק-עב 2008(2), 8604 (2008).
23. ראה גם עב' (ב"ש) 920133/97 מיכאלי מרדכי נ' עברוני מנחם (עברוני הובלות), תק-עב 2002(2), 6621 (2002).
24. ע"ע 300305/98 מנחם ברנשטיין ושות' נ' ניסנה גרוס, תק-אר 2002(2), 303 (2002); עב' (חי') 4182/03 דרימר שלמה נ' חמב"ל בע"מ, תק-עב 2006(1), 10435 (2006).
25. תב"ע (ב"ש) נג/35-960 אוסטרובסקי נ' משאבי ג', תק-עב 97(1), 83 (1997).
26. תב"ע (נצ') נה/35-272 עיסאם דחדל נ' ראיק בדיע סאיג, תק-עב 95(3), 91 (1995).
27. עב' (ת"א-יפו) 6915/04 חנה דרורי נ' הטלוויזיה החינוכית לישראל, תק-עב 2008(3), 6231 (2008).
28. עב' (ת"א-יפו) 9061/06 לרוסה גדי נ' מעגל חברה למסחר בע"מ, תק-עב 2008(3), 3279 (2008).
29. עב' (יר') 2376/04 חמדאן כמאל ואח' נ' בית-חולים שערי צדק, תק-עב 2008(2), 7248 (2008).
30. עב' (ת"א-יפו) 4531/06 בש אירית נ' מדינת ישראל - משרד ראש הממשלה, תק-עב 2008(2), 6886 (2008).
31. עב' (ב"ש) 2234/04 אלהתרסה מחמד נ' סער ביטחון בע"מ, תק-עב 2008(2), 5701 (2008).
32. עב' (חי') 1460/06 סלוסמן איליה נ' "כחול לבן" סניף צפון מעלות ואח', תק-עב 2008(2), 1707 (2008).
33. ד"מ (נצ') 1696/02 ויאצ'סלב מדלר נ' אורבונד תעשיות גבס בע"מ, תק-עב 2003(1), 867 (2003).
34. ד"מ (יר') 1999/02 דרעי לילי נ' עמותת אמונה, תק-עב 2002(4), 5464 (2002).
35. ד"מ (חי') 352914/97 יעקב כהן נ' כרטיסי צמרת בע"מ ואח', תק-עב 2002(4), 6140 (2002).
36. עב' (ת"א-יפו) 20127/94 חיים דבוש נ' גזל צאלח ואח', תק-עב 98(3), 5845 (1998).
37. עב' (נצ') 1345/06 ריאד בלעוט נ' דוד שאבי, תק-עב 2008(2), 4926 (2008).
38. עב' (ב"ש) 1494/98 טוטח פארס נ' אדי דוד ואח', תק-עב 2002(1), 113 (2002).
39. עב' (חי') 805/02 נצרי אלחאג' נ' סולל בונה פיתוח וכבישים בע"מ, תק-עב 2008(2), 4874 (2008).
40. ראו גם דברי כב' השופטת א' ברק ב-דב"ע נז/3-54 לנקרי נ' א.נ.ש. חברה להחזקת נכסים והשקעות בע"מ, פד"ע לו 361.
41. עב' (יר') 3190/01 ממן איתן נ' ב.ג. עטרות הסעים בע"מ, תק-עב 2003(4), 8981 (2003).
42. עב' (יר') 2356/98 גד ויצטום נ' בצלאל אקדמיה לאומנות ועיצוב, תק-עב 2001(2), 1067 (2001).
43. תיק (נצ') 911017/97 יוחנן דוקרקר נ' דפוס בר-און בע"מ, תק-עב 99(1), 239 (1999).
44. בש"א (ת"א-יפו) 2483/02 א. מור חשמל ותקשורת מחשבים בע"מ נ' בת חן חג'ג' ואח', תק-עב 2002(3), 6020 (2002).