botox

התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי

1. כללי

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"6. התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי
התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן-משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות העניין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים.
בסעיף זה "בן-משפחה" - בן-משפחה שנקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת."

תקנה 11 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 קובעת כדלקמן:

"11. בן-משפחה
בן-משפחה לעניין סעיף 6 לחוק הוא אחד מאלה:
(1) בן-זוגו של העובד, לרבות הידוע בציבור כבן-זוגו;1
(2) ילדו של העובד לרבות ילד מאומץ או חורג;2
(3) הורה של העובד;3
(4) נכדו של העובד, סבו או הורה של בן-זוגו הגר עם העובד ועיקר כלכלתו עליו."

שומה על בית-הדין לבדוק, לאחר שהגיע למסקנה כי העובד התפטר ולא פוטר, האם במקרה העומד בפניו מתקיים אחד החריגים הקבועים בחוק פיצויי פיטורים לפיהם למרות שהעובד התפטר הוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים. באחד מן החריגים נעסוק בפרק זה, דהיינו, התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, כמוהו כפיטורים, המזכים את העובד בפיצויי פיטורים.

נדגיש, כי מבחינת תחולתו של הסעיף, על בית-הדין לבצע בדיקה של כל עניין לגופו לפי נסיבותיו המיוחדות. וכלשונו של בית-הדין ב-דב"ע לב/3-56: 4

"...ובוודאי שאין להסיק מלשונו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים כלל, לפיו עובד המתפטר מטעמי בריאות חייב לנקוט בצעד זה או אחר כדי לזכות בפיצויי פיטורים, והמעביד חייב לנקוט צעד אחר כדי להיות פטור מכך. כל מקרה נדון לפי נסיבותיו, לפי המיוחד שבו, ובעניין המובא לערכאות, נותן בית-הדין את דעתו למכלול העובדות, הבאות בחשבון ליישום הוראות החוק. יש וצריך לתת למעביד הזדמנות לסלק את המכשול העומד לפניו בשל מחלת העובד, אך אין להסיק מסקנה נגד העובד, במקרה ששתק ולא הציע להמשיך לעבוד בתנאים אלה או אחרים."

הסיבה להתפטרות לרגל מצב בריאותי לא רק שצריכה להיות קיימת, אלא, היא צריכה להיות הגורם בפועל, המניע והמביא לתוצאה, שהיא ההתפטרות.5 ובמילים אחרות, התפטרותו של העובד צריכה להיות "לרגל" מצב בריאותי. הגורם להתפטרות היה מצב בריאותו.

בנוסף, התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של עובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו ממקום העבודה, מחייב לתת את הדעת לא רק למצב בריאותו של העובד, אלא, גם לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו.6

בית-הדין בודק, הן את תחושותיו הסובייקטיביות של העובד והן את הממצאים הרפואיים האובייקטיבים כאשר לנסיבות העניין יש חשיבות רבה, למשל מוגבלות רפואית זמן רב לפני ההתפטרות. כאשר יש מניעים נוספים להתפטרות אשר אינם קשורים למצב הרפואי, אין הדבר מונע "התפטרות בדין מפוטר", ובלבד שהמניע הרפואי הוא אמיתי וממשי והוכח קשר בינו לבין ההתפטרות.

כפי שנראה להלן, על העובד המתפטר נטל הראיה ולפיכך חייב הוא להציג מסמכים רפואיים התומכים בתביעתו המתייחסים לתקופה הרלוונטית של עבודתו.

מצב בריאותי קשה, כשלעצמו, איננו תנאי מספיק לקיומה של זכאות לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרות. דרישת הקשר הסיבתי מחייבת לבחון את מידת הקשר בין המצב הבריאותי לבין תנאי העבודה, ובכלל זה את סביבת העבודה הספציפית של העובד ובמקרה המתאים, את הצעותיו של המעביד לשינוי או להתאמה של תנאי העובדה למצבו הבריאותי של העובד.

ב-ע"ע 1214/02 7 קבע בית-הדין מפי כב' הנשיא סטיב אדלר:

"תכליתו של סעיף 6 לחוק הינה להעניק פיצויי פיטורים לעובד שנאלץ להתפטר עקב כך שמצב בריאותו אינו מאפשר לו להמשיך את עבודתו במפעל. רוצה לומר, שאין היגיון להעניק פיצויי פיטורים לעובד בעקבות מחלה, שאינה מונעת או מקשה מאוד על המשך עבודתו. מנגד, תכליתו של חוק פיצויי פיטורים אינה לשעבד את העובד למקום עבודה אחד. המשק המודרני והתחרותי מבוסס על מעבר חופשי של מצרכים, הון, עבודה ושירותים. לעובד שמורה הזכות לעזוב את מקום עבודתו ולעבוד במקצוע ובמקום העבודה שהוא בוחר לעצמו ויש להמעיט את ההגבלות המוטלות עליו באמצעות הפסד פיצויי הפיטורים. זאת ועוד, אין לעודד מצב בו עובד בשל חשש מהפסד פיצויי פיטורים ימשיך לעבוד על-אף שמצב בריאותו אינו מאפשר זאת."



2. נטל ההוכחה ומסמכים רפואיים

2.1 כללי

נטל ההוכחה להוכיח כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, מוטל על כתפי התובע.8 על-מנת לבסס את תביעתו, על העובד להוכיח באמצעות תעודות ומסמכים רפואיים כי מצב בריאותו לא מאפשר לו להמשיך בעבודתו, ולכן מצב בריאותו מהווה סיבה מספקת להתפטרות.

כפי שנראה להלן, בית-הדין בבואו לקבוע באם העובד זכאי לפיצויי פיטורים מחמת התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, מסתמך במרבית מהמקרים, על מסמכים רפואיים, המשקפים את מצבו הרפואי של העובד-התובע.

עובד שמתפטר מעבודתו בשל כך שלדעת רופאו מצב בריאותו מצדיק זאת, עשוי להיות זכאי לפיצויי פיטורים גם אם רופא אחר, אובייקטיבי, עלול לקבוע כי ההתפטרות איננה חיונית לשם שמירה על הבריאות.

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע מספר תנאים מצטברים אשר צריכים להתמלא על-מנת שתקום לעובד המתפטר זכאות לתשלום פיצויי פטורים. ואלה הם:

האחד, העובד בא בגדר מעמד של "עובד";

השני, העובד מתפטר עקב מצב בריאותו;

השלישי, היתה סיבה מספקת להתפטרות;

הרביעי, על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כמונע את המשך העבודה שעשה עד כה.9

ב-ע"ע 523/07 10 קבע בית-הדין הארצי כי מן הממצאים שעלו בבית-הדין האיזורי עולה כי המשיבה לא עמדה בנטל להוכיח כי מתקיים בעניינה החריג הקבוע בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים ולא נמצאה סיבה מספקת להתפטרותה באותן נסיבות, ולפיכך, דין תביעתה לפיצויי פיטורים, להידחות.

ב-עב' (חי') 2260/04 11 קבע בית-הדין כי התובע "לא הציג אישור של רופא תעסוקתי, המתיר לו לעבוד ללא מגבלה, או באילוץ זה או אחר, ואף לא פנה אל עציוני והעמיד אותו - כנציג הנתבעת - על כך שלדעת התובע, אי-מתן תעסוקה בהתאם למגבלותיו כמוה כפיטוריו ומאיזה מועד. היעדר פניה, כאמור, משליך גם על כך שלא ניתן לראות את התובע כמי שהתפטר עקב מצבו הרפואי, שהרי, התפטרות על רקע בריאותי מחייבת אקט של הודעה על ההתפטרות ועל סיבותיה וגם כזו אין לפנינו".

ב-עב' (ת"א-יפו) 7155/04 12 הנתבעת העסיקה רצף אחד בלבד. משלקה התובע בליבו דאגה הנתבעת להחליף את התובע וקיבלה לעבודה רצף אחר במקום מקומו של התובע. בית-הדין קבע במקרה זה כי "אין לזקוף לחובתו של התובע את העובדה שהוא לא הציג לנתבעת את אישור הרופא התעסוקתי בדבר יכולת עבודתו המוגבלת שכן, שוכנענו כי אף אם היה התובע מציג את האישור הרפואי הנ"ל, הרי שלא היה באפשרותה של הנתבעת להציע לו עבודה חלופית המתאימה למגבלותיו ובשים-לב לכישוריו כרצף". לאור דברים אלה נקבע כי התובע התפטר מחמת מצב בריאותו בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פטורים.

כאמור לעיל, סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, קובע את זכאותו של עובד שהתפטר לרגל מצב בריאותו לפיצויי פיטורים תלויה במימצאים הרפואיים, בתנאי עבודתו ובשאר נסיבות העניין. הכלל הוא כי עובד המבקש בתביעתו פיצויי פיטורים עקב התפטרות מחמת מצב רפואי חייב להציג מסמכים רפואיים התומכים בתביעתו. התעודות הרפואיות שעל העובד להציג חייבות להתייחס לתקופה הרלוונטית להפסקת העבודה.

אין הכרח כי התעודות הרפואיות יוצאו במועד שקדם להתפטרות, וכי די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה פגיעה מסויימת ביכולת עבודתו של העובד. כלומר, עובד איננו חייב להצטייד בתעודה רפואית לפני התפטרותו, כך שאם לאחר מועד ההתפטרות הוא מתבקש להציג תעודה רפואית, רשאי הוא להגישה אז ובתנאי כי התעודה מתייחסת למצבו הרפואי בזמן ההתפטרות.13

תעודות רפואיות ממועד מאוחר יותר, מהן לא ניתן ללמוד על מצב בריאות של העובד בזמן ההתפטרות, לא תועלנה.14

לתחושתו הסובייקטיבית של העובד-החולה, יש ליחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים.15

ב-עב' (ת"א-יפו) 9801/02 16 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת אהובה עציון כי הוא שוכנע כי "מצבו הרפואי של התובע בזמן סיום העסקתו הוא שהיווה את הגורם להפסקת עבודתו זאת בשים-לב לתקופת העסקתו הארוכה מאוד של התובע, ובשים-לב לכך שלא הוכחה לפנינו כל סיבה סבירה אחרת אשר בעטיה יעזוב עובד את עבודתו בעשר השנים האחרונות, ללא כל הסבר וללא ניסיון להסדיר את זכויותיו במקום עבודתו".

ב-עב' (ב"ש) 2022/06 17 טענה התובעת כי הפסיקה את עבודתה בנתבעת בשל פגיעה ממנה היא סובלת בגב. התובעת הציגה אישור רופא תעסוקה מחודש פברואר 2006, לפיו נוכח מצבה הבריאותי היא איננה מסוגלת להמשיך בעבודתה כמוכרת בחנות הבגדים שמפעילה הנתבעת.

מנגד, הנתבעת טענה כי יש לדחות את גרסת התובעת לפיה ההתפטרות היא על רקע מצב רפואי שכן, אין לתת משקל לחוות-הדעת של רופא התעסוקה, הקובע כי התובעת מנועה מלהמשיך בעבודתה, בפרט כאשר התובעת מאשרת בעדותה כי האישור המדובר ניתן מבלי שנבדקה בידי רופא התעסוקה ומבלי שהוצג בפני רופא התעסוקה כל אישור רפואי אחר. בדחותו את הטענה קובע בית-הדין מפי כב' השופט משה טוניה:

"11. אין בסיס לטענת הנתבעת בסיכומיה, כי התובעת אישרה בעדותה כי אישור רופא התעסוקה ניתן מבלי שהיו בידי רופא התעסוקה מסמכים רפואיים היכולים לבסס את קביעתו הנ"ל. בהקשר זה נשאלה התובעת בעדותה והשיבה:

12. יוצא מכאן כי מעדות התובעת נלמד, כי הרופא התעסוקתי הסתמך על ממצאים רפואיים מתוך התיק הרפואי הממוחשב של התובעת ומשכך לא היתה התובעת צריכה להציג בפניו חוות-דעת רפואיות נוספות מטעמה.

13. משהעידה התובעת בפניי ועדותה לא נסתרה כי חוות-הדעת של הרופא התעסוקתי ניתנה על-סמך ממצאי בדיקות רפואיות המצויים בתיקה האישי הממוחשב - הרי שאין מקום לטעון לאפסות חוות-הדעת של רופא התעסוקה בטענה כי זה ניתן ללא בדיקה וללא ממצאים של בדיקות רפואיות של רופאים מומחים אחרים.

14. אוסיף עוד, כי אין מקום לבטל את חוות-הדעת של פרופ' אוחנה מחודש מאי 2006, הממליץ לאמץ את חוות-הדעת של ד"ר וסטפריד, רופא התעסוקה, בהתחשב במצבה הרפואי של התובעת, על-פי בדיקה שערך. זאת בטענה כי חוות-הדעת איננה ממועד שקודם להתפטרות...

17. מהמקובץ עולה, כי התפטרות התובעת נופלת בגדר סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 בדבר התפטרות לרגל מצב בריאותי לקוי, התפטרות אותה רואים לעניין חוק פיצויי פיטורים - כפיטורים."

ב-עב' (ב"ש) 2140/07 18 קבע בית-הדין כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי היא התפטרה מחמת מצב בריאותי לקוי, וכן "התובעת לא הוכיחה בראיה אובייקטיבית או רפואית טענתה בדבר העומס המנטאלי שטענה לו ושהוביל להתפטרותה".

ב-עב' (ת"א-יפו) 8164/06 19 קבע בית-הדין כי "התובעת לא יכלה להמשיך ולעבוד בנתבעת בתפקידה הרגיל בשל מצבה הרפואי כעולה מהתעודה הרפואית, ולנוכח העובדה כי לא הוצעה לתובעת עבודה חלופית התואמת את מגבלותיה הרפואיות, הרי שעל-פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, היא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים אף אם התפטרה מעבודתה".

ב-עב' (ב"ש) 2144/06 20 טענה התובעת כי היא סבלה מהתעללות נפשית במקום עבודתה, אשר הביאה להידרדרות במצבה הנפשי והבריאותי שבגללו נאלצה להתפטר. בית-הדין בדחותו את התביעה קובע כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי התפטרותה נבעה מחמת מצב בריאותי הלקוי.

למסקנה זו הגיע בית-הדין לאחר שמעיון באישור הרפואי21 שהמציאה התובעת עולה כי אין בו בכדי לאשר כי מצבה הבריאותי של התובעת במועד התפטרותה, אכן הצדיק ההתפטרות. בנוסף, אין באישור כל קביעה בדבר אי-מסוגלות התובעת להמשיך בעבודתה וכל שניתן ללמוד ממנו הוא על תחושותיה של התובעת, כפי שמסרה לרופא המשפחה.

הלכה ידועה היא כי על הטוען להתפטרות מחמת מחלה כדין פיטורים, להמציא מסמכים המעידים על אי-כשירותו לחזור לעבודתו וחוסר מסוגלות לביצוע העבודות הנדרשות במקום העבודה.22

ב-עב' (ב"ש) 1173/06 23 ציין התובע במכתב התפטרותו כי הסיבה לעזיבתו את מקום עבודתו הינה ניתוח לתיקון בקע מפשעתי שעליו לעבור. עוד ציין התובע במכתב כי הניתוח כאמור לא יאפשר לו להמשיך את העבודה עקב הגבלה בהרמת משקל לאחר הניתוח.

בדחותו את התביעה לפיצויי פיטורים קבע בית-הדין כי "התובע לא הביא עובר להתפטרותו כל אישור רפואי המעיד על מגבלה רפואית או חוסר יכולת להמשיך בעבודתו ולא הובא על ידו כל הסבר מדוע עזב את עבודתו כשבועיים לפני הניתוח. זאת ועוד, האישורים הרפואיים שצירף התובע לכתב תביעתו הינם מתאריכים מאוחרים למועד ההתפטרות וגם בהם אין ללמד על חוסר מסוגלותו של התובע להמשיך בעבודתו לאחר הניתוח אלא מגבלה זמנית בלבד והצורך בהימנעות ממאמץ גופני במשך שלושה שבועות בלבד".

ב-עב' (נצ') 1848/01 24 קבע בית-הדין מפי כב' השופט הראשי חיים סומך:

"(2) באשר לתשלום פיצויי פיטורים על יסוד התפטרות מטעמי בריאות -

אישפוז בבית-חולים עקב אירוע לב אינו חזות הכל, ואינו מהווה כרטיס כניסה כדי לזכות בפיצויים על יסוד סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

כעולה מהראיות שהוצגו בפנינו עוד במהלך עבודתו של התובע הוא רקם פתיחת עסק מתחרה אחרת לא ניתן להבין כיצד התובע חתם על הסכם שכירות ביום 4.6.01 והחל לנהל עסק אחר מיד עם ההתפטרות.

הננו דוחים גרסת התובע כי כל פעילות שכירת המבנה לעסק נעשתה באותו יום, הדבר אינו סביר, בכל מקרה הדבר גם לא הוכח בפנינו בעדות מסייעת.

פעילות התובע והתנהגותו כמפורט בעובדות אינם מתיישבים עם התפטרות מטעמי בריאות.

מסקנתינו היתה שונה אילו העובדות היו שונות, ולאחר האשפוז בבית-חולים התובע היה עובר תהליך החלמה.

בהתאם לעובדות שהוצגו בפנינו התובע עבר לפעילות יתר בעסקו החדש, שוב דבר שאינו מתיישב עם התפטרות מטעמי בריאות.

לפיכך דין התביעה לתשלום פיצויי פיטורים מטעמי בריאות להידחות."

ב-עב' (יר') 1795/99 25 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"11. סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח כי מצבו הרפואי הוא שמנע ממנו להמשיך בעבודתו. לכן, אין לראות בהפסקת עבודתו כהתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים עקב מצב בריאותי לקוי, לאור הוראות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

מה שמנע את המשך עבודתו היה מעצרו בגין מעשה החבלה בנסיבות מחמירות שבגינו ריצה מאסר ארוך. התובע לא פוטר, איפוא, אלא יחסי העבודה נגדעו לאור מאסרו. מדובר, איפוא, בנסיבות של סיכול חוזה העבודה. נציין כי תקיפת העובד האחר במקום העבודה וגרימת חבלה בנסיבות מחמירות יכול שהיתה מצדיקה את פיטוריו או את שלילת זכאותו לפיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 16 לחוק ובשים-לב לסעיף 53(ב) לתקנון העבודה.

סוף דבר, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים נדחית."

ב-תב"ע (יר') 35-839/97 26 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ד' פרוז'ינין:

"6. א. התובע, לא זו בלבד שלא המציא מסמכים רפואיים התומכים בטענה כי נאלץ לעזוב את עבודתו מטעמי בריאות, אלא שבעדותו חזר התובע ואמר כי הרופא התעסוקתי שאליו פנה, קבע כי הוא כשיר לחזור לעבודה (עמ' 3, שורה 5).

לפיכך מדברי התובע עצמו עולה כי בעת שהתפטר לא היו קיימים עוד טעמי בריאות אשר מנעו את חזרתו לעבודה.

לפיכך נדחית תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים."

ב-תב"ע (נצ') נו/35-241 27 קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"הזכאות לפיצויי פיטורים

16. מהאמור לעיל עולה כי התובעת הפסיקה את עבודתה לרגל טענתה על מצבה הבריאותי. טענה זו אכן נתמכת במסמכים הרפואיים שהגישה. הנתבעת קיבלה את טענת התובעת על כך שהמצב הבריאותי מצדיק את הפסקת העבודה, לא ביקשה ממנה אישורים רפואיים, אלא רק ביקשה להבטיח את המשך קבלת השירות, באמצעות בתה של התובעת, עד שהמצב הבריאותי ישתפר, אלא שהוא לא השתפר.

17. בנסיבות אלה אנו סבורים כי אכן יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מחמת מצב בריאותה, הגם שלא הגישה בעוד מועד אישור רפואי ספציפי על המלצה להפסיק את עבודתה. התובעת העידה (ואנו מאמינים לה) כי אילו היתה הנתבעת מבקשת אישור כזה בעת שהתובעת מסרה לה על החלטתה - היתה התובעת דואגת להביא אישור רפואי כנדרש.

18. על-כן, בהתאם לסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, זכאית התובעת לפיצויי פיטורים."

ב-תב"ע (ב"ש) נה/3-600 28 קבע בית-הדין מפי כב' השופט אייל אברהמי:

"8. במקרה דנן, התובע, כפי שעולה מעדותו, התפטר והמשיך להתגורר ולעבוד בעיר אילת למשך כחודש וחצי נוספים כמסעדן, עבודה אותה הפסיק לאחר שהסתבר לו שאין בה כדי לממש את ציפיותיו - שירוויח טוב יותר.

התובע לא הוכיח כי התפטרותו מעבודתו אצל הנתבעת היתה לרגל מצבה הרפואי של זוגתו, נהפוך הוא.

מחומר הראיות שבפנינו, ספק אם יש קשר כלשהו בין שני העניינים, ובוודאי לא ניתן לומר כי התובע (שהמשיך להתגורר באילת ולעבוד בעבודה אחרת, חלף חזרה לנצרת, שם התגוררה אשתו "החולה" ובני משפחתו) הרים את הנטל המוטל על כתפיו והוכיח כי התפטרותו הינה לרגל מצבה הבריאותי של אשתו. לפיכך, אף אם היה התובע עובד של הנתבעת, כטענתו, הרי דין תביעתו לקבלת פיצויי פיטורים בהסתמך על סעיף 6 לחוק, להידחות."

ב-תב"ע (ת"א) נא/35-1558 29 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת ו' וירט-ליבנה:

"6. לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים ואת הטענות שהועלו על ידם מצאתי כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש ממנה כי אכן נאלצה לעזוב את עבודתה בנתבעת בשל מצבו הבריאותי של בעלה.

ובמה דברים אמורים?

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מטיל חובה על מעביד לשלם לעובד פיצויי פיטורים בשל נסיבות, שאינן תלויות במעביד או שלא הוא הגורם להן. סעיף כזה יש לפרש בדווקנות כך שרק כאשר העובד אכן נאלץ לעזוב את מקום העבודה, בשל מצב בריאותו שלו או של בני משפחתו וכאשר המעביד אינו יכול להציע לו עבודה שתתאים למצב בריאותו זה, יהא זכאי לפיצויי הפיטורים.

ומהנסיבות שתוארו על-ידי התובעת עולה כי במשך שנה וחודש ממועד התאונה, שאז מצבו של בעלה היה קשה יותר המשיכה לעבוד בנתבעת ורק כאשר ידידה מר סולימן דני עזב את העבודה החליטה לפתע שגם היא חייבת להתפטר וניסתה לתרץ זאת במצבו הבריאותי של בעלה. התובעת הסבירה את הצורך שלה לעזוב את העבודה על-מנת לטפל בבנה הקטן ולאו דווקא בבעלה. התובעת לא הוכיחה כי בעלה זקוק להשגחה וטיפול מצידה וזאת ניתן ללמוד גם מן המסמכים הרפואיים שהוצגו על ידה (דו"ח ועדת העררים של המוסד לביטוח לאומי). התובעת לא ידעה להסביר מדוע היא חייבת להישאר בבית והסיבה היחידה היתה הטיפול בבנה הקטן. הטיפול בבנה הקטן אינו קשור למצב בריאותו של בעלה. גם אם בעלה של התובעת לא היה נפגע בתאונת דרכים היה עליה למצוא מסגרת לבנה בשעות עבודתה ועל-כן הסבר זה אינו יכול להתקבל לצורך החלת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

מכל העדויות שהובאו בפניי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש על-פי סעיף 6 לחוק כי אכן מצבו הבריאותי של בעלה חייב את התפטרותה במועד שהתפטרה - דהיינו שנה וחודש לאחר התאונה.

יש לציין כי התובעת לא ניסתה לבקש צמצום שעות העבודה אלא הודיעה באופן חד-משמעי כי היא מתפטרת.

ועל-כן, משלא נתקיימו תנאי סעיף 6 לחוק פיצויי הפיטורים יש לראות את התובעת כמי שעזבה מרצונה את עבודתה ואינה זכאית לפיצויי פיטורים.

7. סוף דבר הוא כי התביעה לפיצויי פיטורים נדחית..."

ב-עב' (יר') 301091/97 30 קבע בית-הדין מפי כב' אב"ד ארי תיבון:

"ג. התובעת הציגה מספר מסמכים רפואיים המעידים על כך היא חלתה בפיברומיאלגיה שהיא מחלת שרירים וכתוצאה ממחלתה סבלה מכאבים בגב, בצווארה, ברגליים ובידיים...

ה. במקרה דנן, התובעת נתבקשה לחזור לעבודה, בהתאם למגבלות הרפואיות שיש לה (נספח ג'). העבודה שהוצעה לה היתה בישיבה כמניקוריסטית ופדיקוריסטית.

התובעת לא הגיבה לבקשת הנתבעות ולא חזרה לעבודה. במידה והיתה מנסה לעבוד כפי שהוצע לה, ואז היתה טוענת כי אין מצבה הרפואי מאפשר לה לעבוד גם בהתאם לשינויים אזי היתה זכאית להתפטר ובית-דין היה מזכה אותה בפיצויי פיטורים. אך מאחר והתובעת לא ניסתה כלל לשוב לעבודה, יש לראות במעשיה התפטרות מרצון, דבר המונע ממנה את הזכות לפיצויי פיטורים."

ב-עב' (נצ') 1215/98 31 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שפר ורד:

"התובע טען, אמנם בתצהירו, שעקב מצבו הבריאותי לא יכול היה לעבוד, אולם לא התיימר, אפילו, לטעון, שפנה לנתבעת, ביקש לבדוק אפשרות התאמת תנאי עבודתו למצבו ומגבלותיו, ובקשותיו לא נענו.

ב) בנסיבות אלה, משלא הורם הנטל להוכיח "מצב רפואי" אשר לאורו, ולאור תנאי עבודתו ושאר נסיבות העניין, יביאו למסקנה שאותו מצב הווה "סיבה מספקת" להתפטרות וגם, כאמור, לא פנה וביקש להתאים תנאי עבודתו למצבו - לא עמד התובע בדרישות סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 ואין לראותו כמתפטר בדין מפוטר בקשר למצבו הבריאותי."



2.2 האם העובד חייב להעמיד את עצמו לבדיקה רפואית אצל רופא מטעמו של המעביד?

ב-דב"ע תשן/3-154 32 קבע בית-הדין כי "דין הוא כי דרישה של מעביד כי עובד יעמוד לבדיקה רפואית דורשת התייחסות בחוק או הוראה חוזית מפורשת וגם אם קיימת כזאת - לא ניתן לכפותה על העובד... השאלה היא, מה תוצאתו המשפטית של סירובה האמור של העובדת. אין ממש בטענת המעביד. משהוכח כי שני רופאים מוסמכים - רופא לבריאות תעסוקתית ומומחה לבריאות הציבור - קבעו כי אין העובדת מסוגלת להמשיך בעבודתה, רשאית היתה העובדת להתפטר, ודינה היה כדין מפוטרת, אף אם רופאים אחרים היו קובעים ממצאים שונים. זכותו של עובד שלא ליטול על עצמו סיכון רפואי, שעה שרופא המהימן עליו מזהירו מפני תוצאותיו".

ב-ד"מ (ב"ש) 2608/07 33 טענה הנתבעת, כי אין התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, מקום שהיא חולקת על האישורים הרפואיים שהוצגו בפניה ולאור סירובה של התובעת לעמוד לבדיקה רפואית מטעמה.

בדחותו את טענת הנתבעת קבע בית-הדין כי בנסיבות "בהן מצויידת התובעת בחוות-דעת רפואיות הממליצות על הפסקת עבודתה בשירותה של הנתבעת, מסיבות רפואיות - רשאית התובעת להסתמך על אותם אישורים רפואיים, גם אם יש חוות-דעת רפואית חולקת - ולבסס מכוחם את זכותה לפיצויי פיטורים".

עוד מוסיף בית-הדין וקובע כי "אף אם היתה התובעת עומדת לבדיקה מטעם רופא הנתבעת, אשר היה קובע כי אין מניעה רפואית להמשך עבודתה של התובעת כעובדת הנתבעת - לא היה בכך כדי למנוע מהתובעת מלהתפטר מעבודתה בשירות הנתבעת ולעמוד על זכותה לפיצויי פיטורים על יסוד חוות-הדעת הרפואיות שבידיה. חוות-דעת רפואיות לפיהן המשך עבודתה של התובעת במקום העבודה, יש בו כדי להחמיר את מצבה הבריאותי. במצב דברים זה, אין בסירובה של התובעת לעמוד לבדיקה רפואית מטעם הנתבעת מצדיק את דחיית טענותיה של התובעת לפיצויי פיטורים בשל התפטרות לרגל מצב בריאות לקוי".



3. חובת העובד להודיע למעביד על ההתפטרות והצעת המעביד לתנאי עבודה אחרים שיתאימו את מצבו הרפואי החדש של העובד

על העובד שמתפטר בשל מצב בריאות לקוי, מוטלת החובה להודיע למעבידו על סיבת ההתפטרות וזאת כדי לאפשר למעביד להציע תנאי עבודה אשר יתאימו למצבו הרפואי של העובד כך שלא תתקיים "סיבה מספקת" להתפטרות, כאמור בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.

על העובד להודיע למעסיק טרם ההתפטרות על מצב בריאותו כמונע את המשך העבודה שעשה עד כה וזאת על-מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או על-מנת לשנות את תנאי עבודה ולהשפיע בכך על שאר הנסיבות, כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות.

יחד עם זאת, סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים לא קובע כי קבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך שאין למעביד אפשרות להציב את העובד בעבודה אחרת חרף התפטרותו. נעיר לעניין זה, כי בהטלת החובה על העובד להודיע למעסיק על מצב בריאותו אין כדי להוביל למסקנה לפיה עובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק, אלא, רק עבודה ההולמת את כישוריו.

יתירה מזאת, גם אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו על-ידי המעביד, בית-הדין ישקול את מצב בריאותו של העובד ואת תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות.34

עובד לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים אף אם מצב בריאותו לקוי, אם התפטר ממקום בו תנאי העבודה שלו מאפשרים לו, מבחינה אובייקטיבית, להמשיך לעבוד. עובד שאיננו רוצה להמשיך לעבוד, לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים רק בשל כך שמצב בריאותו לקוי.

למרות שקיימת חובת הודעה מוקדמת על כוונת "התפטרות בדין מפוטר", מחמת מצב בריאות לקוי, אי-אפשר לומר באופן קטגורי, כי עובד ששתק במעמד ההתפטרות, אך הוכיח בפני בית-הדין בצורה ברורה וחד-משמעית, כי התפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים.35

ב-עב' (ב"ש) 1875/07 36 קבע בית-הדין כי "יש לתת משקל בלתי-מבוטל לתנאי העבודה במפעל השיש, למקום העבודה, לתנאי מזג-האוויר, לרבות האבק שבסביבת עבודתו של התובע והליקויים הרפואיים מהם סבל התובע ושפורטו במסמכים כדי לקבוע כי די בעובדות מצטברות אלה שהוכחו מפי התובע, כדי לראותם כעילה ראויה להתפטרותו מחמת מצב בריאות לקוי ביולי 2007, אף ללא מתן התראה".

ב-עב' (ת"א-יפו) 9801/02 37 קבע בית-הדין כי "על-אף שהתובע לא התריע בפני הנתבעת על רצונו להתפטר בשל מצב רפואי, ולא נתן בידיה את ההזדמנות לספק לו עבודה קלה יותר המתאימה ליכולותיו ולצרכיו החדשים, אין הדבר מאיין באופן אוטומטי את זכאותו לפיצויים ויש לבחון כל מקרה לגופו. זאת ועוד, אמנם התובע לא הציג בפני הנתבעת מסמכים רפואיים עובר להתפטרותו, אך כאמור שוכנענו מהמסכים שהוצגו לפנינו, והמתייחסים לתקופה הרלוונטית, כי אכן התקיים קשר סיבתי בין הליקוי הרפואי לסיבת סיום העבודה".

ב-עב' (ב"ש) 1801/03 38 קבע בית-הדין כי "משטענת הנתבעת לפיה הוצעה לתובע האפשרות לחזור לעבוד אצל המעביד בעבודה מתאימה אחרת, מהימנה עלי, הרי שעל-מנת שהתפטרות התובע תיחשב להתפטרות בנסיבות המזכות בתשלום פיצויי פיטורים, היה על התובע לקבל הצעת המעביד ולנסות לחזור לעבודה בתפקיד אחר ורק במידה והיה מתברר כי מצבו הבריאותי מונע ממנו להצליח להשתלב בתפקיד החדש, אזי היה התובע זכאי להתפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים".

ב-ע"ע 1214/02 39 קבע כב' השופט רבינוביץ:

"7. אני ער לכך, שלמערער הוצעו עבודות חילופיות, אך כפי שציין חברי הנשיא אדלר, בנסיבות המיוחדות של המקרה, אין לתמוה על סירובו להמשיך לעבוד. החלטה זו נבעה ממצבו הפיזי, ומן הסתם גם ממצבו הנפשי, שלא אפשרו לו עקב מחלתו וטיפולי הדיאליזה, להמשיך בעבודה כלשהי."

ב-עב' (נצ') 3572/97 40 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת שפר ורד:

"6. אשר למתן "ההתראה" למעביד

אין חולק באשר לחילופי מכתבים בין באי-כוח הצדדים אשר קדמו להתפטרות התובע, ואשר בהם הובעה, לראשונה בחודש ינואר 1997, היינו מספר חודשים לפני ההתפטרות, דרישה להעביר התובע לעבודה שאיננה בתנאי רעש, וכי בא-כוח הנתבעת לא הציע מטעם הנתבעת, בכל שלב שהוא, לבצע שינוי כלשהו בתנאי העבודה ומכתביו כללו הכחשת מצבו הרפואי הנטען של התובע, דרישה להעמידו בפני מומחה רפואי מטעם הנתבעת, והודעה לפיה הנתבעת אינה מקבלת טענות התובע, אינה מוצאת שמוצדקת התפטרותו, ולא תכיר בזכאותו לפיצויי פיטורים במידה ויתפטר.

כך או אחרת - אין ספק שלנתבעת ניתנה "ההזדמנות" לנסות ולהתאים תנאי העבודה לתובע בהתחשב בליקוייו הנטענים ובהזדמנות זו לא נעשה כל שימוש, מטעמיה של הנתבעת, שניתן בהחלט להבינם אך לא יסייעו לה מה בחינה המשפטית של זכויות התובע.

7. א) סיכומו של דבר, ונוכח קביעותינו שלעיל, במצטבר אנו קובעים שיש לראות בתובע מתפטר בדין מפוטר וכי על הנתבעת לשלם לו פיצויי פיטורים..."



4. זכאות לדמי אבטלה - האם היתה "הצדקה" להתפטרות העובד? - סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי

סעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כי:

"מי שהפסיק את עבודתו מרצונו, בלי שהיתה הצדקה לכך, לא יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד 90 הימים הראשונים מיום הפסקת העבודה; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע מה ייחשב כהצדקה לעניין סעיף-קטן זה."

מטרת המחוקק בשלילת הזכאות לפיצויי פיטורים ב-90 ימי האבטלה הראשונים למי שמתפטר מעבודתו ללא הצדקה, היתה למנוע מצב שמבוטחים יעזבו את מקומות עבודתם מרצונם, בלי הצדקה, תוך שיסמכו על כך שמייד לאחר-מכן יוכלו להתפרנס על-חשבון הקופה הציבורית.

מבוטחים מסוג זה, היו אמורים להמשיך לעבוד באותו מקום עבודה שהיה להם או למצוא מייד מקום עבודה אחר או להביא בחשבון שבמשך 90 ימי האבטלה הראשונים, הם לא יהיו זכאים לדמי אבטלה.

זאת ועוד. אין מקום להחיל סייג כאמור על מי שיש הצדקה לכך שהוא עזב את מקום עבודתו לרגל מצב בריאותי לקוי. כאשר עובד משוכנע בכנות שלשם שמירה על בריאותו הוא אמור להפסיק לעבוד בעבודתו, הרי שיש "הצדקה" לכך שהוא מתפטר מעבודתו, ואין מקום להטיל עליו את ה-"סנקציה" כאמור לעיל, שהמחוקק קבע בסעיף 166(ב) לחוק הביטוח הלאומי.

תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח אבטלה), התשל"ג-1972 קובעת כי:

"לעניין סעיף 127ח(א) לחוק יראו התפטרות ממקום העבודה מהסיבות האמורות בסעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 כהצדקה להפסקת עבודה מרצונו של המבוטח."

נציין, כי הקבוע בתקנה 8 לתקנות לא מהווה "רשימה סגורה" של מקרים שבהם יש "הצדקה" להתפטרות העובד שכן, ניתן לקבוע שהיתה "הצדקה" להתפטרות גם כאשר לא התקיימו הנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים מכוח סעיפים 6 או 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

ב-ב"ל (נצ') 1691/07 41 נדונה השאלה האם היתה "הצדקה" להתפטרותו של התובע. בית-הדין קבע כי לעניות דעתו, התפטרותו של התובע נעשתה בנסיבות האמורות בסעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים. ההתפטרות היתה בשל מצב בריאותו של התובע, והיתה סבירה בנסיבות העניין.

עוד קבע בית-הדין כי משנקבע כי התובע חשש בכנות שהמשך עבודתו ימנע ממצב כפות ידיו להשתפר, הרי ניתן לקבוע כי מבחינה משפטית היתה "הצדקה" להתפטרותו ולפיכך, אין לשלול מהתובע את דמי האבטלה.

ב-ב"ל (ת"א-יפו) 7273/05 42 נדונה תביעה לקבלת דמי אבטלה. בקבלו את התביעה קבע בית-הדין כי הוא שוכנע כי "התובע עזב את עבודתו בשל הטיפול שעבר בגין מחלתו. סבורות אנו כי עזיבת התובע לקראת תום הטיפול ולא בתחילתו, מוכיחה את ההיפך מטענת הנתבע. קרי התובע עשה כל אשר ביכולתו על-מנת להמשיך ולעבוד, למרות הטיפול הקשה שעבר, אלא, שלקראת סוף הטיפול הגיע כנראה התובע למצב שלא יכול היה לעבוד יותר ולפיכך ביקש להפסיק את עבודתו, אך ודאי שאין להענישו על כך שהחזיק מעמד בעבודתו תוך נטילת התרופה ולגרום לכך שישללו ממנו דמי האבטלה, המגיעים לו על-פי דין".



5. האם העובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת על-פי סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים?

בנסיבות בהן הסתיימו יחסי העבודה בין העובד למעביד, אין העובד זכאי לדמי הודעה מוקדמת, שכן סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קובע מפורשות כי יראו את התפטרותו כפיטורים רק לעניין פיצויי פיטורים.43


____________________
1. עב' (ת"א-יפו) 302576/97 ברייב יחיאל נ' היידנט - תעשיות שיניים בע"מ ואח', תק-עב 2002(2), 1848 (2002).
2. עב' (נצ') 1830/03 אחמד כיואן נ' יחזקאל קורן ובניו בע"מ, תק-עב 2005(4), 5569 (2005).
3. ד"מ (ת"א-יפו) 10065/05 כהן עינת נ' הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, תק-עב 2006(3), 9403 (2006); עב' (נצ') 1652/04 עלאא חמד טרביה נ' אירן אברהמיין, תק-עב 2006(1), 3764 (2006).
4. דב"ע לב/3-56 ד"ר שמואל נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259.
5. עב' (חי') 4223/05 אבו ריא חסן ואח' נ' ירון חנני בע"מ - תפעול משחטות, תק-עב 2008(3), 4902 (2008); דב"ע לה/3-41 יעקב היגר נ' דינה שוורץ, פד"ע ז 24; דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514 (1994).
6. דב"ע 0-48/98 גיסמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לב 130.
7. ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003).
8. דב"ע נג/3-210 אהרון רביוב נ' נאקו שיווק בע"מ ואח', פד"ע כז 514 (1994).
9. לעניין תנאי זה ותחולתו ראה דב"ע לב/3-56 ד"ר נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259 המאוזכר בהמשך החיבור.
10. ע"ע 523/07 עמותת בית-הורים "הדקל" נ' ולנטינה בורק, תק-אר 2008(3), 728 (2008).
11. עב' (חי') 2260/04 יעקב שרייר נ' ראובן עציוני בע"מ, תק-עב 2008(3), 4379 (2008).
12. עב' (ת"א-יפו) 7155/04 חיים בבילה נ' אנפה בניה ופיתוח בע"מ, תק-עב 2008(3), 2405 (2008).
13. דב"ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364.
14. דב"ע נא/3-7 תבורי בית-חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' משה תורג'מן, פד"ע ד 64.
15. ראה: ע"ע 1214/02 ישראל שטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838.
16. עב' (ת"א-יפו) 9801/02 אחמד חמאד נ' נגרית מסיב בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7400 (2008).
17. עב' (ב"ש) 2022/06 כנפו סילביה נ' אופנת דומיניק (בוטיק) בע"מ, תק-עב 2008(3), 748 (2008).
18. עב' (ב"ש) 2140/07 שלומית ביטון נ' בוקאי אמנון - סוכנות לביטוח (1995) בע"מ, תק-עב 2008(2), 5463 (2008).
19. עב' (ת"א-יפו) 8164/06 נינה שוורץ נ' ריאו בע"מ, תק-עב 2008(2), 7472 (2008).
20. עב' (ב"ש) 2144/06 מורזה אירינה נ' י.ע. מידע שירותי ניהול בע"מ, תק-עב 2008(1), 9804 (2008).
21. למעט אישור זה, התובעת לא צירפה כל ממצא רפואי אחר או חוות-דעת מומחה מתחום רפואת הנפש, שיש בו להעיד על מצבה הבריאותי במועד התפטרותה מן העבודה.
22. דב"ע נא/3-7 מרים עדאוי נ' פ.א.ב. שירותים בע"מ, פד"ע כב 325.
23. עב' (ב"ש) 1173/06 מוגילבסקי בוריס נ' שוקרון אתי ואח', תק-עב 2008(1), 5610 (2008).
24. עב' (נצ') 1848/01 מלכא אריה נ' יואב מראד ואח', תק-עב 2004(3), 5411 (2004).
25. עב' (יר') 1795/99 ג'מאל מאלכ אבו עיסא נ' משה זקן, תק-עב 2001(3), 1124 (2001).
26. תב"ע (יר') 35-839/97 אליאס גססאי נ' מחצבת שפיר, תק-עב 98(2), 1452 (1998).
27. תב"ע (נצ') נו/35-241 סוליקה ביטון נ' חנה ומרדכי לוי, תק-עב 97(3), 155 (1997).
28. תב"ע (ב"ש) נה/3-600 בסול אחמד נ' שותפות קאדים בע"מ, תק-עב 97(2), 1048 (1997).
29. תב"ע (ת"א) נא/35-1558 בוקובזה רינה נ' ג'באנז באגט, תק-עב 93(2), 13 (1993).
30. עב' (יר') 301091/97 זהבה רפאלוב נ' סלון לתסרוקות מלכה רוזנר, תק-עב 2001(2), 1091 (2001).
31. עב' (נצ') 1215/98 עומרי נאיל נ' מרדכי בנימין ובניו, תק-עב 2000(3), 259 (2000).
32. דב"ע תשן/3-154 מיכאל קרייטר נ' אבלין אילוז, פד"ע כב 339.
33. ד"מ (ב"ש) 2608/07 טרז אלבוחר נ' ידע מערכות מיזוג בע"מ, תק-עב 2008(2), 629 (2008).
34. ראה לעניין זה ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, פד"ע לח 838.
35. דב"ע לב/3-56 ד"ר נוביצקי ואח' נ' ציונה ביאדר, פד"ע ד 259.
36. עב' (ב"ש) 1875/07 לנקרי מיכאל נ' גמיש שיש גרניט בע"מ, תק-עב 2008(3), 1726 (2008).
37. עב' (ת"א-יפו) 9801/02 אחמד חמאד נ' נגרית מסיב בע"מ ואח', תק-עב 2008(2), 7400 (2008).
38. עב' (ב"ש) 1801/03 גונציל גדעון נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה, תק-עב 2005(3), 770 (2005).
39. ע"ע 1214/02 ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ, תק-אר 2003(1), 130 (2003).
40. עב' (נצ') 3572/97 ניסים עלוש נ' אגודת זבח בע"מ, תק-עב 2000(1), 1671 (2000).
41. ב"ל (נצ') 1691/07 רסלאן עזאם נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(3), 4656 (2008).
42. ב"ל (ת"א-יפו) 7273/05 מדעי אבנר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(2), 7852 (2008).
43. עב' (ת"א-יפו) 1574/03 סימנדייב ארקסיה ואח' נ' פאסט פוד דלי בע"מ ואח', תק-עב 2007(3), 3756 (2007).