botox

אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות?

סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כדלקמן:

"3. אימתי פיטורים אינם פוגעים בזכויות?
פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים."

כדי להימנע מתשלום פיצוי פיטורים, מחליט המעביד לפטר את העובד בסמוך לסוף שנת העבודה הראשונה של העובד. בעשותו כן, אין המעביד צריך לשלם פיצויי פיטורים לעובד, שכן, העובד לא השלים שנת עבודה מלאה.

כדי להימנע מתופעה זו, בא סעיף זה וקובע חזקה לפיה במקרה ועובד פוטר בסמוך לסוף השנה הראשונה, יש בפיטורים מאין אלה כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. סעיף זה בא לסכל תופעה של פיטורים בסמוך לסיום שנת העבודה הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. החזקה שנקבעה בחוק, פועלת כנגד המעביד ולפיכך גם הנטל לסתירתה מוטל עליו.

יחד עם זאת, החזקה כאמור ניתנת לסתירה.1 על המעביד רובץ הנטל להוכיח כי פיטורי העובד לא נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. על המעביד להוכיח לבית-הדין כי לא היתה לו כוונה להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים, בין אם הפיטורים נעשו על רקע ענייני-מקצועי ובין אם לאו.

נדגיש כי המעביד לא חייב להוכיח כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים. כל אשר עליו להוכיח הוא, כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.2

במקרה והמעביד לא יצליח להפריך החזקה כאמור, המעביד יצטרך לשלם פיצויי פיטורין לעובד למרות שהעובד לא עבד שנת עבודה מלאה.

לתשומת-ליבינו כי, ככל שמועד הפיטורים קרוב יותר לתום שנת העבודה, נטל ההוכחה המוטל על המעביד גבוה יותר.3

בתי-הדין התחבטו בשאלה הכיצד להגדיר את המונח "סמוך" שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. כפי שנראה, את המונח "סמוך" יהא על בית-הדין לפרש בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה ולאחר קבלת ראיות מצד שני הצדדים הן של המעביד והן של העובד.

אין בית-הדין מתחשב רק בתקופה שנשארה לסיום שנת העבודה, אלא, הוא לוקח בחשבון גם את הסיבה לפיטורים.

י' לובוצקי כותב בספרו4 כי: "שעה שפיטורים בוצעו סמוך לתום שנת העבודה הראשונה יופעל סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים הקובע כי 'יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים'."

לדבריו, פיטורים סמוך לתום שנת עבודה הראשונה יוצרים חזקה כי נעשו מתוך כוונה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים ולפיכך העובדה, שתקופת העבודה נמשכה פחות משנה, לא תפגע בזכות העובד המפוטר לקבלת פיצויי פיטורים.

י' לובוצקי5 ממשיך וכותב כי: "נראה כי הקובע הוא המוטיבציה שהניע את המעביד לבצע פיטורים במועד שבוצעו בפועל; רוצה לומר: אין לקבוע מסמרות בשאלה, מהו הזמן המדוייק שייחשב ל-"סמוך לתום שנת העבודה". אותו זמן ייקבע לפי המענה לשאלה, אם נעשו הפיטורים בכוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים כפי שקבע בית-הדין הארצי לעבודה".6

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 4204/01 7 בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים תוך שהוא קובע כי "על-פי סעיפים 1 ו-3 לחוק פיצויי פיטורים הזכות לקבלת פיצויי פיטורים קמה לעובד שהשלים שנת עבודה ברציפות, אלא אם פוטר בסמוך לתום שנת העבודה הראשונה מתוך מטרה מפורשת להימנע מתשלום זה. על המעביד להוכיח כי מניעיו לפיטורים לא היו הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. לדעתנו עמדה הנתבעת בנטל זה והראתה כי פוטר לאור הודעתו המפורשת של התובע, שנבעה ממצבו הבריאותי, כי הוא לא יוכל להמשיך ולמלא את תפקידו, ולאור העובדה לא נמצא לו תפקיד מתאים אחר שאינו מצריך מאמץ פיזי".



2. חובתו של העובד לטעון כבר בכתב תביעתו כי פוטר על-ידי המעביד כדי להימנע מתשלום פיצויים - עילת תביעה

ב-עב' (חי') 3469/99 8 קבע בית-הדין כי "בשום שלב לא נטען על-ידי התובעת, אף לא לחלופין, כי "פוטרה" במועד שבו פוטרה, על-מנת לחמוק מחובת תשלום פיצויי פיטורים, כך שאף לא מתקיימת בענייננו החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים".

מפסק-דין זה למדים אנו כי, מחובתו של עובד לגולל כבר בכתב תביעתו את עילת תביעתו, קרי, פיטורים כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. במקרה והתובע לא יטען כי פוטר כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, תידחה תביעתו.

כשם שחובת התובע לטעון הטענה, כאמור, כבר בכתב תביעתו, כך גם הנתבע צריך להעלות בכתב הגנתו את הטענה כי העובד לא פוטר מעבודתו רק כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב-עב' (חי') 841/01 9 התובע פוטר לאחר תום 11 חודשי עבודה.

התובע אכן השתית תביעתו לפיצויי פיטורים על העילה של פיטורים "בסמוך להשלמת שנת עבודה". מנגד, הנתבעת לא טענה טענה כלשהי, אף לא טענה חילופית, לעניין היעדר כוונה להתחמק מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, בית-הדין קבע כי "בנסיבות אלו ולאור קביעתנו דלעיל "בדבר פיטורי התובע", הרי חלה החזקה על-פי סעיף 3 הנ"ל בדבר פיטורין במגמה להתחמק מתשלום פיצויים; ומשלא נסתרה החזקה - הרי זכאי התובע לפיצויי פיטורין".



3. פיטורים לאחר 8 חודשי עבודה

ב-עב' (ת"א-יפו) 35-3047/98 10 קבע בית-הדין כי הודעת הפיטורים ניתנה בסיום חודש העבודה השמיני. לפיכך, סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים לא חל. בית-הדין הדגיש כי מעדויות הצדדים עולה כי לא היה מדובר בפיטורים שמטרתם התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים.



4. פיטורים לאחר 9 חודשי עבודה

ב-ע"ע 420/06 11 הופסקה עבודת העובד לאחר תשעה חודשים ושלושה שבועות.

המשיבה טענה כי הביטוי "סמוך לפני סוף שנת העבודה ראשונה" משמעו פיטורים לאחר 11 חודש ויותר. בית-הדין דחה טענה זו וקבע כי יש לפרש את המונח "סמוך" בהתאם לנסיבותיו של כל עניין.

עוד קבע בית-הדין כי "אין מקום לקבוע שסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים חל רק בתנאי שהעובד הועסק לפחות 11 חודשים, וייתכנו מקרים בהם עובד יהיה זכאי לפיצויי פיטורים, גם אם הועסק פרק זמן קצר יותר. אם מתברר כי המעביד מעסיק עובדים בשיטת "הדלת המסתובבת", דהיינו: מעסיק עובדים לפרק זמן קרוב לשנה; מסיים את העסקתם ללא סיבה הקשורה לתיפקודם או לצרכי העבודה, אלא רק על-מנת להימנע מתשלום זכויות המגיעות לעובדים לאחר שנת עבודה מלאה (פיצויי פיטורים, דמי הבראה); ומקבל עובדים חדשים במקומם, יש מקום לפסוק פיצויי פיטורים גם אם תקופת ההעסקה היתה קצרה מ-11 חודשים. במקרה בו בית-הדין משוכנע כי סיום העסקתו של העובד נעשה רק על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, והעובד הועסק פרק זמן של קרוב לשנה, יש תחולה לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים גם אם העובד הועסק תקופה קצרה יותר מ-11 חודשים".

לאור זאת, קבע בית-הדין כי פיטורי העובד נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ועל-כן זכאי הוא לפיצויי פיטורים.

ב-עב' (ת"א-יפו) 9292/06 12 קבע בית-הדין כי "אף אם נקבע במחלוקת בעניין נסיבות סיום ההעסקה כי התובע פוטר על-ידי הנתבעים, הרי שמשהועסק לתקופה של 9 חודשים בלבד, ממילא אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים. המקרה דנן, אינו חוסה תחת כנפי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 המאפשר לזכות את תובע בפיצויים חרף תקופת העסקה הפחותה משנה".

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 1306/03 13 קבע בית-הדין כי "כי ספק בעניינו, האם הוצאת מכתב פיטורים לאחר 9.5 חודשי עבודה ואפילו 10 חודשי עבודה, יכולה להיחשב כפיטורים סמוך לפני שנת העבודה הראשונה, סיטואציה אליה כיוון סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים".

ב-תב"ע (יר') 35-860/97 14 התובע פוטר לאחר 9 וחצי חודשי עבודה. בית-הדין דחה את התביעה לפיצויי פיטורים שכן הוכח בפניו כי פיטורי התובע היו קשורות הן בחקירה של גניבות הגז והן בנהיגה שלו את רכב החברה בו גרם לשתי תאונות דרכים.



5. פיטורים לאחר 10 חודשי עבודה

ב-עב' (ת"א-יפו) 8624/06 15 התובע פוטר מספר ימים לאחר 10 חודשי עבודה. בית-הדין קבע כי בנסיבות אלה, התובע לא יכול לחסות תחת סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך, התובע איננו זכאי לפיצויי פיטורים.16



6. פיטורים לאחר 11 חודשי עבודה

ב-ע"ע 122/03 17 העובד פוטר לאחר 11 חודשי עבודה. המערער-העובד פוטר זמן קצר לאחר שנחתם עימו חוזה עבודה אישי. סיבת הפיטורים היתה היעדר שביעות רצון מתיפקודו ומסיבת צמצום כוח-אדם בחברה. בית-הדין קבע כי המשיבות לא עמדו בנטל לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ומשכך חזקה היא כי הפיטורים נעשו כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 6817/07 18 התובעת עבדה 11.5 חודשים עד שפוטרה מעבודתה. בית-הדין שוכנע במקרה זה, כי שיבוצה של התובעת לעבודה בשעות הבוקר, נעשה במועד שנעשה, על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. בנוסף, הנתבעת לא הצליחה להוכיח היפוכו של דבר ולסתור החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולפיכך, קבע בית-הדין כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים.

ב-עב' (חי') 3469/99 19 קבע בית-הדין כי "התובעת הועסקה אצל הנתבע במשך 11 חודשים, ברי כי לא השלימה את תקופת האכשרה המזכה בקבלת פיצויי פיטורים על-פי סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963, ומכאן שכבר מטעם זה, דין תביעתה לתשלום פיצויי פיטורים להידחות".

ב-תב"ע (ת"א-יפו) נו/35-3843 20 התובע פוטר לאחר שהועסק על-ידי הנתבעים 11 חודשים. בית-הדין קבע כי הנתבע לא הוכיח את תיפקודו הלקוי של העובד וכן לא נתן כל הסבר משכנע מדוע המתין 11 חודשים אם לא היה מרוצה מהתובע. לאור זאת קבע בית-הדין כי פיטורי התובע נעשו תוך מטרה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.



7. פיטורים חמישה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו של העובד

ב-עב' (ב"ש) 110400/98 21 עבד התובע אצל הנתבעת שנה פחות חמישה ימים ופוטר בסמוך לסוף שנת עבודתו הראשונה. בית-הדין קבע כי פיטורים כאלה אינם פוגעים בזכאות לפיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ולכן, התובע זכאי לפיצויי פיטורים.



8. פיטורים עשרה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו של העובד

ב-עב' (ת"א-יפו) 5089/00 22 התובע פוטר עשרה ימים לפני מלאות שנה לעבודתו. הנתבעת טענה כי התובע סירב לבצע את הוראת מנהל המכירות להכניס את רשימת הלקוחות לתוך מסד הנתונים של החברה.

מנגד, התובע איננו מכחיש כי סירב להוראה זו אולם טען כי מטלה זו לא היתה בתחום תפקידיו.

בית-הדין קבע כי "הפרת הוראה זו, בייחוד לאחר שהיתה מחלוקת בין הצדדים האם סוג זה של מטלה הינו בתחום תפקידיו של התובע, יש בה כדי להקים עילת פיטורים מיידית באופן המוכיח, "היפוכו של דבר" בגדר סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים. אני סבור, כי בנקודת הזמן בה פוטר התובע, דהיינו עשרה ימים לפני תום שנת העבודה הראשונה, על הנתבעת היה להצביע על עילה משמעותית הרבה יותר מהפרת ההוראה בה מדובר, על-מנת להרים את הנטל, כי הפיטורים לא נעשו כדי להימנע מפיצויי פיטורים. הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה" ולכן התובע זכאי לפיצויי פיטורים.



9. מתן הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה

פיטורי עובד ללא מתן הודעה מוקדמת בסמוך לסוף שנת העבודה, מהווים ראיה כנגד המעביד לפיה הפיטורים נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.23

ב-ד"מ (חי') 5182/07 24 קבע בית-הדין כי התובעת פוטרה מעבודתה ללא מתן הודעה מוקדמת. בית-הדין מדגיש כי אם היתה ניתנת לתובעת הודעה מוקדמת, התובעת היתה משלימה את שנת עבודתה ומכאן שהיתה זכאית היא לתשלום פיצויי פיטורים.

ב-תב"ע (ת"א) מח/3-2702 25 קבע בית-הדין כי "משפוטר התובע סמוך לפני סוף שנת עבודתו הראשונה, ומשהנתבעת חבה במתן הודעה מוקדמת של חודש ימים, ומשעיתוי פיטוריו נעשה מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, שכן התובע פוטר על אתר באשר אילו היתה ניתנת ההודעה המוקדמת בת חודש ימים הוא היה זכאי לפיצויים; בנסיבות אלה - אין הפיטורים פוגעים בזכאותו לפיצויים כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים; לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים".



10. התפטרות עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה למול סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים

התפטרות של עובד עקב הרעה מוחשית בתנאי העבודה,26 איננה מזכה בפיצויי פיטורים מכוח סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.27



11. סיבה ראויה לפיטורים

11.1 כללי

כבר בפתח הדברים נעיר כי מחובתו של מעביד להוכיח לבית-הדין כי היתה לו סיבה טובה וראויה כדי לפטר את העובד. הוכחת הסיבה כמוה כעמידה בנטל הראיה והפרכת החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים.



11.2 שלילת רישיון נהיגה

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 8446/06 28 נשלל רישיונו של התובע. התובע נמנע מלדווח על שלילת רישיונו לנתבעת. התובע נתן לאדם אחר, שאיננו עובד החברה לנהוג במשאית החברה. בית-הדין קבע כי הנתבעת עמדה בנטל לסתור החזקה והוכיחה כי פיטוריו של התובע נעשו מסיבה ראויה ולא נעשו במטרה להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. בנוסף, התובע הודה בחקירתו בבית-הדין כי חודשיים לפני הפיטורים עלו טענות על טיב עבודתו אך בכל זאת לא פוטר.



11.3 אי-עמידה בקריטריונים שדורש המעביד

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 3748/07 29 קבע בית-הדין כי במקרה דנן התובע לא פוטר סמוך30 למועד סיום עבודתו מהטעם שהנתבעת רצתה להימנע ממתן פיצויי פיטורים, אלא פוטר לאחר שלא עמד בקריטריונים שדרש המעביד.

ב-תב"ע (נצ') נז/35-544 31 התובע פוטר לאחר שהשלים למעלה מ-11 חודשי עבודה. בדחותו את התביעה קבע בית-הדין מפי כב' השופט חיים ארמון:

"פיטוריו של התובע היו על רקע הסכסוך בינו לבין הנתבעת שנבע מסירובו של התובע להשיט את הספינה בניגוד לתקנות הבטיחות. עניין זה הוכח בבירור, גם על-פי גרסתו של התובע. אנו משוכנעים כי אילו לא היה מתגלע הסכסוך בעניין זה, לא היתה הנתבעת בוחרת לפטר את התובע, למרות שהוא עמד להשלים את שנת עבודתו הראשונה אצלה.

21. התובע צדק (ואף הנתבעת היתה אנוסה להודות בכך) כאשר סירב להפר את תקנות הבטיחות ולהשיט ספינה עם צוות חסר, ופיטוריו על רקע זה לא היו יכולים להיות פיטורים בתום-לב.

בעניין זה מן הראוי להזכיר את הוראות תקנות הבטיחות המחייבות השטת כלי שייט עם מספר אנשי הצוות שנקבע לכך (תקנות 2, 4 ו- 5(8) לתקנות הבטיחות), והמטילות את האחריות על הפרת התקנות, גם על הקברניט באופן אישי (תקנה 106 לתקנות הבטיחות).

אילו היתה בפנינו תובענה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים על כך שהתובע פוטר בחוסר תום-לב ולא בדרך מקובלת, אנו סבורים שהיה עלינו לקבל אותה ולחייב את הנתבעת לפצות את התובע על הנזק שהיה מוכח לנו כנגרם בשל הפרת חובת תום-הלב.

אולם, התביעה שבפנינו הינה לתשלום פיצויי פיטורים, ולצורך כך אין אנו רשאים לסטות מהוראותיו של חוק פיצויי פיטורים. המחוקק בחר שלא להעניק זכאות לפיצויי פיטורים לעובד שפוטר סמוך לפני תום שנת עבודתו הראשונה כאשר הוכח (וכאן הוכח) שפיטוריו לא נעשו כדי להתחמק מתשלום פיצויי הפיטורים.

22. מסקנתנו, איפוא, היא שהתובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, בשל כך שפוטר בטרם מלאה שנה לעבודתו אצל הנתבעת ובשל כך שהוכח שפיטוריו לא נעשו כדי להימנע מחובת תשלום פיצויי הפיטורים. כל זאת, למרות שפיטורי התובע לא היו נקיים מחוסר תום-לב, שכן התובע פוטר בשל סירובו להפר את תקנות הבטיחות."



11.4 חוסר שביעות רצון

ב-עב' (ת"א-יפו) 4261/05 32 קבע בית-הדין כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים מחמת העובדה כי הפסקת עבודתו של התובע, במועד שנעשתה, נעשתה בשל חוסר שביעות רצון מתיפקודו ובשל כך שהתובע היה נוהג לשתות לשוכרה באופן שהשפיע על תיפקודו ועל יעילותו בעבודה, ובשל כך בלבד.

ב-ד"מ (ת"א-יפו) 1306/03 33 קבע בית-הדין כי התובע פוטר מעבודתו משיקולים עניינים כגון חוסר שביעות מעבודתו של התובע ולא כדי להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ב-תב"ע (ב"ש) נז/35-1523 34 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת י' הופמן:

"א. הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה, כי הסיבה לפיטורי התובע היו הפרות משמעת חמורות אולם הסיבה לשלילת פיצויי הפיטורים הינה העובדה כי לא סיים שנת עבודה. כן מוסיפה הנתבעת בסיכום טענותיה כי גם אם היה משלים שנת עבודה בגלל הפרות משמעת הנתבעת היתה שוקלת לשלול את הפיצויים (עמ' 10 לפרוטוקול). על-פי סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים 'פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם - אם לא הוכח היפוכו של דבר - כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים'.

על-פי הפסיקה על המעביד להוכיח, כי מניעיו לפיטורים לא היה הרצון להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. אין המעביד חייב להוכיח, כי היה זכאי לפטר את העובד בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים.

במקרה הנדון התובע פוטר לראשונה ביום 1.1.97 בנסיבות שפורטו כ-"שיקולים מקצועיים". הנתבעת טוענת, כי מכתב פיטורים זה ניתן לתובע כי פוטר עקב קשיים בשיבוצו מאחר וביקש לצמצם באופן ניכר היקף עבודתו והתובע טוען, כי צמצום היקף משרתו נבע מתקנים הקשורים בנתבעת. גרסת הנתבעת אמינה במקרה הנדון, שכן התובע העיד שהוא זה שביקש את מכתב הפיטורים ולפיכך יש להסיק, כי העילה לפיטורים נעוצה היתה בתובע. אולם למרות האמור לעיל, הצדדים הגיעו לידי הסדר והתובע המשיך לעבוד בנתבעת למרות קבלת מכתב הפיטורים הנ"ל ועל כך אין חלוקים הצדדים, אולם באשר לנסיבות פיטוריו של התובע על-פי המכתב (נ/2), גרסת התובע אמינה מגרסת הנתבעת. התובע, לאחר שפוטר על-פי בקשתו, המשיך בעבודתו בנתבעת וטענת הנתבעת בדבר איחורים רבים ואי-הופעה לעבודה מספר פעמים בחודש ינואר 1997, לא הוכחה על ידה. מעיון בכרטיסי העבודה ולו בחלקם התובע פרט שעות כניסתו למשמרת בכתב-יד, אולם חלקם של הכרטיסים חתומים ולו 3 כרטיסי עבודה מתוך ה-5 שהומצאו לבית-הדין. יתרה מזו, לא הוכחה הטענה בכתב ההגנה, כי התובע נעדר מספר פעמים ממשמרתו אלא מדובר בהיעדרות מיום 18.2.97, אשר ניתן להסיק, כי היעדרות זו 'היתה הקש ששבר את גב הגמל', אולם יצויין, כי היעדרות זו היתה למעשה לאחר שהתובע כבר פוטר מעבודתו על-פי גרסת הנתבעת במכתב (נ/2).

עקר מסקנתנו, כי הנתבעת מיהרה לפטר התובע סמוך לתום שנת העבודה הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים עולה ממספר תנאים מצטברים. העובדה, כי הנתבעת לא השכילה להוכיח, כי ביום 4.2.97 שלחה לתובע מכתב ההתפטרות, הנתבעת לא השכילה להמציא אישור על משלוח בדואר רשום ומדובר במכתב בעל משמעות. יתרה מזו, הנתבעת מעלה טיעונים לפיטורי התובע באשר לאי-הופעתו למשמרת ביום 18.2.97, היינו, טיעונים אשר ארעו למעשה לאחר שקיבלה, על-פי גרסתה החלטה לפטר התובע, עוד ביום 4.2.97. מנהל הנתבעת העיד, כי הנתבעת היתה מרוצה מעבודתו של התובע לכל אורך הדרך ולמעשה רק החל מינואר 1997 החלו הבעיות הנטענות כנגד התובע. תוכן מכתבי הפיטורים שניתנו לתובע אין בהם כדי לתמוך בטענת הנתבעת, כי התובע פוטר בגין עבירות משמעת חמורות לרבות היעדרויות. מכתב הפיטורים נושא תאריך: 4.2.97 מפרט, כי מדובר בפיטורים עקב צמצומים בכוח-אדם. לא הוכח, כי לתובע נשלח מכתב התראה על התנהגותו, ובשים-לב לעובדה כי מדובר בתובע אשר עבד תקופה ארוכה לשביעות רצון הצדדים. עוד יצויין, כי הנתבעת במכתבה מיום 16.4.97 (צורף לכתב התביעה בתיק נז/35-1523) מפרטת, כי השבת התובע לעבודה, לאחר פיטוריו בינואר 1997 נעשתה מתוך ציפיה כי לשיתוף פעולה וביצוע מהימן של העבודה ועובדה זו סותרת הטענה, כי עד לאותו מועד היתה שביעות רצון מלאה מעבודתו של התובע. כל אלה מביאים למסקנה, כי הנתבעת מיהרה לפטר התובע לפני תום שנת עבודתו הראשונה על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

לפיכך התובע זכאי לפיצויי פיטורים."



11.5 תיפקוד לקוי של העובד

ב-עב' (ב"ש) 2036/07 35 קבע בית-הדין כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח כי פיטרה את התובע בשל תיפקוד לקוי מצידו. בית-הדין הדגיש כי במכתב הפיטורים לא ציינה הנתבעת כל סיבה לפיטורים וכי מכתב הפיטורים הינו לקוי.

מפסק-דין זה למדים אנו שני דברים:

האחד, על מעביד בעת הכינו מכתב פיטורים לכתוב במדוייק את סיבת הפיטורים, שאם לא יעשה כן, בעתיד ובמקרה ויתבע על-ידי העובד, ייתכן ולא יצליח להוכיח כי פיטורי העובד לא היו ממניע התחמקות מתשלום פיצויי פיטורים;

השני, אם נתבעת היתה מצליחה להוכיח כי פיטרה את העובד בשל תיפקוד לקוי, תביעתו לפיצויי פיטורים, היתה נדחית.

ב-עב' (ת"א-יפו) 3017/07 36 קבע בית-הדין כי הנתבעת הצליחה להוכיח כי פיטוריה של התובעת נעשו על רקע תיפקודה ויחסי העבודה הלקויים שלה. בית-הדין הדגיש כי גם התובעת עצמה הודתה בכך שהיא היתה עצבנית, דבר שהפריע לתיפקודה בעבודה.

ב-ד"מ (חי') 9844/99 37 קבע בית-הדין כי הנתבעת לא סתרה את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים וזאת משני טעמים עיקריים:

האחד, לא הובאו עדויות על התיפקוד הלקוי של התובע. כמו-כן, אם תיפקודו של עובד לקוי, אין זה סביר שיבקשו ממנו לעבוד במשמרות כפולות;

השני, התובע עבד כמעט 11 חודשים ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לבית-הדין מדוע נעשו פיטוריו דווקא במועד זה.

ב-דב"ע נה/3-44 38 קבע בית-הדין מפי כב' השופט י' אליאסוף:

"משהתברר כי למעשה עבדה המשיבה עשרה חודשים בלבד, נשען בית-הדין האיזורי על העדויות שהושמעו (ראה פסקה 6 לעיל), וכן על אי-התייחסות בא-כוח המעביד לנושא זה בסיכומיו (ראה פסקה 7 לעיל)...

14. נראה לנו כי חומר הראיות שהיה לפני בית-הדין האיזורי, מצביע על רקע פיטורים של המשיבה שעניינו הוא טיב עבודתה. תוצאה זו עולה מהמכתב ת/5, מהעובדה שהעבודה הופסקה מיידית, וכן מעדויות העדים מטעם המעביד. תוצאה זו פירושה כי הוכח ממכלול חומר הראיות, כי פיטורי המשיבה לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

15. לאור זאת, אנו מחליטים לקבל את הערעור בכל הנוגע לחיוב המעביד בתשלום פיטויי פיטורים, וזאת מאחר והמשיבה לא השלימה שנת עבודה אחת לפני פיטוריה. לעומת זאת, נראה לנו כי החלטת בית-הדין בדבר תשלום ההודעה המוקדמת צריכה להישאר בעינה, מאחר ולא היו ראיות מספיקות בדבר שלילת זכותה של המשיבה לתמורת הודעה מוקדמת."



11.6 כוונה לפטר את העובד כבר בתחילת העבודה

ב-עב' (יר') 1878/00 39 קבע בית-הדין כי פיטורים בתום 11 חודשי עבודה, יראו אותם כפיטורים ב-"סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה". עוד קבע בית-הדין כי "הנתבע טוען כי התכוון לפטר את התובעת כבר בחודש מרץ, ולא עשה כן רק בגלל בקשותיה של התובעת. כך עולה מדבריו הן בכתב התביעה והן בעדותו לפנינו (עמ' 4 לעיל). משכך, עלה בידי הנתבע לסתור את החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק. לאור האמור לעיל נדחית תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הבראה".

מפסק-דין זה עולה כי בית-הדין יכול ויקבל טענת מעביד כי השאיר את העובד לבקשתו וכי התכוון לפטרו כבר עם תחילת עבודתו, ולכן העובד איננו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. כמובן, שבית-הדין יקבל טענה זו רק בתנאי והמעביד יצליח להוכיח כי אכן כך היו פני הדברים.



11.7 פיטורים עקב צמצומים

ב-עב' (חי') 2996/00 40 קבע בית-הדין מפי כב' השופט מיכאל שפיצר:

"פיצויי פיטורים

13. אין חולק, שהתובע פוטר מעבודתו בנתבעת, וכי תקופת העבודה היתה מיום 5.3.98 ועד ליום 4.2.99 (ת/1), מכאן שהתובע עבד בנתבעת 11 חודשים...

15. כעולה מהמכתב נ/1 כותבת הנתבעת, כי מאשרת היא שהתובע עבד עבורה "ופוטר עקב צמצומים". זהו הנימוק בו נאחזת היא כעילת הפיטורים. האם עלה בידיה להוכיח את טענה זו - ובכך לסתור את החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים?

16. תשובתנו לשאלה זו היא שלילית. למסקנה זו, אנו מגיעים מכמה כיוונים:

א. הודעה מוקדמת קצרה - התובע טוען שפוטר על אתר - וללא הודעה מוקדמת. גם הנתבעת מאשרת כי ניתנה לו הודעה של 'מספר ימים טרם פיטוריו' (סעיף 12 לכתב ההגנה וכן ראו עדות מנהלה עמ' 3).

פיטורי צמצום אינם מאופיינים בבהילות ובדחיפות אלא הם תוצאה של תהליך, שפיטורים מיידיים או התראה קצרה של מספר ימים, אינה מאפיינת אותם.

ב. היותו של התובע בתקופת אי-כושר - מטרתם העיקרית של פיטורי צמצום היא להפחית עלויות שכר ועלויות נילוות הכרוכות בהעסקת עובדים. אלא שבמקרה שלפנינו - הנתבעת לא חסכה מאום - שכן התובע היה בתקופת אי-כושר וקיבל דמי פגיעה מהמל"ל. מכאן שצמצום לא היה כאן, ומכל מקום ודאי שלא עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל ולהוכיח שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

ג. היעדר ראיות מצד הנתבעת - הנתבעת לא הביאה נתונים כלשהם על ירידה בפעילותה שהצדיקה את פיטורי התובע, לא הצביעה על פיטורים של עובדים נוספים וצעדי התייעלות וחיסכון המתחייבים מצמצום, ופרט לאמירתו של מנהלה, מר בן רחמים ש-'הסיבה לפיטורי התובע היתה צמצומם וגם לא הבאתי נהג אחר במקומו', אינה מניחה תשתית עובדתית לטענותיה.

17. מסקנתנו היא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים."


11.8 התפטרות העובד

ב-עב' (ב"ש) 501/99 41 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן:

"ז. משהוכיחה התובעת, כי פוטרה מעבודתה, עובר הנטל לנתבעת להוכיח, כי אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. הנתבעת בסיכום טענותיה, טוענת, כי במידה וימצא כב' בית-הדין, כי התובעת פוטרה מעבודתה, אין לפסוק פיצויי הלנה, שכן פיצויי הפיטורים לא שולמו בגין מחלוקת כנה. לחילופי חילופין נטען, כי נסיבות סיום עבודתה של התובעת לא היו קשורים בעובדה שהמועד עצמו היה סמוך לתום שנת עבודתה הראשונה, ובכך יש לסתור החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. בנסיבות המקרה הנדון, גרסת הנתבעת נקבעה כגירסה בלתי-הגיונית וסבירה, שכן לא הוכחה בפניה כל עילה להתפטרות התובעת ביום בו נטען כי כך עשתה, וכן גירסה זו לא נתמכה בעדות אשר הנתבעת יכולה היתה להביא בפניי, ולפיכך מסקנתי, כי הנתבעת לא סתרה את החזקה לפיה פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה, יראו אותם, אם לא הוכח היפוכו של דבר, כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים ואין פיטורים כאלה פוגעים בזכות הפיצויים.

ח. לפיכך, התובעת זכאית לפיצויי פיטורים מאת הנתבעת בגין תקופת עבודתה מיום 1.1.98."



11.9 "מהפכת חצר"

ב-עב' (נצ') 1963/99 42 קבע בית-הדין מפי כב' השופט ס' חיים:

"ו) פיצויי פיטורים

(1) בא-כוח התובעת מתייחס בסיכומיו לסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, לפיו, פיטורים סמוך לסוף שנת העבודה יראו בהם כאילו נעשו בכוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

(2) בסיכומיו מתייחס בא-כוח התובעת לסיבת הפיטורים כדלהלן:

'התובעת פוטרה ללא כל הודעה מוקדמת על-ידי ראש הנתבעת הנוכחי וזאת כנהוג במהפכת חצר.' (ראה סעיף 1.4 לסיכומים)

(3) בסעיף 1.3 לסיכומים צויין כי התובעת התקבלה על-ידי ראש הרשות הקודם.

מכאן גם יש להבין הפעולה שננקטה על-ידי ראש הרשות הנוכחית, זאת על-פי האמור בסיכומי בא-כוח התובעת.

(4) עולה מהנ"ל שהסיבה לפיטורים לא באה לשלול מהתובעת פיצויי פיטורים אלא נבעה "ממהפכת חצר" בלשון הסיכומים, ואם זה המניע, אין מקום לתשלום פיצויי פיטורים."



11.10 הגשת דו"חות כוזבים על שעות העבודה

ב-תב"ע (ת"א-יפו) נז/35-148 43 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת א' סלע:

"ג. על-כן עלי לבחון אם הנתבע הוכיח כי לא פיטר את התובע על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. מחומר הראיות שבתיק זה שוכנעתי שהנתבע פיטר את התובע לאחר שהיו בידיו הוכחות שהתובע הגיש דו"חות כוזבים על שעות עבודתו. אציין שתחילה חשד הנתבע שהתובע מגיש דו"חות כוזבים אך רק כאשר הנת' בדק בעצמו, במעקב שערך אחר שעות עבודת הת' במשך 3 ימים שונים ולא רצופים, וגילה שאכן הוגש לו דו"ח כוזב נ/1 ולאחר פניה ל-ת', הת' אכן תיקן את השעות - פיטר הוא אותו.

ד. משהצליח הנתבע להוכיח "היפוכו של דבר" כאמור בסעיף 3 לחוק, הנני קובעת עובדתית שהנתבע פיטר את התובע במועד שפיטרו מתוך שיקוליים ענייניים הקשורים בעבודת התובע ולא מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

ה. משנסתרה החזקה שבסעיף 3 לחוק לא קמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים ועל-כן דין תביעתו לפיצויי פיטורים להידחות.

10. התוצאה, איפוא, שהתביעה נדחית."



11.11 היעדר הסכמה לחתום על טופס מיצוי זכויות

ב-תב"ע (ת"א-יפו) נב/3-1254 44 קבע בית-הדין מפי כב' השופטת א' סלע:

"3. על-כן יש לבחון אם הנתבעים הוכיחו כי לא פיטרו את התובע על-מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים. מחומר הראיות שבתיק זה שוכנעתי שהנתבעים פיטרו את התובע מאחר שלא היה מוכן לחתום על טופס מיצוי זכויות עם העברת העסק לחברה הנת' 2 שהינה בבעלות הנתבע.

שוכנעתי שהנתבעים פיטרו את התובע במועד שפיטרו אותו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים - ועל-כן לא הוכח "היפוכו של דבר" כלשון סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים ויש להחיל את החזקה.

4. משלא נסתרה החזקה שבסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים הרי שקמה לתובע זכות לפיצויי פיטורים ועל-כן תביעתו לפיצויי פיטורים מתקבלת."



11.12 גרימת נזקים

ב-תב"ע (נצ') נה/35-13 45 קבע בית-הדין בפני כב' השופט חיים ארמון:

"14. לגרסת הנתבעת, התובע פוטר עקב נזקים שגרם לנתבעת בעבודתו, כמתואר בעדויותיהם של עדי הנתבעת.

אינני מקבל גירסה זו, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

א. גרסתה של הנתבעת אינה מפורטת דיה. הנתבעת לא הוכיחה נזקים מסויימים שהתובע גרם לה, לא הביאה כל אדם מטעם מזמיני העבודה שיתמוך בעדות עדיה של הנתבעת, זאת למרות שמנהלה העיד כי 'אפשר להביא את האנשים לעדות'.

ב. הנתבעת לא הצליחה להבהיר מה היו למעשה המחדלים של התובע אלא רק העלתה טענה כללית כי מצידו של התובע 'היו טעויות' וכי מצד מזמיני העבודה היו פניות שלפיהן לא רצו לעבוד עם התובע, בתדירות שהלכה וגברה בקיץ.

ג. מי שהיה בקשר ישיר עם התובע מטעם הנתבעת, מר יוסי לוינשטיין, האחראי על ביצוע העבודות בנתבעת, לא מצא לנכון להודיע לתובע ולו פעם אחת על הטענות נגדו.

ד. גרסתה של הנתבעת בקשר לחומרת מחדליו של התובע, אינה עקבית;

(1) במכתב הפיטורים נאמר רק 'אי-התאמה מקצועית'.

(2) הפיטורים עצמם לא מנעו מהנתבעת להתכוון לשלם עבור התובע דמי הודעה מוקדמת בגין 15 ימים, כאמור בתלוש שהוכן ביום 2.9.94.

(3) במכתב בא-כוח הנתבעת מיום 29.9.94, נאמר כבר שהתובע פוטר עקב 'הפרות משמעת חוזרות ונשנות' (להן לא בא כל זכר בעדויות הנתבעת) 'ועקב נזקים כספיים כבדים' שהתובע גרם להם.

(4) בכתב ההגנה נאמר כי מחדליו של התובע שגרמו נזקים בלתי- הפיכים לנתבעת, הם שהביאו את הנתבעת לפטרו על אתר, בלא מתן הודעה מוקדמת (וזאת למרות שהנתבעת, כאמור לעיל, התכוונה לשלם לתובע דמי הודעה מוקדמת של 15 יום, ולמרות, שבמכתבו של בא-כוח הנתבעת נאמר כי ביום 15.8.94 ניתנה לתובע הודעה מוקדמת טרם פיטוריו שהיו אמורים להיכנס לתוקף ביום 31.8.94).

ייתכן כמובן שהנתבעת לא היתה מרוצה לחלוטין מעבודתו של התובע, אך עניין זה לא הביא אותה לפטר אותו בכל מועד אחר שקדם למועד פיטוריו ומועד פיטוריו, שהוא סמוך מאוד למלאת 11 חודשים לעבודתו אצל הנתבעת, אינו מוסבר על-ידי יחסה של הנתבעת לעבודתו של התובע.

סביר להניח שלו היתה הנתבעת משוכנעת שהיא תוכל לפטר את התובע במועד מאוחר יותר מבלי לשלם לו פיצויי פיטורים, היתה הנתבעת משהה את החלטתה ולא מפטרת את התובע בזריזות כה רבה.

הנתבעת לא הצליחה לדעתי להראות שפיטוריו של התובע במועד בו נעשו, לא נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים.

פיצויי פיטורים

15. סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה יראו אותם כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ואין הם פוגעים בזכות הפיטורים.

16. דעתי היא כי פיטורים שנעשו 4 ימים לפני תום 11 חודשי עבודה הם אכן 'פיטורים סמוך לפני סוף שנת עבודה ראשונה'. לפיכך, חל האמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, ומשהנתבעת, כאמור בסעיף 14 לעיל, לא הצליחה להוכיח את ההיפך, יש לראות את הפיטורים כאילו נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים ואין הם פוגעים בזכות לפיצויי פיטורים. לפיכך, זכאי התובע לפיצויי פיטורים.

17. אולם, התובע לא עבד שנה מלאה כך שאין חובה לחשב את פיצויי הפיטורים כאילו עבד שנה מלאה. הסכום אותו זכאי היה התובע לקבל כפיצויי פיטורים אמור להיות מחושב על-פי תקופת עבודתו בפועל, שהיא 10 חודשים ו-27 ימים. מכאן שפיצויי הפיטורים להם היה התובע זכאי עם פיטוריו הגיעו לסך 4,014 ש"ח ולא כנטען על-ידי התובע."



11.13 סכסוכים רבים בין מעביד לעובד

ב-תב"ע (ב"ש) שן/3-543 46 קבע בית-הדין מפי כב' השופט ב' אזולאי:

"מבחינה זאת, גם מעדות התובע עולה שזמן רב לפני הפסקת העבודה היו סכסוכים בין התובע ובין הנתבעת, התובע אף הודיע שישקול אפשרות להתפטר אם לא יוסדר העניין, וגם התובע לא העלה כל טענה שהוא פוטר מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, נראה לי שניתן לקבוע על-פי העדויות שאכן הוכח "היפוכו של דבר", כאמור בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, היינו שהפיטורים לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים.

לאור זאת, אני דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים."



11.14 עובד שנתקבל לתקופה מוגבלת

ב-תב"ע (ב"ש) שן/3-382 47 קבע בית-הדין מפי כב' השופט הראשי ב' אזולאי:

"5. במקרה זה היו הפיטורים בתוקף לאחר תקופת עבודה של 10 חודשים ו-25 יום...

6. באשר לנסיבות הפיטורים, נראה לי שאכן הוכח שהפיטורים לא נעשו על-מנת להימנע מתשלום פיצויי פיטורים. התובע התקבל לעבודה לתקופה מוגבלת על-פי צרכי העבודה, כפי שעולה מהמסמך שנחתם על-ידי התובע, התובע לא הכחיש במהותו שחתם על המסמך, ואינני רואה כל סיבה להניח שחתימתו זוייפה.

הודעת הפיטורים הוכנה עוד ביום 19.9.88, ולאור זאת נראה לי שיש לקבל את גרסת הנתבעת שפיטורי התובע לא נעשו מתוך כוונה להימנע מתשלום פיצויי פיטורים, ואני דוחה את התביעה לפיצויי פיטורים."


__________________
1. ראה גם דב"ע מב/3-17 גולן נ' ממן, פד"ע יג 321; דב"ע תש"ן/3-141 רהיטי דורון נ' פרוינד, פד"ע כב 230.
2. ראה גם דב"ע תש"ן/3-141 רהיטי דורון בע"מ נ' מאיר פרוינד, פד"ע כב 230; ע"א (חי') 56/70 יצחק סיון בע"מ נ' שמחה מור, פד"ע עב 388.
3. ראה גם עב' (ת"א-יפו) 5089/00 בן דוד רון נ' אינטרנט גולד - קווי זהב בע"מ, תק-עב 2002(2), 7056 (2002).
4. י' לובוצקי סיום יחסי עבודה (מהדורה 2007) פרק 3, 10.
5. שם.
6. ראה גם דב"ע נא/3-241 קרא איוב - חיה אופיר, עבודה ארצי כה(2), 269; דב"ע לב/3-51 רמדו בע"מ נ' אברהם דוניץ, פד"ע ד 77.
7. ד"מ (ת"א-יפו) 4204/01 גרינברג נתנאל נ' גל קור המרכז המקצועי למיזוג-אוויר בע"מ, תק-עב 2002(4), 2283 (2002).
8. עב' (חי') 3469/99 ירקוביצקי אולגה נ' אונופרייצ'וק אלכסנדר, תק-עב 2005(3), 8590 (2005).
9. עב' (חי') 841/01 קסיס רוני נ' אמנון מסילות בע"מ, תק-עב 2002(1), 5215 (2002).
10. עב' (ת"א-יפו) 35-3047/98 שי אוסטרובסקי נ' קול הכפר, תק-עב 99(1), 892 (1999).
11. ע"ע 420/06 ליאוניד קוגן נ' כפיר ביטחון ומיגון אלקטרוני בע"מ, תק-אר 2007(2), 153 (2007).
12. עב' (ת"א-יפו) 9292/06 עימאד עבד אלרחמן נ' זיו החנוני ואח', תק-עב 2008(2), 3296 (2008).
13. ד"מ (ת"א-יפו) 1306/03 אלון רחמים נ' מי-רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ, תק-עב 2004(3), 3761 (2004).
14. תב"ע (יר') 35-860/97 פחרי גולאני נ' גזגל 1993 בע"מ, תק-עב 98(2), 658 (1998).
15. עב' (ת"א-יפו) 8624/06 לאוניד שכטר נ' חברת קרל ברג ייצור ושיווק נקניק ובשר (2000) בע"מ, תק-עב 2008(3), 2501 (2008).
16. ראה גם ד"מ (ת"א-יפו) 3748/07 צור גארי נ' טאק אסטרטגיות צמיחה בע"מ, תק-עב 2008(3), 3462 (2008) שידון בהמשך החיבור.
17. ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007).
18. ד"מ (ת"א-יפו) 6817/07 אילנה פולובינצ'יק נ' י.מ.ר. קום, תק-עב 2008(3), 1903 (2008).
19. עב' (חי') 3469/99 ירקוביצקי אולגה נ' אונופרייצ'וק אלכסנדר, תק-עב 2005(3), 8590 (2005).
20. תב"ע (ת"א-יפו) נו/35-3843 טוגנטמן ישעיהו נ' צדוק, תק-עב 96(4), 450 (1996).
21. עב' (ב"ש) 110400/98 קינן אורי נ' פ.א.ר.א מוצרי, תק-עב 2001(1), 3822 (2001).
22. עב' (ת"א-יפו) 5089/00 בן דוד רון נ' אינטרנט גולד - קווי זהב בע"מ, תק-עב 2002(2), 7056 (2002).
23. ע"ע 122/03 אבנר וקסמן נ' "אי.טי.סי" 24 מסביב לשעון ואח', תק-אר 2007(1), 88 (2007).
24. ד"מ (חי') 5182/07 קורץ חנה נ' נגר אברהם בע"מ, תק-עב 2008(4), 78 (2008).
25. תב"ע (ת"א) מח/3-2702 אלפסי יוסף נ' גסטטנר (ישראל), תק-עב 91(3), 198 (1991).
26. בהמשך החיבור נעסוק בסוגיה זו.
27. עב' (ת"א-יפו) 10115/06 אנדרה אנרה נ' פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ, תק-עב 2008(3), 3391 (2008).
28. ד"מ (ת"א-יפו) 8446/06 אוקנין שלומי נ' אדיר סחר בע"מ, תק-עב 2008(3), 2085 (2008).
29. עב' (ת"א-יפו) 10115/06 אנדרה אנרה נ' פלסים חברה לפיתוח ובניין בע"מ, תק-עב 2008(3), 3391 (2008).
30. עשרה חודשים ושלושה שבועות.
31. תב"ע (נצ') נז/35-544 שמחה קפוזה נ' לידו כנרת בע"מ, תק-עב 97(2), 255 (1997).
32. עב' (ת"א-יפו) 4261/05 בורנדט סומקואן נ' מיכאל (מרקו) אביטל, תק-עב 2008(3), 1308 (2008).
33. ד"מ (ת"א-יפו) 1306/03 אלון רחמים נ' מי-רז יחסי ציבור ופרסום בע"מ, תק-עב 2004(3), 3761 (2004).
34. תב"ע (ב"ש) נז/35-1523 אהרון רזיאל נ' א.מ.ג. בע"מ, תק-עב 98(1), 516 (1998).
35. עב' (ב"ש) 2036/07 כהן ערן נ' ניצנים אבטחה בע"מ, תק-עב 2008(2), 5679 (2008).
36. עב' (ת"א-יפו) 3017/07 שמרית שאול נ' קונספט שיווק מוצרי אופנה (1995) בע"מ, תק-עב 2008(2), 5697 (2008).
37. ד"מ (חי') 9844/99 רן אוליאל נ' ביטחון לאומי בע"מ, תק-עב 2002(1), 4395 (2002).
38. דב"ע נה/3-44 קרא איוב ואח' נ' חיה אופיר, תק-אר 95(1), 74 (1995).
39. עב' (יר') 1878/00 אורליה בן חמו נ' אריק מור, תק-עב 2002(2), 6305 (2002).
40. עב' (חי') 2996/00 לוי אברהם נ' האחים בן רחמים (צפון) בע"מ, תק-עב 2002(1), 4695 (2002).
41. עב' (ב"ש) 501/99 סונגו ריקי נ' שירותי השומרים (1989) אבטחה, שמירה וניקיון בע"מ, תק-עב 2001(2), 32518 (2001).
42. עב' (נצ') 1963/99 סאמיה סולימאן נ' מועצה מקומית משהד, תק-עב 2000(3), 8399 (2000).
43. תב"ע (ת"א-יפו) נז/35-148 ירוס טל נ' דן אילון, תק-עב 96(3) 1545 (1996).
44. תב"ע (ת"א-יפו) נב/3-1254 שושן לוי נ' יובל כהן ואח', תק-עב 96(3), 1554 (1996).
45. תב"ע (נצ') נה/35-13 רוני עסיס נ' יאיר רחמים בע"מ, תק-עב 95(3), 122 (1995).
46. תב"ע (ב"ש) שן/3-543 לוי יצחק נ' מטבחי זיו בע"מ, תק-עב 93(1), 31 (1993).
47. תב"ע (ב"ש) שן/3-382 חדד חיים נ' מקורות חברת מים, תק-עב 92(3), 396 (1992).