מזונות אישה

עמוד 9 בספר:

מקור החיוב במזונות אישה קבוע בסעיף 2 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 הקובע כי "אדם חייב במזונות בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה".

הסמכות לקבוע מזונותיה של האישה נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה או לבית-הדין הרבני.

אקט הנישואין בין הצדדים מקים זכויות וחובות. העיקרון המנחה הינו כי אקט הנישואין בין בני זוג יוצר חובה מוחלטת על הבעל לפרנס את אשתו. הזכאות למזונות אישה תקפה כל עוד היא נשואה לו ואקט הנישואין שריר וקיים. מכאן, כאשר אקט הנישואין בין בני זוג פוקע, פוקעת ונעלמת אף זכותה של האישה לקבל מזונות מן הבעל.

מזונותיה של האישה ייקבעו על-פי רמת החיים בה הורגלה לחיות עם בעלה, בניכוי "מעשה ידיה" {הרחבה בעניין זה ראה בפרק "מעשה ידיה" של האישה} קרי, הכנסתה, אלא אם מתקיימים אחד החריגים המוכרים בהלכה {בר"ע 258/81 ליפשיץ נ' ליפשיץ, פ"ד לז(3), 645 (1982); תמ"ש (אשד') 21405-11-12 האם נ' האב, פורסם באתר האינטרנט נבו (2013)}.

עלינו לבחון ולקבוע את רמת החיים לה הורגלה האישה בכל אותה תקופה בה חיה עם הבעל שכן האישה "עולה עמו ואינה יורדת". כך למשל, יש לבדוק ולבחון את מקום מגוריהם של בני הזוג, הסביבה בה גרה האישה, צרכיה של האישה וכדומה.

במקרה והבעל הגיע לנישואין עני ובזמן הנישואין התעשר, תהא האישה זכאית להינות משיפור ממצבו לטובה של הבעל.

יוער כי במידה ורמת חיי הבעל עולה, לאחר הפרידה, האישה לא תהא זכאית להגדלת מזונותיה ולהסתמך על הכלל "עולה עמו ואינה יורדת".

מדור, כסות, כלי בית, כלי מיטה, מזון, ביגוד {ראה למשל ע"א 516/83 צבי גולדפרב נ' אילן גולדפרב, פ"ד לח(3), 667 (1984)}, אחזקת הבית {ראה למשל ע"א 4818/90 גרשון כהן נ' מיכל כהן, דינים עליון כב, 83; ע"א 433/90 מני שריג נ' שושנה שריג ואח', דינים עליון יז,

עמוד 10 בספר:

744}, הגיינה, תרבות ופנאי {ראה למשל תמ"ש (ת"א) 51940/98 פלוני נ' אלמוני, תק-מש 99(2), 101 (1999)}, נסיעות, הוצאות רפואיות, הוצאות עזרה/שכר טיפול {ראה למשל ע"א 328/72 מלכה וענת לנגל נ' מאיר לנגל, פ"ד כז(2), 470 (1973)}, הוצאות רכב, קוסמטיקה, נסיעות לחופשות, הוצאות משפטיות - יכללו בגדר מזונות אישה.

זכותה של האישה להשתמש ברכב של הצדדים הינה מרכיב ממזונותיה. זכות האישה לשימוש ברכב מעוגנת בכלל "עולה עמו ואינה יורדת עמו". במקרה ועמדה לאישה המכונית לשימושה במהלך הנישואין, אזי היא תמשיך להינות ממנה גם לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים {תמ"א (ת"א) 151/92 גבריאלי נ' גבריאלי, תק-מח 93(2), 122 (1993)}.

כאשר בא בית-המשפט לקבוע את שיעור ההוצאות המשפטיות אותן יש להטיל לפתחו של הבעל עליו ליתן את תשומת-ליבו למספר שיקולים:

הראשון, יש לבדוק, בכל מקרה ומקרה, מהו מצבה הכספי של האישה ובהקשר זה את יכולתה לכסות את ההוצאות מן הסכומים העומדים לרשותה.

השני, נשאלת השאלה האם תוכל האישה לממן את ההליכים להבטחת זכויותיה ולצפות לקבלת הוצאותיה עם תום הדיונים.

השלישי, יש לבחון את טיבה של התביעה בה מדובר.

הרביעי, נשאלת השאלה האם עסקינן בתביעה לסיפוק צרכיה האמיתיים של האישה או עסקינן בהתדיינות לשמה.

כחלק מחובתו הכללית של הבעל לדאוג למזונותיה של האישה, חייב הבעל לדאוג למדורה של האישה {בר"ע 258/81 ליפשיץ נ' ליפשיץ, פ"ד לז(3), 645 (1982)}.

האישה ראויה להינות מן המדור בדרך אנושית ושלווה וללא החשש למעשי אלימות או התגרות בלתי-נסבלת מצד הבעל. זכות זו כוללת בתוכה "מדור שקט ושליו" כלומר, ללא הטרדות, איומים, אלימות פיזית, אלימות מילולית מצד הבעל כלפי האישה.

לצורך הבטחת "מדור שקט ושליו" בית-המשפט יכול להוציא תחת ידו, במקרים המתאימים, צו מניעה האוסר על הבעל להתקרב ו/או להיכנס לדירת האישה {ע"א 235/77 סולטנה שלטון נ'

עמוד 11 בספר:

יעקב שלטון, פ"ד לא(3), 755 (1977); ע"א 67/84 מרים בכר נ' חביב בכר, פ"ד לח(3), 764 (1984)}.

יובהר כי ביכולתו של הבעל לספק לאישה מדור חלופי ואולם המדור החלופי צריך להיות מותאם לרמה הכללית של הדירה הקודמת. יחד-עם-זאת, מבחינת מספר החדרים ניתן להביא בחשבון את העובדה שמספר הדיירים שיחיו בה, פחת {ראה למשל ע"א 3756/90 אברהם קרסו נ' לאה קרסו, תק-על 91(1), 476 (1991)}.

לתשומת-יליבנו כי אין חובה על הבעל לשלם לאישה עבור לימודיה לתואר ראשון או שני. אין לראות בלימודים אלה צורך של האישה אשר הינו חלק אינטגראלי ממזונותיה שכן הבעל אינו חייב על-פי הדין העברי לממן את עלות הלימודים {ראה למשל ת"א (ת"א) 1108/92 יום נ' יום, תק-מש 93(2), 1952 (1993)}.

תשלום מזונות אישה יופסק במועד סירובה של האישה לקבל את הגט, אם וככל שסירבה, ולא מיום מתן פסק-הדין המחייב בגירושין. כלומר, רק מהמועד שבו מסרבת האישה בפועל למלא אחר פסק-הדין שניתן.

הרציונאל מדוע אישה מפסידה את זכותה למזונות רק לאחר סירובה למלא אחר הוראות בית-הדין הרבני, שכן ייתכן מצב בו האישה תסכים למלא אחר פסק-דינו של בית-הדין הרבני ואילו דווקא הבעל יסרב לתת לה גט {מסיבה טקטית או אחרת}.

במקרה כזה, קשר הנישואים עלול להמשך זמן בלתי-מוגבל ואין כל ביטחון שהגירושין אכן יבוצעו ולכן, תהיה האישה זכאית לקבל מבעלה מזונות למרות קיומו של פסק-הדין המחייבה בגירושין.

ראוי להדגיש, כי סירובה של האישה חייב להיקבע פוזיטיבית על-ידי בית-הדין הרבני כממצא עובדתי מבוסס.

הסירוב יכול להיות סירוב מוחשי או כל צעד המהווה עיכוב בביצוע החלטת בית-הדין הרבני כגון: אי-הופעה של האישה לצורך קביעת שמות או כתיבת הגט, וזאת כמובן ללא סיבה מוצדקת או התנאת תנאים בהם תאות לקבל גט �תנאים שלא מצויים בפסק-הדין של בית-הדין הרבני {ראה גם עמ"ש (ת"א) 41/96 כבירי נ' כבירי, פורסם באתר האינטרנט נבו (1997); תמ"ש (ת"א) 66659/98 פלוני נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (2005); תמ"ש (חי) 41930/00 פלוני

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מזונות אישה