מהם המקרים בהם האישה תאבד את מזונותיה?

עמוד 17 בספר:

בצד זכויותיה של האישה לקבל מזונותיה מן הבעל, עומדת לאישה גם חובות. אי-קיום חובות אלה שוללות מן האישה את מזונותיה המגיעים לה מן הבעל. להלן נמנה מספר מקרים בהם האישה מאבדת את זכותה למזונות מן הבעל:

אישה מורדת - משמעותו של המושג "מורדת" הוא, שהאישה מסרבת לחיות חיי אישות עם בעלה.

התוצאה המשפטית אליה אנו מגיעים, כאשר אין כל הצדקה לסירובה בעניין זה של האישה - שהיא מפסידה את מזונותיה ואת כתובתה. אי-חיוב הבעל במזונות אשתו המורדת יתקיים כל עוד האישה ממשיכה למרוד בבעלה.

על-פי ההלכות הקיימות בבתי-משפט אזרחיים ובבתי-דין רבניים, ישנם שני סוגי מרידה בדין האישי:

האחד, מורדת מסוג "בעינא ליה ומצערנא ליה" {האישה מסרבת לחיות עם בעלה אף-על-פי שאין לה טענה נגדו כדי להצדיק מן הדין את סירובה לחיי אישות}.

בסוג זה של מרידה, רצונה של האישה הוא לצער את בעלה למרות שאין רצונה להתגרש ממנו שכן המרידה בסוג זה ניתנת לגישור ול"תיקון". האישה מסוגלת לחיות עם בעלה חיים משותפים ותקינים והמרידה משמשת לאישה ככלי מלחמה בבעלה וכאמצעי להשגת מטרותיה – לצערו.

כאשר קיים ספק שמא טענות האישה אינן אמיתיות, יתייחס הדין למרידתה כמרידת "בעיניה ליה", שמא עיניה נתנה באחר או שמא עיניה לרווחים כספיים. התוצאה היא שמעמדה ישונה ממורדת "מאיס עלי" למורדת "בעיניה ליה".

יובהר כי לא כל סירוב מצד האישה לחיות חיי אישות עם בעלה גורר אחריו את הסנקציה החמורה של אובדן זכות המזונות. הסירוב חייב לבוא בכוונה לגרום צער לבעלה ללא סיבה סבירה או מחמת שהאישה נתנה עיניה באחר.

עמוד 18 בספר:

השני, מורדת מסוג "מאיס עלי" {האישה טוענת שאיננה יכולה להיבעל לבעל מחמת טעמים שהיא מוכיחה}.

בסוג זה של מרידה, עניין המרידה אינו מצטמצם רק לסירוב לחיות חיי אישות, אלא, יוצא מנקודת הנחה שאין כלל מקום לחיי נישואין בין שני הצדדים.

נדגיש כי בכל מקרה שמכירים מטענות האישה, מהתבטאויותיה ומהתנהגותה, שאכן שנוא הבעל ומאוס עליה, תיחשב למורדת מסוג "מאיס עלי".

בסוג של של מרידה אין שאיפה לפגוע בבעל או להשגת הישגים ממוניים – וזהי מרידה הנובעת מעומק רגשות, שאין לאישה שליטה עליהם.

נטל ההוכחה הוא על הטוען אותה שכן "מוציא מחברו עליו הראיה". חובת ההוכחה היא על הבעל וכל עוד לא הוכיח שהאישה עושה את אשר עושה או חדלה את אשר חדלה "כדי לצערו" דווקא או מפני שנתנה עיניה באחר, מעמידים את האישה בחזקת כשרותה ואין שוללים ממנה את מזונותיה.

אישה שזינתה – אישה שזינתה תחת בעלה, בעלה פטור מתשלום מזונותיה. כדי לפטור את הבעל מתשלום המזונות עליו להוכיח סיבה מוצדקת לכך.

הודעת אישה נשואה, שקיימה יחסי מין עם אחר, אין בה כלשעצמה כדי לאוסרה על בעלה, כי חוששים, פן היא אומרת כך רק מפני שנתנה עיניה באחר, ועל-ידי הודאתה רוצה להכריח את בעלה לגרשה. אולם, אם יש "רגליים" לדבר שהודאתה נכונה, היא נאמנה, וחייב בעלה להוציאה.

לעומת זאת, כאשר ההודאה מפי האישה לא באה מיוזמתה אלא כתוצאה מחקירת בית-המשפט, ניתן על-פי הדין לסמוך הודאתה של האישה ולקבוע שהיא זינתה תחת בעלה.

חובת הבעל לזון את אשתו נפסקת כשזו ביצעה מעשים אסורים, המחייבים את הבעל ליתן לה גט {ע"א 15/82 אלמוני נ' פלונית ואח', פ"ד לז(2), 18 (1983)}.

על-מנת להוכיח כי האישה "זנתה תחת בעלה" וכי עשתה "מעשי כיעור" נדרשים שני עדים להוכחת הטענה כי האישה "זנתה תחת בעלה" {ע"א 761/88 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד מג(4), 505 (1989)}.

עמוד 19 בספר:

ב- תמ"ש (ת"א) 31641/97 {פלוני נ' אלמוני, תק-מח 2000(3), 280 (2000)} הביא הבעל להוכחת טענתו כי אשתו זנתה תחתיו או לחילופין עשתה "מעשה כיעור", תמונות מצולמות על-ידי חוקר פרטי ואילו האישה הכחישה מכל וכל קיום יחסים עם אחר.

בית-המשפט קבע כי לעניין "מעשי כיעור", כמו בהוכחת "זנתה תחתיו", גם כאן נדרשים שני עדים לביסוס הטענה והבעל, במקרה דנן, לא הצליח לבסס טענתו מאחר שרק עד אחד העיד בעניין, הוא החוקר הפרטי.

סירוב לחיי שלום-בית עם הבעל – כאשר האישה מסרבת לקיים את מצוות בית-הדין הרבני, לחזור לביתה ולטפל בבעלה ובילדיה, תפסיד היא את מזונותיה.

אם אישה אינה רוצה לחיות יותר עם בעלה, בכלל זה כלולים גם עניינים שבהשקפות או שבממון, עליה לתבוע או להסכים לגירושין, הכל לפי הנסיבות, ואם היא מוצאת שאכן יש אפשרות להמשיך בחיי הנישואין, הרי, אם הבעל הבטיח באופן סביר לפי הנסיבות כי ישנה את דרכו, אין האישה רשאית אז לסרב לחזור לחיי הנישואין ואם תסרב, לא תהיה זכאית למזונות {ע"א 353/63 דוד חכם נ' ברכה חכם, פ"ד כ(2), 199 (1966)}.

כאשר האישה איננה עם הבעל – בדרך כלל אין האישה זכאית למזונותיה, אלא, אם היא חיה עם הבעל. במקרה ובני הזוג חיים בנפרד, יש להבחין במקרה והבעל עזב את הבית לבין המקרה בו האישה יצאה מן הבית.

כך לדוגמא, אישה יכולה לעזוב את הבית ולהמשיך לקבל את מזונותיה במקרה ותוכיח כי אינה אשמה בכך שעזבה את הבית וכי עזיבתה נבעה מן העובדה כי סבלה במשך השנים המשותפות עם הבעל מהתפרצויות כלפיה, מהתעללויות, ואלימות פיזית נגדה. במקרה זה, די בהוכחה קלה ביותר "כמשקל נוצה" ואין האישה חייבת להוכיח טענותיה כמו תובע במשפט אזרחי, אלא, מספיק שתביא ראיה על עובדות ונסיבות המשכנעות בכנות דבריה {ע"א 256/65 מילר נ' מילר, פ"ד יט(3), 171 (1965); ע"א 96/82 זאב ויינברג נ' בתיה ויינברג, פ"ד לח(1), 510 (1984)}.

כאשר סיבת העזיבה של האישה נעוצה בסירובו של הבעל להעתיק מגוריו למקום אחר כדרישתה, הרי בבוא בית-המשפט לבחון הצידוק, מותר לקחת בחשבון את הסיכויים או היעדר הסיכויים להתפרנס במקום אחר {ע"א 609/74 חיים חי מזרחי נ' אלישבע, נעם וורד חי, פ"ד ל(3), 480 (1976)}.

עמוד 20 בספר:

זאת ועוד. נקבע לא פעם לגבי אישה שעזבה את בעלה ללא סיבה מבוררת, שכל עוד שהיא ממשיכה במצב זה של "מעין מורדת", פטור הבעל מחובת המזונות כלפיה. ואולם, כאשר היא מודיעה על רצונה ונכונותה באמת ובתמים לחזור אליו ולמלא את חובותיה כלפיו - חוזרת אליה הזכות למזונות ממנו ובלבד שבשל עזיבתה את בית הבעל לא הוכרזה כמורדת ממש {ע"א 115/73 יהודה וייס נ' אלישבע וייס, פ"ד כט(1), 48 (1974); תמ"ש (טב') 18322-01-11 ל' ש' ק' נ' א' ק', פורסם באתר האינטרנט נבו (2011)}.

כאשר האישה מסרבת לקבל גט מבעלה - "מעוכב מחמתה" - במקרה בו בית-הדין הרבני פוסק כי על הבעל ליתן גט לאשתו ולחילופין על האישה לקבל גט מבעלה, והאישה מסרבת לקבל הגט, אין הצדדים יכולים להתגרש ולקיים את אקט הגירושין.

לתשומת ליבנו, כי אקט הגירושין בין הצדדים מתקיים כאשר שני הצדדים מביעים הסכמה הדדית לגירושין.

במידה והאישה איננה מביעה את הסכמתה, הרי שבאי-הסכמה זו, הבעל "מעוכב מחמתה" כדי להתגרש ממנה. על-כן, במקרה זה האישה מפסידה את מזונותיה.

כאשר האישה ויתרה על מזונותיה - כאשר האישה התחייבה מפורשות בהסכם כי היא מוותרת על מזונותיה - אין היא יכולה לתבוע אותם. כאן, יש להבחין בין מקרה והויתור היה במפורש וברור {ראה למשל ע"א 451/62 אברהם כהן נ' רחל כהן, פ"ד יז(3), 1605 (1963); ע"א 757/70 יונתן אורבך נ' תמר אורבך, פ"ד כה(2), 104 (1971)} ובין מקרה שהויתור לא היה במפורש {ראה למשל ע"א 463/72 לייב ליכטנייר נ' פרימטה וזהבה ליכטנייר, פ"ד כז(1), 197 (1972); מ"א 35/80 איקה כהן נ' ישראל כהן, פ"מ תש"מ(א), 309 (1980)}.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

מהם המקרים בהם האישה תאבד את מזונותיה?