הסדרי נושים (בהליכי פשיטת רגל, כינוס נכסים, פירוק חברה, הליכי הבראה והסדרים אחרים בחברות)

הפרקים שבספר:

פשרה או הסדר לאחר הכרזת החייב כפושט רגל

1. פשרה או הסדר לאחר הכרזה
סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"52. פשרה או הסדר לאחר הכרזה (תיקון: התשנ"ו)
משהוכרז החייב פושט רגל רשאים הנושים בכל עת להחליט, ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים, בעצמם או על-ידי שלוח לקבל הצעת פשרה לפירעון החובות המגיעים להם בפשיטת הרגל או הצעת הסדר לעסקי פושט הרגל, ומשעשו כן יהיו ההליכים ותוצאותיהם כמו בפשרה או בהסדר לפני ההכרזה על פשיטת רגל."

על-פי הוראת סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל, רשאים הנושים להחליט בכל עת, ברוב מניין ושלושה רבעי ערך של התובעים הנוכחים והמצביעים, לקבל הצעת פשרה לפירעון חובות החייב.

כלומר, ביכולתו של חייב ליתן הצעת פשרה או הסדר גם לאחר הכרזתו כפושט רגל ואולם ההחלטה תלויה כאמור בנושי החייב.

2. אישור בית-המשפט
סעיף 53 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"53. אישור בית-המשפט
(א) אישר בית-המשפט את הפשרה או ההסדר, רשאי הוא ליתן צו המבטל את פשיטת הרגל והמקנה את נכסי פושט הרגל לעצמו או לאדם אחר שימנה בית-המשפט, ורשאי הוא להתנות תנאים להקניה כפי שימצא לנכון.
(ב) נתן בית-המשפט צו לפי סעיף זה ולא הורה בו על הקניית נכסי החייב, יחזרו נכסיו להיות קניינו של החייב מייד לאחר ששולם כל סכום הפשרה."

על-פי פשוטו של מקרא, סעיף הנ"ל אינו עוסק בביטול הכרזת פשיטת הרגל, אלא אך בסמכות בית-המשפט לבטל את פשיטת הרגל מכאן ולהבא תוך הקניית נכסי החייב לחייב עם אישור הסדר נושים לפי סעיף 52 לפקודת פשיטת הרגל, מבלי להמתין לתשלום מלוא הסכום עליו הוסכם במסגרת ההסדר. אין בסעיף זה כל איזכור של ביטול הכרזת החייב כפושט רגל והתוצאות הנובעות מכך {פש"ר (יר') 3101-06 עו"ד חנן בן עמרם נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד ואח', תק-מח 2011(3), 15893 (2011)}.

לאחר קבלת הצעת ההסדר או הפשרה על-ידי הנושים, על בית-המשפט ליתן אישורו. בסמכותו של בית-המשפט ליתן צו המבטל את פשיטת הרגל והמקנה את נכסי פושט הרגל לעצמו או לאחר אחר שימנה בית-המשפט.

כאשר בית-המשפט נתן צו המאשר את ההסדר או הפשרה ולא הורה בו על הקניית נכסי החייב, יחזרו נכסיו של החייב להיות קניינו של החייב מייד לאחר ששולם כל סכום הפשרה או ההסדר כאמור.

כלומר, רק לאחר שהחייב עמד בהסדר שאושר או הפשרה שאושרה - על-ידי בית-המשפט, נכסיו יושבו לו לאלתר.

3. ביטול הסדר הפשרה
סעיף 54 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"54. ביטול
(א) לא שולם במועדו תשלום המגיע לפי פשרה או הסדר, או שראה בית-המשפט שהפשרה או ההסדר לא יוכלו להימשך בלי לגרום עוול או השהיה בלתי-סבירה, או שאישורו הושג במרמה, רשאי בית-המשפט, לפי בקשת אדם מעוניין, להכריז את החייב פושט רגל ולבטל את הפשרה, או ההסדר, בלי שייפגעו בכך מכר, העברה, תשלום או כל דבר שנעשה כשורה לפי הפשרה או ההסדר.
(ב) הוכרז החייב פושט רגל לפי סעיף זה יהיה כל חוב שנוצר לפני תאריך ההכרזה בר-תביעה בפשיטת הרגל אם הוא בר-תביעה מבחינות אחרות."

בית-המשפט רשאי, לבקשת אדם מעוניין, להכריז את החייב פושט רגל ולבטל את הפשרה או ההסדר במקרים הבאים:

הראשון, לא שולם במועדו תשלום המגיע לפי פשרה או הסדר;

השני, בית-המשפט ראה שהפשרה או ההסדר לא יוכלו להימשך בלי לגרום עוול;

השלישי, בית-המשפט ראה שהפשרה או ההסדר יגרמו להשהיה בלתי-סבירה;

הרביעי, בית-המשפט ראה שאישור הפשרה או ההסדר הושגו במרמה.

4. ביטול הכרזת פשיטת הרגל
סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"55. סמכות לבטל הכרזה (תיקון: התשמ"ג, התשנ"ו)
(א) ראה בית-המשפט שחייב פלוני לא היה צריך להיות מוכרז פושט רגל, או הוכח להנחת-דעתו שחובותיו של פושט הרגל נפרעו במלואם, רשאי הוא בצו, לפי בקשתו של כל אדם מעוניין, לבטל את ההכרזה, והביטול יפורסם בהקדם ברשומות ובעיתון יומי.
(ב) בית-המשפט רשאי לבטל את ההכרזה על פשיטת רגל אם נוכח כי החייב ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל; אין בביטול ההכרזה כדי להסיר מפושט הרגל פסלות על-פי דין הנובעת מן ההכרזה, אלא-אם-כן החליט בית-המשפט להסירה.
(ג) לעניין סעיף זה:
(1) ויתור מותנה על חוב שנתבע בפשיטת רגל, לא ייראה כפירעון מלא של החוב;
(2) חוב שחלק עליו החייב יראוהו כנפרע במלואו, אם נתן החייב התחייבות, בסכום ובערובה שאישרם בית-המשפט, לשלם את הסכום שייפסק במשפט על פירעון החוב או הנוגע לו ואת הוצאות המשפט;
(3) חוב המגיע לנושה שאי-אפשר למצאו או לזהותו יראוהו כנפרע אם שולם במלואו לקופת בית-המשפט.
(ד) ביטולה של הכרזת פשיטת רגל לא יפגע בתקפם של שום מכר והעברה או תשלום כשורה או בתקפו של מעשה לשם כך, שביצעו הכונס הרשמי, הנאמן או אדם אחר מכוחם, או בית-המשפט, ואולם נכסי החייב יוקנו לאדם שימנה בית-המשפט, ואם לא מינה - יחזרו להיות קניינו של החייב כמידת זכותו או זיקתו בהם ובכפוף לתנאים שימצא בית-המשפט לקבוע בצו."

סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 קובע כדלקמן:

"181. עיון חוזר
בית-המשפט רשאי לחזור ולעיין בכל צו שנתן מכוח סמכותו בפשיטת רגל, לבטלו או לשנותו."

תקנה 41 לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985 קובעת כדלקמן:

"41. תסקיר הכונס הרשמי (תיקון: התשנ"ו)
הוגשה בקשה לביטול הכרזת פשיטת רגל לפי סעיף 55 לפקודה, רשאי הכונס הרשמי להגיש לבית-המשפט, שבעה ימים לפחות לפני המועד שנקבע לבירור הבקשה, תסקיר בעניינים האמורים בסעיף 55 לפקודה."

להליך פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: האחת, להביא לכינוס נכסיו של החייב ולחלקם בין נושיו בצורה שוויונית, מהירה, יעילה וזולה. השניה, ליתן לחייב אשר נקלע למצב בו אינו יכול לשלם את חובותיו לפתוח דף חדש ולקבל הפטר מן החובות.

ודוק, תכליות אלו אינן עומדות על רגליהן בכוחות עצמן, אלא כפופות הן לעקרון תום-הלב, במובנו האובייקטיבי והסובייקטיבי {ראה למשל ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197 (2003)}.
עקרון תום-הלב עומד ביסודו של סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל. על-כן, אחד השיקולים שעל בית-המשפט לבחון במקום בו מתעוררת השאלה אם לבטל הכרזת פשיטת רגל נוגעת לתום-ליבו של החייב, לנסיבות שהובילו ליצירת החוב ולאמצעים בהם נקט החייב עד הגיעו לבית-המשפט {ע"א 8937/05 בנימין תבין נ' כונס נכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (22.01.07)}.

לפיכך, התנהגותו של חייב המתפרשת כחוסר תום-לב, עשויה להיחשב כניצול לרעה של הליכי פשיטת רגל ולהביא לביטולם.

נעיר בנקודה זו כי למרות שהחייב הוא שביקש לפתוח בהליכי פשיטת רגל והוא זה אשר יזם את הליכי פשיטת הרגל, המשך ההליכים אינו תלוי עוד ברצונו-שלו ויש לבחון, בין היתר, את האינטרס של כלל הנושים.

יצירת חוב חדש בהליכי פשיטת רגל בניגוד להוראות פקודת פשיטת הרגל, עשויה להיחשב כמעשה שנעשה בחוסר תום-לב. חרף זאת, יש לבחון את מעשיו של החייב על רקע הנסיבות אשר הוביל ליצירת החוב, האמצעים בהם נקט בכדי למנוע פגיעה בהליך ובנושיו, ומידת תום-הלב ביצירת החוב.

אנו סבורים, כי אין להמעיט בחומרת מעשיו של חייב אשר היה מודע בשעה שביצעם, למצבו המשפטי ולמגבלות החלות עליו על-פי פקודת פשיטת הרגל. יחד-עם-זאת, בחינת התנהלות חייב במהלך תקופה ארוכה {למשל: עשר שנים} בה הוא מצוי בהליך פשיטת הרגל ייתכן ותלמד, בנסיבות מסויימות, כי אין מדובר בחייב המזלזל בהליך באופן עקבי או שאינו עומד בהתחייבויותיו ויוצר חובות חדשים. דברים אלה נכונים בפרט כאשר החייב עומד בהתחייבויותיו, משלם את התשלומים החודשיים ומגיש דו"חות.

כמו-כן, יש להתחשב בהתנהלותו של החייב עד לאותו מקרה במסגרת ההליך ועמידתו בחיוביו.

ישנה חשיבות אף לאלמנט הזמן {על בית-המשפט ליתן את תשומת-ליבו אף לנזק שייגרם לחייב מביטול הליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב פרק זמן ממושך למול המעשה שעשה שבגינו הוגשה הבקשה לביטול ההליך} בבחינת תום-ליבו של החייב. כך שגם מקום בו מתגלה חוסר תום-לב מסויים ביצירת החוב, יכול וחלוף הזמן ישמש משקל נגד או ירפא את הפגם {ע"א 3224/07 אברהם בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.05.09)}.

סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל תוקן בתיקון מס' 3 תשנ"ו. סעיף הנ"ל, לפני שתוקן, נקבע כי אם נעתר בית-משפט לבקשתו של חייב על יסוד הנחה שהליכי פשיטת רגל יביאו תועלת לנושים, ולאחר מכן התברר כי לא כך הדבר ואין לחייב נכסים - יש מקום לביטול הליכי פשיטת הרגל {למגמה אשר היוותה את הבסיס לשינוי זה ראה ש' לוין ו- א' גרוניס פשיטת רגל (מהדורה שניה), 182}.

עוד לפני התיקון קבע בית-המשפט כי הסמכות להורות על ביטול צו כינוס נכסים מוקנית לבית-המשפט באופן כללי לפי הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל {ע"א 5503/92 קרצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 749 (1994)}.

סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל דן בביטול הכרזת פשיטת רגל ואין הוא קובע הסדר כלשהוא באשר לביטול צו כינוס נכסים.

לעניין האחרון, יש לפנות לסעיף 181 לפקודת פשיטת הרגל המקנה סמכות כללית לבית-המשפט לבטל צו כינוס נכסים. שיקול-דעת בית-משפט יהיה זהה בדרך-כלל לזה המותווה בסעיף 55 לגבי ביטול צו פשיטת רגל.

כמו-כן, יש לשקול את מידת תום-ליבו של החייב. מאחר ובדרך-כלל מדובר בבקשה אשר באה מטעם החייב ונועדה להעניק לו הגנה מסויימת, לא יינתן צו מקום בו היה החייב חסר תום-לב - בין בשלב יצירת החוב ובין בשלב אכיפת החובות ובין בעת פנייתו למתן צו הכינוס. שיקול זה רלוונטי גם כאשר באים להחליט אם לבטל צו כינוס שניתן לבקשת החייב.

ב- ע"א 75/74 {לוין נ' קוטנר ואח', פ"ד כט(2), 14 (1975)} הבהיר בית-המשפט את ההבדל בין שני סוגי ביטול הכרזת פשיטת רגל. המקרה הראשון הוא ביטול בהסתמך על הוראת סעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל, כאשר מדובר בביטול מעיקרא {ANNULMENT}. המקרה השני הוא ביטול בהסתמך על הוראת סעיף 181 לפקודת פשיטת הרכל, כתוצאה ממצב שנוצר אחר מתן הצו {RESCISSION}.

בית-המשפט קבע כי "סמכות זו האחרונה לביטול צו קודם היא רחבה ביותר ומאפשרת לבית-המשפט לעיין מחדש בכל עניין שפסק בו בפשיטת רגל ולתת החלטה אחרת המתאימה לנסיבות החדשות".

בית-המשפט אף הבהיר כי סמכות זו מופעלת לא אחת כדי לבטל צו פשיטת רגל או למנוע שימוש ברעה בהליכי פשיטת רגל אם החייב מנצלם לטובתו {נדגיש כי פסק-הדין בפרשת לוין ניתן לפני התיקון אשר שינה את סעיף 55(ב) לפקודת פשיטת הרגל}.

בית-המשפט השוקל בקשה לביטול צו הכרזה ייבחן האם יש בעובדות שהובאו לפניו, ואשר לא נבחנו במסגרת ההחלטה המקורית, כדי להצדיק את ביטול צו ההכרזה. לעניין זה אין חשיבות לשאלה האם מדובר בעובדות שניתן היה להביאן בהליך הראשון אם לאו, אלא יש לשקול רק מהי המסקנה המתבקשת לעניין ההכרזה, על בסיס אותן עובדות {בש"א (חי') 2505/05 שרון אהרון נ' עזבון המנוחה מרים שוורץ ז"ל על-ידי מנהל העזבון עורך-הדין א' פלביאן ואח', תק-מח 2005(4), 13453 (2005)}.

יחד-עם-זאת, בית-המשפט לא ייזקק לבקשה על-פי סעיף 55(א) לפקודת פשיטת הרגל מקום שזו נסמכת על טענות שמן הראוי להעלותן במסגרת ערעור על ההחלטה, שהרי בית-המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו על ידו.

ההליך לפי סעיף 55(א) לפקודת פשיטת הרגל נועד לדון מחדש בהכרזתו של חייב על בסיס עובדות וטענות שטרם נבחנו ולא נועד להוות הליך ערעור אין סופי על החלטות בית-המשפט. זאת ועוד בקשה לביטול צו הכרזה לא תבוא במקומו של הליך ערעור.

השכל הישר אומר כי אם ברור לבית-המשפט מלכתחילה שפשיטת הרגל לא תביא תועלת לנושים, אין טעם להתחיל בהליך ולהכריז על פשיטת רגל שלאחר מכן ראוי יהיה, ככל הנראה, לבטל אותה {ראה גם ע"א 5178/92 סמיר ואיטה אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1), 435 (1995); פש"ר (מחוזי חי') 719-07 עיאס אדיב נ' עבד אלכרים סאמי (עיאשי), תק-מח 2009(4), 9973 (2009)}.

צווים והחלטות בית-משפט יש לקיים. כך לדוגמה, על חייב לשלם את התשלום החודשי במועדים שנקבעו. אי-תשלום כמוהו כאי-עמידה בצווים והחלטות בית-המשפט.

כך לדוגמה, הכונס הרשמי רואה באי-תשלום התשלום החודשי - כאשר לצערנו מספר לא מבוטל של חייבים נוקטים בה - תופעה שיש להתייחס אליה בחומרה. התייחסות סלחנית להתנהלות שכזו מעודדת חייבים לזלזל בצווים, למשוך את ביצוע התשלומים בתקווה שהכונס הרשמי ובית-המשפט יתייחסו אליהם בסלחנות, וכך גורמים הם להליכים מיותרים וחוסר יעילות בפן של אדמיניסטרציה שיפוטית.

יחד-עם-זאת, משמסיר חייב את מחדליו, הרי שישנה נטיה לאפשר לו להמשיך בהליך, ואולם קיימים מקרים בהם יהא הצורך לבטל את הליך פשיטת הרגל ובפרט כאשר עסקינן בסכום תשלום חודשי נמוך {כגון: 150 ש"ח}.

יתירה-מזאת, בתי-המשפט הורו על ביטול הליכים, אף בנסיבות של תשלום פיגורים ערב הדיון בבית-המשפט, גם כאשר מדובר היה בבקשה ראשונה לביטולו {בש"א (מחוזי יר') 8270/09 מיכאל גסיבלובסקי נ' כונס הנכסים הרשמי, תק-מח 2009(3), 3041 (2009)}.

מיותר לומר שעל החייב לקיים את המגבלות ולשאת בתשלום בו הוא חוייב. אם התשלום שהושת גבוה מדי לטעמו של החייב, רשאי הוא לפנות לבית-המשפט בבקשה להקטנת שיעורו.

אם התשלום גבוה מדי, אין לקבל שהחייב יעשה דין לעצמו ויחלט באופן חד-צדדי לא לשלם את הסכום החודשי שהושת עליו. המינימום הנדרש הוא שיגיש בקשה להפחתתו של התשלום החודשי ועליו לעשות כן בסמוך למועד בו הושת החיוב {ע"א 2063/07 שלמה יצחקי נ' הכונס הרשמי, פורסם באתר האינרנט נבו (2008)}.

הכרזה על עורך-דין פושט רגל עלולה להביא לשבירת מטה לחמו, זאת בהתאם להוראות סעיף 48(3) לחוק לשכת עורכי-הדין, התשכ"א-1961 הקובע כי עורך-דין שהוכרז פושט רגל, חברותו בלשכה תפקע.

ברם, בכך כשלעצמו, אין כדי להביא לביטול ההכרזה. העובדה שחייב עוסק במקצוע שאם יוכרז פושט רגל ייבצר ממנו לעסוק בו, היא שיקול שיש להביאו בחשבון בשלבי הדיון הקודמים להכרזה.

כך, למשל, יש לקחת נתון מעין זה בחשבון בשעת הדיון באישור הסדר נושים קודם להכרזה, ולאזן בין הפגיעה בחייב במידה וההסדר לא יאושר והחייב יוכרז פושט רגל, לבין זכותם של הנושים למלא את החיסרון שנגרם להם בעטיו של החייב.

מה גם, באותו שלב, הפגיעה בעיסוקו של החייב גם יכולה לא פעם לפגוע ביכולתו של החייב להשתכר ולשלם לנושיו {בש"א (מחוזי-חי') 9865/05 כהן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (11.07.06)}.

ואולם, שונים הם פני הדברים בשלב שלאחר ההכרזה. בשלב זה, העובדה שההכרזה תפגע במטה לחמו של החייב שייבצר ממנו להמשיך לעסוק בעיסוקו עובר להכרזה, אין בה כדי להביא לביטולה {פש"ר (יר') 3101-06 עו"ד חנן בן עמרם נ' עו"ד קובי שקד, המנהל המיוחד ואח', תק-מח 2011(3), 15893 (2011)}.

הכרזת אדם פושט רגל פוגעת בכושרו המשפטי ומטילה עליו מגבלות שונות על עיסוקו, עבודתו או משלח ידו. כך, למשל, אדם שהוכרז פושט רגל, לא יוכל לעסוק כמתווך מקרקעין ויהיה עליו למצוא לעצמו מקצוע אחר {ראה סעיפים 5(א)(3) ו- 5(ב) לחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו-1996}. אדם שהוכרז פושט רגל גם אינו יכול להיות רשום בפנקס הקבלנים ואינו יכול לעבוד כקבלן להעסקת כוח אדם {ראה בהתאמה סעיף 8(א)(1) לחוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969; סעיף 6(א)(5) לחוק העסקת עובדים על-ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996}.

מי שהוכרז פושט רגל גם אינו יכול להיבחר לשמש כחבר במועצה של רשות מקומית. הוא אינו יכול להיות חבר ועד בעמותה ואינו יכול להתמנות כחבר דירקטוריון בחברה, ואם היה דירקטור - כהונתו תפקע {ראה בהתאמה סעיף 7(א)(8) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965; סעיף 33(א)(3) לחוק העמותות, התש"ם-1980; סעיף 227(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999; סעיף 228(א)(4) לחוק החברות, התשנ"ט-1999}.

המשותף לכל אלו הוא, שבכל המקצועות והמשרות הנזכרות, העוסק בהם נושא באחריות לכספי הזולת או לכספי הציבור, והמחוקק מצא פגם מהותי בכך שאדם שלא ידע לכלכל את צעדיו הכלכליים אל נכון עד שהגיע לפשיטת רגל באופן שלא היה בידיו לשלם את חובותיו לנושיו, יעסוק בעיסוקים השונים או יכהן במשרות שפורטו.

לכן, קבלת הטענה כי אי-ביטול ההכרזה במקרה זה תיפגע בחייב בכך שתמנע ממנו לעסוק בעריכת-דין, מאיינת ומסכלת את תכלית החקיקה. אדרבה, דווקא בעיסוק בעריכת-דין שהוא במהותו משרה הדורשת אחריות רבה ומהימנות כלפי הזולת ורכושו, ובמסגרתו עורך-הדין עשוי להחזיק כספים רבים שאינם שלו בנאמנות, לייצג אנשים בנושאים הרי גורל, ומשמש גם כ"קצין בית-המשפט", יש הצדקה רבה לכך שמי שלא עמד בהתחייבויותיו לפרוע את חובותיו לאחרים עד כדי הכרזתו פושט רגל, לא יוכל לשמש בעיסוק זה.

ב- רע"א 2510/13 {א.פ. נ' ש.ע. ואח', תק-על 2013(2), 6601 (2013)} בית-המשפט קבע כי ניצול לרעה, כמפורט בסעיף 55 לפקודת פשיטת הרגל לא הוכח. הנאמן ציין בהודעתו לבית-המשפט כי המשיב אכן יצר פיגור ניכר בתשלומים, אולם, הנאמן פועל מול המשיב בכל האמצעים העומדים לרשותו, כך ציין, על-מנת להביא לסילוק הפיגור האמור.

המשיב והנאמן הגישו בקשה בהסכמה להגדלת שיעור התשלום החודשי, והנאמן הצהיר כי ברגע שיתאפשר למשיב לעמוד בתשלום בשיעור גבוה יותר, תוגש בקשה מתאימה להגדלת התשלום.

משכך הם פני הדברים נראה כי בהמשך הליכי פשיטת הרגל יש כדי לייעל ולגרום לתשלום חובות של המשיב לנושים, ואין הצדקה להיעתר לבקשת המבקשת לביטול הליכים אלה.

ב- בש"א (מחוזי חי') 19700/07 {כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי' נ' טוויטו אסנת, תק-מח 2008(2), 15388 (2008)} קבע בית-המשפט כי משצברו החייבים פיגורים בסך 28,000 ש"ח לקופת פשיטת הרגל וניצלו לרעה את הליכי פשיטת הרגל אותם יזמו בעצמם - יש מקום לביטול הכרזתם פושטי רגל.

ב- בש"א (מחוזי חי') 5516/07 {בזבז סלימאן (חייב) נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חי', תק-מח 2007(3), 5071 (2007)} קבע בית-המשפט כי משצבר החייב 30 פיגורים לקופת פשיטת הרגל שעה שהוא נהנה מהגנת הפקודה ומוגן מהליכי הוצאה לפועל, ניצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל - יש מקום לביטול הכרזתו כפושט רגל.

ב- בש"א (מחוזי חי') 11942/06 {אסחאק אשרף (הנושה) נ' אדיב אליאס (החייבים), תק-מח 2007(2), 12127 (2007)} קבע בית-המשפט כי משנמנעו החייבים לשתף פעולה עם הכונס הרשמי, לא הגישו דו"חות חודשיים על הכנסותיהם והוצאותיהם, לא שילמו תשלומים חודשיים משך שנים רבות וצברו פיגורים של עשרות אלפי שקלים, שעה שהם נהנים מהגנת הפקודה ומוגנים מהליכי הוצאה לפועל, ניצלו לרעה את הליכי פשיטת הרגל - יש מקום לביטול הכרזתם פושטי רגל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פשרה או הסדר לאחר הכרזת החייב כפושט רגל