botox

בקע מפשעתי

1. כללי

סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995 קובע כדלקמן:

"84. בקע מפשעתי (40)
אין רואים בבקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא-אם-כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן;
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם, להוציא ימי מנוחה שבועית, חג או שבתון שעל-פי חיקוק, נוהג, חוזה עבודה או הסכם קיבוצי אין המבוטח עובד בהם; ואולם המוסד רשאי, לפי שיקול-דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור."

סוגיית ההכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה הינה מורכבת ונפתלת. ראשיתה בפסיקה של בתי-הדין של המוסד לביטוח לאומי, אשר פעלו עוד בטרם הקמת בתי-הדין לעבודה, בלא מבחן משפטי מוגדר הנוגע לעניין ונזקקו במיוחד להיבטים הרפואיים ולהבחנות בין סוגי בקע שונים.1 בשנת 1964 תוקן החוק, על-פי מודל חקיקתי במדינת מיסיסיפי בארצות הברית, ונקבעו בו מבחנים ברורים להכרה בבקע מפשעתי כתאונת עבודה. התיקון לחוק משתקף כיום בסעיף 84 לנוסח המשולב של החוק משנת 1995, אשר נוסחו הובא לעיל.2

סעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי, קובע שלושה תנאים מצטברים שבהתקיימם יראו בבקע המפשעתי כתאונת עבודה:

1. הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן.

2. עקב הופעת הבקע המבוטח הפסיק את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע.

3. הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם.

די באי-עמידה באחד התנאים שלעיל, על-מנת שבקע מפשעתי לא יוכר כתאונה בעבודה.3

אירוע של בקע מפשעתי הוא ייחודי בכך, שלמרות שהוא נובע מתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח, אין להכיר באירוע זה כתאונת עבודה, אלא, אם נתקיימו התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי.4 חיזוק לכך שהמחוקק צמצם את המושג "תאונת עבודה" במקרה של בקע מפשעתי, ניתן למצוא בלשון החוק, הבאה על דרך השלילה: "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם...".5 כלומר, מלכתחילה אין להכיר באירוע של בקע מפשעתי כתאונת עבודה, אלא אם הצליח התובע להוכיח את התנאים המצטברים כנדרש בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי.6

כך לדוגמה, ב-ב"ל (ב"ש) 1930/077 קבע בית-הדין כי התנאים המצטברים, הנדרשים להכרה בבקע המפשעתי כ-"תאונת עבודה", לא נתקיימו, קרי, לא התקיים התנאי של מאמץ לא רגיל וכי המדובר בפעולה לא רגילה במסגרת הפעולות שהתובע עושה מדי יום. כמו-כן, לא התקיים התנאי של הפסקת העבודה בעקבות הופעת הבקע, שכן, התובע העיד כי המשיך לעבוד לאחר האירוע, וזאת עד למועד בו עבר את הניתוח מספר חודשים לאחר-מכן.

על-מנת שבקע מפשעתי יוכר בתאונת עבודה צריך שיתמלאו מספר תנאים מצטברים ורק לגבי אחד מהם, זה המצויין בסעיף-קטן (3), ניתן למוסד לביטוח לאומי, שיקול-דעת כדי להכיר בתאונה כפגיעה בעבודה, אף אם לא התמלא אותו תנאי.

כפי שנראה, הופעת הבקע חייבת לבוא תוך כדי עבודה ואפילו נגרם הבקע תוך כדי העבודה ועקב העבודה, אך לא הופיע אותה שעה, אין הוא בא בגדר תאונת עבודה.8 כמו-כן, נדרש כי הופעת הבקע תוך כדי עבודה תבוא כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן.

על בית-הדין לקבוע את מועד הופעת הבקע והאם קיים קשר סיבתי בינו לבין המאמץ הבלתי-רגיל. שאלה זו היא שאלה מעורבת של משפט ורפואה והיא מחייבת הגשת חוות-דעת רפואית טרם נתינת החלטה משפטית לגביה.9



2. הרמת בלוני גז

ב-ב"ל (ת"א-יפו) 3736/0710 קבע בית-הדין:

"6. אלא שלטעמנו יש לבחון את החריגות והתדירות של פעולה זו לאור התיאור הכללי של העובדה הכולל הרמות של בלונים במשקל 100 ק"ג כל יום במהלך העבודה כאשר נתקלים במדרגות.

בדיקת החריגות והתדירות צריכה להיעשות ביחס לכלל העבודה ולא כטענת התובע לפיה יש לבדוק את חריגות החזרת בלון מלא למשאית לעומת פריקתו מהמשאית.

הוכח כי התובע נאלץ כל יום במהלך עבודתו לסחוב בלונים כבדים במדרגות...

7. בחינת החריגות בעוצמה ובתדירות לאור עבודתו הכוללת של התובע מביאה למסקנה כי לא מדובר במאמץ חריג בעוצמתו ובתדירותו.

התובע נאלץ מידי יום להרים בלונים כבדים, לעיתים לצורך החזרתם למשאית ולעיתים קרובות הרבה יותר כדי למקמם במקומות אשר הגישה אליהם כוללת שימוש במדרגות. גם במקרה של מדרגות יש להרים את הבלון המלא באופן המצריך שיתוף פעולה של שני עובדים.

בחינת החריגות צריכה להיעשות כאמור לאור המכלול הכולל של הפעולות הדומות אף אם לא זהות.

התוצאה, איפוא, כי התביעה נדחית."



3. העמסת סחורה/הרמת משא

ב-ב"ל (ב"ש) 3173/0511 קבע בית-הדין:

"9. מכאן לענייננו. כאמור בפרק העובדות, לא נמצא כי במהלך האירוע נדרש מהתובע מאמץ חריג מכפי שהורגל במסגרת עבודתו כסוחר בגדים. זאת על-סמך הודעות וגרסאות שמסר התובע עצמו, כמפורט להלן:

א. כאמור בפרק העובדות לעיל, תיאר התובע בפני החוקר מטעם המוסד לביטוח לאומי אירוע של העמסת סחורה שהיה כרוך במאמץ שגרתי. נזכיר, כי מדובר באותו משלח-יד בו עסק התובע ב-8 השנים שקדמו לאירוע הנטען. באותו אירוע העמיס התובע אריזות באותו משקל ובאותה תכולה, כפי שהיה רגיל במסגרת עבודתו כל יום, 5 ימים בשבוע.

מלאכת ההעמסה והפריקה של הסחורות היתה חלק בלתי-נפרד מעבודתו של התובע; פעולות חוזרות ונשנות שהתובע ביצע כ-15 פעמים בכל יום ראה: סעיף 1 לכתב התביעה.

ב. בעדותו בפני בית-הדין, אישר התובע את כל פרטי הודעתו בפני החוקר מטעם הביטוח הלאומי (עמ' 9, שורות 7-4 לפרוטוקול).

ג. גם בכתב התביעה ציין התובע כי 'התובע בעבודתו סחב ארגזים ושקים במשקלים כבדים מדי יום ביומו'; ועל טענה זו ניסה התובע לבסס את תביעתו בעילת המיקרוטראומה.

ד. גם בהמשך כתב תביעתו ציין כי:

'התובע ביצע במשך שנים רבות שורה בלתי-פוסקת של מאמצים חריגים וכל מאמץ שביצע, כל יום, היה מאמץ חרי ביחס ליכולותיו שלו' (סעיף 9 לכתב התביעה)

ה. בעדותו בבית-הדין עשה התובע ניסיון להציג גרסה חדשה, המותאמת לדרישות סעיף 84 לחוק להכרה בבקע מפשעתי כתאונה בעבודה. לפי גרסה זו התקשה התובע בהרמת האריזה, כשחש בכאבים העזים בשיפולי בטנו ו-'יכול להיות שבמקרה הזה מדובר בארגז כבד במיוחד'. עדות התובע, עמ' 9 לפרוטוקול מיום 8.5.07, שורות 7-6.

ו. למען הסדר הטוב יצויין, כי לגרסה זו אין בידי לתת אמון, שעה שמדובר בגרסה כבושה אשר עלתה לראשונה בעדותו של התובע בבית-הדין בעקבות ובהתאמה להערת בית-הדין בהחלטתו מיום 28.9.06 ולפיה:

'מעיון בכתב התביעה לא נהיר איזה מאמץ בלתי-רגיל היה בעת קרות המקרה, ולטענת בא-כוח נתבע עסקינן במאמץ רגיל ובעבודה רגילה.'

גרסה אשר סותרת את הודעתו של התובע בפני החוקר מטעם הביטוח הלאומי וגרסתו של התובע בכתב התביעה.

10. יוצא מכאן, כי לא התקיימה דרישת סעיף 84 לחוק הדורש כתנאי להכרה בבקע מפשעתי כתאונה בעבודה, הופעת הבקע תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן.

11. סוף דבר, משלא נתקיימו במקרה שלפנינו התנאים הקבועים בסעיף 84 לחוק, התביעה נדחית."

ב-ב"ל (ב"ש) 2852/0512 קבע בית-הדין:

"ההכרעה

14. הצדדים הגישו עובדות מוסכמות ולמען הסר ספק יצויין, כי לא צויין במוסכמות כי מדובר ב-"מאמץ בלתי-רגיל". יחד עם זאת, ניתנה הסכמת הצדדים להעביר עניינו של התובע למומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי הרפואי בין העובדות לבין הנזק הרפואי שהתגלה בגופו של התובע.

15. זאת ועוד, כאשר הצדדים הסכימו למינוי מומחה-יועץ רפואי, אין לטעון בסיכום הטענות, כי יש להיעתר לתביעת התובע ללא מינוי מומחה, שכן מדובר בנזק שנגרם בשל גורם חיצוני נראה לעין.

16. ולגוף התביעה. לאור האמור בחוות-דעתו של המומחה-יועץ רפואי, אין ספק, כי המומחה ציין בלשון חד-משמעית, כי התובע סבל מבקע ארבעה ימים לפני האירוע התאונתי. עובדה זו צויינה מפורשות על-ידי הכירורג ד"ר מבור. המומחה אמנם לא שלל את העובדה שהרמת המשא גרמה לכאב במפשעה, אך קבע, כי 'לא זה היה הגורם להופעת הבקע'.

17. בחוות-הדעת ציין גם המומחה, כי השפעת האירוע התאונתי על הבקע, היתה מזערית ולפיכך לא הוכח כי התמלאו התנאים להכיר בקשר סיבתי בין העובדות המוסכמות, לרבות האירוע מיום 13.6.04 לבין הבקע המפשעתי ממנו סבל התובע עוד קודם למועד הנ"ל.

18. בהליך שבמסגרתו מתמנה על-ידי בית-הדין מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית-הדין נוהג, דרך-כלל, ליחס משקל רב לחוות- הדעת של המומחה מטעם בית-הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית-הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה: דב"ע לו/64-0 המוסד לביטוח לאומי - שרף, פד"ע ז 461; דב"ע נא/191-0 המוסד לביטוח לאומי - יוסף נחתום, פד"ע כד 89, 99; ס' אדלר, "מומחים יועצים רפואיים בבתי-דין לעבודה", המשפט ב (התשנ"ה), 199, 212) (עב"ל 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 99(3), 125 (1999)).

19. מסקנת המומחה נסמכה על רישומים רפואיים ומסקנותיו הינן מסקנות רפואיות שאינן בלתי-סבירות עד כי יש לפסול את חוות-דעתו, כפי שמבקש התובע.

(עב"ל 150/03 יהושע כהן - המוסד, תק-אר 2004(1), 518 (2004))

20. לפיכך ומכל שנאמר לעיל, דין התביעה להידחות."

ב-ב"ל (ב"ש) 2498/0613 קבע בית-הדין:

"7. כפי שניתן לראות, בכל ההזדמנויות שהיו לתובע עד היום התובע הודה כי הרמת ארגז הבירה היא עניין שגרתי כמו כל הרמת המשאות שנעשית במסגרת עבודתו במכולת. רק היום סיפר לנו התובע, כי עשה תנועה לא נכונה שלכאורה עושה את הפעולה של הרמת הארגז בגדר מאמץ לא רגיל. אין בידינו לקבל טענה זו, כאשר היא נטענת לראשונה היום ולא באף אחת מההזדמנויות הקודמות שהיו לתובע לטעון זאת: בטופס התביעה, בשאלון שמילא, בהודעה לחוקר וברישום הרפואי מקופת-חולים.

8. בנסיבות אלה, לא הוכח כי התובע ביצע מאמץ לא רגיל בעבודתו ביום 22.5.05 ועל-כן לא ניתן להכיר בבקע המפשעתי כתאונה בעבודה.

9. התביעה נדחית."

ב-ב"ל (יר') 10800/0314 קבע בית-הדין:

"בעדותו לפנינו, אמר התובע כי הפעיל כוח ובגלל המשיכה של התיק חש בכאב חד (עמ' 5, שורות 14-12). התובע לא ציין כי מדובר בהפעלת כוח בלתי-רגיל, או במאמץ חריג.

אמנם בדיון המוקדם ביום 30.6.03, טען התובע כי הפעיל כוח רב בעת המשיכה, מאחר שתיק התאורה היה תקוע (עמ' 1, שורות 5-4). אך דבר זה לא צויין בהודעתו לחוקרת (נ/1), וגם בעדותו לפנינו לא חזר התובע על כך. זאת ועוד, בהודעתו, אמר התובע כי איננו זוכר תאריך ולא יום, אינו זוכר מה נדרש לצלם, ואין הוא זוכר בדיוק מה קרה (נ/1, עמ' 2, שורות 20-6). אם אמנם ביצע התובע מאמץ בלתי-רגיל בעבודתו, לא ברור כיצד נשכחו ממנו פרטי האירוע.

לסיכום - עבודתו של התובע כוללת אף הרמת משאות כבדים כדבר שבשגרה. נשיאת משאות כוללת אף את משיכתם מן הרכב. לפיכך, אין מדובר במאמץ בלתי-רגיל כנדרש בסעיף 84(1) לחוק.

7. נוסיף עוד כי בסעיף 84(2) לחוק נאמר כי עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. בעדותו לפנינו אמר התובע כי המשיך לעבוד לאחר האירוע (עמ' 4, שורה 13), וגם בהודעתו לחוקרת הנתבע אמר שהמשיך לעבוד כרגיל (עמ' 2, שורה 12). משכך, לא עמד גם בתנאי המצטבר השני שמציב החוק.

יתר-על-כן, התובע גם לא המציא אישור רפואי המעיד על כך שפנה לטיפול רפואי תוך 72 שעות. התובע המציא שני אישורים: האחד מיום 6.7.03 (בתיק בית-הדין), והשני מיום 30.3.03 (ת/2). מדובר באישורים מאוחרים, וכאמור לא הוצג בפנינו מסמך רפואי שניתן בסמוך להופעת הבקע.

סוף דבר - התביעה נדחית."



4. "מאמץ בלתי-רגיל"

ב-תב"ע (נצ') נז/310-015 קבע בית-הדין:

"13. השאלה אם מאמץ מסויים הוא "רגיל" או שאיננו כזה, הינה שאלה שיש להשיב עליה באופן ספציפי לגבי האדם הנדון, שכן מאמץ זהה יכול להיות שגרתי לאדם אחד וחריג - לאחר.

בנוסף, מאמץ בלתי-רגיל איננו חייב להיות חסר תקדים. לשם הכרה בכך שמאמץ מסויים הינו חריג - אין צורך להגיע למסקנה שהוא המאמץ הרב ביותר שאותו מבוטח השקיע אי פעם, אלא די בכך שהוא לא יהיה מאמץ שגרתי שהמבוטח רגיל להתאמץ בו.

בענייננו, עבודתו הרגילה של התובע כוללת מטלות שונות שרק חלקה הוא ביצוע עבודה הדורשת מאמץ פיזי. גם כאשר נדרש מאמץ פיזי כמו סידור ארגזי קרקע על השולחנות, בדרך-כלל הוא מאמץ נמוך יותר מאשר זה שהיה ביום 10.3.96, מאחר שכאמור לעיל, בדרך-כלל המאמץ הוא רק של הזזת ארגזים ממקום למקום על השולחן או משולחן לשולחן ואין הוא כולל מאמץ של הרמת ארגזים מהרצפה לשולחנות ושל הורדתם מהשולחנות לרצפה.

אמנם, גם הרמת ארגזים מהרצפה לשולחן ולהיפך איננה נדירה (וזו כנראה הסיבה שהתובע אישר לחוקר בהודעה נ/3) כי עסק ביום 10.3.96 בעבודתו הרגילה בלי שום דבר חריג, אולם, כאמור כבר לעיל, כדי שמאמץ מסויים יהיה בלתי-רגיל - אין צורך שהוא יהיה חד-פעמי, ודי בכך שהוא לא יהיה שגרתי עבור אותו מתאמץ.

ראיה לכך שגרסתו של התובע בעניין העובדה שבדרך-כלל העבודה איננה דורשת הרמת ארגזים מהשולחן לרצפה ולהיפך ניתן למצוא גם בהודעתו לחוקר, נ/3, שבעמוד הראשון לה נרשם מפי התובע, כאשר תיאר את עבודתו ואת החלק הפיזי שלה, כי העבודה הפיזית שעליו לעשות היא בהזזת הארגזים, העברתם וסידורם, ולא נאמר שום דבר על הרמתם והורדתם. מכאן שגם בעת שהתובע מוסר תיאור רגיל של עבודתו הוא איננו מתאר את הרמת הארגזים מהרצפה והורדתם לרצפה כחלק מעבודתו הרגילה.

14. כשאנו מביאים בחשבון את העובדה לפיה רוב עבודתו של התובע איננה דורשת מאמץ פיזי בכלל (אלא רק החלק של סידור הארגזים) ומצרפים אליה את העובדה שבדרך-כלל סידור הארגזים איננו מצריך הורדת ארגזים לרצפה והרמתם משם - אנו מגיעים למסקנה שניתן לראות את עבודתו של התובע ביום 10.3.96 ככזו הכוללת 'מאמץ לא רגיל', כמשמעות מונח זה בסעיף 84(1) לחוק."



4.1 "מאמץ בלתי-רגיל" ומינוי מומחה רפואי

קיומו של התנאי בדבר מאמץ בלתי-רגיל יקבע על-פי שתי אמות-מידה:

האחת, עוצמת המאמץ. התשובה לשאלה מהו מאמץ בלתי-רגיל תינתן על-פי התשובה לשאלה אם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר היה מאמץ אשר היה רגיל לעשות בעבודתו, או לא. ובשים-לב, כי יש להתייחס באופן סובייקטיבי16 לנפגע עצמו, שכן, הבקע מופיע בגופו של אדם מסויים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם ושסטיה מהם היא היא שיכולה להביא לתופעה הסוטה.

השניה, אי-תדירות המאמץ.

ב-ב"ל (נצ') 2577/0217 קבע בית-הדין:

"מאחר שלתובע אין טענה על פגיעה במישרין באיזור קיר הבטן, הרי שהאפשרות היחידה שהתביעה תתקבל היא אם ייקבע שהבקע הופיע כתוצאה ממאמץ בלתי-רגיל, ועל כך בדיוק נסובה המחלוקת בין הצדדים, כאמור כבר לעיל.

13. לדעתנו, על-סמך העובדות שקבענו לעיל, ניתן להסיק שעובר להופעת הבקע ביצע התובע מאמץ בלתי-רגיל.

ביום 9.4.02 - שלא כפי מה שקורה בדרך-כלל - התובע לא קיבל עזרה מאחרים בעת נשיאת המשאות אל הבית.

ביום 9.4.02 - שלא כמקובל בימי שגרה - היה על התובע לשאת את המשאות מרחק של עשרות מטרים עד למקום הנחתם.

מאמץ זה היה בלתי-רגיל אצל התובע.

לסיכום

14. משקבענו שהתובע ביצע מאמץ בלתי-רגיל ביום 9.4.02, עובר להופעת הבקע, ומאחר שזו נותרה השאלה היחידה שבמחלוקת, הרי שדין התביעה להתקבל.

15. אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי הבקע המפשעתי שהופיע אצל התובע ביום 9.4.02, היה תוצאה של תאונת עבודה."

ב-ב"ל (נצ') 1798/0418 קבע בית-הדין:

"3. האם הוכח כי התובע ביצע "מאמץ בלתי-רגיל"?

התובע עובד כסוכן וסדרן סחורה מטעם חברת "טמפו" ברשתות שיווק שונות, מזה כ-7 שנים.

במסגרת עבודתו, תפקידו של התובע הינו לבקר בסניפים השונים של מספר רשתות שיווק, לבדוק את המדפים בהם ממוקמת הסחורה של חברת "טמפו", ובמידה וחסרה סחורה זו או אחרת להביאה מהמחסן ולסדרה על המדפים.

בחודש אפריל 2003, לקראת חג הפסח, שיווקה חברת "טמפו" שישיות של בקבוקי שתיה בנפח של 2 ליטר, שהינו גדול מהמקובל, והתובע עסק בסידור שישיות הבקבוקים על משטחים.

ביום 24.4.03, ביקר התובע בסניף של רשת השיווק "מגה" בעפולה, ועסק בגרירת משטח ועליו שישיות בקבוקים על גבי עגלה.

התובע גרר את העגלה בצעידה אחורנית, ובכניסה שבין המחסן לחנות עצמה מעד, החליק, ונפל אחורנית, וגם ראשו נחבט ברצפה (להלן: "האירוע").

לאחר התרחשותו של האירוע, נח התובע קמעה והמשיך בעבודתו, הגם שחש כאבים וצורך תכוף במתן שתן, וכאשר ביקר בשירותים ראה נפיחות בצד הימני של המפשעה, וביום שלמחרת, לאחר מספר שעות עבודה, פנה התובע להיבדק בקופת-חולים, ומשם הופנה לחדר המיון בבית-החולים נצרת, מקום בו אובחן אצלו הבקע.

יש לומר כי האירוע עצמו לא הוכחש על-ידי הנתבע, אלא שמצידו נטען כי באותו היום עבד התובע בעבודתו הרגילה, שתמיד היתה כרוכה בהרמת ארגזי שתיה כבדים.

לעניין זה הפנה הנתבע לדברים שנרשמו מפי התובע בהודעה שמסר לחוקר המל"ל ביום 10.2.04, שם נאמר על ידיו, בין היתר, כי עבודתו כוללת, דרך קבע, הרמת ארגזים שמשקלם בין 7 ל-12 ק"ג, וכי כשנה קודם-לכן הרים משא כבד וחש דקירה קטנה באיזור האשכים.

עוד הפנה הנתבע לאנמנזה שנגבתה מהתובע כאשר ביקר ביום 25.4.03 בבית-חולים נצרת בחדר המיון, שם רשם הרופא שבדק אותו, ד"ר מחאמיד ראיד (להלן: "ד"ר מחאמיד"), את הדברים הבאים:

'לדבריו אתמול בבוקר בזמן עבודתו נפל ונפגע בראש וגב תחתון. לא איבד הכרתו, הקיא פעם אחת. לציין, ידוע כנראה מזה כשנה על בקע מפשעתי מימין. לדבריו אתמול בזמן עבודתו הופיעו כאבים, נפיחות במפשעה הימנית.'

טען, אם כן, בא-כוח הנתבע, כי טענת התובע לפיה ביצע מאמץ בלתי-רגיל בעבודתו ביום האירוע, וכי סימני הבקע הופיעו אצלו בעקבותיו, הינה טענה שנולדה לצורך התביעה, לאחר שהסתבר לו כי אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוק, אינה מעוגנת במציאות ולא נטענה קודם-לכן.

זה המקום לומר, כי התרשמותנו מעדותו של התובע בפנינו היתה כי דבריו נאמרו בכנות וביושר, וכי תיאר נכוחה את הנסיבות אליהן התייחס.

האמנו לתובע כי הגם שעבודתו השגרתית כרוכה היתה בהרמת משאות כבדים, הרי שביום האירוע היתה עבודתו מאומצת מתמיד, מאחר ומדובר היה במבצע שמתקיים פעם או פעמיים בשנה לקראת החגים, במסגרתו משווקת מעסיקתו שישיות בקבוקים בנפח של שני ליטר, כך שהמשקל שנאלץ להרים היה כבד יותר, ולכך נוספה עצם התרחשותו של האירוע.

אמנם, תיאור מדוייק שכזה לא שוקף בהודעת התובע לחוקר המל"ל וגם לא בכתב התביעה שהגיש לבית-הדין ואשר נכתב על ידיו, אולם העדפנו, בהקשר זה, את עדותו בפנינו, אשר כאמור התרשמנו ממהימנותה, מה גם שמרבית הפרטים שנמסרו על-ידי התובע לחוקר המל"ל ואשר נרשמו בהודעתו, תאמו את גרסתו בפנינו.

אשר לדברים שנרשמו על-ידי ד"ר מחאמיד - רופא זה הוזמן להעיד בבית-הדין, ובעדותו הבהיר והסביר כי הרשום לפיו 'ידוע כנראה מזה כשנה על בקע', היה בגדר החלטה רפואית שלו, ולא בא כתיאור עובדתי, וכי התובע אמר לו שהוא סובל מכאבים כבר כשנה, ועל בסיס אמירה זו כפי הנראה נרשמו הדברים כפי שנרשמו.

בהתחשב בעדותו של ד"ר מחאמיד, לא מצאנו, אם כן, שיש מקום ללמוד מהאנמנזה אשר נגבתה מהתובע, שהבקע היה קיים אצלו כבר כשנה עובר לאירוע, אלא רק שסיפר לרופא, כפי שסיפר גם בעדותו בבית-הדין וגם לחוקר המל"ל, שסבל מעת לעת מכאבים בצד המפשעה בתקופה שקדמה לאירוע, ויחד עם זאת הבליטה עצמה, כמו גם צורך תכוף ודחוף במתן שתן, הופיעו אצלו לאחר האירוע.

בפסק-דין שניתן לאחרונה בבית-הדין הארצי לעבודה, ואשר במסגרתו ניתנה הדעת לשאלת אופיו ומהותו של ה-"מאמץ הבלתי-רגיל" בהקשר בו עסקינן, נאמרו הדברים הבאים:

'פסיקת בית-הדין הארצי מתייחסת אל המושג "מאמץ לא רגיל" בזיקה לנתונים המיוחדים של כל נפגע:

'הלכה היא כי "מאמץ לא רגיל" כאמור בסעיף 40(1) לחוק (הוא סעיף 84(1) לחוק בנוסחו כיום - ש' צ') מתייחס באופן אובייקטיבי לנפגע עצמו משום שהבקע 'מופיע בגופו של אדם מסויים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם ושסטיה מהם היא שיכולה להביא לתופעת הבקע' (דב"ע לז/66-0 לוי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). כמו-כן, לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי-רגיל 'יש לתת משקל רב לתדירות' (דב"ע מא/10-0 חדד - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); (דב"ע נא/121-0 הופמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 171).

על-פי עיקרון זה נקבע בפרשת הופמן האמורה כי מעידה חד-פעמית היא בלתי-שגרתית וגוררת עימה מאמץ לא רגיל של המערער (שם). לעומת זאת, נפגע שהיה רגיל להרים משאות כבדים ועשה זאת בתדירות גבוהה, לא הוכר כנפגע בעבודה (עב"ל 1348/00 חוסיין - המוסד לביטוח לאומי, עב-אר לג(19), 37).

פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בסוגיה שבפנינו מתייחסת לשני מצבים קיצוניים: מצד אחד אירוע חד-פעמי הנחשב כחריג (פרשת הופמן) ומצד שני עבודה מאומצת בתדירות גבוהה (פרשת חוסין). בין שני קצוות אלה משתרעים מצבים רבים ומגוונים של מאמץ שאינו אירוע חד-פעמי אך כזה שנעשה בתדירות לא גבוהה. בשלל מצבי ביניים אלה השאלה היא מה אמת-המידה הראויה לבחינת ההכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה.

דעתי היא שבמצבי ביניים יש לבחון את האירוע מן הזווית של שגרת העבודה של העובד. שגרת העבודה, על-פי תפקידו הרגיל של העובד, היא שתקבע אם האירוע שגרם לבקע המפשעתי הוא תולדה של "מאמץ לא רגיל" אם לאו. ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג שגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל-"רגיל"; והיפוכו של דבר: ככל שהמאמץ הפיסי שגרם לבקע המפשעתי נעשה מחוץ לשגרת העבודה והתפקיד של העובד, כך יחשב הדבר ל-"מאמץ לא רגיל". בחינה זו היא עניין עובדתי מובהק, אשר מן הראוי שיעשה על יסוד תשתית ראייתית מסודרת ומפורטת אשר תבחן על-ידי הגורם המוסמך במוסד לביטוח לאומי ועל-ידי בית-הדין לעבודה.' (עב"ל 456/03 בוריס שוורץ נ' המל"ל, תק-אר 2004(4), 220 (ניתן ביום 26.12.04)

בענייננו, מקבלים אנו, כאמור, את גרסת התובע, לפיה ביום 24.4.03, חברו להם יחד המאמץ החריג שביצע במובן זה שהרים ארגזי שישיות של בקבוקי משקה כבדים יותר מאלה שנהג להרים בשגרת עבודתו, וכן הנפילה שנפל במסגרת האירוע עצמו.

כמו-כן, ולמען הסדר, נחזור על קביעתנו לפיה קיבלנו את גרסת התובע לפיה הגם שחש כאבים בצד המפשעה עוד עובר לאירוע, הרי שרק לאחריו הופיעה אצלו הבליטה באותו המיקום.

4. לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הבקע שהופיע אצל התובע לבין המאמץ החריג שעשה בעבודתו והאיורע, כהגדרתם לעיל, וזאת בין אם בכלל ובין אם בהתחשב שאין חולק שהתובע סבל מכאבים באיזור המפשעה כבר כשנה עובר למועד הרלוונטי, מוצאים אנו לנכון למנות מומחה רפואי מטעמו של בית-הדין.

אשר-על-כן אנו ממנים את ד"ר עמוס מזור כמומחה רפואי מטעמו של בית-הדין."



5. דחייתה של התביעה מחמת העובדה כי הבקע המפשעתי נגרם כ-10 חודשים לפני מועד האירוע הנטען

ב-ב"ל (ת"א-יפו) 380/0319 קבע בית-הדין:

"7. גרסת התובע באשר לאירוע בעבודה ביום 11.11.02 תואמת את הרישום בטופס התביעה למוסד (נ/1), בהודעתו בפני חוקר המוסד (נ/7), ברישום בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה והרישום באישור המעביד מיום 11.11.02 שניתן לתובע במועד האירוע לצורך קבלת טיפול רפואי.

התובע הפסיק עבודתו ופנה בסיוע המעביד לקבלת טיפול רפואי ראשוני בקופת-החולים הכללית.

ברישום הרפואי מיום 11.11.02, נרשם על-ידי רופא קופת-החולים ד"ר מוזס: 'כאבים במפשעה ימין לאחר הרמת משא'. האבחנה הרפואית היתה של בקע מפשעתי.

התובע הופנה בו ביום לבית-החולים וולפסון ובתעודת חדר המיון מיום 11.11.02 (נ/2) צויין: 'חשד לבקע כלוא שהופיע לאחר שהרים 'משקל בצהריים'.'

עוד נרשם בתעודת חדר המיון: 'ידוע על בקע מותני מזה כ-8-7 חודשים'.

השאלה היא אם כן מהו המועד בו הופיע הבקע.

על-פי הרישום בכרטיס הרפואי מיום 15.1.02 התלונן התובע על רגישות במפשעה מימין ועל כאבים ונרשמה אבחנה של בקע מפשעתי. התובע הופנה למרפאת כירורגית בבית-החולים וולפסון לניתוח אלקטיבי.

התובע מאשר בהודעתו לחוקר המוסד ובעדותו בבית-הדין, כי כבר מספר חודשים לפני האירוע הנטען, אירע במהלך העבודה אירוע דומה וכדבריו, קרה אותו דבר.

התובע המשיך לעבוד בעקבות אותו אירוע ולא הגיש בזמנו תביעה למוסד לתשלום דמי פגיעה.

בחקירתו הנגדית מציין התובע כי 'בפעם הראשונה שהגעתי לרופא מהעבודה אמרתי לו שאני חושב שהבעיה היתה שלי - 8-7 חודשים לפני-כן גם בעבודה. יכול להיות שזה 10 חודשים. בפעם הראשונה גם הרמתי פריזמה כזו' (עמ' 2 לפרוטוקול).

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל ובהסתמך על התיעוד הרפואי היא שהופעת בקע היתה כ-10 חודשים לפני מועד האירוע הנטען, ולא נתקיימו בתובע התנאים הקבועים בסעיף 84 לחוק בהתייחס להופעת הבקע בחודש 1/02.

מאחר ועל-פי התיעוד הרפואי ועדות התובע עצמו, נגרם הבקע המפשעתי כ-10 חודשים לפני מועד האירוע הנטען, הרי שאין לקבוע שמדובר בתאונת עבודה במועד זה ומיותר לבחון אם התקיימו התנאים המצטברים בסעיף 84 לחוק לעניין אירוע זה.

9. אשר-על-כן - התביעה נדחית."



6. היעדר פניה לטיפול רפואי תוך 72 שעות מיום הופעת הבקע - דחייתה של התביעה

ב-ב"ל (יר') 1662/9820 קבע בית-הדין:

"רק בשנת 1996 טען התובע לכאבים במפשעה, וזאת במסגרת ועדה רפואית שהופיע בפניה. פקיד התביעות בחן את תביעתו של התובע ודחה אותה מאחר ולטענתו לא התקיימו בתובע התנאים להכרה בבקע מפשעתי בהתאם לסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

אחד משלושת התנאים המצטברים להכרה בבקע מפשעתי אשר נקבעו בסעיף 84 לחוק הוא כי הנפגע יפנה לקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות מיום הופעת הבקע. בחומר שהוגש לבית-הדין אין כל רישום כי התובע קבל טיפול רפואי בגין הכאבים במפשעה, או בגין בקע מפשעתי (בשונה מבקע בטבור) בעת שפנה לטיפול רפואי ביום 18.4.94 או ביום 19.4.94. הדרישה שבסעיף 84 לחוק איננה מתמלאת על-ידי קבלת טיפול רפואי סתם או בקבלת טיפול רפואי עבור תלונה שאיננה בקע מפשעתי. הדרישה מיוחדת לעניין בקע מפשעתי ועל-כן יש לפרש את התנאי כך שהנפגע פנה לקבלת טיפול רפואי בגין הבקע המפשעתי תוך 72 שעות מיום הופעת הבקע. פירוש אחר ירוקן את התנאי מתוכנו.

רק בבדיקה רפואית ביום 1.5.95 נתגלתה אצלו בקע מפשעתי.

על המבוטח להוכיח כי הוא ממלא אחר התנאים שבסעיף 84 לחוק. בנסיבות אלו, עולה בבירור כי התובע לא קיים את התנאי המחייב פניה לטיפול רפואי בגין הבקע המפשעתי תוך 72 שעות ממועד הופעת הבקע. זאת ועוד: אין כל ראיה כי הבקע המפשעתי, בשונה מהבקע בטבור, הופיע תוך כדי עבודה, שהוא תנאי נוסף להכרה בבקע כתאונת עבודה, ושונה משאלת מהות העובדה שביצע הנפגע עת הופיע הבקע או לקשר הסיבתי הרפואי בין הופעת הבקע לבין עבודתו של המבוטח.

בהיעדר הוכחה חותכת כי הבקע הופיע תוך כדי עבודה, לא ניתן להכיר בבקע כתאונת עובדה.

תנאי מוקדם לקביעת אחוזי נכות בגין הבקע המפשעתי הינו קביעה כי הבקע המפשעתי הופיעה עקב תאונת עבודה. משלא מילא התובע אחר התנאים בסעיף 84 לחוק, אין כל אפשרות לקובע כך, וממילא לא היתה הוועדה רפואית מוסמכת לפסוק לתובע אחוזי נכות בגין הבקע המפשעתי."

ב-תב"ע (נצ') נז/310-0 21 קבע בית-הדין:

"קיום התנאים האמורים בסעיף 84(2) לחוק

15. פסקה (2) לסעיף 84 לחוק מחייבת הפסקת העבודה עקב הופעת הבקע ופניה לטיפול רפואי תוך 72 שעות מעת הופעת הבקע, כתנאים נוספים להכרה בבקע מפשעתי כתוצאה של פגיעה בעבודה.

16. סימניו של הבקע הופיעו ביום 10.3.96 בסביבות השעה 9.30 והפניה למרפאת "לין" היתה ביום 13.3.96 בסביבות השעה 08.30. מכאן שחלפו כ-71 שעות מאז הופעת הבקע עד הפניה לטיפול רפואי, ועל-כן התקיים בתובע התנאי של זמן הפניה לטיפול רפואי.

17. כאמור בסעיף 2 לעיל, בחינתו של התנאי הנוסף בדבר הפסקת העבודה עקב הבקע, לא היתה אמורה להיעשות כאן, מאחר שהנתבע לא העלה טענה כזו במועד הראוי. עם זאת, משהנתבע העלה את הטענה בסיכומיו, נתייחס אליה בקצרה ונאמר כי יש לדחות את טענתו של הנתבע, בשל הטעמים הבאים:

א. הפניה למרפאת "לין" היתה בבוקר, בתוך יום העבודה, וכבר בשל כך ניתן לקבוע שהתובע אכן הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע; הוא הפסיק את עבודתו כדי לפנות למרפאה בשל הופעת הבקע.

ב. בנוסף, התובע עבר ניתוח עקב הופעת הבקע ובשל הניתוח הוא נעדר מעבודתו 33 ימים. ברור שבתקופה זו הוא הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע. הפסקת העבודה איננה צריכה להיות דווקא במסגרת 72 השעות שמעת הופעת הבקע, כאמור ב-דב"ע לד/0-31 בסיס - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 161, 166.

אשר-על-כן, התובע הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע וגם תנאי זה התקיים בו."



7. שיקל-הדעת של המוסד לביטוח לאומי - סעיף 84(3) לחוק

על-פי סעיף 84(3) לחוק הביטוח הלאומי, נתון למוסד לביטוח הלאומי הנתבע, שיקול-דעת אם לדחות או לא לדחות תביעות בעניין בקע מפשעתי, מחמת העובדה שלא נמסרה לו או למעבידו של העובד, הודעה על הבקע תוך 72 שעות מעת הופעת הבקע. יודגש, כי שיקול-הדעת של בית-הדין לעבודה הוא מוגבל שכן, בית-הדין אמור רק לבחון את דרך קבלת ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי.22


_______________
1. ד"ר ש' קובובי רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונת עבודה (הוצאת לשכת עורכי-הדין, 1994), 52.
2. הסקירה לקוחה מתוך עב"ל 189/06 חיים דוניאץ נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-אר 2007(1), 541 (2007).
3. ב"ל (נצ') 1798/04 אחמד עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(2), 4892 (2005) (ראה ציטוט פסק-הדין לעיל, בפרק זה, תת-סעיף 4.1).
4. עב"ל 868/97 פנטוביץ לייב דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561.
5. דב"ע לד/31-0 מוריס בסיס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 161.
6. עב"ל 1348/00 יבגני יוספין נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-אר 2007(4), 5634 (2007).
7. ב"ל (ב"ש) 1930/07 יבגני יוספין נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2007(4), 5634 (2007).
8. דב"ע לג/13-0 יצחק הס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 262.
9. דב"ע לג/13-0 יצחק הס נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 262.
10. ב"ל (ת"א-יפו) 3736/07 לוי אליהו נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2008(1), 10935 (2008).
11. ב"ל (ב"ש) 3173/05 בן חמו מאיר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2007(3), 6772 (2007).
12. ב"ל (ב"ש) 2852/05 גרשון אמה אלי נ' המוסד לביטוח לאומי - סניף באר-שבע, תק-עב 2007(2), 624 (2007).
13. ב"ל (ב"ש) 2498/06 ב' י' נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2006(4), 4607 (2006).
14. ב"ל (יר') 10800/03 ציון דן-שמעון נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(1), 5100 (2004).
15. תב"ע (נצ') נז/310-0 אורי מלול נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 215 (1998).
16. דב"ע נא/121-0 מאיר הופמן נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 171.
17. ב"ל (נצ') 2577/02 אברהם סבג נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2003(3), 4597 (2003).
18. ב"ל (נצ') 1798/04 אחמד עומר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2005(2), 4892 (2005).
19. ב"ל (ת"א-יפו) 380/03 פרטוש יוסף נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2004(2), 40 (2004).
20. ב"ל (יר') 1662/98 יוסף גולזר נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 99(3), 571 (1999).
21. תב"ע (נצ') נז/310-0 אורי מלול נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 98(3), 215 (1998).
22. ב"ל (נצ') 1100/00 אלה קזנצב נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-עב 2001(1), 1780 (2001).