botox

עיכוב ביצוע על-פי תקנות סדר הדין האזרחי - סמכות שבשיקול-דעת

1. מבוא - מיסגור או סימנטיקה
בתי-המשפט בבואם לקבוע את המסגרת העקרונית של דיני עיכוב הביצוע נקטו במספר דרכים להכתרת הכללים והיוצאים מן הכלל בסוגיית עיכוב ביצוע. גם אם נראה בכך משום סמנטיקה בלבד, יש בכך כדי ללמד על הדרכים השונות בהן התייחסו בתי-המשפט לסוגיה זו, אפילו אם התוצאה ודרך הפעלת שיקול-הדעת לא היו שונים באורח ממצה ומקיף בין ההחלטות השונות.

ד"ר י' זוסמן, בספרו {סדרי הדין האזרחי (מהדורה 7) 809}, יצר שתי מסגרות משפטיות לתוכן יצק את העקרונות המשפטיים לאורם יש לבחון בקשה לביצוע. במסגרת אחת קבע את העיקרון המשפטי הגורף הכלול בתקנה 466 לתקסד"א ולפיו אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצועו של פסק-דין. במסגרת השנייה, קבע את "העובדות שיש בהן כדי להקים עילה לעיכוב". כלומר, הדיון בסוגיה הוא על-פי שתי המסגרות הנ"ל.

גישה אחרת מדברת על קיומו של הכלל הגורף הנ"ל ועל הדרישה לקיומם של תנאים מצטברים כמקימה את הזכות לעיכוב ביצוע וסטייה מן הכלל הגורף. כלומר, הכלל הוא, כי פסק-דין יש לבצע עם הינתנו בערכאה ראשונה ועל-מנת להצדיק עיכוב ביצועו, על המבקש זאת להצביע - ולשכנע - על קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, כי קיימים סיכויים טובים להצליח בערעור; שנית, כי אם יזכה בערעור יהא מן הנמנע או קשה להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצועו המיידי יגרום למערער נזק שאינו ניתן לתיקון.

במקרה שהנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב ביצועו של פסק-הדין הוא פחות או יותר דומה - גובר העיקרון של ביצוע מיידי {ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1), 713 (1987)}.

בתי-המשפט אף נקטו לעיתים בלשון של "שיקולים" הצריכים להתקיים במקום לשון של "תנאים" {ב"ש 86/89 ישראל הרפז ואח' נ' עופר אחיטוב, פ"ד מג(1), 334 (1989)}.

כפי שנראה להלן, הכלל הוא כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים {ראה תקנה 466 לתקסד"א; בש"א 219/96 ישקר בע"מ ואח' נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, פ"ד מט(5), 284 (1996)}.

בפסיקת בתי-המשפט, נתגבשו אמות-מידה להפעלת שיקול-דעת זה ובהן שני תנאים עיקריים: האחד, על המבקש להראות כי יש לו סיכויים טובים לזכות בערעור. השני, על המבקש להראות כי אם יבוצע פסק-הדין יקשה מאד להשיבו.

2. עיקרון הגג - אין עיכוב ביצוע - תקנה 466 לתקסד"א
תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:

"466. הביצוע לא יעוכב
הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים."

ה"חזקה" הראשונית, על-פי תקנה 466 לתקסד"א, הינה שאין מעכבים ביצוע {בש"א 6801/95 הליליס בע"מ נ' מנהל המכס והמע"מ, פ"ד מט(3), 258 (1995)}.

ובמילים אחרות, הכלל הוא כי פסק-דין יש לבצע עם הינתנו בערכאה ראשונה והגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין שעליו מערערים {ע"א (מחוזי חי') 16122-08-11 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' סאמח שמס (המנוח), תק-מח 2011(3), 12110, 12111 (2011); ב"ש 227/87 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1), 713 (1987)}.

הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה נושא הערעור, ובעל דין שזכה בתביעתו זכאי ליהנות מפירותיה עם מתן ההחלטה המזכה {באופן מיידי וללא כל דיחוי} ועיכוב ביצוע ההחלטה או פסק-הדין הוא החריג לכלל {ע"א 5671/11 אנדרסון מדיקל בע''מ נ' אוניפארם בע''מ, תק-על 2011(3), 3379, 3381 (2011); ת"א (שלום ת"א) 39127-12-09 תעשיות פולימרים אשקלון בע"מ נ' יותר סוכנות לביטוח (1989) בע"מ, תק-של 2011(3), 28263, 28265 (2011); בג"צ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4), 319 (1998)}.

מי שמבקש כי בית-משפט של ערעור ימנע בעד הזוכה לפעול על-פי פסק-הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה נטל קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב {בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל אביב, פ"ד נ(1), 668 (1996); רת"ק (מחוזי חי') 1522-08-11 רחל פוארטי נ' רישארד כראם, תק-מח 2011(3), 7075 (2011)}.

בהכרעה בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין יש לערוך איזון בין האינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו כפי שנקבעו בפסק-הדין, לבין האינטרס של המפסיד להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור.

בהתנגשות בין אינטרסים אלה שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה, שכן ההנחה היא {שבאה לידי ביטוי בתקנה 466 לתקסד"א}, כי פסק-הדין בו נקבעו זכויותיו הוא נכון.

יחד-עם-זאת, וכפי שנראה להלן, לכלל כאמור, יש חריג הקבוע בתקנה 467 לתקסד"א לפיו מוענקת סמכות לבית-המשפט {או הרשם} להורות על עיכוב ביצועו של פסק-הדין {ת"א (מחוזי נצ') 844-09 עבד אלחכים בושנאק נ' מוניר טאהא, תק-מח 2011(3), 7256, 7258 (2011)}.

3. כללים לעיכוב ביצוע - כללי
בתי-המשפט לדורותיהם קבעו שני תנאים מצטברים שקיומם יביא להפעלת שיקול-הדעת של בית-המשפט בבואו לעכב ביצוע. קביעה זו קיבלה גוונים שונים בדרכי ניסוח התנאים, ולדעתנו קיימת חשיבות לדרך ניסוח זו בבואנו לבחון את יישום התנאים הלכה למעשה.

בהמשך החיבור להלן נראה כי:

- כדי שבית-המשפט, יחרוג מן הכלל על המבקש להראות כי סיכויי הערעור הם טובים, וכי אם יתקבל הערעור יקשה מאוד על המבקש להחזיר את המצב לקדמותו {ע"א 1869/01 כל בו 2000 (1990) בע"מ נ' זאב סטבינסקי, תק-על 2001(2), 630 (2001); בש"א 5815/01 אשר זרגרי נ' פולאד אמיר פלה ואח', תק-על 2001(3), 386 (2001)}.

- עיכוב ביצוע יינתן במשורה, ורק לאחר שהוכח בפני בית-המשפט כי אי-היענות לבקשה תגרום נזק בלתי-הפיך, שקשה יהיה לתקנו במידה והערעור יתקבל {ע"א 3754/01 עזבון המנוח מחמד יוסף חלאיילה ואח' נ' עזבון המנוח פאיז מחמד קסום, תק-על 2001(3), 18 (2001)}.

ניסוחו של הכלל הראשון, לפיו בית-המשפט יבחן את סיכויי הערעור, הינו ברור. אנו גם נצביע בדיון נפרד על הקריטריונים לפיהם בחנו בתי-המשפט את אופן החלת התנאי הזה.

ואולם, קיימת אי-בהירות לגבי משמעותו של התנאי השני, וזה קיבל כמתואר לעיל, גוונים שונים. כלומר, קיים הבדל מהותי בין המושג "נזק בלתי-הפיך" לבין המושג של "אי-יכולת השבת המצב לקדמותו".

כך למשל, לעניין עיכוב ביצוע של מימוש נכסים, נדונה המשמעות של המושג בלתי-הפיך או בלשון בית-המשפט "אי-ההפיכות". ובמה דברים אמורים:

כאשר יש צורך במימוש נכסים לצורך ביצוע פסק-דין, עלול לכאורה להיווצר מצב בלתי-הפיך. ודוק. אי-הפיכות זו אין עניינה יצירת מצב חדש המסכל מראש את טעמו ותכליתו של הערעור {המ' 839/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי, פ"ד מ(4), 126 (1986); המ' 103/81 משה הרשקו ואח' נ' חיים אורבך ואח', פ"ד לה(2), 666 (1981)}.

אי-ההפיכות יסודה באובדן הבעלות בנכסים שמומשו לצורך תשלום החוב. במצב דברים זה יש לשקול היטב את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שייגרמו לכל אחד מהצדדים כתוצאה מביצוע פסק-הדין, את מהות הנכסים, את ההוצאות הכרוכות במימושם ושיקולים נוספים {המ' 214/88 יוסף כהן טוויל נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מד(3), 752 (1988); בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון, פ"ד מה(5), 499 (1991)}.

זאת ועוד. בית-המשפט ראה כ"נזק חמור", ולא נזק בלתי-הפיך, במצב אליו יכול להיקלע בעל שלא יעמוד בתשלום חוב כספי של מזונות ויכלא בשל כך. ללמדנו, פסו המושגים של נזק בלתי-הפיך או של אי-יכולת החזרת המצב לקדמותו. בית-המשפט בעצם יצק תוכן אחר לתנאי השני שהכול משתמשים בו במובן הקלאסי של "אי-היכולת להחזיר המצב לקדמותו".

המסקנה מן האמור לעיל הינה, שאת התוכן הממשי למה שנחזה כתנאי השני יצקו בתי-המשפט בפסיקותיהם. בחינת דרכם של בתי-המשפט ביישום התנאים לעיכוב ביצוע היא זו שתצביע, על-פי מיון המקרים ועל-פי העובדות המיוחדות שלהם, כיצד נכלכל צעדינו בניסוחה של בקשה לעיכוב ביצוע.

כלומר, עלינו להינתק מן הניסוח הקלאסי של התנאי השני "אי-יכולת להחזיר המצב לקדמותו" ולהשתמש ביציקת תוכן אשר יביע את הרציו העומד בבסיס שיקול-הדעת של בית-המשפט בבואו לעכב ביצוע שכן לא הרי מקרה של עיכוב ביצועו של פסק-דין של "פינוי דייר" כמקרה של עיכוב ביצוע של חיוב כספי או עיכוב ביצוע של מימוש נכסים.

4. סיכויי הערעור
4.1 כללי
מובן, כי אופייה וטבעה של ההחלטה אינם מאפשרים לבית-המשפט להכיר את התיק לעומקו, מטבע הדברים אף אין זה רצוי כי בשלב הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע ינקוט בית-המשפט עמדה שהיא מעבר להתרשמות על פני הדברים.

לכן, אם לאחר שבחן בית-המשפט את סיכויי הערעור כאמור, הגיע בית-המשפט למסקנה, כי הערעור אינו משולל יסוד, עליו לעבור לבחינת התנאי השני לעיכוב ביצועו של פסק-דין, והוא בחינת הנזק היחסי {וכפי שנראה להלן בהרחבה} שייגרם לצדדים ממתן או אי-מתן הצו {ראה גם בש"א 1130/01 משה (מוטי) הנגבי נ' אורלי גרוס, עבודה ארצי לג(24), 26 (2001); רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', תק-על 2000(3), 2459 (2000)}.

הכלים העומדים לרשות בית-משפט של ערעור או בית-משפט שנתן את פסק-הדין נשוא הערעור, בבואו לבחון אם נתקיים התנאי הראשון של קיום "סיכוי ערעור" הינם אחד משנים:

האחד, כתב הערעור - אם הוגש ונספח הוא לבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה.

השני, אם טרם הוגש ערעור עומדת בפני בית-המשפט בקשה לעיכוב הביצוע, העובדות המפורטות בה, והנימוקים בשלהם צד עותר לעיכוב ביצועו של פסק-הדין או ההחלטה, והטענות בעטיין סבור הצד העותר כי יש לו אכן סיכויי בערעור {ובשים-לב לנאמר להלן}.

בהיות נטל השכנוע וההוכחה רובץ על העותר לעיכוב הביצוע נגזרת מכך חובתו לפרט ולהסביר הסבר היטב את טיעוניו נגד פסק-הדין של בית-משפט קמא.

יש לציין כי כאשר הדיון בבקשת עיכוב הביצוע מתבררת בשלבה הראשון, דהיינו בפני בית-משפט שנתן את פסק-הדין שאת עיכובו מבקשים, גדר השיקולים בדבר "סיכויי הערעור" הינו שונה שכן ידוע הוא כי בית-המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו.

אם-כן, מהי רמת ההוכחה או מהו היקף השכנוע בו נושא צד בבואו לשכנע את בית-המשפט כי יש סיכוי לערעור? בתי-המשפט לכל דרגותיהם הטביעו מספר צורות של התייחסות לממדי הנטל ודרכי הוכחתו כדלקמן:

הראשונה, "סיכוי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע על סיכוי כלשהו להצלחת ערעורו {ע"א 1828/01 יצחק מונטיליו ואח נ' יעקב דילו ואח', תק-על 2001(1), 1275 (2001)}.

השנייה, "סיכוי ערעור" משמעו כי המבקש יצביע כי יש לו סיכויים טובים בערעורו {ע"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1), 334 (1989)}.

השלישית, "סיכוי ערעור" משמעו קיומן של טעויות יסודיות היוצרות הסתברות גבוהה כי הערעור יתקבל {בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1), 178 (1990)}.

בתי-המשפט נקטו אם-כן בשלוש רמות של נטל ההוכחה והשכנוע כאשר באו לבחון תנאי זה של "סיכויי ערעור".

יחד-עם-זאת, נראה הדבר שהיות והתנאי העיקרי, אותו שוקל בית-המשפט בבואו להכריע בשאלת עיכוב ביצועו של פסק-דין או החלטה, הינו שאלת אפשרות החזרת המצב לקדמותו, בתי-המשפט נטו לבחור בדרך המקלה עם מבקש הביצוע בשאלת החלת התנאי של "סיכויי הערעור".

כלומר, קיומו של סיכוי קלוש לערעור דיו על-מנת להצביע כי המבקש עמד והרים את הנטל המוטל עליו בשאלה זו. ואולם, כאשר בית-המשפט מגיע למסקנה כי למבקש אין כל סיכוי בערעור כי אז תידחה בקשת העיכוב מחמת נימוק זה בלבד.

כאמור להלן, נראה כי מסקירת הלכות בתי-המשפט ניתן יהיה לדלות וריאציות שונות בדרכי יישומו של תנאי זה {"סיכויי ערעור"} במערכת השיקולים של בתי-המשפט בבואם להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע:

על צד המבקש עיכוב ביצוע לטעון ולהוכיח את סיכוייו בערעור. משלא עשה כן, בקשתו תידחה ולו מטעם זה בלבד {בש"א 5043/90 ביטון יוסף ומרסדס נ' שמחה ביטון, פ"ד מ"ד(4), 873 (1990); ע"א 6053/99 אברהם ברמץ נ' דני גושן, תק-מח 99(2), 3619 (1999)}.

רק כאשר ברור מיניה וביה מתוך החומר המונח לפני השופט הדן בבקשה לעיכוב ביצוע, שאין לערעור כל סיכוי של הצלחה, תידחה בקשה לעיכוב ביצוע מטעם זה בלבד {המ' 25/81 מיכאל גולדנברג נ' מיכאל בנט, פ"ד לה(2), 360 (1981)}.

על-אף בחינת תנאי זה של "סיכויי הערעור" בנפרד, ברור כי בתי-המשפט, בסיכומו של דבר, בחנו אותו באספקלריה של ההלכה היות ושני התנאים העומדים ביסוד שיקול-הדעת של בית-המשפט.

כלומר, סיכויי הערעור ואפשרות החזרת המצב לקדמותו, הינם תנאים קומולטיביים ומצטברים. זאת כאשר היחס בין שני התנאים הינו כזה שהתנאי השני, של אפשרות החזרת המצב לקדמתו, הינו הדומיננטי והעיקרי.

יחד-עם-זאת גם ברור שבהיעדר סיכויי ערעור לחלוטין, בית-המשפט לא יתכבד לבחון את התנאי השני, אלא במקרים נדירים.

זאת ועוד. בחינת דרכו של בית-המשפט, לכל ערכאותיו, מעידה כי על-אף שלכאורה נוצרו קווים די דוגמטיים וחד-משמעיים לבחינת בקשות לעיכוב ביצוע, הרי בפועל בהפעלת שיקול-דעתו, בית-המשפט, בוחן כל מקרה לגופו, תוך מתן משמעות לדרך הגשת הבקשה, מידת פירוטה, התנהגות הצדדים, משך זמן הדיונים ועוד.

ואולם נעלה מכל ספק הוא כי על המבקש עיכוב ביצוע מוטלת חובה כבדה ביותר ועליו להתכבד ולהיכנס לרמת טיעון מפורטת ומנומקת היטב כאשר הינו בא לטעון כי סיכויי הערעור הינם כאלה שיש בהם כדי לקדמו לקראת עיכוב הביצוע.

נבהיר כי בשלב הראשון שוקל בית-המשפט את סיכויי הערעור. אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק-הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל, או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי-הדין אם יעוכב הביצוע.

ואולם אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע {ע"א (מחוזי חי') 16122-08-11 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' סאמח שמס (המנוח), תק-מח 2011(3), 12110, 12111 (2011)}.

4.2 שופט שנתן את פסק-הדין הינו השופט שדן בבקשה לעיכוב ביצוע - האם רצוי שכך יהיה?
הלכה למעשה, שופט שנתן את פסק-הדין או ההחלטה הינו השופט שדן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק-דינו או החלטתו. מצב זה גורם לאנומליה שכן עסקינן במצב בו על מבקש העיכוב לשכנע את השופט שנתן את פסק-הדין כי קיים סיכוי שיתקבל ערעור על פסק-דינו.

מציאות זו, בה עומד השופט במצב של "ניגוד עניינים", גם אם אינה אסורה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ובוודאי שאינה רצויה, ויש ליתן את הדעת לתיקונה, אם בתיקון תקנות סדר הדין, ואם בפרקטיקה בה לא ישב אותו שופט ב"ערעור" על פסק-דינו.

כלומר, יש קושי גדול מאוד בסיטואציה בה שופט שנתן פסק-דין מתבקש להעריך את הסיכויים שערעור על פסק-דינו יתקבל.

חזקה שהשופט מאמין במה שפסק. לפיכך, בחינת סיכויי הערעור נעשית בדרך-כלל בהקשר הזה כבחינה "חיצונית", המתמקדת בשאלות כגון: עד כמה מותנית ההצלחה בערעור בהתערבות בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות, לעומת חלקן של שאלות משפטיות כשאלות העשויות להכריע את גורל הערעור; עד כמה יש בפסק-הדין נשוא הערעור חידוש וכיוצא בזה {ראה למשל בש"א (חד') 663/03 וותד עפיף נ' חברת רימאן בע"מ, תק-של 2003(1), 1157 (2003)}.

לעניין זה אף נעיר כי החלטתו המנומקת של בית-משפט קמא, בה התמודד עם נימוקי הערעור, אינה יכולה, כשלעצמה, לשמש תנאי דמסייע לקבלת טענתו של בא-כוח המשיבה כי לא קיימים למבקשת סיכויים טובים להצליח בערעור {ראה גם בש"א 6378/96 החברה העירונית לפיתוח נ' י' שיינר ושות', תק-על 96(3), 1264 (1996)}.

4.3 הגשת בקשה לעיכוב ביצוע טרם הגשת הודעת ערעור
כאשר מבקש עיכוב הביצוע טרם הגיש את הודעת הערעור - אין להתייחס כלל לסיכויו בערעור {ראה למשל בש"א 350/03 משה סבג ואח' נ' א.מ. חטיפי העמק בע"מ, תק-אר 2003(2), 2703 (2003)}.

4.4 טעם ראוי
בהיעדר טעם ראוי על-שום-מה מתבקש עיכוב הביצוע תידחה בקשה לעיכוב ביצוע. כך לדוגמה, ב- ע"א 1828/01 {יצחק (צדוק) מונטיליו ואח' נ' יעקב דיל ואח', תק-על 2001(1), 1275 (2001)} קבע בית-המשפט כי הבקשה לעיכוב ביצוע אינה מגלה על-פניה כל טעם ראוי להיעתר לה ואינה מגלה טעם על-שום-מה סבורים המבקשים כי יש סיכוי כלשהו לערעורם.

4.5 ערעור המושתת על השגות עובדתיות
כאשר הערעור מושתת על השגות עובדתיות בלבד יטה בית-המשפט לקבוע כי צד לא עמד בדרישה של קיומו של התנאי של "סיכויי ערעור".

ב- ב"ש 227/87 {קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקלים בע"מ, פ"ד מא(1), 713 (1987)} קבע בית-המשפט כי ב"אשר לסיכויי המבקשים לזכות בערעור, המעט שניתן לומר הוא, כי ההשגות וההסתייגויות, שהועלו נגד פסק-הדין, מתייחסות רק נגד הממצאים בקשר לעילה של גניבת עין, וממצאים אלה מושתתים כל כולם על עובדות שהוכחו ועל התרשמות חד-משמעית שהתרשמה הערכאה הראשונה, כפי שאלה מצאו ביטוי במובאות המעטות שצוטטו לעיל. ואילו לגבי המסקנות המתחייבות מהפרת הסימן המסחרי הרשום כחוק על-ידי המבקשים, אין להם ולא יכול להיות להם כל פתחון פה."

ב- ע"א 30/03 {נבה נגיב נ' עורך-דין גדעון פישר מנהל מיוחד לנכסי, תק-על 2003(2), 388 (2003)} דחתה הבקשה לעיכוב ביצוע וכב' השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כי סיכויי הערעור על החלטת בית-המשפט אינם טובים, בין השאר מחמת העובדה כי ההחלטה נשוא הערעור קובעת ממצאים שבעובדה על-סמך ניתוח חומר ראיות, והסיכוי לשינויין בערכאת הערעור - אינו גדול.

ב- בש"א 2742/90 {שושנה אהרונוב נ' עזבון המנוח אליהו אהרונוב ז"ל, תק-על 90(3), 80 (1990)} קבע בית-המשפט כי כאשר תביעה נדחתה על יסוד עובדות ועדים מהימנים של הצד הזוכה {במקרה כזה בו הוכח כי לא נתקיים שיתוף בין בני זוג}, ונכסים משותפים נפדו בתשלום כספים - יש לומר שסיכויי הערעור הינם קלושים.

4.6 לתנאי של "סיכויי ערעור" אין כל נפקות כאשר "ניתן להחזיר את המצב לקדמותו"
תנאי זה הינו תנאי משני לתנאי העיקרי {בו נדון בהמשך}, לאפשרות החזרת המצב לקדמותו ועל-כן, גם אם סיכויי הערעור טובים לא יהא בכך כדי לעכב ביצוע מקום שניתן להשיב מצב לקדמותו.

כלומר, במקרה שבו ניתן להחזיר את המצב לקדמתו, סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות אינם רלוואנטיים. אם יצליח המערער בערעורו, יבוצע פסק-הדין של בית-המשפט של ערעור.

נבהיר כי קשייו בתקופת הביניים הם תוצאה המתחייבת מפסק-הדין מושא הערעור, שכל עוד לא בוטל עומדת החזקה כי הוא נכון. על-כן, ההכבדה על חייב המתקשה לפרוע את חובו אינה כשלעצמה עילה לעיכוב ביצועו של פסק-דין, גם אם הזוכה לא ייפגע פגיעה של ממש מדחיית התשלום {בש"א 4403/94 רחל ויצמן ואח' נ' מסודי דאודי, תק-על 94(3), 2278 (1994); המ' 6/58 קניגסברג נ' רוז, פ"ע לא 128; ב"ש 227/83 גולדברג נ' גולדברג, פ"ד לז(2), 778 (1983)}.

יחד-עם-זאת, כאשר סיכויי ערעור "אינם מבוטלים" יטה, אם כי לעיתים רחוקות, בית-המשפט להמעיט קמעה בבחינת התנאי השני של אפשרות החזרת המצב לקדמותו {בש"א 5914/95 אברהם יין ואח נ' יהודה פנחס ואח, תק-על 95(3), 951 (1995)}.

4.7 אי חיווי-דעה באשר לסיכויי הערעור כאשר בית-המשפט הסתפק בבחינת קיומו של התנאי "אפשרות השבת המצב לקדמותו"
קיימים מקרים בהם בית-המשפט ידחה בקשה לעיכוב ביצוע כאשר כלל לא חיווה-דעתו באשר לסיכויי הערעור. זאת כאשר בית-המשפט הסתפק בבחינת קיומו של התנאי העיקרי, הוא "אפשרות השבת מצב לקדמותו" {בש"א 6401/96 קהא סעדיה נ' אביר בראל עורך-דין, תק-על 96(3), 87 (1996)}.

4.8 בבודקו את סיכויי ההצלחה בערעור אין בית-המשפט יושב במקומו של בית-משפט של ערעור
בבודקו את סיכויי ההצלחה בערעור אין בית-המשפט יושב במקומו של בית-משפט של ערעור. כל שעליו לבדוק הוא אם קיים סיכוי לכאורה להצלחת הערעור {בש"א 4460/95 סולכור חברה לשיווק וקניות בע"מ נ' ט' קרטין ושות בע"מ, תק-על 96(3), 1681 (1996)}.

נדגיש כי בבחינת סיכויי הערעור יש לבחון "היווצרות סבירות גבוהה" כי הערעור יתקבל {בש"א 515/89 לנפלסט (1974) בע"מ נ' אליעזר ברקמן, תק-על 90(1), 178 (1990)}.

4.9 סעד זמני
ככלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בשיקול-דעתה של הערכאה הראשונה בכל הנוגע למתן סעד זמני {רע"א 5072/00 אזי יוגב תעשיות בע"מ נ' מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2), 307 (2000); רע"א 10373/02 סאמר אבראהים נ' יובל אלון חברה לבניין, תק-על 2003(1), 304 (2003)}.

4.10 ערעור על פסק-דין שניתן על דרך הפשרה
כאשר עסקינן בפסק-דין שהוסכם כי יינתן על דרך הפשרה, דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין - ברוב המקרים – להידחות, שכן עילות ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק-דין של פשרה תהיינה מצומצמות יותר במקרה של ערעור רגיל, ובית-המשפט יטה להתערב רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר במגבולות הסבירות במסקנות שנפסקו {ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1), 337 (1997); ע"א 6695/02 פרופ' אריה שנקמן נ' פרופ' משה זרודי, תק-על 2003(1), 395 (2003)} ולכן ניתן לקבוע כי עסקינן בסיכוי ערעור - נמוכים.

4.11 סיכויי ערעור קלושים/נמוכים
ב- ע"א 8800/04 {אווה שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח', תק-על 2004(4), 1015 (2004)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע עקב סיכויי ערעור נמוכים גם כשמדובר בהליכי כינוס נכסים של דירת מגורים.

כב' השופטת א' פרוקצ'יה קבעה כי במקרה דנן אכן מדובר במימוש משכנתה על בית מגורים, אשר אי-מתן צו לעיכובו עלול להביא למצב בלתי-הפיך ולקושי ברור להחזרת המצב לקדמותו אם הערעור יתקבל.

יחד-עם-זאת, כב' השופטת א' פרוקצ'יה הגיעה לכלל מסקנה כי אין להורות על מתן סעד כאמור, וזאת נוכח סיכוייו הקלושים של הערעור.

עוד נקבע כי כלל הוא כי מי שחותם על מסמך משפטי, ובכלל זה שטר משכנתא, מוחזק כמי שקרא, הבין והסכים לתוכנו, ובמיוחד כך הדבר כאשר המסמך נוגע לנכסיו, כדוגמת שטר משכנתא.

בית-המשפט המחוזי בחן שאלות אלה וקבע קביעות עובדתיות חד-משמעיות ביחס לכך, תוך דחיית גרסתה של המבקשת ביחס לנסיבות חתימתה על המשכנתא.

לפיכך, נקבע כי קשה לראות כיצד תוכל המבקשת לפתוח בערעור את הסוגיה העובדתית בדבר חבותה על-פי המשכנתא, ולכאורה, אין קצה חוט הנראה לעין שניתן להיאחז בו כנימוק ערעור בר-סיכוי להתקבל.

לפיכך, נראה כי התנאי הראשון הנדרש לצורך עיכוב הליכי מימוש המשכנתא, הקשור בסיכויי הערעור, אינו מתקיים ולאור זאת, דין הבקשה לסעד זמני להידחות.

ב- רע"א 9369/04 {חביב דדון נ' יעקב וייסברג, תק-על 2004(4), 1302 (2004)} דחה בית-המשפט בקשה לעיכוב ביצוע לאור סיכויי ערעור קלושים ואי-צירוף פסק-הדין של בית-המשפט עליו הוגש הערעור.

4.12 פיצויי פיטורין ודמי הבראה
ב- בש"א (ת"א-יפו) 7387/04 {א.ס.י. שירותי שמירה בע"מ נ' רשיד ג'ומעה הואשלה, תק-עב 2004(4), 2156 (2004)} קבעה כב' השופטת לאה גליקסמן כי בחיוב המבקשת לשלם למשיב דמי הבראה, פדיון חופשה, דמי חגים, הפרשות לתגמולים {פיצוי} והחזר הוצאות נסיעה עסקינן בזכויות המגיעות למשיב מכוח הוראות חוקי המגן וצווי ההרחבה.

יתרה-מזאת, בנוגע לרוב התשלומים, המבקשת הודתה בעצמה כי לא שילמה תשלומים אלה למשיב, כך שזכאות המשיב אינה שנויה במחלוקת של ממש.
לפיכך, סיכויי הערעור בנוגע למרכיבים אלה של פסק-הדין אינם גבוהים.

5. היעדר אפשרות להשיב המצב לקדמותו
5.1 מבוא
עד שבית-המשפט יאות לסטות מהוראת תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, המורה כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק-הדין, נדרשת הוכחתו של נזק שאינו ניתן לתיקון, העולה בחומרתו או בהיקפו על הנזק שייגרם לצד שכנגד כתוצאה מאי-ביצועו המיידי של פסק-הדין.

כבר עתה נבהיר כי נטל ההוכחה להוכחת "היעדר אפשרות להשיב המצב לקדמותו" רובץ על מבקש עיכוב הביצוע {ראה למשל ע"א 1112/98 משה אלפן ואח' נ' גדעון דרמן ואח', תק-על 98(1), 251 (1998)}.

בבקשה לעיכוב ביצוע יבחן בית-המשפט שנים: האחד, מה מידת הסיכויים שיש למערער להצליח בערעורו. השני, אם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין.

העילה העיקרית העלולה להניע את בית-המשפט לעכב את הביצוע היא, שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע או קשה מאוד - להשיב המצב לקדמותו {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 6), 809}.

כמו-כן ישקול בית-המשפט את מאזן הנזקים והנוחות, את התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מהצדדים אם תתקבל הבקשה או תידחה, את מהות הנזקים שיגרמו ואת האפשרות לתקנם {בש"א 3158/91 שמואל פלטו שרון נ' קומפני פריזיין, פ"ד מה(5), 499, 504 (1991)}.

גובה הסכום שנפסק לטובת המשיב הינו שיקול בהערכת הקושי בהשבתו במקרה שפסק-הדין ייהפך בערעור {ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אלי אלבז ז"ל, תק-על 2005(2), 1148 (2005); ת"א (מחוזי מר') 2282-08-07 איתוראן איתור ושליטה בע"מ נ' L.PLEONARDO, תק-מח 2011(3), 10690, 10693 (2011)}.

זכות המבקש נדחית מפני זכות הצד האחר אם יש ביכולתו להצביע על נזק בלתי-הפיך, או לפחות נזק חמור במידה משמעותית שיגרם לו מעיכוב ביצועו של פסק-הדין {ע"א 4447/96 בניני ישראל נ' רדיו אלחוטי, תק-על 97(4), 664 (1997)}.

בית-המשפט לא ייעתר לבקשת עיכוב ביצוע, אם היה מעניק למבקש בדרך זו את כל הסעד אשר הוא עשוי לקבל בזכותו בערעור, שאילו עשה כן, הייתה בקשת העיכוב משמשת תחליף לערעור עצמו {ע"א 5932/97 פולן בע"מ נ' צנה בע"מ, תק-על 97(3), 507 (1997)}.

גם בהתקיים נזקים מיוחדים אין בית-משפט מעכב, אלא על המבקש להראות שמאזן הנזקים והנוחות נוטה בבירור לטובתו {ע"א 4765/97 יצחק כהן נ' יעקב רודיטי, תק-על 97(4), 645 (1997)}.

בתצהיר המצורף לבקשתו חייב המבקש לפרט את הנסיבות המורות, כי ביצועו המיידי של פסק-הדין עלול להסב לו נזק שאין לו תקנה. בית-המשפט לא יסתפק בהצהרתו הסתמית, כי אומנם כן הוא הדבר, ללא פירוט וללא תיאור העובדות {י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה 6), 667}.

כאשר כפות המאזנים מעויינות, כך שאין לשלול סיכוי לערעור ושלשני הצדדים עשוי להיגרם נזק שיקשה מאוד לתקנו, גובר העיקרון שהגשת ערעור אינה מעכבת פסק-דין {ב"ש 894/85 מלחי יריחו בע"מ ואח' נ' מפעלי ים המלח, פ"ד לט(3), 525 (1985); בש"א 219/96 ישקר בע"מ ואח' נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ, תק-על 96(1), 1 (1996); ב"ש 751/86 מ.ש.א.ב. מחזור שאריות בע"מ נ' אגריקו בע"מ, פ"ד מ(3), 825 (1986)}.

נזק שעלול להיגרם לציבור הרחב אף הוא שיקול חשוב שיש להביאו בחשבון במאזן הנזקים והנוחות ובשים-לב כי יש ונזק לציבור אף עולה במשקלו ובהשפעתו השלילית על נזק הנגרם ליחיד {בשג"צ 501/91 (בג"צ 380/91) כבל-נט בע"מ נ' סאט-קומ ישראל בע"מ ואח', תק-על 97(3), 139 (1997)}.

5.2 מכירת נכס של מבקש העיכוב אינו יכול, כשלעצמו, לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע
העובדה כי ביצוע פסק-דין לתשלום כסף יגרור אחריו מכירת נכס כלשהוא, אינה יכולה, לכשעצמה, לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע.

יחד-עם-זאת, כאשר טוען הנתבע כי לצורך ביצוע פסק-הדין יאלץ למכור נכס מסויים, באשר אין לו כל מקור אחר לתשלום החוב, והנכס הינו נכס אשר לנתבע יש בו עניין מיוחד {כגון כאשר עסקינן דירת מגורים או במכירת מיטלטלי דירת הנתבע המעוקלים}, יכול ובית-המשפט יגיע למסקנה כי עניין מיוחד זה מצדיק את עיכוב הביצוע {המ' 152/60 בן משה נ' קליבנוב, פ"ע מז 13}. במקרים אלה, יש והעניין המיוחד מטה את מאזן הנוחות לטובת מבקש עיכוב הביצוע.

ואולם, כשמדובר במכירת נכס אחר, כגון נכס אשר הנתבע מחזיק בו לשם השקעה גרידא, ומכירתו אינה כרוכה בהסבת נזקים מיוחדים לבעליו, בדרך-כלל, לא יהא צידוק להורות על עיכוב ביצוע כדי למנוע מכירתו של הנכס. במקרה זה מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת הנתבע, ואם יזכה הנתבע בערעורו יוכל הוא לשוב ולרכוש לעצמו נכס אחר {רע"א 214/88 יוסף כהן טוויל נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מד(3), 752 (1988)}.

הפתח הפתוח לעיכוב הביצוע של פסק-דין כספי בשל הנזק שייגרם לחייב ממימוש נכסים, אף שאינו חסום לחלוטין, צר מן הפתח לעיכוב הביצוע של פסק-דין כספי בשל החשש לחוסר יכולתו של החייב להשיב את כספו במקרה של קבלת הערעור {ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נג(1), 187 (1999)}.

באופן עקרוני, הצורך לממש נכסים לשם קיום חיוב כספי אינו סיבה מספקת לעיכוב הביצוע {רע"א 214/88 כהן טוויל נ' דויטש, פ"ד מד(3), 752, 754 (1988); בש"א 216/89 אברהמי ובניו נ' בנק מזרחי, פ"ד מג(2), 172 (1989); בש"א 4645/91 משה כובשי חברת הובלות ותעבורה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 91(3), 232 (1991)}.

יחד-עם-זאת, אין פירושו של דבר כי בית-המשפט אטום להשלכות שיש לביצוע המיידי של פסק-הדין על עתידו של החייב. כאמור לעיל, ייתכנו נסיבות, בלתי-רגילות, בהן יהיה בית-המשפט מוכן לסטות מן הכלל ולעכב ביצוע של חיוב כספי הכרוך במימוש נכסים.

נסיבות כאלה צריכות להיות בעלות חומרה מיוחדת, החורגת מן ההכבדה או הנזק הכרוכים בדרך-כלל במכירת נכסים. כך הוא הדבר, לדוגמה, כאשר ביצוע פסק-דין כספי עלול להוביל להתמוטטות כלכלית של החייב {בש"א 2449/96 לוי נ' לוי, תק-על 96(2), 191 (1996)} או למכירת נכס בעל חשיבות מיוחדת עבורו, כגון דירת מגוריו ומיטלטליה.

בכל מקרה, מערער המבקש שבית-המשפט יעכב ביצוע של חיוב כספי שהוטל עליו, בשל התקיימותה של נסיבה מיוחדת, אינו יוצא ידי חובה בהפרחת טענות לאוויר אודות ההשלכות של ביצוע פסק-הדין לגביו.

עד שבית-המשפט יואיל להיעתר לבקשה כזאת, נדרשים להתמלא מספר תנאים {בש"א 8240/96, ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד השומה חיפה, פ"ד נ(5), 403 (1997)}:

ראשית, בכך שהמבקש יניח תשתית עובדתית מספקת לטענותיו באשר לנזקים שייגרמו לו כתוצאה ממימוש פסק-הדין, למהותם ולאפשרות תיקונם, ולצורך כך על המבקש להגיש תצהיר שבו יפורטו היטב העובדות אשר עליהן נסמכות טענותיו.

שנית, על המבקש לשכנע את בית-המשפט בכך שלכאורה יש לערעורו סיכויים טובים להתקבל.

שלישית, מוטל על בית-המשפט לתת את דעתו, בהקשר האמור, גם לפגיעה האפשרית שעלולה להיגרם לזוכה כתוצאה מן העיכוב. כלומר, כדי שבית-המשפט ייענה לבקשה כזאת מצד חייב, לא די לו שישתכנע כי מימוש הבטוחה לאלתר יגרום לחייב נזק גדול או בלתי-הפיך, אלא עליו להשתכנע גם בכך, שעיכוב מימושה של הבטוחה לא יגרום נזק לזוכה ולא יגרע מסיכוייו להיפרע מן הבטוחה, באותה מידה, גם אם יושעה המימוש. כדי לשכנע את בית-המשפט, בקיומו של תנאי אחרון זה, מוטל על המבקש להראות, כי לנכס המשועבד שווי כספי יציב, שמאז השיעבוד נשמר ערכו ביחס שווה לגובהו המשתנה של החוב שלהבטחתו שועבד, וכי יש יסוד איתן להאמין, שיהיה די בו כדי להבטיח את סילוק החוב שיעמוד לזכות המשיב, אם יידחה הערעור.

5.3 מצבו הרפואי של המבקש - היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע
בית-המשפט נעתר לעיכוב ביצוע מחמת מצבו הרפואי הקשה של המבקש אפילו באותו מקרה בו מדובר בחיוב כספי מובהק וכדבריו בית-המשפט ב- ע"א 4583/01 {ירחמיאל אבינועם נ' עמיגור חברה לניהול, תק-על 2001(3), 285 (2001)}:

"על פסק-דין זה הגישו המערערים ערעור לבית-משפט זה. כן הגישו את הבקשה שבפניי לעיכוב ביצוע פסק-הדין, ככל שהוטל עליהם מכוחו חיוב לשאת בהוצאות עמיגור ובהוצאות המשיבים 4-3. לטענת המערערים, נוכח הסיכוי הגבוה לכך שערעורם יתקבל, יש להתחשב במצבם הכלכלי הקשה ובמצבם הבריאותי, המטיל עליהם מעמסה כבדה של הוצאות רפואיות, ולעכב את ביצוע פסק-הדין.

עמיגור הודיעה בתגובה, כי היא מסכימה לבקשת המערערים לעיכוב ביצוע, ואילו המשיבים 4-3 הודיעו, כי הם מתנגדים לבקשה, וזאת מן הטעם שמדובר בחיוב כספי, שאין הצדקה לעכב את ביצועו.

לנוכח הסכמת עמיגור לעיכוב ביצוע פסק-הדין, נותר לדון רק בעיכוב החיוב שהוטל בפסק-הדין על המערערים לשאת בהוצאות המשיבים 4-3.

בעניין זה הגעתי לכלל דעה, כי הגם שמדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי בלבד, הרי שנוכח מכלול נסיבות העניין, מן הראוי להורות על עיכוב ביצוע על-מנת לאפשר למערערים, שתשלום ההוצאות מכביד עליהם, למצות את ערעורם.

אשר-על-כן, אני מעכבת את ביצוע פסק-הדין עד למתן פסק-דין בערעור שהוגש לבית-משפט זה."

5.4 מצבו הכלכלי של מבקש הביצוע
מצבו הכלכלי של מבקש הביצוע אינו נימוק מספיק כשלעצמו למתן עיכוב ביצוע. קריסה כלכלית של הצד המבקש בעקבות ביצוע פסק-הדין אינו נימוק מספיק לקבלת הסעד של עיכוב ביצוע. גם לא העובדה שינקטו נגדו הליכי הוצאה לפועל, דבר שיכביד על עסקיו ויסב לו נזקים {ע"א 7390/00 האוכף המפרץ בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, תק-על 2000(3), 2842 (2000); ב"ש 227/83 יעקב גולדברג נ' אביבה גולדברג, פ"ד לז(2), 778 (1983)}.

ב- בש"א 1678/00 {הרצל דיין נ' קופת חולים של ההסתדרות, תק-של 2000(2), 2725 (2000)} קבע בית-משפט כי "קשיי הפרנסה של המבקש אינם ממין העניין ואין הם כשלעצמם מצדיקים עיכוב הביצוע אלא המפתח הוא בשאלה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו אם הערעור יתקבל לאחר שפסק-הדין יבוצע".

ובמילים אחרות. מצבו הקשה של מי שמבקש עיכוב ביצוע של החלטה, ובכלל זה פסק-דין, או שידו אינה משגת תשלום ערובה או לפרוע את חובו על-פי ההחלטה - אינם עילה לעיכוב ביצוע שכן, העילה העיקרית שעשויה להביא את בית-המשפט לעכב ביצוע היא - שאם המבקש יזכה בערעור, יהא זה מן הנמנע, או קשה מאוד, להשיב את המצב לקדמותו {בש"א 227/88 עיריית תל-אביב-יפו נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(2), 764 (1988); בש"א 3158/91 שמואל פלאטו שרון נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח', פ"ד מה(5), 499 (1991); ת"א (יר') 264/94 אבריטקס תעשיות נ' בנק דיסקונט, תק-מח 97(1), 2498 (1997)}.

5.5 מצבו הכלכלי של המשיב, המחזיק בפסק-דין
אשר למצבו הכלכלי של המשיב בבקשה לעיכוב ביצוע, לאמור, מצבו הכלכלי של המחזיק בפסק-דין, אין ספק שמצבו הכלכלי של הזוכה בפסק-הדין יהווה מרכיב חשוב בהחלטת בית-משפט אם לעכב ביצועו של חיוב כספי.

ברור כי אם למבקש העיכוב סיכוי לזכות בערעור, הרי מצבו הכלכלי הרע של הזוכה בפסק-דין, יאיין כל זכייה אפשרית של מבקש הביצוע בערעור, כמו גם את אפשרות השבת כספו אם יזכה בערעור.

5.6 משיב בעל אזרחות זרה
ב- ע"א 643/97 {נחום קדמי נ' עזבונות המנוחות גילה ואיימי, תק-על 97(2), 882 (1997)} קבע בית-המשפט כי "מכיוון שלמשיב אזרחות זרה, ומכיוון שמרכז חייו מתחלק בין הארץ לבין ספרד - יש בסיס לחששה של המבקשת כי יקשה עליה לגבות את כספה חזרה אם יתקבל ערעורה. לעומת זאת, לא הראה המשיב כי יגרם לו נזק משמעותי אם חלק מהסכום ישולם לו רק לאחר הדיון בערעור. באיזון הראוי שבין זכותו של המשיב לממש את זכויותיו לפי פסק-הדין לבין האינטרס של המבקשת, יש מקום להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק-הדין".

5.7 פינוי דייר
ביטוי קלאסי להפעלת שיקול-הדעת השיפוטי במקרים של היעדר אפשרות השבת המצב לקדמותו הוא הפרקטיקה לפיה עיכוב ביצוע יינתן כמעט כדבר שבשגרה במקרים בהם ניתן פסק-דין של פינוי ומבקש העיכוב הינו הדייר.

כלומר, העילה המרכזית העלולה להניע את בית-המשפט לעכב את הביצוע היא שאם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק-הדין, יהא זה מן הנמנע או קשה - להשיב המצב לקדמותו.

מטעם זה נוהגים בתי-המשפט להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע של צו פינוי כמעט כדבר שבשגרה, שאם יפונה המבקש ולאחר מכן יזכה בערעורו, קרוב לוודאי שהנכס יהא כבר תפוס בידי אדם אחר, והוא לא יוכל לחזור אליו {ב"ש 633/82 רחל כהן נ' דני כוזהינוף, פ"ד לו(3), 678 (1985)} אף הודגש בפסיקה כי כאשר דובר על מתן הצו כדבר שבשגרה ההתייחסות הייתה בדרך-כלל לדייר מוגן בלבד {ראה גם ב"ש 736/83 חנה אברהם נ' אליהו נזירי ואח', פ"ד לז(3), 496 (1983)}.

ב- רע"א 3613/01 {מאיר מיארה ואח' נ' שלמה מרזים ואח', תק-על 2001(2), 313 (2001)} הובעה גישה פרשנית שונה לגבי הקלות בה יינתן צו עיכוב ביצוע בעניין של פינוי, העולה בקנה אחד עם העיקרון הגורף שבכל עניין של פינוי דייר ניתן הצו כדבר שבשגרה, קל-וחומר כאשר מדובר בדייר מוגן על-פי חוקי הגנת הדייר. וכדברי כב' השופט א' מצא:

"המבקשים שכרו מן המשיבים דירת מגורים והיו בה לדיירים מוגנים. בשנת 1997 פסק בית-המשפט המחוזי כי למשיבים קמה עילת פינוי כלפי המבקשים. עם-זאת קבע כי המבקשים זכאים לסעד מן הצדק. בית-המשפט התנה סעד זה בתשלום סך של 7,500 ש"ח בתשלומים חודשיים. כן קבע כי אם לא ישולם הסכום במלואו ובמועדו, יפונה המושכר. בין המבקשים והמשיבים נטושה מחלוקת בשאלה אם המבקשים עמדו בחובתם לשלם למשיבים את הסכום הנ"ל במועדים שנקבעו בפסק-הדין. בהליך שהתקיים לפניו, לעניין זה, קיבל ראש ההוצאה לפועל את עמדת המשיבים והורה על המשך הליכי הפינוי. כן דחה את בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע ההליכים. המבקשים ערערו על ההחלטה לפני בית-המשפט המחוזי. כן ביקשו לעכב את ביצוע הפינוי.

בית-המשפט המחוזי ביקש את תגובת המשיבים לבקשת עיכוב הביצוע. בתגובתם העלו המשיבים הן טענות פרוצדוראליות, כגון שהמבקשים השתהו בהגשת הבקשה, שהבקשה לא גובתה בתצהיר ובאסמכתאות כנדרש ועוד; והן טענות לגוף הבקשה, שעיקרן מתייחס לסיכויי הערעור. בית-המשפט המחוזי דחה, בקצרה, את בקשת עיכוב הביצוע "מהנימוקים שפורטו בתגובה". בעקבות בקשה נוספת שהגישו המבקשים, בה נטען כי על זכויות המשיבים בנכס מונה כונס נכסים, סייג בית-המשפט המחוזי את המשך הליך הפינוי בתנאי שהדירה לא תיהרס ולא תושכר בשכירות מוגנת אלא בשכירות חופשית שניתן לבטלה תוך הודעה מוקדמת של זמן קצוב וקצר. על החלטת בית-המשפט המחוזי שלא לעכב את הליכי הפינוי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבים הנני מחליט לדון בבקשה כבערעור שהוגש לאחר נטילת רשות כדין, ולקבל את הערעור. כאשר מדובר בהליכי פינוי של דירת מגורים, נוטה בית-המשפט, בדרך-כלל, לעכב את הליכי הפינוי עד לתום בירור הדיון בתיק (ראה י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 859. קל-וחומר כאשר מדובר בהליכי פינוי של דירת מגורים שהושכרה בשכירות מוגנת. לא מצאתי כי נתקיימו בענייננו נסיבות המצדיקות סטייה מכלל זה.

הערעור מתקבל. הליכי הפינוי במסגרת תיק הוצאה לפועל 01-98189-97-8 מעוכבים בזה עד למתן פסק-דין ב- ע"א 1403/01 של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו."

כלומר, נקבעה הלכה לפיה על הרוצה להצביע על סטייה מן הכלל שצו ניתן כדבר שבשגרה הנטל להוכיח את הסיבות בעטיין הינו פונה לדחיית בקשת עיכוב ביצוע במקרה של פינוי דייר מוגן או כל פינוי שהוא.

ואכן הכלל לא הוחל באופן אוטומטי והיו מקרים בהם על-אף שמדובר בדייר מוגן בית-המשפט לא נעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. כך לדוגמה, בית-המשפט ב- רע"א 7544/97 {מיכאלה אסתר טאוב ואח' נ' "אפרוקי", תק-על 98(1), 392 (1998)} דחה בקשת דייר לעיכוב ביצוע לאור התחייבות המשכיר שלא להשכיר את הנכס אלא בדיירות בלתי-מוגנת.

וכך גם, ב- רע"א 595/98 {חברת היכלי בידור בע"מ נ' יעקב נתח, תק-על 98(2), 1309 (1998)} קבע בית-המשפט שעל-אף הכלל שבית-משפט נוטה לעכב את הביצוע בתביעות פינוי, הרי במקרה זה לאור התחייבות המשכיר כי לא תתבצע כל עסקה בדירה ובכך לא תימנע שיבתו של הדייר לדירה אם יזכה בערעור, נדחתה בקשת העיכוב.

אימוץ הפרקטיקה הנ"ל אף למקרים בהם מדובר בפינוי של דיירים בלתי-מוגנים או מסיגי גבול נכשל. בתי-המשפט בחנו כל מקרה לגופו תוך הפעלת "מלאכת איזון הנזקים" ואם זו פעלה לטובת מבקש העיכוב כי אז ניתן צו עיכוב הביצוע.

ב- בש"א (חד') 1678/00 {הרצל דיין נ' קופ"ח של ההסתדרות, תק-של 2000(2), 2725 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע מחמת העובדה כי עסקינן "בפסק-דין פינוי בעל אופי מיוחד. אין המדובר בפינוי של מבנה שלאחר שיפונה הוא עלול להימכר או להימסר לחזקת אחרים או להיהרס. מדובר בכך שהמבקש גם על-פי גרסתו מחזיק בשטח הנכס שאותו נצטווה לפנות ארגזים ובהם מצרכים שהוא נוהג לעמוד ולמכור בשעות הפעילות ואחר-כך לסלקם מהמקום כל יום בעצמו. היה והערעור יתקבל במלואו עד כדי ביטול פסק הפינוי כולו, יוכל המבקש מייד לחזור למקום ושוב להעמיד בו ארגזים ובהם מצרכים ולמוכרם שם. הנזק היחיד שייגרם לו במצב כזה יהיה אובדן הרווחים בתקופה שמאז ביצוע הפינוי ועד לקבלת פסק-הדין בערעור. זהו נזק כספי טהור שניתן יהיה בקלות יחסית לאמוד את סכומו ולא שמעתי כל טענה בפי המבקש שלפיה לא יוכל להיפרע כדי סכום כזה אם וכאשר ייפסק לזכותו".

ב- רע"א 1527/03 {אריה ניגרי נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ, תק-על 2003(2), 3327 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי במקרה דנן הינו סבור כי פינויים של מבקש מס' 2 ורעייתו מדירת מגוריהם יגרום להם נזק קשה, שספק אם ניתן יהיה לרפאו במידה שיתקבל ערעורם. המבקש ורעייתו הינם קשישים בעלי הכנסות צנועות ביותר, מבקש מס' 2 הינו ניצול שואה ונכה צה"ל קטוע רגל ופגוע ריאות, ומצבה הנפשי של רעייתו, אשר לקתה במחלת הסרטן, מעורער.

עוד נקבע כי הדירה נשוא צו הפינוי היא נכסם היחיד של בני הזוג, ומכאן שקיים חשש כי אם יפונו ממנה הם ימצאו את עצמם ללא קורת גג. נזק זה עולה על הנזק הכלכלי שעלול להיגרם למשיב אם לא יוכל לממש את הדירה עד למתן החלטה בערעור, החלטה, אשר אין ספק כי בית-המשפט קמא ייעשה כמיטב יכולתו לתתה במהרה.

ב- רע"א 1654/03 {יהודה נדב נ' דנקנר השקעות בע"מ ואח', תק-על 2003(2), 519 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי כשאין מדובר בנכס המשמש את המבקש למגורים, הנזק שעשוי להיגרם למבקש באם לא יעוכב ביצוע פסק-הדין הוא כספי גרידא, ואין לטעון כי ייגרם לו נזק בלתי-הפיך.

ב- רע"א 764/03 {דורון עתמי ואח' נ' ברכה מעברי ואח', תק-על 2003(2), 2190 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי משיבה מס' 1 טועה לסבור כי לעניין פסקי-דין העוסקים במקרקעין ניתן צו עיכוב הביצוע כמעשה יום ביומו. לא כך הם פני הדברים.

אכן במקרים מסויימים, למשל כאשר המדובר בדירת המגורים של המתדיין, יטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב הביצוע, בשל ההשלכות החמורות והברורות של פינויו של אדם ממקום מגוריו. במקרה דנן, אין המדובר בדירת מגוריה של משיבה מס' 1 ולפיכך דין הבקשה להידחות.

ב- ע"א 6532/03 {שמעון מסעדות פנורמה אילת ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון, תק-על 2003(3), 134 (2003)} קבע כב' השופט א' ריבלין כי הליכי מימוש המשכנתא נשוא בקשה זו מתארכים כבר כחמש שנים, ולפי ממצאיו של בית-משפט קמא, במהלך שנים אלה תפח חובם של המבקשים למשיב עד שהיום הוא עולה בהרבה על ערך הנכסים הממושכנים.

על-כן, עיכוב ביצוע פסק-הדין, יגרום למשיב נזק רב, אשר ספק אם המבקשים, לאור מצבם הכלכלי העגום, יוכלו, במידת הצורך, לפצות את השיב בגינו. הבקשה נדחתה.

ב- רע"א 5374/03 {אליהו בר לב ואח' נ' עזבון המנוחה נעמי איילון ז"ל ואח', תק-על 2003(3), 1103 (2003)} לא הייתה מחלוקת כי לא מדובר בדירות מגורים של המבקשים. במקרה דנן, בית-המשפט השלום קבע כי ביצוע פסק-הדין אין משמעותו הותרת המבקשים בלא דיור או בלא הכנסה.

בנסיבות אלה, בדחותו את הבקשה, לא מצא כב' השופט א' ריבלין להתערב בהחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין.

ב- ת"א (יר') 2255/00 {יצחק חיימוב רבין נ' סייה שלום ואח', תק-מח 2003(3), 10020 (2003)} נדון סכסוך בגין גבולות שטח.

בקבלו את הבקשה לעיכוב ביצוע קבע כב' השופט יעקב צבן כי במקרה הנדון, נראה כי אם לא יעוכב ביצוע פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו גם אם יתקבל ערעורם של המבקשים. המדובר בפסק-דין שבו ניתן צו לסילוק יד ממקרקעין. המבקשים בנו בניין על המקרקעין, ויש חשש ממשי כי לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.

גם אם נניח כי הבניין שנמצא על חלקת המבקשים והבניין שנבנה בשטח המריבה אינן מחוברים, עדיין יש מקום לעכב ביצוע פסק-הדין בשל החשש מכך שהתוצאה תהיה בלתי-הפיכה - הריסת המבנה.

5.8 עיכוב ביצוע של חיוב כספי לא יינתן, אלא, אם יש בידי המבקש להראות שלא יוכל להיפרע מן המשיב אם יצליח בערעור
עיקרון-על משפטי נוסף שהוטבע בפסיקה של בתי-המשפט קובע כי נטייתו של בית-המשפט שלא לעכב ביצועו של פסק-דין המטיל חיוב כספי על בעל הדין שהפסיד {ב"ש 216/89 אברהמי קבלן חברה לבניין נ' בנק המזרחי, פ"ד מג(2), 172 (1989)}.

כלומר, כאשר מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועו, אלא אם יש בידי המבקש להראות שלא יוכל להיפרע מן המשיב אם יצליח בערעור {ע"א 6197/00 אביגדור פלדמן נ' שופט בית-המשפט המחוזי אהרון אמינוף, תק-על 2000(3), 2319 (2000)}.

עיכוב ביצועו של פסק-דין, לא כל שכן פסק-דין כספי, הוא אמצעי חריג, שיש להגביל את השימוש בו לנסיבות שבהן לא ניתן להבטיח את האינטרסים של בעלי הדין בדרך מתונה יותר.

לא אחת נפסק כי אין מעכבים חיוב כספי אלא במקרים החורגים מגדר הרגיל וכאשר קיימים טעמים טובים ומיוחדים המצדיקים זאת {ע"א 5328/00 עמי פרידמן נ' אבנר פרידמן, תק-על 2000(3), 2583 (2000)}.

בתי-המשפט אף הקשיחו עמדתם זו כאשר מדובר בהוצאות המשפט {רע"א 6767/00 גולן ששי ואח' נ' רוזה ומרסל אזולאי, תק-על 2000(3), 1780 (2000)}.

כך גם נדחו בקשות לעכב ביצוע בטענת קיזוז בין הליכים שונים כאשר באחד מהם קיים חיוב כספי חלוט {פש"ר 2111/79 רוחמה רובינשטיין נ' עין טל בע"מ, תק-מח 2001(2), 22556 (2001)}.

בענייני מזונות אפילו נסיבות מיוחדות ואי-יכולת להיפרע בחזרה מן האישה, אינם מהווים עילה לעיכוב {ב"ש 227/83 יעקב גולדברג נ' אביבה גולדברג, פ"ד לז(2), 778 (1983)}.

לא יינתן עיכוב ביצוע כאשר המדינה היא זו שממנה צריך להיפרע. חזקה על המדינה כי תשיב למבקש עיכוב הביצוע את כספו אם אכן יזכה בערעור {ע"א 6197/00 אביגדור פלדמן נ' שופט בית-המשפט המחוזי בנצרת, תק-על 2000(3), 2319 (2000)}.

סטייה מן הכלל הנ"ל יושמה אכן במקרים מיוחדים. במקרה שבו הערעור אמור היה להידון תוך שלושה חודשים עיכב בית-המשפט ביצועו של חיוב כספי אגב חיוב בהפקדת ערובות מתאימות {רע"א 782/01 צבי גוטמן נ' רחמים שדה, תק-על 2001(2), 1593 (2001)}.

ב- ב"ש 503/82 {משה אלקיים נ' אביבה אלקיים, פ"ד לח(1), 337 (1982)} דווקא בעניין מזונות החליט בית-המשפט על עיכוב חלקי של פסק מזונות.

ב- רע"א 214/88 {יוסף כהן טוויל נ' הרב יהושע דויטש, פ"ד מד(3), 752 (1989)} הכיר בית-המשפט בנסיבות מיוחדות בהן ניתן ליתן עיכוב ביצוע כאשר מדובר בעיכוב חיוב כספי.

ב- ע"א 3232/98 {עזבון שי פטולאי ז"ל נ' אורן קרן, תק-על 98(2), 460 (1998)} קבע בית-המשפט כי אין מקום לחששם של הנתבעים אשר הובע בעל-פה, ובכתב, ללא תשתית ראייתית, כי יתקשו לגבות את הסכום היתר, אם יזכו בערעור שכן, עסקינן בחסוי אשר כספו מפוקח על-ידי האפוטרופוס הכללי ועל-ידי בית-המשפט. לכן אין חשש שתעשנה בכסף פעולות שתסכנה את האפשרות להחזרתו.

על-מנת להסיר כל מכשול, ולו גם פרוצדוראלי, קבע בית-המשפט כי הסכום שמבוקש לעכב את תשלומו ישולם לידיהם הנאמנות של באי-כוח התובעים והם ינהגו בהשקעת אותם כספים בהתאם להוראות האפוטרופוס הכללי ובית-המשפט. דין אותם כספים יחרץ בפסק-הדין אשר יינתן בערעור. בנסיבות אלה דחה בית-המשפט את הבקשה בכפוף לאמור בהחלטה בדבר הפקדת הכספים בידי עורכי-הדין.

ב- ע"א 303/00 {הדר חברה לביטוח בע"מ נ' יחזקאל דניאל ואח', תק-על 2000(1), 478 (2000)} קבע בית-המשפט כי כאשר עורכים את האיזון בין האינטרס של הזוכה למימוש זכויותיו על-פי פסק-הדין, בהתחשב בין השאר בנכותו הקשה, ובין האינטרס של המבקשת להבטחת כספה אם תזכה בערעור ובהיעדר בסיס די לטענה בדבר חוסר האפשרות להיפרע מהמשיבים, אם יהיה צורך בכך - המסקנה היא שאין מקום להיעתר לבקשה.

משניתן פסק-הדין לטובת המבקש, חל לגביו הכלל שלפיו פסק-הדין מחייב מיום שימועו, והזוכה בו זכאי לתבוע את ביצועו המיידי, וזאת גם אם המפסיד הגיש ערעור {רע"א 3191/99 בראשי נ' ויינשטיין, תק-על 99(2), 507 (1999)}. כלל זה חל אף אם בין הצדדים מתנהלים מגעים לעיכוב מוסכם של ביצוע פסק-הדין עד לבירור הערעור. לעניין זה נקבע ב- רע"א 6752/99 {סובחי אבו-ג'אבר נ' אררט - חברה לביטוח, תק-על 99(4), 25 (1999)} כי ניהול משא-ומתן בעניין זה {עיכוב מוסכם} עשוי להשעות באופן זמני את חובת המפסיד לשלם לזוכה את חובו ואולם משהבהיר הזוכה כי עומד הוא על ביצוע פסק-הדין לאלתר - אין המפסיד יכול להיאחז בניהול משא-ומתן עם הזוכה בדבר עיכוב ביצוע פסק-הדין כאמתלה שלא לבצעו.

ב- ע"א 8708/04 {עזבון המנוח אורי לבזובסקי ז"ל ואח' נ' יגאל וינשטיין, תק-על 2004(4), 627 (2004)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של חיוב כספי הגם שסיכויי הערעור היו טובים וזאת מחמת העובדה שהמבקש לא הוכיח את סיכויי השבת המצב לקדמותו.

כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע של פסק-דין הקובע חיוב כספי, על המבקש להראות, שאם יזכה בערעור {קרי, תביעתו תתקבל}, הוא לא יוכל לגבות בחזרה מהמשיב את כספו ובשים-לב כי כדי לעכב ביצוע פסק-דין כספי - על המבקש להראות טעמים מיוחדים {בש"א (חי') 3155/04 התבנית שלום ברזלי בע"מ ואח' נ' אוגשי יצחק, תק-עב 2004(4), 1128 (2004)}.

כלומר, כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק-דין שהינו בעל משמעות כספית, אין בדרך-כלל, בהיעדר נסיבות מיוחדות, עילה לעכב את הביצוע כל עוד הדעת נותנת שלא ייגרם לנתבע נזק בלתי-הפיך מחמת ביצועו של פסק-הדין {ראה גם בש"א (חי') 11146/00 פסטינגר מנדל מנחם נ' מנורה, תק-מח 2000(3), 31509 (2000)}.

לעיתים, גם קיומו של חשש לנזק בלתי-הפיך לחייב אם יצטרך לשלם את מלוא סכום פסק-הדין קודם להכרעה בערעור עשוי להוות עילה לעיכוב ביצוע ואולם חשש כזה נלקח בחשבון רק במצבים של חומרה מיוחדת ובנסיבות חריגות, ויש לבססו כהלכה בעובדות {בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נ(5), 403 (1997); ע"א 7221/01 רובינשטיין נ' שובל, פ"ד נו(4), 178 (2002); ע"א 4708/04 מאיר יצחקי ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, תק-על 2004(4), 978 (2004)}.

ב- ע"א 9208/04 {חיים כהן נ' מיכאל אדרי ואח', תק-על 2004(4), 1081 (2004)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע כאשר החלטת עיכוב מאיינת את פסק-הדין אותו מבקשים לעכב.

יש ומתקיימות הצדקות למתן עיכוב ביצוע גם כאשר מדובר בפסק-דין המטיל חבות כספית גרידא, שהרי הכול תלוי נסיבות, במיוחד כאשר מניח המבקש תשתית ראייתית המבססת טענה בדבר חוסר יכולתו לגבות את כספו בחזרה באם יזכה בערעורו {ע"א 6195/03 נ.א יוזמות חקלאיות בע"מ נ' קיבוץ רשפים, תק-על 2003(2), 3966 (2003)}.

אכן, הכלל הוא שביצועו של פסק-דין כספי לא יעוכב, אם לא הניח המבקש תשתית לכך שלא יוכל להיפרע מן הכספים שישלם, אלא שלכלל זה יש חריג, והוא כאשר נראה שבית-המשפט קמא נתפס לטעות גלויה וברורה שתיקונה מחייב תוצאה שונה, וסביר להניח שפסק-הדין ייהפך בערעור {ע"א 7298/00 אוחיון אלברט ואח' נ' חממי עזרא, תק-על 2003(2), 3982 (2003); בש"א 7875/96 ער"מ רעננה לבנייה והשכרה בע"מ נ' יוסף שוקר ואח', פ"ד נב(3), 285 (1996)}.

כלל הוא, כי פסק-דין לתשלום כסף אינו מסווג בגדר אותם עניינים חריגים, אשר לגביהם נוטה בית-המשפט להיענות לבקשת עיכוב ביצוע, שהרי מימוש פסק-דין לתשלום כסף הינו בדרך-כלל הפיך על דרך ההשגה {ע"א 722/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ, פ"ד נו(4), 178 (2002)}.

כדי לזכות בעיכוב ביצוע של פסק-דין כספי, מוטל על המבקש להראות שאם יזכה בערעור לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו. טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, אינה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת {ב"ש 978/84 שיכון עובדים בע"מ נ' מלובנציק, פ"ד לח(5), 4 (1984); רע"א 8845/03 לוין ברזל בע"ח ואח' נ' ארנון גיצלטר, תק-על 2003(3), 2274 (2003)}.