פשיטת רגל

נדגיש כי ביום 11.4.13 תוקנה תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי ותקנות 468, 469 ו- 471 לתקנות סדר הדין האזרחי - בוטלו. לפיכך, יש לקרוא פרק זה בכפוף לתיקונים שבוצעו בתקנות סדר הדין האזרחי {ראה גם פרקים 4 ו- 5 בחיבור זה הסוקרים את הדין החדש}.

הליך של הכרזת אדם כפושט רגל, בנסיבות מיוחדות בהן מדובר בבקשה של נושים, הינו הליך סופני מבחינת פושט הרגל.

עיכוב ביצוע בנתונים אלה יינתן אלא אם יש בהתנהגותו של המבקש משום עילה שלא להיעתר לבקשתו לעיכוב ביצוע.

ב- ע"א 1917/01 {אברהים עוואד נ' האפוטרופוס הכללי והכונס, תק-על 2001(1), 1292 (2001)} נדחתה בקשה לעיכוב הליכי פשיטת רגל בעילה של התנהגות בלתי-ראויה של המבקש. בית-המשפט קבע:

"המבקשים הגישו ערעור על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת שניתן ביום 5.2.01. בפסק-הדין הכריז בית-המשפט על המבקשים כפושטי רגל. לבקשת המבקשים, הורה בית-המשפט באותו מעמד, על עיכוב ביצועו של פסק-הדין לתקופה של 30 ימים.

המבקשים ערערו על פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ובמסגרת הערעור הגישו בקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד. את בקשתם לעיכוב ביצוע הגישו המבקשים היום, שהוא היום האחרון להגשתו, כאשר 30 ימי עיכוב הביצוע מסתיימים היום. בדרך זו נמנעת אפשרות לקבל תגובה של המשיבים. השיהוי בהגשה - ככל הנראה כדי לקבל צו ללא תגובת המשיבים - איננו מוסבר. אין הצדקה למתן צו עיכוב הביצוע המבוקש במעמד צד אחד. די באלה כדי לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

ערה אני לכך שאם לא יעוכב הביצוע, ייכנס פסק-הדין לתוקפו, אולם אין למבקשים להלין אלא על עצמם.

למעלה מן הדרוש אציין, כי בית-המשפט המחוזי ציין בפסק-דינו, כי הבקשה להכריז על המבקשים כפושטי רגל הוגשה כשנה לפני מועד הדיון ביום בו ניתן פסק-הדין, וכי במהלך אותה תקופה התקיימו מספר דיונים וכי המבקשים כאן ביקשו מספר פעמים לדחות את הדיון ובקשתם לדחותו שוב ביום בו נתקיים הדיון וניתן פסק-הדין, נדחתה, מטעמים ראויים בעינינו. עוד העיר השופט קמא, כי נראה לו 'שלחייבים אין נימוקים המצדיקים שלא להיעתר לבקשת הנושים, לאחר שנשלחו להם (לחייבים - ט.ש.כ.) כאמור התראות פשיטת רגל והם לא מילאו אחריהם'.

הבקשה נדחית."

ב- בש"א 9094/00 {ירון ייני, רו"ח נ' י.א.ת.א התייעלות בע"מ, תק-על 2000(4), 45 (2000)} עסקינן בעיכוב ביצוע חלקי. בית-המשפט קבע:

"המשיבה עתרה לפני בית-המשפט המחוזי להכרזת המבקש כפושט רגל ולמתן צו כינוס נגדו, על-פי סעיף 6 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980.

בית-המשפט דן תחילה בבקשה למתן צו כינוס. משנמצא לו כי המשיבה הביאה ראיות המבססות לכאורה את מעמדה כבעלת זכות תביעה ואף את טענתה כי המבקש עשה מעשה פשיטת רגל, כמשמעו בסעיף 5 לפקודה, נתן צו כינוס נגד המבקש.

הדיון בעתירה להכרזת המבקש כפושט רגל נקבע לחודש ספטמבר 2001. המבקש הגיש ערעור על צו הכינוס, ולפניי בקשתו לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד למתן ההכרעה בערעור. המבקש ניסה לעגן את בקשתו בהוראות הפקודה (סעיפים 16 ו- 190), אך לטעמי הוראות אלו אינן חלות על בקשתו, שאינה אלא בקשה לעיכוב ביצוע פסק-דין עד להכרעה בערעור עליו, בהתאם לתקנה 468 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

העיון בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ובטענות הפרקליטים הביאני לכלל מסקנה שהמבקש לא הראה טעם ראוי לעיכוב ביצועו של צו הכינוס. עיקר המחלוקת בדבר זכאותה של המשיבה למעמד של נושה כלפי המבקש התמקדה בטענת המבקש כי איננו חב כערב לפירעונם של שיקים מסויימים שהמשיבה תבעה ממנו את תמורתם, באשר חתימת הערבות על-גבי שיקים אלה, הנחזית כשלו, היא חתימה מזוייפת. ברם, במהלך חקירתו של המבקש לפני בית-המשפט המחוזי הוברר, כי בשיחה שקיים מחוץ לכותלי בית-המשפט מסר המבקש הודיה מפורשת בדבר חבותו על-פי שיקים אלה, וההסברים בעזרתם ביקש ליישב את הודייתו האמורה עם טענתו כי חתימת הערבות שלו זוייפה, נדחו על-ידי השופט המלומד כבלתי-מהימנים. למיטב הערכתי סיכויי ערעורו של המבקש על מתן צו הכינוס רחוקים מלהיות ממשיים. מכאן גם מתחייב שמאזן הנוחות, לעניין תוצאות עיכוב ביצועו של הצו, פועל לטובת המשיבה.

בפסק-הדין, שבמסגרתו ניתן צו הכינוס, הורה בית-המשפט למבקש לשלם לכונס הרשמי, לטובת נושיו, תשלומים עיתיים. בא-כוח המשיבה הודה, כי חיובו בתשלומים עיתיים של חייב, שניתן לגביו צו כינוס אך טרם הוכרז פושט רגל, טעון בקשה מטעם הכונס הרשמי (ראה סעיף 18ב רישא לפקודה). במקרה הנדון לא הוגשה מטעם הכונס הרשמי בקשה לחיובו של המבקש בתשלומים עיתיים, ומכאן שלא היה בידי בית-המשפט לחייב את המבקש בתשלומים כאמור. ביצועו של חיוב זה מתעכב בזה עד למתן הכרעה בערעור.

בפסק-דינו החליט השופט המלומד להטיל על המבקש את כל ההגבלות החלות על פושט רגל על-פי סעיף 42א לפקודה. אין חולקין, כי בית-המשפט היה מוסמך להטיל על המבקש את ההגבלות האמורות, כולן או מקצתן, ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לעניין זה (ראה סעיף 18ב סיפא לפקודה). בפסק-הדין נאמר, כי ההגבלות הוטלו לאחר שהשופט נתן למבקש הזדמנות לטעון את טענותיו. ואולם המבקש טען - ובא-כוח המשיבה לא חלק - כי למבקש לא ניתנה הזדמנות לטעון בעניין הטלת ההגבלות. חשוב לציין כי מתן הזדמנות לחייב לטעון בעניין הטלת הגבלות עליו, כמצוות סעיף 18ב סיפא, פירושו אזהרתו המפורשת, כי בית-המשפט שוקל להטיל עליו את ההגבלות האמורות, או אלו מהן, והזמנתו לטעון לעניין זה.

לנוכח הסכמת הצדדים, כי הזדמנות כזו לא ניתנה למבקש, אני מחליט לעכב עד להכרעה בערעור גם את ביצוע הצו המטיל על המבקש את ההגבלות המפורטות בסעיף 42א לפקודה.

לא למותר להוסיף, כי פרקליטי הצדדים הסכימו כי בית-המשפט המחוזי יזמינם לדיון מחודש בנושא הפעלת סעיף 42א נגד המבקש. בידי המשיבה להגיש לבית-המשפט המחוזי בקשה בעניין זה.

בנתון לעיכוב ביצועה של הוראת בית-המשפט, לפיה חוייב המבקש בתשלומים עיתיים, ולעיכוב ביצועה של החלטת בית-המשפט להטיל על המבקש את ההגבלות האמורות בסעיף 42א לפקודה, הנני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין."

ב- ע"א 347/00 {פרידמן צבי בפש"ר נ' דורון לנגה עורך-דין ואח', תק-על 2000(1), 310 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה המבטלת הליכי פשיטת רגל. בית-המשפט לא מצא כל נזק בעובדה שהליכי גביה ימשכו נגד המבקש אם וכאשר יזכה בערעורו וכדברי בית-המשפט:

"המבקש הינו קבלן בניה אשר נקלע לקשיים כלכליים והוכרז ביום 15.2.96 כפושט רגל. ביום 13.12.99, נתן בית-משפט קמא החלטה המבטלת את הליכי פשיטת הרגל בעניינו של המבקש. יחד עם החלטה זו נתן בית-המשפט קמא החלטה הדוחה את בקשתו של המבקש למתן צו הפטר. על החלטות אלו של בית-המשפט המחוזי הוגשו על-ידי המבקש שני ערעורים לבית-משפט זה.

בנוגע לביטול פשיטת הרגל, קבע בית-המשפט המחוזי, כי הליכי פשיטת הרגל כנגד החייב אינם יעילים משום שהניסיון הראה שלאורך שנים החייב אינו משלם דבר, ובנסיבות אלו הורה בית-המשפט קמא על הפסקת הליכי פשיטת הרגל על-מנת לאפשר לנושים לנסות לגבות את חובותיהם בדרך של הליכי ההוצאה לפועל. יחד-עם-זאת, בית-המשפט המחוזי עיכב את ביצוע החלטתו ל- 45 יום.

המבקש מנמק את בקשתו לעיכוב ביצוע, בכך שההחלטה תחשוף אותו להליכי גביה שונים כאשר ברור כי הליכים אלה יהיו הליכי סרק, שכן מצבו הכלכלי של המבקש הינו בכי רע, ואין בידו לשלם. אי-היענות לבקשה, טוען המבקש, תגרום לו נזק רב, תטריד אותו ואת בני משפחתו להליכי סרק ותכביד על מערכת המשפט ללא כל הצדקה. דין הבקשה להידחות.
אין בנימוקיו של המבקש בכדי להצדיק היענות לבקשה. הלכה פסוקה היא שאין מצבו הכלכלי של חייב מהווה שיקול לעניין עיכוב ביצוע שכן אם יידחה הערעור יפוג ממילא תוקפו של צו עיכוב הביצוע, ואין תועלת בעיכוב ביצוע שאין בו אלא לדחיית הקץ. לא לשם כך נועד צו עיכוב הביצוע. הטענה שאי מתן עיכוב ביצוע יש בו כדי להכביד על מערכת בית-המשפט, אין בה ממש ואף היא דינה להידחות.

במסגרת הדיון בעיכוב ביצועו של פסק-דין, לעולם נשאלת השאלה, האם ביצועו המיידי של פסק-הדין, עוד בטרם נדון הערעור עליו, עלול לגרום למבקש נזק בלתי-הפיך שיהיה מן הנמנע לתקנו במידה והערעור על פסק-הדין יתקבל. במקרה דא עסקינן, המבקש לא הצליח להראות כי עלול שיגרם לו נזק בלתי-הפיך.

בוודאי שאין לראות בהליכי ההוצאה לפועל, שייפתחו כנגד המבקש, כנזק חמור, שבלתי-ניתן יהיה לתקנו במידה והערעור יתקבל."

ב- ע"א 4011/99 {אנג'ל דב ואח' נ' La Salle ואח', תק-על 2000(1), 827 (2000)} נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע של החלטה על כינוס נכסי החייב על בסיס העובדה שבית-המשפט לא שוכנע אז שיגרם למבקשים נזק בלתי-הפיך אם לא יעוכב המשך ההליך נגדם.

השיקול שגובר במקרה כזה הינו העובדה כי "ככל שהזמן עובר כן קטנים הסיכויים לעשות מעקב יעיל אחר נחשולי כספים בהיקף עצום שמקום הימצאם אינו ידוע". כל עיכוב נוסף של ההליכים שנועדו לעקוב אחר אותם כספים עשוי לגרום נזק רב יותר מן הנזק הכרוך בהמשך ההליכים הננקטים בעניינם של המבקשים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פשיטת רגל