botox

שירותי הרווחה בישראל

1. כללי
ישראל הינה מדינת רווחה המכירה במחויבותה לרווחת אזרחיה ובאחריותה לרמת חייהם. בפועל, מתממשת אחריות זו בחקיקת חוקים חברתיים, המעגנים בתשתית חוקית מחייבת את זכותם הבסיסית של אזרחי ישראל לקבל מהמדינה מגוון רחב של שירותים חברתיים במספר תחומים מרכזיים: חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי, הבטחת הכנסה ושירותי רווחה אישיים.
שירותי הרווחה האישיים מיועדים במיוחד לאוכלוסיות קשות יום, כגון, זקנים מוגבלים, נכים, מפגרים, ילדים ובני נוער המצויים במצבי סיכון, נשים מוכות, משפחות במשבר ועולים חדשים.
בצד שירותי הרווחה האישיים, קיימים חוקים שונים המעניקים הגנה וטיפול לקבוצות אוכלוסייה אלו. בנוסף, מדינת ישראל פיתחה מערכת מקיפה של שירותי רווחה אישיים המבטיחים טיפול, ייעוץ, סיוע והגנה בקהילה ובמסגרות חוץ קהילתיות לאוכלוסיות חלשות ופגיעות, כמו: נכים, מפגרים, זקנים מוגבלים, ילדים ובני נוער בסיכון וכדומה.
מדינת ישראל מודל 2007, נטולת שר רווחה. מעולם, כך נדמה, לא היו הפערים, בחברה הישראלית, גדולים כל כך. כ-456,000 משפחות מטופלות בלשכות לשירותים חברתיים שברשויות המקומיות בכל רחבי הארץ. זהו מספר גדול מאוד של פונים אשר מצפים שמערכת הרווחה תיתן להם מענה מתאים, איש איש וצרכיו, איש איש וקשייו ובקשותיו.
משרד הרווחה אחראי להתווית מדיניות הרווחה בישראל, לקביעת סטנדרטים של שירותים, לקידום חקיקה חברתית, להערכה ולמחקר, לתקצוב,
לפיקוח ולבקרה אחר אספקת השירותים. שירותי הרווחה ניתנים בעיקר באמצעות הלשכות לשירותים חברתיים שברשויות המקומיות, ארגונים ציבוריים, התנדבותיים ופרטיים.
משרד הרווחה הציב לעצמו חמישה יעדים בשנים 2006 ו-2007, בהם ישקיע את מירב מאמציו ותקציביו:
טיפול בילדים ובנוער בסיכון, טיפול באלימות ובדגש על האלימות במשפחה, סיוע ליחידים ולמשפחות החיים בעוני, שיקום מקצועי תעסוקתי למוגבלים ולאוכלוסיות חלשות ושיפור והבטחת הטיפול לאוכלוסיות היעד.
בין המענים לילדים ולנוער בסיכון ניתן לציין את הסוגים שונים של תוכניות יום בקהילה, לצד פנימיות ייחודיות ומשפחות אומנה. דגש מיוחד מושם בשנים האחרונות על חיזוק ורישות רחב של תוכניות קהילתיות לעזרת ילדים בסיכון וזאת, כחלופה לסידורים החוץ - ביתיים וברוח האמנה הבינלאומית לזכויות הילד.
בתחום המניעה והטיפול בתופעת האלימות במשפחה, מדווח משרד העבודה והרווחה, על מהפכה בתגובה החברתית והציבורית כלפי התופעה, משרד הרווחה יחד עם שרותי הרווחה המקומיים וארגונים ציבוריים רבים מובילים תוכניות מניעה, הגנה, טיפול, הסברה, חקיקה, מחקר והכשרה של עובדים בכל אזורי הארץ, לבניית תשתית מקצועית וארגונית המאפשרת עזרה לנשים, לילדים, לקשישים ולכל מי שהינם קורבנות אלימות. בדרך זו, נשים מוכות יכולות לקבל טיפול במרכזים למניעת אלימות, בדירות קלט ובמקלטים.
כמו-כן, עורך משרד העבודה והרווחה, תוכניות לשיפור חיי המשפחה ולשיפור התפקוד ההורי תוך ליווי ותמיכה של עובדים סוציאליים, כך יכולות עשרות אלפי משפחות במצוקה להשתתף מידי שנה בתוכניות לקבל הכוונה הורית ולשפר את איכות חייהם וחיי ילדיהם.
לעניין מצוקות הקשישים, מדינת ישראל נמנית על המדינות המובילות בעולם המערבי בתחום הפיתוח של שירותים לזקן ובתחום הטיפול וההגנה על הזקנים. משרד העבודה והרווחה מדווח על עשרות אלפי זקנים הנהנים מטיפול בביתם, בבתי אבות, במרכזי יום, במועדונים ובמסגרת פרויקטים כמו: השכונות "התומכות".
בנוסף, משרד העבודה והרווחה מקצה תקציבים לפיתוח תוכניות שונות המיועדות לשפר את מצבן החברתי והכלכלי של אוכלוסיות חלשות ולהחזירן לתפקוד נורמטיבי, ובהן ניתן למצוא נוער נזקק ונוער עובר חוק, נרקומנים, אלכוהוליסטים, משפחות חד-הוריות, זוגות בתהליך גירושין וכיוצא באלה[1].
אולם, למרות הכוונות הטובות והעבודה הקשה, מתוך התבוננות במציאות שלנו, נראה, שעל אף ההישגים הרבים אליהם הגיעה ישראל בתחום החברתי, היא עדיין ניצבת בפני אתגרים מורכבים. קיומה של אוכלוסייה ענייה וכושלת ופערים חברתיים עצומים, מצביעה על כך שמדינת ישראל מימשה רק חלק מיעדיה החברתיים.