חוק ההגנה על חוסים

1. כללי
בשנת 1966 נחקק חוק ההגנה על חוסים. חוק זה מגן על זקנים באמצעות הענקת כוח לפקידי סעד לבצע חקירה ולנסות למצוא פתרונות לסיטואציות קשות, בדרך של שיתוף פעולה והסכמה. במידה שדרך זו נכשלת, רשאי פקיד הסעד אף לפנות לבית-המשפט ולכפות את הפתרון הראוי. נפרט להלן את הדרכים הקבועות בחוק.
פקיד סעד נושא תפקיד מרכזי וחשוב, במסגרת השירותים החברתיים, ובטיפול בכל נושא ההתעללות בזקנים. פקיד סעד לפי חוק הגנה על חוסים, רשאי, לצורך מילוי תפקידו, להיכנס לכל מקום בו נמצא, או עשוי להימצא זקן חוסה, לחקור כל אדם, שהוא סבור, שיש לו ידיעות הנוגעות על חוסה, וכן יכול הוא לחייב את הנחקר לענות לו, במסגרת החקירה, תשובות כנות ומלאות, אלא אם מתן התשובה תגולל עליו אשמה פלילית.
''חוסה'' מוגדר[367] כקטין שלא מלאו לו 14 שנה או מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או זקנה אינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו הבסיסיים: מזון, מדור, קורת גג, בריאות, כלכלה, לבוש וצרכי חיים בסיסיים אחרים.
''אחראי על חוסה'' מוגדר בחוק[368] כהורה, לרבות הורה חורג, מאמץ, אפוטרופוס או מי שהחוסה נמצא במשמורתו או בהשגחתו, או מי שהחוסה נתון באותה שעה להשפעתו.
2. הגנה מפני ניצול
פרק ב' של החוק, שכותרתו היא ''הגנה מפני ניצול'', מתמודד עם בעיה חברתית, שבני משפחה שכבד עליהם עול הטיפול בקרובם הנכה או הזקן, מביאים אותם ללשכת הסעד (ככינויה אז, כיום נקראת, מחלקה לשירותיים חברתיים) ומשאירים אותם לחסדי הממסד, או לחילופין עוזבים אותם במרכז העיר, לקבץ נדבות.
החוק קובע, שהפקרה שכזו של זקנים, במקום ציבורי או על-מנת להפעיל לחץ הינה עבירה פלילית. בנוסף, החוק[369] גם מקנה סמכות לקצין משטרה ''לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לדעתו, להעברת החוסה למקום מגוריו, או, בהתייעצות עם פקיד סעד, למקום מתאים אחר''.
יחד עם זאת, סעיף 3(ב) לחוק ההגנה על חוסים קובע, כי במידה והחוסה מועבר למקום שהוא מחוץ לרשותו של האחראי לחוסה (כמו לדוגמא, לבית אבות), לא יוחזק בו החוסה יותר משבוע ימים, אלא באישור בית-המשפט.
3. התערבות הגנתית
פרק ג' של החוק[370], מקנה סמכות לפקידי סעד, לפנות לבית-המשפט, בכל מקרה שבו הוא סבור, כי שלומו הגופני או הנפשי של הזקן החוסה עלול להיפגע פגיעה חמורה, וכי הדרך היחידה למנוע את הסכנה היא לפנות לבית-המשפט, הואיל והחוסה מסרב לקבל את הטיפול הדרוש.
בכל מקרה שמוגשת בקשה שכזו על-ידי פקיד הסעד, בית-המשפט חייב לשמוע את פקיד הסעד ואת החוסה עצמו (אם הוא מסוגל להבין בעניין, ואם אינו מסוגל להבין בעניין - אז לשמוע את האחראי עליו)[371]. לאחר שמיעת הצדדים, החוק מקנה לבית-המשפט סמכות מאוד רחבה, לתת כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה[372].
במילים אחרות, החוק מפקיד את הכוח לנקיטת ההליך ולהגנה על החוסה בידי פקידי הסעד. בית-המשפט משמש כלי פיקוח ובקרה, ולבסוף מחליט על דרכי טיפול מתאימות.
דרכי ההתערבות ושיטות הפעולה יכולות להיות שונות ומגוונות, ולפקיד הסעד שיקול-דעת נרחב בכל הנוגע לבחירת הצו השיפוטי אותו יבקש. החוק מצידו מעניק לבית-המשפט כר נרחב לפעולה, ומסמיך אותו לתת ''כל הוראה הנראית לו דרושה לשמירת שלומו הגופני והנפשי של החוסה''.
יחד עם זאת, החוק מסייג את שיקול-הדעת הרחב של בית-המשפט, בקובעו הגבלות שונות:
ראשית, סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים מורה לבית-המשפט לשמוע את פקיד הסעד, וכן את האחראי לחוסה והחוסה, בטרם ייתן החלטתו.
שנית, סעיף 6 לחוק ההגנה על חוסים קובע, כי אסור לבית-המשפט להורות על טיפול רפואי בניגוד לרצונו של חוסה בגיר, אלא אם החוסה לקוי בשכלו או שהוא מתנגד לטיפול מטעמים לא סבירים.
במציאות של חוק זכויות החולה, ספק גם אם בית-המשפט יכפה טיפול רפואי על חוסה גם אם טעמיו אינם סבירים, כל עוד הוא מבין ומודע להשלכות החלטתו.
שלישית, סעיף 7 לחוק ההגנה על חוסים, מגביל את החלטת בית-משפט, להעביר את החוסה למעון (בית אבות) או לבית חולים, לתקופה שלא תעלה על שישה חודשים.
לעניין דרכי ההוצאה לפועל של צווי בית-המשפט, נקבע בסעיף 11 לחוק ההגנה על חוסים, כי:
"11. החלטות של בית-המשפט לפי פרק זה יוצאו לפועל על-ידי פקיד-סעד, אם לא הורה בית-המשפט על דרך אחרת; אולם לא ישתמש פקיד הסעד בכוח לביצוע החלטות בית-המשפט, אלא באמצעות המשטרה".
מלשון החוק ברור, כי הפניה לבית-המשפט על-ידי פקיד הסעד, צריכה להיעשות רק במקרים קיצוניים, כאשר מדובר בפגיעה חמורה בחוסה, אשר הגיעו לבית-משפט רק לאחר שהדברים נבחנו לעומקם והניסיונות לפותרם בדרכים אלטרנטיביות נכשלו.
מדובר בהתערבות מהירה ונקודתית, המאפשרת הפעלת סמכות חוקית לחילוץ חוסים ממצבים קשים של התעללות, שאין להם את הכוחות הנפשיים להתמודד עימן.
יחד עם זאת, מדובר בסמכות המוגבלת בזמן, אשר איננה מתיימרת לתת מענה הולם לטווח ארוך למצבו של החוסה. עיצוב הטיפול ארוך הטווח לפתרון בעיית ההתעללות אמור להיעשות בתקופת הביניים בה מצוי החוסה תחת הצו השיפוטי מכוח החוק, המוגבל, כאמור, לשישה חודשים.
4. הצעת חוק למניעת אלימות במשפחה (תיקון – הגנה על חוסים), התשס"ז-2007
חבר הכנסת משה שרוני הגיש ביום 29.1.07 הצעת חוק לתיקון סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, בהצעת החוק מבוקש לתקן את סעיף 3 האמור, כך שאחרי המשפט "פקיד סעד שהתמנה על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960" יבוא: "או על-פי חוק ההגנה על חוסים, התשכ"ו-
1966."
מטרת הצעת החוק היא להביא לשינוי חקיקתי שיצמצם את תופעות האלימות כלפי קשישים.
בדברי הסבר להצעת החוק מתייחסים לגידול במספר מקרי התעללות ואלימות כלפי קשישים מצד בני משפחתם. לנוכח מקרים חוזרים ונשנים, התעורר הצורך לעזור לאלה שאינם מסוגלים לעזור לעצמם. עזרה זו באה לידי ביטוי בהצעת החוק הזו, שמטרתה לספק הגנה אפקטיבית מפני מקרי אלימות, שכן במרבית המקרים מדובר באוכלוסיה חלשה שאינה מסוגלת להגן על עצמה.
בסעיף ההגדרות של החוק למניעת אלימות במשפחה, מוגדר בית-משפט במשמעותו הרחבה וכולל, בית-משפט השלום, בית-המשפט לענייני משפחה, וכן בית-דין דתי לגבי צדדים שבעניינם הוא מוסמך לדון.
בתי-המשפט אלו מוסמכים לתת צווי הגנה כאשר מתברר בפניהם מקרה אלימות בתוך המשפחה.
סעיף 2 לחוק למניעת אלימות במשפחה, קובע, כי צווי הגנה יכול שיאסרו על אדם להיכנס לדירה בה מתגורר בן משפחתו, להטריד את בן המשפחה או לפעול בכל דרך המונעת או המקשה על שימוש בנכס המשמש כדין את בן משפחתו, אף אם יש לו זכות כלשהי בנכס. כמו-כן, צו הגנה יכול שיכיל גם דרישה לערובה על-מנת להבטיח את שלומו ובטחונו של בן משפחה הסובל מאלימות.
סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה קובע, כי בקשה למתן צו הגנה יכול שתוגש על-ידי בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או נציגו או פקיד סעד שהתמנה על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960. מכאן, שבמקרה של התעללות בקשישים, החוק אמור להיות מופעל על-ידי הקשישים עצמם, הסובלים מהתעללות בתוך המשפחה.
בדברי ההסבר להצעת החוק הובאו תוצאותיו של סקר מקיף שנערך בשנת 2005 באוניברסיטת חיפה, בנושא התעללות בקשישים בישראל. מתוצאות הסקר עולה, כי ברוב המקרים המתעללים הם בני-הזוג של הקשישים או בני הקשישים. הנימוקים הדומיננטיים לאי-פנייה לעזרה בקרב מי שהיו קורבן להתעמרות קשורים לתפיסת הפגיעה כעניין משפחתי פרטי, לנטייתם של הקשישים להימנע מלהצהיר על היותם נזקקים או להימנעותם מבקשת עזרה מבני המשפחה.
לפיכך, מוצע לקבוע בחוק כי גם פקיד סעד שהתמנה על-פי חוק ההגנה על חוסים, יהא רשאי לבקש מבית-המשפט לתת צו הגנה.
כזכור, בסעיף ההגדרות לחוק ההגנה על חוסים, הגדרת "חוסה" אינה מתמצה בקשישים בלבד, חוסה מוגדר גם כקטין שלא מלאו לו 14 שנה, או מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או זקנה אינו מסוגל לדאוג לצרכי חייו.
עם זאת, מצוין בדברי ההסבר להצעת החוק, כי: "הצעה זו מוגשת על רקע הקשיים אשר תוארו לעיל שבהם נתקלים קשישים, מתוך הכרה כי היא תחול על אוכלוסיות נוספות, שאף להן ראוי ליתן הגנה מפני אלימות בקרב המשפחה".

[367] סעיף 1 לחוק ההגנה על חוסים.
[368] סעיף 1 לחוק ההגנה על חוסים.
[369] סעיף 3 לחוק ההגנה על חוסים.
[370] סעיף 4 לחוק ההגנה על חוסים.
[371] סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים.
[372] סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

חוק ההגנה על חוסים