פקיד סעד לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955

1. כללי
פקיד הסעד נקרא לחוות-דעה ולהמליץ בסוגיית ההורות בטובתם של קטינים ובדילמות הקשורות בהגנה על קורבנות אלימות במשפחה, וחסויים לרבות חולי נפש וחסרי ישע הזקוקים להגנה ולאפוטרופסות. למרות הדגש המוצהר על טובת הקטין, לרבות חסוי וחסר ישע, הראיה שתנחה את פקיד הסעד מושפעת מראיית המערכת המשפחתית, צרכיה וחשיבותה להתפתחותם של כל חבריה. התערבותו של פקיד סעד הינה, בדרך-כלל, מצו של בית-משפט או פניה מגורמים, כגון: בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה ו/או בית-הדין ומתבצעת דרך כניסה למשפחה בשעת משבר זמני או מתמשך. להתערבותו של פקיד הסעד, במהלך עריכת התסקיר, נודעת חשיבות רבה כהליך טיפולי ומשמעותי בחיי המשפחה כולה[174].
פקידי סעד לסדרי דין, בהכשרתם הם בעלי תואר שני בעבודה סוציאלית ומתמחים כמטפלים משפחתיים.
כיום, פועלים קרוב ל-700 פקידי סעד לסדרי דין בישראל.
פקיד הסעד לחוק הסעד (סדרי דין), מסייע בהפעלת החוקים הבאים[175]: חוק הסעד (סדרי דין, בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, חוק גיל הנישואין, חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), החוק למניעת אלימות במשפחה, תיקון 26 לחוק העונשין (חוק חסרי ישע) וחוק ההוצאה לפועל.
פקיד הסעד מתבקש, בין היתר, להכריע ולהמליץ בדילמות הקשורות לטובת הילד מול הפקעה חלקית של זכויות ההורים.
עבודתו של פקיד הסעד לסדרי דין, מאופיינת בראיית התא המשפחתי כמערכת אחת, העבודה מתבצעת תוך דו שיח מתמשך עם הצוות המקצועי במחלקה לשירותים חברתיים ועם מרכיבי המשפחה. עיקרון טובת הילד הינו תמיד עיקרון על. יש לקיימו תוך בירור ומתן עזרה להורים, כדי לסייע בחיזוק המערכת המשפחתית. הורים שנפרדו, ממשיכים להיות הורים לילדיהם וחלק מתפקידו של פקיד הסעד הינו, בנוסף להיותו הזרוע הארוכה של בית-המשפט - לסייע, להנחות ולהדריך בתכנון ההורות, תוך הסתייעות בצוות המחלקה לשירותים חברתיים ובמסגרות אחרות של שירותי הרווחה המקומיים ושירותים אחרים בקהילה.
להלן פירוט החוקים:
חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, מאפשר לבית-המשפט או לבית-הדין לצוות על פקיד סעד לחקור ולחוות-דעתו, בתסקיר, בכתב ובעל-פה בעניין של קטין או חולה נפש.
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע את סמכויות ההורים כאפוטרופוסים לילדיהם הקטינים, וכן סמכויות של גורמים שונים לצורך הגנה על חסויים וסמכויות של אפוטרופוסים המופקדים על עניינם של חסויים. כמו-כן, קובע החוק מתי וכיצד פונה אחד ההורים לבית-המשפט בעניין הנתון לאפוטרופוסו, כגון: חילוקי דעות בין ההורים בעניין החזקת ילדים וחינוכם וכן, באילו נסיבות ימנה בית-המשפט אפוטרופוס, למי שאינו מסוגל לטפל בענייניו. בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, מתבקש פקיד הסעד לחקור ולהגיש תסקיר בענייני אפוטרופסות של הורים כלפי קטין או למי שהוא חסוי, וכן לשמירת ענייניהם של קטינים, חולי נפש וחסויים (כולל בשאלת המרת דת ואבהות).
לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, לפקיד הסעד סמכות לחקור אנשים שיש להם ידיעות הנוגעות לחסוי, לרבות קטינים ופסולי דין אם ראה צורך בכך לשם הגנה עליהם, וזאת גם אם אין הליך בבית-המשפט - סמכותו של פקיד הסעד אף לגרום לייזום הליכים לצורך הגנה על חסוי, באמצעות או/ו באישור היועץ המשפטי.
סעיף 62 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, מחייב את המוציא לפועל להסתייע בפקיד סעד בביצוע פסק-דין להעברה או מסירת קטין לידי הורה. כמ-כן, יסייע פקיד הסעד בקיום הסדרי ביקור וקשר בין הורים לבין ילדם הקטין. בהתאם לחוק וכאשר פסק-הדין אינו ניתן לביצוע, אלא על כורחו של הקטין, או שהיו קשיים אחרים בביצוע פסק-הדין, רשאי המוציא לפועל לפנות לבית-המשפט בבקשת הוראות פעולה.
חוק גיל הנישואין, התש"י-1950, מאפשר לבית-המשפט לפנות לפקיד סעד לקבלת תסקיר בגין מתן או אי-מתן היתר נישואין לקטינה מתחת לגיל 17.
חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, מאפשר לבית-המשפט לפנות לפקיד סעד להכנת תסקיר לעניין מתן צו הגנה ולמתן המלצות על דרכי טיפול במשפחה והמלצות לגבי הפעלת צו ההגנה.
חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991, מאפשר לבית-המשפט לפנות לפקיד הסעד בבקשה לתסקיר בעניינו של קטין וכן לסייע באכיפה של החלטת בית-המשפט בדבר החזרת הקטין או קיום הסדרי ראיה.
חוק בתי-המשפט לעניינני משפחה, התשנ"ה-1995, מאפשר לבית-המשפט לענייני משפחה לצוות על פקיד הסעד להגיש תסקיר ורשאי פקיד הסעד ליזום הליך בבית-המשפט בכל עניין הנוגע לקטין באישור או באמצעות היועץ המשפטי.
2. מטרות ותפקידים של פקיד הסעד (לסדרי דין)
התערבותם של פקידי הסעד (לסדרי-דין) מהווה מיצוי של הערכאה המשפטית, מההיבט הטיפולי. פקידי הסעד אמונים על הבטחת שלומם וטובתם של ילדים שהוריהם בהליכי גירושין, וכן עליהם להבטיח הגנה על זכויותיהם של הקטינים בשעה שאין להוריהם את היכולת או הרצון, לדאוג לצרכיהם ולזכויותיהם, או כאשר קיים ניגוד אינטרסים בין קטינים להוריהם, ובמידת הצורך אף למנות אפוטרופוס לקטינים במקום או ביחד עם הוריהם הטבעיים[176].
כמו-כן, על פקיד הסעד להבטיח את שמירת זכויותיהם של חסויים, על-ידי מינוי אפוטרופוס או נקיטת צעדים מתאימים אחרים.
פקיד הסעד נדרש להבטיח את שלומן וטובתן של קטינות, כאשר הן בסכנה של נישואין מוקדמים.
פקיד הסעד נדרש לעשות כל שביכולתו להבטיח שירותי טיפול לזוג/משפחה, בכל מקרה בו, על סמך אבחון, נמצא סיכוי לקיים את שלמות המשפחה, ו/או לקיים התערבות למניעת קונפליקטים בין בני-הזוג על-מנת להבטיח וליצור סיכוי ליחסים תקינים בין ההורים לבין ילדיהם, גם לאחר פירוד ההורים.
פקיד הסעד יפעיל את הסמכויות שניתנו לו בחוק למניעת אלימות במשפחה, תוך התערבות מונעת והבטחת הגנה, סיוע והפניה לטיפול, הן לנפגעי אלימות במשפחה והן לפוגעים המוכנים ומתאימים לקבלת ייעוץ וטיפול.
אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), מסמיכה את פקיד הסעד להמליץ על הסדרי ראיה בין הקטין להוריו והבטחת שלומו של הקטין בעת החזרתו להורה ולמדינה ממנה נחטף, תוך שמירה על אינטרס הקטין.
וכן, קיימת לפקיד הסעד הסמכות לפנות לבית-המשפט לענייני משפחה, בהתאם לסעיף 3(ד) לחוק בית-המשפט לענייני משפחה, בכל עניין הקשור לקטין באישור או באמצעות היועץ המשפטי לממשלה.
כאמור, תפקיד פקיד הסעד לסדרי דין, הוא לבצע הערכה מקצועית באמצעות תסקיר עבור ערכאות משפטיות בסוגיות הורות, בטובתם של קטינים ובדילמות הקשורות להגנה על קרבנות אלימות במשפחה, לרבות חולי נפש וחסרי ישע הזקוקים להגנה ולאפוטרופסות.
כאשר פונה בית-המשפט או בית-הדין הרבני, בבקשה לפקיד סעד, לערוך חקירה מעמיקה על המערכת המשפחתית. פקיד הסעד יערוך פגישות עם כל בני המשפחה ביחד או בנפרד כולל שיחות עם הילדים, חלק מהפגישות תהיינה במשרדו וחלק בבית המשפחה. בנוסף על פקיד הסעד לסדרי דין לפנות לכל גורם אשר יש לו קשר עם הילדים שיכול לספק אינפורמציה אודות המשפחה. הגורמים יכולים להיות גנים, בתי ספר, שירותי בריאות, גורמים מקצועיים נוספים ועוד.
בסיום המפגשים ואיסוף כל החומר ומיונו, על פקיד הסעד לסדרי דין, לגבש חוות-דעת ולכתוב תסקיר שיתמקד בטובת הקטין או החסוי, התסקיר יוגש לערכאה המשפטית ויכלול את המלצותיו לגבי הנושא הנידון בבית-המשפט.
הערכאות משפטיות העשויות לבקש התערבות של פקידי סעד לסדרי דין הן:
� בית-משפט למשפחה
� בית-דין רבני
� בית-דין השרעי/דרוזי/נוצרי
� בית-משפט מחוזי
� בית-משפט עליון - בג"צ

פקידי הסעד מביאים לסיום תפקידם ומבקשים מהערכאה השיפוטית שהסמיכה אותם להפסיק את התערבותם, כאשר מערכת היחסים במשפחה חזרה לאיזון, או לחילופין, כאשר שפקיד הסעד לא מהווה דמות סמכותית ומשתמשים בו להסלמת המאבק.
3. חוק גיל הנישואין, התש"י-1950[177]
עם קום המדינה החלה להתפתח מגמה של הסתייעות בשירותים סוציאליים גם בהליכים המשפטיים האזרחיים. בחוק גיל הנישואין, התש"י-1950 העניק המחוקק מעמד משפטי וסמכויות לפקיד סעד. החוק לא קבע כישורים מקצועיים מיוחדים לנושא המשרה, ובסעיף 1 לחוק גיל הנישואין נקבע, כי פקיד סעד פירושו "אדם שנתמנה על-ידי שר הסעד[178] להיות פקיד סעד לצורך חוק זה". יצוין, שבאותה העת היתה העבודה הסוציאלית בארץ בחיתוליה והיא טרם הוכרה בחברה הישראלית כפרופסורה, להבדיל מהכרת הצורך בה כשירות לתועלת החברה.
לפקיד הסעד הוקנו בחוק גיל הנישואין, סמכויות משמעותיות.
החוק מסמיך את פקיד הסעד לתבוע התרת קשר נישואין שנערך בין בני-זוג שגילם מתחת לגיל הנישואין הקבוע בחוק (סעיף 1 לחוק גיל הנישואין קובע את גיל 17 לגבר ולאישה כגיל המינימום לנישואין). סעיף 3 לחוק גיל הנישואין מסמיך את פקיד הסעד לסדרי דין, להופיע ולהשמיע טענותיו בתביעה להתרת קשר הנישואין, וזאת גם אם התביעה להתרת הקשר לא הוגשה על ידו בהתקיים תנאים מסוימים.
במשך הזמן, התפתח נוהג בבתי-המשפט ובבתי-הדין הרבניים, להזמין עובדים סוציאליים כיועצי בית-המשפט בסוגיות של החזקת ילדים, מזונות וענייני אישות, על-אף שלא היתה לכך אסמכתא מפורשת בחוק. נוהג זה התגבש בסופו של דבר בצורת חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, אשר העניק לפקיד הסעד סמכויות חקירה ודיווח נרחבות ומשמעותיות והעמידו בחזקת אחד המכשירים המרכזיים של המערכת השיפוטית בהערכת טובתם של קטינים, חולי נפש ונעדרים והאינטרסים שלהם[179].
4. חוק הסעד (סדרי דין)
סעיף ההגדרות[180] מחיל חוק זה על בתי-המשפט האזרחיים, לרבות בתי-הדין הדתיים ובתי-הדין לעבודה וכן על ועדות וגופים אחרים, המוסמכים בדין לענייני שיפוט, ולמעט בתי-משפט הדנים בפלילים.
סעיף 9 לחוק הסעד (סדרי דין) הטיל על שר הסעד את החובה למנות עובדים סוציאליים כפקידי סעד לצורך חוק זה. ח' פיזם, במאמרו[181], מדגיש, כי המונח עובד סוציאלי לא הוגדר בחוק. לפיכך מתעוררת השאלה האם סמכותו של שר הסעד מוגבלת למינוי עובדים סוציאליים בעלי הכשרה מקצועית בתחום העבודה הסוציאלית בלבד, או שמא יש לפרש את המונח עובד סוציאלי כפשוטו, כלומר, מי שעוסק למעשה בעבודה סוציאלית על אף שאין לו הכשרה מקצועית בתחום ספציפי זה. שאלה זו לא נדונה על-ידי בתי-המשפט, אך הנוהג הוא, ששר הסעד ממנה פקידי סעד לצורך חוק הסעד סדרי דין, גם כשאין להם הכשרה מקצועית בעבודה סוציאלית ובלבד שהם עוסקים במקצוע למעשה.
5. סמכויותיו של פקיד הסעד על-פי חוק הסעד (סדרי דין):
סעיף 2 לחוק הסעד (סדרי דין) מסמיך את בית-המשפט, כהגדרתו בסעיף
1[182], לצוות על פקיד סעד לחקור בנדון קטין ולחוות-דעתו בתסקיר בכתב. "נידן קטין" הוגדר בסעיף 1 לחוק הסעד (סדרי דין):
"עניין העומד להכרעה בבית-משפט, ושבהכרעתו חייב או רשאי בית-המשפט להביא בחשבון קטינותו של קטין, אף שהקטין אינו בעל דין."
סעיף 7 לחוק מאפשר החלת אותן הסמכויות גם באשר לנידן חולה נפש, תוך התייחסות לשינויים המחויבים מהעניין. "נידן חולה נפש" הוגדר בסעיף 1 לחוק הסעד (סדרי דין):
"עניין העומד להכרעה בבית-משפט, ושבהכרעתו חייב או רשאי בית-המשפט להביא בחשבון את מחלתו של חולה הנפש, אף שחולה הנפש אינו בעל דין."
סעיף 3 לחוק הסעד (סדרי דין) מקנה לפקיד הסעד את הסמכות, לצורך הכנת תסקירו, להיכנס לכל מקום בו נמצא, או עשוי להימצא, הקטין או חולה הנפש ולחקור כל אדם, שהוא סבור, שיש לו ידיעות הנוגעות לקטין או לחולה הנפש. הסעיף מטיל חובה על הנחקר לענות לפקיד הסעד, תשובות כנות ומלאות, ואף מטיל סנקציה פלילית על אדם שממאן לשתף פעולה במסגרת החקירה (סנקציה זו מסויגת, למקרה בו, מענה לשאלות פקיד הסעד, תגולל על הנחקר אשמה פלילית).
סעיף 4 לחוק הסעד (סדרי דין) מורה, שיש למסור לבעלי הדין עותק מן התסקיר והם יוכלו לטעון כל טענה נגד האמור בו, בפני בית-המשפט.
מדו"ח מבקר המדינה[183] עולה, כי בפועל, בשניים מבין ארבעה בתי-המשפט לענייני משפחה שנבדקו, לא נמסרו התסקירים של פקידי הסעד לחוק הסעד (סדרי דין) לבעלי הדין, שהם בדרך-כלל הורי הקטין. עוד נמצא, כי במקרים רבים אמנם הועמד התסקיר לרשות בעלי הדין, אך הוא הוגש סמוך מדי לדיון, לעתים ביום הדיון עצמו, מה שלא איפשר לצדדים להתכונן כראוי לדיון.
סעיף 6 לחוק (סדרי דין) קובע; "טענה כי תסקיר שהגיש פקיד סעד לא נערך לפי הוראות חוק זה, לא תשמש עילה לערעור". לאלה הרואים את עצמם נפגעים מפעולות פקידי הסעד, יש אפשרות להפנות את תלונותיהם לפקידת הסעד הראשית.
במידה ובית-המשפט מוצא, כי ישנם טעמים מיוחדים בעתיים אין לגלות את תוכן התסקיר, כולו או מקצתו, יאסור בית-המשפט מסירתו לבעלי הדין.
בית-המשפט רשאי בכל שלב משלבי הדיון, לצוות על פקיד סעד לבוא ולהיחקר בפניו בעניינו של קטין, אפילו אם לא נצטווה להכין תסקיר בעניינו[184].
בתמ"ש 3521/04[185] המובא להלן, נסב הדיון אודות השאלה, מי מבין שני ההורים, יקבל את המשמורת, על קטינה שטרם מלאו לה 3 שנים. כן נדונה שאלת מזונותיה של אם הקטינה.
בפסק-הדין בולטת במידה ניכרת, מעורבות פקידת הסעד לסדרי דין שליוותה את המשפחה. כב' השופטת גליק מצטטת את דבריה של פקידת הסעד ומייחסת משקל רב להתרשמותה מהנפשות הפועלות ולהשפעות על נפשה של הקטינה.
בפסק-הדין, המובא פה, ניתן להיווכח בחשיבות שיש לפקיד הסעד לסדרי דין, בסאגה המשפחתית, אל מול מערכת המשפט. פקיד הסעד פורס בפני בית-המשפט, בזמן אמת, תמונה רחבה ומסייע לו במציאת הפתרון המתאים ביותר לצרכי הילד ומשפחתו.
בפסק-הדין נפסק, כי ככלל, חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים הנשקלים באשר לקביעה בידי מי יוחזק קטין, אך היא אינה השיקול הבלעדי. בתי-המשפט נדרשים לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד", המתווה את הכלל, כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזווית הראיה של הקטין, מהי טובתו וטובתו שלו בלבד.
עוד נפסק בפסק-הדין, כי בתי-המשפט נעזרים, כדבר שבשגרה, לצורך קביעותיהם במומחים, ומייחסים בדרך-כלל חשיבות לחוות-דעתם, בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, ובשל היותם גורם ניטרלי לעומת ההורים היריבים. על-כן, ובהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות הדעת של המומחים, יטה בית-המשפט לאמץ את ממצאי חוות הדעת ומסקנותיהם.
בית-המשפט יתחשב בדעת הילדים, בבואו לבחון את טובת הילד בעת הקביעה מי יהיה ההורה המשמורן, כמו-כן יתחשב בית-המשפט באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים, וביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית, של כל אחד מההורים.
בנסיבות העניין, כב' השופטת קבעה, שנסתרה חזקת הגיל הרך, ועל-כן יש להעניק את המשמורת לאב.
בשל חשיבותו להבנת תפקיד פקיד הסעד לסדרי דין, מובא פסק-הדין בשלמותו, מפי כב' השופטת שפרה גליק:
"קטינה שטרם מלאו לה שלוש שנים וכבר כל הוויתה - המחלוקת הניטשת בין הוריה ביחס לשאלה מי מהם יהיה המחזיק בה, זה אומר "כולה שלי", וזו אומרת "כולה שלי", כפי שאראה בהמשך גם כשהצעתי "ויחלוקו" - נעניתי, בשלילה ובלית ברירה נאלצת אני ליישב מחלוקת עדינה זו בדרך של הכרעה שיפוטית. עוד עלי להכריע בשאלת מזונותיה של אם הקטינה, היא התובעת 1 מאת הנתבע בעלה, והכל כפי שיפורט בהמשך פסק-דיני.
הרקע
2. אביה ואימה של הקטינה נישאו זל"ז ב-1.5.03 הקטינה נולדה ב- 19.9.03, מיד בסמוך ללידת הקטינה נעדרה הנחת ממשכנם של בני-הזוג, והם הגישו תביעות האחד כנגד רעהו. התביעה הראשונה למזונות ולמשמורת הוגשה על-ידי האם כנגד האב ב-15.7.04.
3. את "המערכות הראשונות" ניהלו ביניהם הצדדים משום מה במסגרת בקשות לצו הגנה, וכן תיארה כב' השופטת בנר (המותב הקודם) את מצב הדברים, עת פסקה מזונות זמניים.
"בפנינו נפרש מצב יחסים קשה, מעורער, מתוח ועוין במיוחד, בין בני-הזוג אשר הדיו פרצו בעוצמה מתוך קירותיו של ארמון הפאר, ונחשפו בתלונות רבות ונישנות, של כל אחד מן הצדדים כלפי משנהו במשטרה, במספר חריג של בקשות בעניין אלימות במשפחה בבית-משפט זה, ובתיאורים קשים, שליליים וקיצוניים בכתבי הטענות הרבים ובדיונים, בתביעות השונות שמגישים בני-הזוג הזה זה כנגד זה, בבית-משפט זה ובבית-הדין הרבני."
4. וכדי להמחיש את רמת הקונפליקט הגבוהה אביא מתוך דברי פקידת הסעד לסדרי הדין שהעידה בפני כב' בית-המשפט אמרה:
"העוצמות וההתלהמות בין שני ההורים היא אחרת מאשר אנו פוגשים, למעשה אנו הגורם היחידי שפגש אותם בנפרד וגם ביחד."
ועוד כדי להמחיש את ה"עוצמות" המתוארות לעיל אביא מן הדיווח ביום 17.3.05, דיווח שמוסרת פקה"ס מפי קציני המשטרה. האם התלוננה על כך שהאב בעט בה בראש וחטף את הילדה, והעובדת הסוציאלית פגשה את האם במיון בבית החולים ... מאוחר יותר, נקראה העובדת הסוציאלית פעם נוספת למיון, מאחר והאב הגיע עם הקטינה והתלונן כי אישתו תקפה אותו.קצין במשטרת ..., דיווח כי בין בני-הזוג התנהל ויכוח קולני מלווה בהקלטות. פקידת הסעד לסדרי דין מסכמת את התסקיר שלה כך:
"... במהלך השבועות האחרונים, מסלים המאבק בין ההורים כאשר בתיווך נמצאת ילדה רכה בשנים שנחשפת למראות ועוצמות קונפליקט המסכנים אותה רגשית."
פקידת הסעד לסדרי דין, דיווחה לבית-המשפט, כי האב דיווח לה שמשטרת חדרה עוצרת אותו ואת האם גם יחד. הדבר אומת עם קצין המשטרה, שדיווח כי "ההחלטה לעצור את שני ההורים נבעה מתלונות חוזרות ונשנות על תקיפות הדדיות מאז יום חמישי". במצב זה, הוצא צו חירום, בו הוכרזה הקטינה כ"קטינה נזקקת", והוחלט כי היא תשהה אצל משפחת ב. - כמשפחה אומנת. משפחה זו מוכרת לבת מאחר וגב' ב. משמשת כמטפלת לפרקים עבורה.
5. ועוד כדי להשלים את הרקע הדיוני של תיק זה, אזכיר כי "קרבות מאסף" אלה שבין הצדדים התנהלו במשך למעלה משנה כאשר הצדדים ניסו לנגח זה את זה באמצעות צווי הגנה. אינני סבורה כי ה"פרקטיקה הנוהגת" בקרב עורכי-דין מתחום המשפחה של ניהול מערכות בתיק במסגרת צווי הגנה, היא נכונה, לעיתים יש לה אף תוצרי לוואי בלתי רצויים של החרפת והעמקת הקרע שלא לצורך. גם כך יישוב סכסוך ואיחוי קרעים היא מלאכת הטלאה עדינה, וזו צריכה להעשות בלא רעשי סביבה ובעיקר לא בעת שבלי הרף וכמאמר השיר "המתופף מכה בעוז על חצי קליפת אגוז".
6. תקצר היריעה מלפרט ולמנות את כל הבקשות לצווי ההגנה שהוגשו בין הצדדים, המותב הקודם אף הביא את הצדדים (בעזרת שירותי הרווחה) למעט הסכמות ואולם אלה לא האריכו ימים. בסופו של דבר ובאחד מסופי השבוע הוכרזה הקטינה "קטינה נזקקת", שני הוריה נעצרו ואילו הקטינה נלקחה לשהות בביתה של משפחה אומנת אשר היתה למעשה המטפלת של הקטינה.
7. בכל אופן בפסיקת המזונות הזמניים ביום 24.2.05 קבעה כב' השופטת בנר, כי על האם לעזוב הבית תוך 50 ימים, בסמוך לכך, בעקבות צו הגנה שהוצא כנגד האם ביום 17.3.05 נאסר על האם להיכנס לבית. בסופו של דבר, היא שכרה בית אחר למגוריה, אך לטענתה האב לא נתן בידה די כספים כדי שיהיה לה במה להאכיל את הקטינה.
8. ביום 24.3.05 הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות, בסיוע בית-המשפט (המותב הקודם) כי אכן האם תעזוב את בית המגורים והאב ישלם לה שכ"ד עבור 6 חודשים, הצדדים יפנו לבדיקת מסוגלות הורית.
9. הכניסה אל הבית הפכה למהותית בעיני האם ובעקבות ניסיון הכניסה שלה, היא ביקשה צו הגנה האוסר על האב להיכנס לבית (תמ"ש 1971/05). ביום 10.1.06 - דחיתי את הבקשה. הרקע לאירועים אלה נעוץ ככל הנראה בהחלטה קודמת שלי - בה ניסיתי לפרש החלטות של המותב הקודם, בהן נקבע שלכאורה אם ישולם לאם הקטינה אשר מגיע לה, הסכמתה לעזוב את הבית תחשב בטלה. והנה, משסברה אם הקטינה כי לא שולם המגיע לה, ניסתה לפרוץ לבית בכח, ובכל אותה עת, ישנה הקטינה ברכב חברתה של האם אשר חנה על-ידי הבית. באותה החלטה, כתבתי (בסעיף 16) כדלקמן:
"הרושם המצטבר אצלי כי גם הויכוח האימתני על משמורת הקטינה, אין בו יותר מאשר סכסוך כספי עמוק, כמוהו כסכסוך על הבית, ואולם סכסוך כספי צריך להיפתר בדרכים הראויות לו, וצו הגנה - אינו דרך הבאה בחשבון."
10. בני-הזוג התגוררו בבית רחב מידות, עד אשר כאמור ב- 17.3.05 הוצאה האם מן הבית על-ידי כב' השופטת בנר (המותב הקודם) במסגרת צו הגנה. על ייחודו ויופיו של הבית, אותו בנה הנתבע עוד קודם לנישואיו עם האישה, ניתן ללמוד מן התיאורים (ב- בש"א 569/05(.
11. לאם היו טענות קשות מני אז, כי האב לא עמד בחלקו בהסדר שהושג לאחר צו ההגנה (ב- 24.3.05) וכי לא שילם את דמי-השכירות שהושתו עליו, ואולם מנגד טען האב, כי האם לא מילאה את חלקה בהסדר באשר להסרת עיקולים כלשהם שהוטלו על חשבונותיו.
12. הצדדים "הציפו" את בית-המשפט בתביעות רבות, ואף בקשות ביניים רבות (כך למשל הוגשו בתיק זה לא פחות מ-56 בקשות ביניים). כמו-כן, מספר לא מבוטל כאמור של בקשות לצווי הגנה, בקשות רשות ערעור לא מעטות שהגיעו גם עד בית-המשפט העליון.
13. בסופן של כל "המערכות המקדימות" הללו כאשר בכל העת הזו מחליפה האם את ייצוגה חדשות לבקרים ובמשך זמן אף היתה בלתי מיוצגת, קבעתי את התיק להוכחות, ליום 6.4.06 ואת המשכו ליום 9.4.06, ביום זה לא הופיעה האם לדיון ונאלצתי לדחות את ההוכחות ליום 20.4.06 ובאותו יום ישבתי עם הצדדים ועדיהם עד השעה 19:00. אבהיר כי עשיתי כך, אחרי שהגיעו אלי אחד מפסקי-הדין (הרבים) בערעורים השונים שהוגשו ומצאתי כי בבית-המשפט המחוזי הובעה פליאה על כך שהצדדים אינם יכולים אף להסכים ביחס לשאלה מי מהם מחזיק בקטינה (ראה פסק-הדין ב- בר"ע 776/05 ו- בר"ע 867/05 של כב' השופט ח' פיזם, סגן הנשיא במחוזי מיום 26.10.05).
14. בשולי הדברים אוסיף כי נדמה היה שגם להוכחות קשה להגיע, כך למשל ליום הדיון של 9.4.06 לא הופיעה האם ונטען שהיא אושפזה (אם כי לא הוצגה לי תעודה רפואית על אשפוז) דחיתי את המשך הדיון ל-20.4.06 לאחר שעות הדיונים ואז היתה המכשלה - העדר תצהיר עדות ראשית של האם, ואולם כאמור לעיל ובסופו של דבר, נשמעו החקירות והוגשו הסיכומים - וכעת איפוא ניתן פסק-דיני.
דיון בשאלת המשמורת
15. קביעתו של ההורה המשמורן תיעשה בהסתמך על החומר הראייתי הרב שהצטבר בתיק: תסקירים, חוות-דעת מומחית, לרבות תשובותיה לשאלות ההבהרה וחקירותיה, וכן העדויות שנשמעו בפני בית-המשפט.
16. אוסיף ואומר כי ניתוח החומר הראייתי ביחד עם ניתוח החומר המשפטי, לו טענו הצדדים בסיכומיהם, הוא שיובילני למסקנה מי מבין ההורים הוא המשמורן העדיף.
תסקירים
17. ביום 19.1.05 דיוחה פקידת הסעד לסדרי דין, לאחר ביקור בית שנערך בבית הצדדים ב-29.12.04 בעקבות פניית פקיד הסעד לחוק הנוער. באותה עת היתה הקטינה בת שנה וארבעה חודשים, פקה"ס כותבת לסיכום בדיווח שלה:
"... במהלך הביקורים שנערכו בביתם של בני-הזוג ב.ז, לא התקבל רושם כי מדובר בטיפול הורי לקוי/מזיק/מזניח של האם בבית, יחד עם זאת ניכר כי הבית במבנהו ובתכולתו מזמינים מצב סכנה לפגיעה בבת, במיוחד בשלב התפתחותי זה המאפיין סקרנות, בדיקה וחוסר מודעות לסכנות. מדבריה של גב' ב.ז, מצויה במצב בו תלוייה כספית במר ב.ז ברמה בה אינה יכולה לקנות מוצרים בסיסיים לקיום יום יומי."
18. בתסקיר מיום 15.3.05 כותבת פקידת הסעד לסדרי דין כי האם מתאימה לקבל משמורת על הקטינה, ואולם בחלוף יומיים, ב -17.3.05, השתנו פני הדברים, עת הוצאה האם מן הבית בתוקף צו הגנה. בתסקיר זה היו המלצות פקידת הסעד לסדרי דין כדלקמן:
"1. הפרדה בין בני-הזוג.
2. משמורת זמנית לאב, עד לעריכת תהליך מסוגלות הורית, כבוד בית-המשפט מתבקש לבדוק באם ניתן להקדים את התחלת הבדיקה שכרגע אמורה להתחיל רק באפריל 2005.
3. המשמורת הזמנית לאב מותנית בתנאים הבאים:
א. שילוב מיידי של הבת במעון יום, שיהיה מאושר על-ידי פקידת הסעד. במידה והאב לא יצליח לשלב את הילדה במעון.
ב. האב יקבל הדרכה הורית במסגרת התחנה לטיפול משפחתי במועצה האזורית.
4. סדרי ראיה לאם במרכז הקשר."
19. בדו"ח משלים של פקידת הסעד לסדרי דין מ-24.4.05 היא מתארת כי הקטינה השתלבה יפה בגן, הגננת מתרשמת שחל שיפור באופן פרידתה מהאב, היא ממעטת יותר לבכות ומשתלבת ביתר קלות בפעילות השוטפת של הגן.
20. תסקיר נוסף הוגש לבית-המשפט ב-5/9/05, תסקיר זה מסכם את המלצות "ועדת התסקירים" ובהשתתפות פקידת הסעד לסדרי דין, המומחית, פקיד סעד לחוק הנוער, העובדת הסוציאלית הנותנת הדרכה הורית וכן גורמי הרווחה ובהם פקידת הסעד המחוזית. התסקיר חוזר על ההמלצות כי על האם לקבל הדרכת הורים. לאם נאמר לפנות לעו"ס ולבדוק אפשרויות קיימות לקבלת הדרכה כזו, הומלץ על משמורת זמנית של הקטינה אצל האב, וכן על סדרי ראיה לאם. הומלץ עוד שעד לקבלת הדרכת הורים, תתראה הקטינה עם אימה במרכז הקשר - תחת פיקוח.
21. תסקיר אחרון בתיק הוגש ביום 3.4.06, בתסקיר משלים זה, מתארת פקידת הסעד לסדרי דין, אירועים בהם לא שלחה האם את הקטינה לגן, עקב תלונות שהיו לה על כך שילדים "מרביצים לה", הובהר לאם כי לעתים גם ילדתה מרביצה, והדרך הנכונה, היא לבוא לגן, לשוחח עם הגננת ולברר העניין.
אירוע נוסף המתואר על-ידי פקידת הסעד לסדרי דין, והוא מתייחס ליום הבחירות שהתקיים ב-28.3.06 ועקב העובדה שהיה זה יום שבתון עליו לא ידוע היה מראש בעת קביעת הסדרי הראיה, כיוון שכך לא היתה אפשרות ל"העברת" הקטינה בתום הלימודים בגן, האם לקחה את הקטינה יום קודם, בצהריים (קודם תום מועד הלימודים) ביטלה פגישתה עם ד"ר גולומב וכיבתה את מכשיר הטלפון הנייד שלה, באופן שלא ניתן היה ליצור עימה קשר עוד הוסיפה פקידת הסעד כי "לדברי הגננת, ביום שלישי בשעה 07:30 התקשרה האם והודיעה כי לא תגיע בשעה 08:00 אלא בשעה 12:00. הגננת ביקשה מהאם להודיע על כך לאב, האב הגיע בשעה 08:00 מאחר ולא יודע על-ידי האם, בהמשך היום, האב חיכה והאם לא הגיעה. לדברי האב פנה למשטרה. האם החזירה את הבת לגן ביום רביעי בבוקר. פקידת הסעד ממשיכה וקובעת כדלקמן:
"ניכר כי האם פועלת באופן המעורר תהיה לגבי מידת ראייתה את צרכי וטובת הבת. אופי ההדרכה ההורית שהאם החליטה עליה, הינו מנותק במכוון ממחלקת הרווחה ופועל באופן שונה מהתפיסה המקובלת בשירותי הרווחה שבמועצה האזורית *****. האב מקיים קשר קבוע עם מטפלת משפחתית המדריכה אותו בסוגיה ההורית, ניכרת התאמה בין דיווחה לבין דיווחי הגן."
הדרכה הורית
22. אסטה לרגע מדרכי, ואתעכב קמעה על נושא ההדרכה ההורית. נראה כי מאז שהומלץ להורים לקבל הדרכה כזו, קיבל האב, באופן שוטף הדרכת הורים במרכז הקשר, בעוד האם סירבה לקבל הדרכת הורים מהגורמים המוסדיים, לטענתה היא קיבלה "הדרכה פרטית" מאת הגב' ר.ב.
23. בחוות הדעת של המומחית ד"ר גולומב צויין (ראה עמ' 10 לחוות הדעת) כי:
"...א. שוללת את הצורך בהדרכה או רצון להדרכה. היא הצהירה שהיא קוראת הרבה ספרים בנושא, אולם נרתעה מהרעיון של הדרכה."
גם פקידת הסעד לסדרי דין, העידה בישיבת 6.4.06 (עמ' 15 לפרוטוקול) והסבירה כי הוצע לאם לקבל הדרכה הורית בביתה, דווקא משום כך שהאם דיברה תמיד על כך שאין לה אפשרות לניידות אך האם סירבה לכך. אביא להלן מדבריה:
"... אני מבקשת להקדים משהו - במסגרת ועדת התסקירים הצענו לא כן לקבל הדרכה הורית, והצענו לה הדרכה הורית שהיא תקבל בביתה מאחר והיא תמיד דיברה על כך שאין לה אפשרות ניידות כדי לקבל את השירותים. העו"ס יצרה איתה קשר והציעה לה הדרכה במסגרת תוכנית אישית אצלנו, אני רק רוצה להסביר מהי התוכנית - זו הגעה של מדריכה פעמיים בשבוע לבית ההורה עם הילדה למשך שעתיים כל פעם, ובנוסף פעם בשבוע פגישה בבית עם העו"ס שמתקדמת בתחום ההדרכה ההורית. א' התנגדה לזה והעבירה את השם ר' ב' שאני יצרתי איתה קשר. בשיחה שלי אותה נותר בי רושם וחזרתי ושאלתי, הגב' ר' אמרה שפגשה את א. פעם אחת במהלך הקיץ ופעם נוספת במהלך 9.05 שבין לבין הוא מקיימת איתה שיחות טלפון בתדירות של אחת לשבועיים. מהתכנים שאני שוחחתי עם גב' ב' היה לי הרושם שהיא מזוהה מאוד עם א. והסייגים של הדרכה הורית נשארה עם סימן שאלה בעיני, הרגשתי שהיא לא מודעת לסיבה שבית-המשפט קיבל בהחלטה שא' תיפנה להדרכה הורית - שאלתי אותה אם היא צפתה באינטרקציה הורה - ילד והתשובה היתה שלילית. הצעתי לה שלפחות תיצור קשר עם הגננת שכן רואה את האינטרקציה ותקבל איזו התרשמות מהילדה ומה התכנים שעולים ביום יום. היו לי שתי שיחות עם הגב' ר' ואחת מהן סביב הארועים שבעקבותיהם הילדה נלקחה מהוריה והוכרזה "ילדה נזקקת", בית-המשפט ניתן לי ארכה של 7 ימים לכתוב תגובה ואני כתבתי באותו יום נוכח הסלמת הארועים, בתוכם ניסיתי לשכנע את א' כי אין זה נכון להגיע עם הילדה לבית האב ולחשוף אותה למעמד קשה שהיה ברור שבו תהיה מעורבת המשטרה. התשובות של א' היו שהיא תישן על הדשא בחוץ עם הילדה, דבר שיחשף לתקשורת או שאני אדאג שהיא תוכל להיכנס הביתה... הצעתי לה להתייעץ עם גב' ב' שהיא מדריכה הורית ולחשוב אם זו הגישה הנכונה, יותר מזה אמרתי שאם אין לה איפה להיות עם הילדה מבחינתי האחריות ההורית אומרת להשאיר אותה באותו יום אצל האבא. אני כן התקשרתי למדריכה גב' ר' והתשובות שלה היו מהמקום של כן לעודד את האמא להאבק על זכויותיה. אני כן רוצה לציין שאני העלתי את הדילמה האישית שלי בפני פקידת סעד מחוזית, בפני יחידת הסיוע לגבי התאמת סוג ההדרכה ההורית שנבחרה כאן, זו היתה התלבטות..."
24. הנה - ניתן להיווכח כי למרות החלטה מפורשת של בית-המשפט והמלצות וועדת תסקירים, האם מסרבת לקבל הדרכה הורית ואת המחיר על סירוב בלתי מובן זה משלמת הקטינה.
25. בישיבת 6.4.06 נשאלה האם מדוע היא התנגדה, גם בפני המומחית וגם בפני פקידת הסעד לסדרי דין ל"הדרכה הורית" והיא ענתה (עמ' 47 לפרוטוקול):
"הייתי בסיטואציה כזו שתוך יום השתנו החיים שלי, הייתי במעצר, המשמורת עברה לאב, הייתי במסע התארגנות, הייתי אמורה לעזוב תוך 50 יום, נפגשנו אצל פקידת הסעד, הייתי כ"כ המומה, בהלם טוטלי של המעצר הזה שהוא תוכנן מראש ובוצע לפרטי פרטים, אני מגיעה חבולה לשופט קפלן, פתאום נכנסו לי לחיים ואני זו שבדרך-כלל תומכת באנשים, הייתי בהלם והרגשתי מותקפת, הרגשתי שפקידת הסעד שאני מנסה להסביר לה משהוא והיא אומרת שלוקחים לי את הילדה - איך בית-משפט היה מרגיש..."
חוות-דעתה של המומחית מטעם בית-המשפט
26. המומחית מטעם בית-המשפט היתה ד"ר אביגיל גולומב. ביום 19.7.05 ניתנה חוות-דעתה בכתב של המומחית. אביא להלן חלקים מחוות הדעת:
בהתייחס לאם
"... בבדיקות הקליניות (גם הראיונות וגם המבחנים הפסיכודיאגנוסטיים) ומחומר הרקע יש תמונה מורכבת של האישיות של כל אחד מההורים, ברור שחלק מדברים אלה אינם מתייחסים להורות, אולם הועלו ספקות כבדים בקשר לאחריות של כל אחד מההורים, לזהירות שמי מהם נוקט בקשר לילדה, להזנחה אפשרית שלה וכו', לכן חוות הדעת חייבת להתמודד עם השאלות שכל צד העלה כלפי הצד השני, לא מבחינת חקירת העובדות אלא מבחינת הסבירות האישיותית...
ההתרשמות מהאם היא של אדם אינטיליגנטי אשר במצבי לחץ לא יכולה לתפקד בהתאם לרמתה. אין ספק שבעת הבדיקה, וכנראה במשך חודשים לפני כן, היתה נתונה במצב משברי עם לחץ רב, הדבר התבטא ברמת התפקוד הנמוכה במבחנים, בשטף הדיבור בראיונות, שלא התייחס תמיד לשאלות שנשאלו ואף לא לקח בחשבון שהבודקת קראה את חומר הרקע... היא התקשתה לארגן את עצמה ואת ד. ויש סימוכין גם בהערכה הקלינית שקשה לה להתארגן במצבים מורכבים. במצב מורכב האדם צריך לבחור דרך פעולה או תחום עיקרי לפעולה ולדחות דברים אחרים. החשש הוא שהבחירה של א' לא תהיה "מחוברת" לצרכים של' דוגמה בולטת לכך היתה בשיחת הסיכום, הבהרתי לא' (וארחיב על כך בהמשך) שד' זקוקה כיום לקביעות מאחר שעברה כמה מעברים קשים ופתאומיים בחייה הקצרים... חזרתי והבהרתי שלהערכתי ד' זקוקה להמשך המצב הקיים לפחות לעוד כמה חודשים, כיוון שהיא זקוקה מאד לקביעות ולצפיות (היכולת והבטחון לצפות מה הולך לקרות). א' הסכימה עם התיאור, אבל חזרה ואמרה שהיא רוצה לעבור עם ד' לתל אביב כי שם יהיה ביתה גם בעתיד, היא אינה יכולה לשלם שכר דירה, ועם סיום הגן ב-8 באוגוסט, היא מתכוונת לעבור עם הילדה לת"א וזהו..."
בהתייחס לאב
"ע' אף הוא אדם מורכב, ויש לכך השלכות על תפקודו עם ד' כשהוא "ננעל" על דאגה סבירה, במיוחד כשהדבר נוגע לא, העיסוק הזה מעיב כמעט על השיפוט. הוא חזר אין ספור פעמים על כך שא. לא חוגרת את ד' מזניחה אותה על המדרכה והולכת (כשהיא מחזירה אותה), השאירה אותה באמבטיה כשהיתה תינוקת וכו' וכו', אי-היכולת שלו להתנתק מהסיפורים מקשה על השיפוט שלו. הוא מעיד על עצמו שהשיפוט שלו בבני אדם לעיתים לקוי, כפי שהיה עם א' עצמה. הוא מוותר על דברים כדי לרצות (נתן את הדוגמה שלא דרש, בסופו של דבר, שא' תחתום על הסכם ממון לפני הנישואים) וברור שיכולות להיות לכך השלכות גם כהורה.
בצד זה יש לציין שע' עבר שינוי בתקופת הבדיקה. בתחילתה היה הרבה פחות מאורגן, שכח דברים, נזקק לתמיכה בעת הבדיקה והתקשה להתמקד... אולם הן בשיחות והן בתצפית עם ד' היה שינוי, בכיוון של התארגנות, רגיעה ובעקבות כך דרגת קשב יותר גבוהה לד' גם תיאור התוכניות שלו לעמוד הפך קונסטרוקטיבי ופעיל, במקום כמעט קינה על הנזק שנגרם לו ולד, הוא עמד על דברים בשיחה, ולא תמיד "ריצה" אותי, ושם גבולות לד בצורה רגישה וברורה...
ע' מקבל הדרכה, רוצה בכך, ומכיר בצורך בכך, נראה שהוא מפיק מכך."
מסקנות חוות הדעת
27. במסקנותיה העדיפה המומחית את האב כמשמורן הן בשל ההעדפה המסויימת על-פי מבחני האישיות, והן בשל הצורך של הקטינה ביציבות ובקביעות. המומחית המליצה ששני ההורים יקבלו הדרכה אצל אותו גורם (אבל לא ביחד) שיכיר גם את ד' ושיוכל להעריך את מצבה.
המומחית חוותה-דעתה שאם כך יהיו פני הדברים (כלומר שההורים יקבלו הדרכה הורית) יתכן וכחלוף שנה אפשר יהיה לשקול "משמורת שויונית" או במילותיה של המומחית
"... ברור שאין אפשרות למשמורת משותפת במובן הראשונה של המילה, כלומר עם שיתוף פעולה בין ההורים, ניתן לשקול משמורת שוויונית, כלומר חלוקה פחות או יותר שוויונית של הימים, בתנאי שאין שינויים נוספים ויש הדרכה ופיקוח המשכיים."
ועוד הוסיפה
"אם האם תעמוד על המעבר שלה לתל-אביב, נראה לי שצריך לתת משמורת זמנית לאב, ולהעריך בעוד שנה (מעבר להערכות תוך כדי הייעוץ והבקרה) אם יש לשנות את המצב, ד' זקוקה לשני הוריה ויכולה להפיק משניהם, אך היא זקוקה גם לקביעות וליציבות."
אבחון משלים על-ידי המומחית
28. לקראת דיון ההוכחות ביקשה המומחית להתעדכן במצבה של ד' וזימנה את הצדדים אליה שוב ואולם האם התחמקה ואכן לא הגיעה לפגישה שנועדה לה.
יודגש, כי האם לא התייצבה, שלא במקרה, ביום 19.3.06 הוגשה לי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתי, המורה לצדדים להיבדק על-ידי המומחית פעם נוספת, וזאת עד למתן החלטה בבר"ע שהוגשה לבית-המשפט המחוזי בחיפה (ראה בש"א 939/06 בתיק זה) בבקשה נאמר במפורש כי האם אינה מסכימה ל"אבחונים נוספים". ובין היתר נאמר בבקשה כך (סעיף 8 מן הבקשה):
"יאמר מיד, עם כל הכבוד, כי קביעה כזאת או אחרת אודות דרך גידול של האם את בתה, כל עוד היא נורמטיבית ואיננה חורגת מטווח הנורמל, איננה צריכה להיות עניינו של איש. הגב' א. ב. ז., למורת רוחו של האב היא אימה של ד' ולא ניתן לקחת את זה ממנה..."
יובהר כי בטיעוניה טענה האם בבקשה כי "חזקת הגיל הרך" עומדת לטובתה ולכן אין לה צורך בכל אבחון.
29. בשולי הדברים אוסיף כי גם כאשר פנה האב וביקש, לקראת ההוכחות כי יוגש תסקיר משלים, התנגדה האם, ראה עמדתה כפי שהובעה ב- בש"א 865/06 בתיק זה. עמדת האם והסתייגותה מכל אפשרות של בית-המשפט ללמוד על המורכבות בתיק זה - מעוררת תמיהה, וד"ר אביגיל גולומב סיפרה על כך בעדותה ביום 6.4.06 (עמ' 6 לפרוטוקול) ואביא הדברים כלשונם:
"... אני זימנתי את הצדדים לבדיקה שהיתה אמורה לכלול תצפית הילדה עם האב, הילדה עם האב ומעבר של הילדה בין האב לאם שהסדר לא היה חשוב לי, מי קודם ומי אח"כ. קיבלתי טלפון מהאם וגם אח"כ הודעות בכתב שהיא מתנגדת לבדיקה במתכונתה הזו והיא מבקשת שהבדיקה תהיה בביתה, כי להערכתה הבדיקה אז מהימנה יותר. עדכנתי את בית-המשפט כולל הנימוקים מדוע אני חושבת שניתן לבצע את הבדיקה במתכונת המקובלת עם אפשרות להוסיף דברים אחרי הבדיקה הזאת, אם יהיה צורך בכך, בית-המשפט אישר את הפניה שלי שאני אבצע את הבדיקה בקליניקה כרגיל, הדבר היה כרוך כבר בדחייה של שבועיים כדי לאתר מועד חדש. אח"כ היה טלפון מעורכת הדין של הגב' ב.ז, שבו נאמר שיש התנגדות עקרונית לבדיקה ושמרשתה לא תגיע ביום שנקבע כי היא פונה שוב לערער בפני בית-המשפט. אחרי שהערעור הזה לא התקבל, נאמר לי שסביר להניח שיהיה גם ערעור למחוזי, אם בית-המשפט יאשר את קיום הבדיקה, כל זה היה בצפיפות זמנים מאוד גדול סמוך למועד העדות, בנוסף נאמר לי שיום שני זה היום של גב' ב.ז. ולמה לא קבעתי יום אחר, אמרתי שאם זו הבעיה היחידה אני יכולה לקבוע יום אחר, אך בינתיים נאמר לי שבעצם הבדיקה לא תתקיים וגב' ב.ז. לא תבוא עם הילדה, ואכן כך בסופו של דבר היה..."
הנה כי כן - אפילו לקיים את הבדיקה על-פי החלטות בית-המשפט אין נכונות מצד האם.
אני רואה בכך קושי גדול בראיה אמיתית של צרכי הקטינה שעניינה נדון בפני.
חקירת המומחית
30. המומחית נחקרה בבית-המשפט באשר לחוות-דעתה וענתה על שאלתי המפורשת אם צריך יהיה להעדיף כמשמורן את אחד משני ההורים במי היתה בוחרת ותשובתה היתה, באב.
31. בישיבת 6.4.06 נחקרה המומחית ובסוף חקירתה השיבה לשאלותיי. אביא איפוא את הדברים כלשונם:
"ד"ר גולומב משיבה לשאלות בית-המשפט:
ש: אני הצעתי, בהסתמך על חוות-דעתך, לצדדים, והם לא קיבלו את זה, שהאם תמצא מגורים בסביבה ברדיוס סביר ואנו נלך על הרעיון שקבלת (צ.ל - קבעת ש.ג) של משמורת שוויונית המחלקות את הזמן בצורה שוויונית אצל ההורים, האם ההמלצה הזו תקפה בעינייך?
ת: היא תקפה רק אם באמת הצדדים רוצים אותה. כלומר, אם מי מהצדדים יטען על עצמו (ולא על רעהו) אבל אם לצורך זה א' תרגיש שהיא בעצם מבטלת את כל החיים שלה בגלל זה, סביר להניח שגם הביצוע יהיה לקוי, גם טבעי.
ש: אם כך, לפעמים אין ברירה ואני לא צריכה להחליט מה טוב יותר אלא מה פחות גרוע, ובמקרה הזה (ואם) אין הסכמה למשמורת שוויונית, עבורי כשופטת מה יהיה פחות גרוע האב או האם?
ת: לאור הנתונים היום, מבחינה של ד, פחות גרוע עם האב..."
ועוד בחקירתה הסבירה המומחית, כי האם סובלת למעשה מ"התנתקות רגשית" והבהירה שלו היתה מקבלת הדרכה הורית כדבעי יתכן שמסוגלותה ההורית היתה משתפרת, המומחית הבהירה כי מבחינת ההדרכה ההורית הטובה ביותר, כוללת לפחות מדי פעם לראות אותה עם הקטינה ביחד ו"כדי שההדרכה תהיה גם ניתוח של מה שקורה באינטרקציה ולא רק דיווח" (ראה תשובותיה של המומחית בעמ' 11 לפרוטוקול).
32. במסגרת חקירתה הנגדית נחקרה המומחית על-ידי בא-כוח האם (עמ' 13 לפרוטוקול) ולהלן אביא דברים כלשונם:
"ש: אם הייתי שואלת האם יש סיבות שא' לא יכולה להיות הורה משמורן לילדה יש סיבות כאלה?
ת: כן.
ש: האם זו התשובה שלך למה המלצת על משמורת שוויונית?
ת: כי למשל אם א' באותו זמן היתה מתמידה בתוכניות לעבור לת"א שהיא סיפרה עליה, אני כתבתי מפורשות שבתנאים האלה אני לא חושבת שטובת הילדה היא שא. תהא המשמורנית כי זה חשף חוסר הבנה או חוסר נכונות להבין את הצרכים של הילדה ואת הנזק שייעשה לה במעבר לת"א, וזה אומר שאם היא היתה המחליטה היחידה על כל מה שנוגע לילדה, להערכתי היא היתה עושה לה נזק. יחד עם זה, היא אימה של הילדה, והתפקיד שלי זה לראות את הצרכים של הילדה, לילדה יש צורך כוללני גם באמא וגם באבא ולהערכתי גם לד. ספציפית יש צורך לדעת שאמא שלה ישנה קיימת ואיתה, אי-לכך באותה תקופה, רציתי לשמור קשר עם שני ההורים, שתי מטרות, האחת - הדגשתי את הקביעות לד. לבדוק תוך השנה שהמלצתי עליה איך הדברים מתפתחים מתוך תקוה שלצערי לא התגשמה, שאולי גם הדברים קצת יירגעו.
ש: מבחינת התפיסה המקצועית שלך, האם את חושבת שהטענה לפיה ילד עד גיל 6, צריך להיות עם אימו היא לא נכונה?
ת: לפי כל התיארויות החדשות, מזה 20 שנה, הוכח שילד יכול ליצור קשר טוב עם יותר מדמות הורית אחת, מרגע לידתו שהחשיבות עבור ילד זה לפחות היא דמות קבועה ובספרות יש אישורים רבים שזה איננו חייב להיות האם. ידוע שבסקירה את מדברת על חזקת הגיל הרך, בסקירת ספרות עולמית משפטית, עד כמה שאני הבנתי מהסקירה של עורך-דין מורן שהוגשה לועדת רוטלוי בה הייתי חברה, זה בוטל, התפיסה הגורסת את חזקת הגיל הרך..."
33. תשובתה האמורה לעיל של המומחית "נתמכת" במידה לא מועטה גם בתשובות שנתנה לשאלות ההבהרה, וכך למשל ענתה בעניין "התנתקותה הרגשית" של האם:
"הרושם בבדיקה הקלינית היה שא' "מדלגת" על עובדות שאינן נוחות לה באותו הרגע. עד גבול מסויים זו התנהגות אנושית מקובלת - אנו מציגים את הפן הטוב יותר בראיון, אולם היה ידוע לא. שהועבר אלי חומר רקע, שכלל כתבי תביעה והגנה, בו פורטו דברים רבים שהיא התעלמה מהם לגמרי כשהשיבה לשאלותיי. ניתן לראות זאת כ"תיפקוד מתחת לרמתה במצבי לחץ", כפי שפרטתי בתשובתי הקודמת התרשמנו הן במבחנים והן בבדיקה הקלינית שא' מתנתקת רגשית, ולעיתים גם קוגנטיבית, במצבים שקשה לה, או לא רואה בהם פתרון רצוי או אפשרי לה, היא מגיבה אז רק לחלק מהתמונה ומתנתקת מהתמונה השלמה.
במושגים פסיכולוגיים לא מקובל כל כך להשתמש בביטוי "שקר" וכלל בבדיקה הורית אני לא עסוקים אם אדם משקר לנו או מסתיר דברים מאיתנו - אלא אם הוא עושה זאת בצורה תואמת תוך הבנת המידע העומד בפנינו ותוך רגישות לתגובות שלנו.
כפי שציינתי גם בחוות-הדעת, ראינו בהתנתקות זאת תופעה המשפיעה על שיקול-דעתה של א. ועל יכולתה לתפקד כיאות כולל כיאות עבור ד' ברור שאם הוא מגיבה רק לחלק מהנתונים או לחוצה מאוד ואז מתנתקת רגשית מהקורה סביבה, היא עלולה להתנתק גם מצרכיה של ד' או לא לקחת בחשבון (בעיקר באותו רגע, אך גם לטווח ארוך) את דרכיה. פעולותיה אז יכולות לסכן את ד' לא מתוך כוונה לסכן אותה אלא מתוך אי-ראיית הסכנה או משמעות הסכנה באותו רגע..."
עדויות נוספות
34. הצדדים הזמינו לעדות גם עדים נוספים שאינם עדים מקצועיים ואולם אין בדעתי לבסס קביעה כה משמעותית כמו קביעת משמורת בקטין על עדויות שכולן עדויות נקודתיות של עדים מטעם.
34.1 העדה גב' מ. פ - אשה אשר טיפלה בקטינה עד גיל שנה והעידה כי מאז שהקטינה בערך בת 6 חודשים "... שמתי לב מגיל שהיתה יותר בוגרת בגיל 6 חודשים, שאני מחזירה אותה הביתה היא לא כ"כ רוצה ללכת לאמא, היא נשארת אצלי בידיים ועושה ככה (תנועה של התרפקות עלי)...
"וכך העידה שכאשר הילדה כבר זחלה "היתה לי הרגשה לא נעימה שהיא לא אוהבת את אמא..."
בחקירתה הנגדית על-ידי בא-כוח האם סיפרה שהתפטרה מהעבודה משום שביום ההולדת של הקטינה (יום הולדת שנה) היא הכינה מתנה וחיכתה שיזמינו אותה, אז הסתבר לה שאולי האם תצטרך אותה בערב, כי "משהו יבוא לבקר..." ואחר-כך הוסיפה "אני חושבת שלמשפט לא מעניין מה אני הרגשתי אם את שואלת אז אני אענה, למרות שאני ידעתי שא' מתכוננת לבחינות, היתה לי הרגשה שאין לה חשק לטפל בילדה זה מה שהרגשתי".
34.2 העדה ד"ר ב. ש. - שכנה ובעלת הכשרה בעבודה סוציאלית, ועשתה מפעם לפעם עבור האם שמרטפות לקטינה, העידה בעמ' 29 לפרוטוקול כי בעת "הויכוח הגדול" בו ניסתה האם להיכנס לבית (ארוע שבעקבותיו נעצרה) הסתבר לה שהילדה ישנה בכל אותה עת בכיסא הבטיחות.
34.3 העדה הגב' מ' ק' - העידה על הכרותה עם האם כיוון שח' ק' היא חמותה, ואצל אותה גב' ק. האם התגוררה בחינם עד 1.4.06 עוד העידה כי נכחה בשעת החוג "חיות וחוויות" ולדבריה הקטינה עשתה לאב מניפולציות, כפי - כך אמרה - שהיא עושה גם לאם "על-מנת לקבל תשומת-לב הוריה". לדבריה הוא "לא בדיוק ידע איך להתייחס ודי התעלם ממנה, עד שהמדריכה ביקשה ממנו לגשת לילדה ולהיות איתה, באותו רגע ע' לקח אותה, אחז בה בחוזקה בזרוע "שבי" - במבט מאיים, הילדה השתתקה וישבה ולא הוציאה הגה...". לדבריה להבדיל מהאם כאשר הילדה עושה זאת עם האם, "א. יודעת לקחת אותה לחבק אותה מוציאה אותה מהחוג ומדברת איתה ומחזירה אותה...".
34.4 העדה א' א' - העידה שבאחד המעברים של הילדה מן האב אל האם נצמדה הילדה אל האם ולא עזבה אותה (עמ' 42) וכן העידה ששמעה את הילדה אומרת שרוצה רק את אמא ולא את אבא (עמ' 43 לפרוטוקול).
35. לסיכום ה"עדים הנוספים" - הנה כי כן כפי שאמרתי קודם, אין בידי לקבוע דבר על סמך עדויותיהם של עדים אלה אשר השמיעו למי מהצדדים את אשר ציפו מהם...
36. מאידך בעדויות המקצועיות אתייחס לעדותה ולחקירתה של פקידת הסעד לסדרי דין, אשר ליוותה את המשפחה, תקופה לא קצרה של כשנה ומחצה. פקידת הסעד לסדרי דין העידה שהיא בקשר עם כל הגורמים שליוו את המשפחה, השתתפה בועדת תסקירים שהתקיימה ב-9.05 ועליה דווח לבית-המשפט, לדבריה גם בעת ועדת התסקירים המליצו לאם לקבל הדרכה הורית, אך האם סרבה והודיעה שהיא בוחרת שלא לקבל את השירותים ממחלקת הרווחה שאינה נותנת בה אמון. פקידת הסעד לסדרי דין הוסיפה וסיפרה על "חוסר הזמינות" של האם (ראה עדותה עמ' 16 לפרוטוקול) היא סיפרה על הארוע של יום הבחירות אשר היה יום שבתון והיה צריך למצוא סידורים חליפיים אך אי-אפשר היה להיות בקשר עם האם, לדבריה:
"... אין לי מספר טלפון של הגב' ב. ז., עד כה היו לי 6 מספרי טלפון שמתחלפים, הפלאפונים נגנבים, מנותקים, הפלאפון האחרונים במעמד צו החירום התקשרה אלי בחורה בשם א. ועוד בחורה ואין דרך להתקשר איתה..." בהמשך בעמ' 19: "א. איננה רוצה קשר עם מחלקת רווחה, אין לה אמון בי כפקידת סעד", כאשר היא נשאלת מה עשתה כדי ל"שפר" את הקשר עם האם היא עונה בין היתר: "ב-12.05 היא אמרה לי שהיא לא יכולה להיות יותר אצל הגב' ק. ואין לה היכן להיות. עלי להבהיר שאני פקידת סעד לסדרי דין, ואינני עובדת סוציאלית המטפלת במי מהצדדים. תפקידי מחייב אותי לעשות אבחנות ולא טיפולים ולתאם במידה ויש צורך בגורמי טיפול עבור הצדדים, כך עשיתי וכך פעלתי..."
בהמשך (עמ' 23) מספרת פקידת הסעד על ועדת התסקירים שהתקיימה
ב-5.9.05 והמליצה כי המשמורת בקטינה תהיה לאב. היא נשאלה האם מה שהינחה את ועדת התסקירים זו חוות הדעת של המומחית והיא ענתה (עמ' 23).
"ת: לא, א' עשתה את חלקה בדרך של התנהלותה בתיק ועדת התסקירים, במשך שעה וחצי היא דיברה בצורה לא ממוקדת, לא רלבנטית. גב' ק' (פקידת הסעד המחוזית - ש.ג.) ניסתה למקד אותה לעניין הסדרי הראיה, דבר זה היה בהלימה עם התרשמותינו, ואני מתכוונת שאנו מתייחסים לעיקרון היציבות בחיי הילדה המקום שיעניק שקט לילדה, המקום שהאדם שמסוגל להתארגן ולקבל שיקול...
ש: האם את מתכוונת להתארגן כלכלית?
ת: יכולת ההתארגנות זה מושג מקצועי שעונה על הרבה צרכים ומשיק להרבה תחומים. ביכולת לשים צרכי הילדה לפני הצרכים האישיים. אנו כך מתרשמים בדרך הדיבור האם אני ההורה מדבר על הצורך שלי דרך הילדה או האם אני מדבר על צורך הילדה, ושם היה פער."
פקידת הסעד לסדרי דין נשאלה על-ידי באשר למשמורן העדיף מבין ההורים ביחס להענקת המשמורת להורה אשר לא "ישלול" את דמות רעהו - פקידת הסעד לסדרי דין ענתה בעמ' 25 לפרוטוקול, ששיקול זה הוא "בין השיקולים הראשונים, ההורה המשמורן צריך להיות ההורה שיבטיח יותר את קיום הקשר עם ההורה השני וישמע להנחיות שמציעות את זה". עוד הוסיפה פקידת הסעד כי בחשבון השיקולים הובא גם השיקול של היכולת "להפעיל שיקול בזמן לחץ ובהורות, ובחיים השוטפים יש הרבה מצבי לחץ".
37. העדה הגב' ת' פ' מ' שהיא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת העובדת במועצה האזורית, העידה כי היא מטפלת באב במסגרת ציבורית. בתחנה לטיפול משפחתי, שהיא יחידה בתוך המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית, והיא העידה כי האב מקבל באופן "קבוע בזמן, מתמיד מאוד לבוא" את ההדרכה ההורית (ראה דבריה בעמ' 31 לפרוטוקול) כמו-כן הגישה דו"ח מפורט על ההדרכה הניתנת לאב (סומן כמוצג במ/3).
38. גם מתוך התרשמותי מ"העדויות החיצוניות" נראה כי הכף נוטה לצד האב, הוא מוכן ללמוד, הוא מקבל הדרכה הורית שוטפת והוא נעזר בגורמי הרווחה בכל הנוגע לקטינה.
חזקת "הגיל הרך"
כללו של דין
39. סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב-1962 (להלן: "החוק") קובע כי "רשאי בית-המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אימם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
הסיפא של סעיף 25 לחוק מכונה "חזקת הגיל הרך".
40. כחוט השני שזור בפסיקה כי חזקת הגיל הרך היא רק אחד השיקולים הנשקלים באשר לקביעה בידי מי יוחזק קטין, והיא אינה השיקול הבלעדי. וראה בעניין זה: ע"א 493/85 פדידה נ' פדידה, פ"ד לט(3) 584, 587; בג"צ 672/84 אברבוך נ' אברבוך, פ"ד לט(1) 57, 64. וכך חזרו ופסקו בתי-המשפט למשפחה וראה: תמ"ש (כ"ס) 9842/01 פלונית נ' פלוני מפי כב' השופט יעקב כהן; וכן ראה: פסק-דינה היפה שניתן לאחרונה (29.5.06) של כב' השופטת ע' מילר תמ"ש 34692/02 בעניין ט' נ' ת', בבית-המשפט לענייני משפחה במחוז ת"א.
41. הוראתו של סעיף 25 לחוק מחייבת את בתי-המשפט לדון בעניין משמורתו של קטין על בסיס עיקרון "טובת הילד". עיקרון זה טומן בחובו את מכלול השיקולים שיכולים להיות מובאים בחשבון, והשמתו כעיקרון מרכזי הינה מעצם מהותו והגדרתו, העיקרון מתווה בפני בית-המשפט את הכלל כי בחינתו של כל שיקול תיעשה מזוית הראיה של הקטין, מה היא טובתו וטובתו שלו בלבד. ההלכה המשפטית קובעת כי בבחינת השאלה מהי טובתו של הקטין "אין על-פי רוב פיתרון חד וחלק והנימוקים והשיקולים לכאן ולכאן אינם מעטים, והם יוצרים דילמה שקשה לפותרה בנוסחת קסם..." ועוד בהמשך:
"...קביעת טובתו של ילד שהוריו נפרדו זה מזה, אינה אלא שקילת עדיפויות ועל-פי רוב - הפיכת הרע במיעוטו - אין כאן טובה שלמה ומוחלטת..."
וראה: בג"צ 50/55 א.א. נ' ב.ב., פ"ד ט' 791; ע"א 503/60 וולף נ' וולף, פ"ד ט"ו 760; ע"א 458/79 ניר נ' ניר, פ"ד לח(1) 518; בד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1) 365 בע"מ 401; דנ"א 7015/94 היוע"מ נ' פלונית, פ"ד נ(1) 119.
42. כדבר שבשיגרה נעזרים בתי-המשפט לצורך קביעותיהם במומחים: פקידי סעד פסיכולוגיים ואף מחנכים, חוות-דעת אלה תפקידן לשמש כלי עזר בידי בית-המשפט. וכך נקבע בהלכת דוד (בג"צ 5227/97 מיכל דוד נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453) "טובתו של ילד אינה מושג תיאורטי לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת ממצאים שבעובדה, ממצאים אלה בית-המשפט לא יוכל לקבעם - על דרך הכלל אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיות לענייננו פירושן הינו - בעיקרם של דברים חוות-דעת של מומחים".
בתי-המשפט מייחסים בדרך-כלל חשיבות לחוות-דעת של מומחים, בשל יכולתם לבחון את השאלות המתעוררות בכל מקרה בעין מקצועית, ובשל היותם גורם נייטרלי לעומת ההורים היריבים, על-כן, ובהעדר ראיות בעלות משקל לסתירת האמור בחוות הדעת של המומחים, ייטה בית-המשפט לאמץ את מימצאי חוות הדעת ומסקנותיהם.
וראה: ר"ע 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נח(2) 321; בג"צ 5227/95 מיכל דוד נ' בי"ד ר"ג, פ"ד נח(1) 493, ספרו של בועז קראוס "כשרות משפטית ואפוטרופסות" עמ' 195 א'. כן ראה ספרו של פרופ' שיפמן "דיני משפחה בישראל" כרך ב' עמוד 220.
43. אמות המידה כיצד לבחון את "טובת הילד" שהוא "עיקרון העל" המנחה את בית-המשפט בקבעו מי יהיה ההורה המשמורן נקבעו אף הן בפסיקה. ב- רע"א 4575/00 (שם) קובעת כב' השופטת דורנר מהם המשתנים שעל בית-המשפט לבחון במסגרת טובת הילד, בהקשר זה יתחשב בית-המשפט, בדעת הילדים, באיכות הקשר בין הילדים לכל אחד משני ההורים, ביכולת האובייקטיבית והסובייקטיבית, של כל אחד מההורים.
מן הכלל אל הפרט
44. אקדים ואומר כי קיוויתי מאוד, כי שני ההורים מקבלים הדרכה הורית כנדרש, ולמעשה עד להוכחות לא העליתי על דעתי כי ה"הדרכה ההורית" אותה קיבלה האם היתה כה בלתי מקצועית בעליל (מפי מי שאינה מומחית בתחום, נעדרת השכלה אקדמית, מייעצת בטלפון ומבלי לצפות באינטרקציה הורה ילד). מכל מקום, ציפיתי, שכיוון שחלף זמן לאור המלצות המומחית ד"ר גולומב, ניתן לצמצם את המחלוקת האימתנית בדבר המשמורת הקטינה על-ידי הצעת משמורת שוויונית (שאיננה כפי שהובהר משמורת משותפת, שכן לא ניתן היה לצפות מן ההורים לתיאום ולו מינימלי). לפיכך הצעתי לצדדים הסדר זה אך בשלב ראשון האם דחתה אותו בתוקף, ובשלב מאוחר יותר דחה את ההצעה גם האב. חבל שכך.
45. בחקירתה הראשית של האם (עמ' 47 לפרוטוקול) פניתי אל האם ושאלתי אותה במפורש ביחס להסכמתה למשמורת שוויונית ולהלן תשובתה, הדברים המדברים בעד עצמם:
"לשאלת בית-המשפט - יש שתי אפשרויות או שאני אקבע שהמשמורת אצלך או אצל ע' ובמקרה שאני אקבע משמורת של אחד ההורים, ההורה האחר יצטרך לראות את הילדה ויהיו מעברים, אני מציעה, כדי שלילדה יהיה פחות מעברים חדים, להתחלק מראש בזמן, ולא יהיה "מנצח" ולא "מנוצח". לילדה יש אבא ואמא והם לא מסתדרים והם צריכים להתחלק בצורה שוויונית בהורות שלהם, ואם זה לא יהיה אני אקבע אחד מכם. למה שזה לא יהיה ברוגע, למה את לא רוצה משמורת חציונית?
ת: כל המושגים האלה... אני יודעת שאני לוקחת אותה מהגן, אני רוצה שלבת שלי תהיה מיטה אחת ומשחקים אין לי בעיה לשבת איתה אני לא רבה איתו...
שאלת בית-משפט - זה לא הולך
ת: זה לא מדוייק, אני מאמינה שדברים במשך הזמן ככל שכל הורה יתבגר בהורות שלו, יבין שיש ילדה וזה מה שחשוב. אני יכולה ומסוגלת לטפל בילדה הזו הכי טוב, יותר טוב, מכל דבר שיש בעולם. אני מאמינה שהצרכים המיידים של הבת שלי יכולים להיות מסופקים לה על-ידי האימהות שלי..."
בהמשך הדברים הוסיפה האם (עמ' 49 לפרוטוקול):
"אני מבקשת מבית-המשפט לא למצוא מושגים של משמורת משותפת - זה שטויות במיץ עגבניות, הילדה צריכה להיות בקשר טוב עם האב ואיתי, אני מסוגלת לדבר איתה בצורה טובה ביותר."
בסופם של הדברים נאלצתי להכתיב החלטה כדלקמן (עמ' 48 לפרוטוקול ישיבת 6.4.06):
"זו הפעם השלישית שאני פונה אל האם ומבקשת ממנה הסבר מדוע בנסיבות כפי שהן קיימות לא תסכים להתחלק במשמורת עם אבי הקטינה, ואיני מצליחה לקבל תשובות."
46. האב הסכים בשלב ראשון להצעת משמורת שוויונית (חציונית) בילדה - ואולם מאוחר יותר הוא חזר בו. (ראה עדותו בישיבת 20.4.06 עמ' 6 לסטנוגרמה המודפסת, וכן עמ' 10 לסטנוגרמה זו).
47. לא לי לקבוע האם "משמורת שוויונית" (או "חציונית" או "מפוצלת") היא "שטויות במיץ עגבניות" כהגדרת האם. המומחית הציעה זאת כפתרון לאחר שהדברים יתייצבו ובכפוף לכך שהצדדים יקבלו הדרכה הורית. כאמור ניסיונות ה"שיווק" שלי של פתרון זה (ולמרות העדרה של הדרכה הורית לאם) כשלו, ומשכך אני צריכה להכריע מי משני ההורים יהיה המשמורן.
48. בנסיבות אלה - ולאחר שבחנתי את הדברים, ולאור כל ההתפתחויות והתנהגות הצדדים, התייחסותם להוראות הגורמים המקצועיים, המומחית, פקידי הסעד לסדרי דין, ובכפוף להמלצת הגורמים המקצועיים נוטה הכף לטובת האב.
49. למרות טענות האם, לעניות דעתי במסקנות המומחית ומסקנות ועדות התסקירים וגורמי הרווחה כפי שהבאתי אותם לעיל נסתרה "חזקת הגיל הרך" ויש עדיפות בקביעת המשמורת בקטינה לאב, מן הטעמים כדלקמן:
49.1 יכולת האב העדיפה להיענות לצרכים המשתנים ובלתי מוכרים של הקטינה, והיכולת לתפקד במצבי לחץ (סעיף 36 לפסק-הדין וכן סעיף 26 לפסק-הדין).
49.2 העמדת צרכי הקטינה במקום ראשון לפני צרכי ההורה.
49.3 תשובותיה המפורשות של המומחית (ראה האמור בסעיף 32 לפסק דיני, ועמוד 13 לפרוטוקול) כי "חזקה" זו נסתרה, והמשמורן העדיף - האב.
49.4 היכולת לספק לקטינה יציבות וקביעות, עדיפה אצל האב. (ראה סעיף 26 לפסק-הדין).
49.5 לאב יכולת "התארגנות" עדיפה על פני האם, תוך יכולת להיות "מחובר" לצרכים של הקטינה (ראה סעיף 26 לפסק דיני).
49.6 היכולת ללמוד ולקבל הדרכה הורית.
49.7 היכולת שלא "לסכן" רגשית את הקטינה עקב "ההתנתקות הרגשית" של האם, אף היא נותנת עדיפות לאב (ראה סעיף 31 לפסק-הדין וכן סעיף 33 לפסק-הדין).
49.8 היכולת שלא לשלול את ההורה האחר, לאור מסקנת פקה"ס לסדרי דין (ראה: סעיף 36 לפסק-הדין).
49.9 כללית - עדיפות לאב (ראה סעיף 31 לפסק-הדין).
49.10 התנהגות האם במהלך הדיונים בפני לרבות, הפרת הסדרי הראיה או יישומן של החלטות בית-המשפט לרבות ובפרט המתייחסות להדרכה הורית ולבדיקות נוספות אצל המומחית. בכל האמור לעיל, איפוא, ולמעשה ההמלצות כפי שהבאתי לעיל ומקודם בפסק דיני, יש לראות את סתירתה של חזקת הגיל הרך, ולהוביל למסקנה אליה אני מגיעה כי בשלב זה יש להעדיף את האב כמשמורן לקטינה.
50. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הקטינה תהיה במשמורת אביה - ע. ב. ז.
51. משקבעתי את המשמורת בקטינה, ברור מאליו שיש לקבוע את הסדרי הראיה של האם עם הקטינה. כיום ועל-פי המלצת פקידת הסעד לסדרי דין בתסקיר הנושא תאריך 26.9.05 ניתנו לאם הסדרי ראיה בימי ב' ו-ד' בשבוע וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין על-פי חלוקה מאוד מדוקדקת שערכה פקידת הסעד לסדרי דין.
52. אני מורה כי במידה והאם תקבל הדרכה הורית באופן קבוע, מאת שירותי הרווחה בתקופה משמעותית שלא תפחת מ- 6 חודשים רצופים ניתן יהיה להרחיב את הסדרי הראיה של האם באופן שהיא תוכל לקבל את הילדה ישירות מן הגן ולהחזירה למחרת לגן במשך 3 ימים בשבוע וכן כל סוף שבוע שני לסירוגין. עוד ובנוסף, אני קובעת כי האם תוכל לקבל את הקטינה לרשותה למחצית החופשות בגן ו/או במוסדות הלימוד, וכן למחצית החגים, והכל על-פי הסדרים אותם תקבע פקידת הסעד לסדרי דין.
53. בהתאם לסעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות התשכ"ב-1962 אני מסמיכה את פקידת הסעד לסדרי דין להאריך לקבוע ו/או לשנות את הסדרי הראיה מעת לעת לפי הצורך, תוקף ההסמכה למשך שנתיים נוספות."

[174] תקנה 1 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[175] תקנה 3 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[176] תקנה 4 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[177] להלן- חוק גיל הנישואין.
[178] סמכויותיו של שר הסעד הועברו לשר העבודה והרווחה.
[179] ח' פיזם "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם", הפרקליט לג (תשמ"א), 498, 499.
[180] סעיף 1 לחוק הסעד (סדרי דין).
[181] ח' פיזם "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם", הפרקליט לג (תשמ"א), 498, 500.
[182] סעיף 1 לחוק הסעד (סדרי דין), התשט"ו-1955, מגדיר "בית-משפט" - לרבות בית-דין, ועדות וגופים אחרים המוסמכים כדין לענייני שיפוט, ולמעט בית-משפט הדן בפלילים.
[183] דו"ח מבקר המדינה מס' 48 (הוגש באפריל 1998).
[184] סעיף 5 לחוק הסעד (סדרי דין).
[185] תמ"ש (משפחה חד') 3521/04 א.ב.ז נ' ע.ב.ז., תק-מש 2006(3) 107.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

פקיד סעד לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955