בית-המשפט ופקיד הסעד

1. כללי
החל מראשית שנות החמישים, הקנה המחוקק סמכויות חקירה, תביעה יעוץ וסמכויות טיפוליות ומנהליות אחרות, לפקיד סטטוטורי שנקרא בחוק פקיד סעד. השימוש בביטוי פקיד סעד הוא שגרתי במרבית חוקי הסעד, אלא שבחוקים שונים ניתנו לביטוי זה הגדרות שונות והועמסו על פקיד הסעד תפקידים שונים, לעתים דומים ולעתים שונים. ברבות השנים הרבו בתי-המשפט "להשתמש" בפקידי הסעד. אולם, לא במידה מספקת.
הסמכויות החוקיות הרבות של פקידי הסעד, מכניסות אותם, לא פעם לקונפליקט, או מעין קונפליקט, עם מקצועם הבסיסי, העבודה הסוציאלית, בכך שהם נאלצו ועדיין נאלצים, לישב את הסתירה המדומה, בין תפקידו הסמכותי של פקיד הסעד כמייצג החוק, לבין מעמדו כמטפל המצווה לתמוך בלקוחו, לעודד אותו ולפתח כלפיו גישה בלתי שיפוטית[373].
לפקיד הסעד יחס אמביוולנטי למערכת המשפט ולחוקים המסדירים את פעולותיו. מחד, שואב פקיד הסעד את כל סמכויותיו מן החוק יצירו, מאידך, רואה בהוראות החוקים השונים מערכת בירוקרטית שמסבכת ומעכבת, עם דרישות נוהל שונות, את המטרה שלשלמה התכנסנו, והיא הטיפול בנזקקים.
להבדיל, עורך-הדין, רואה במערכת המשפט את חזות הכול. החוק בעיניו הוא המוצא לכל בעיה שנקלע אליה לקוחו ולדידו יש לקיים את החוק הלכה למעשה. השוואה כזו, בין מקצוע עריכת הדין למקצוע פקיד סעד, מעלה שמדובר בשתי קצוות ביחסם למערכת המשפט. פרופ' ד' שניט[374], הביא דוגמא הממחישה היטב את ההבדל בין שתי הגישות הללו, לגבי תפקיד החוק והמשפט בהתמודדות עם בעיות סוציאליות, לדוגמא, בעת טיפול במשבר נישואין.
"עורך-הדין יעמיד במרכז את זכויותיו המשפטיות של לקוחו. עורך-הדין יראה עצמו מחויב, במסגרת האפשרויות המוכרות בחוק, לתבוע את מירב הדרישות המוצהרות של לקוחו, בלי שיראה עצמו אחראי להשפעות החמורות העלולות לנבוע מכך, בגלל העמקת המשבר המשפחתי והחרפתו. לעומתו, יתמקד העובד הסוציאלי, בניצול הכלים העומדים לרשותו, כדי לסייע לבני-הזוג לשפר את תפקודם ואת רווחתם. בעניין, הוראות חוק המגדירות את זכויות הצדדים, עלולות להיחשב מיותרות ומזיקות, אם הן מציבות חייץ בינו לבין המטופלים, כשבידיו הכלים לסייע להם בעת משבר. חיצי הביקורת של העובד הסוציאלי יופנו אפוא בעיקר אל הוראות החוקים שנועדו להגן על חירויות הפרט באמצעות ערובות נהליות, המחייבות הקפדה על שמירת סדרי דין וראיות, וכן על מתן זכויות טיעון לצדדים שעלולים להיפגע בתהליך המשפטי."
2. יחסו האמביוולנטי של פקיד הסעד לבית-המשפט
היחס האמביוולנטי של פקיד הסעד לבית-המשפט נובע ממספר סיבות, והן:
אי ידיעת החוק -
פקידי סעד לא הוכשרו כמשפטנים ולפיכך, חסרים הם ידע משפטי בסדרי הדין הנהוגים בבתי-המשפט. כגון, דיני ראיות וסדרי דין.
כל "מפגש" עם בתי-המשפט, במסגרת פעילות פקידי הסעד לצורך, הגנת קטין נזקק, מסירה לאימוץ קטין, או דרכי טיפול בחוסים, מצריכה בקיאות מסוימת בהליכים המשפטיים המיוחדים לבתי-המשפט. חוסר ידע עלול להביא לרתיעה מהפעלת סמכויותיהם.
אי תלות -
פקידי הסעד חשים, כי תלותם הרבה במערכת המשפט מעכבת דרכי טיפול. הם שואפים לחופש פעולה מקצועי ומטרתם להביא לכך, שקביעת דרכי הטיפול בנזקקים ייקבעו משיקולים מקצועיים טיפוליים גרידא. הוראות החוקים, שנועדו לשמור על נהלי עבודה תקינים ואחידים, יוצרים בקרב פקידי הסעד את התחושה שבהישמעם לנהלים מבזבזים הם את זמנם היקר לריק, זמן אותו היו יכולים להקדיש למטרות טיפוליות טהורות. במצבים קשים מאלה, התחושות קשות אף הן, ויש פקידי סעד שחשים שהנהלים אף מסכלים דרכי טיפול ופוגעים פגיעה ישירה בנזקקים.
התנגשות עם ערכים -
פקיד הסעד הוא קודם כל עובד סוציאלי, ככזה, מושרשות אצלו נורמות ואידיאולוגיות המקובלות בקרב העובדים הסוציאליים. נורמות אלו, לא פעם, עומדות בסתירה לפעולות שפקיד הסעד נדרש להן במסגרת עבודתו.
לדוגמא, קטין שביצע עבירה מובא לבית-המשפט לנוער להישפט. פקיד הסעד, בתור עובד סוציאלי, משים את כל כובד המשקל על שיקום העבריין הצעיר. בית-המשפט לעומתו, יראה עצמו מחויב להתייחס גם לשיקולי ענישה, בשים-לב לחומרת העבירה, ולא רק לשיקולי שיקום.
דילמה מוסרית ערכית זו, עלולה לפגום באופן פעילותיו של פקיד הסעד ויכולה, במקרים מסוימים, אף להגיע למצב של אי-יכולת לנקוט פעולות. פרופ' ד' שניט[375] מזהיר בהקשר זה, שיש להימנע ככול האפשר, ממצבים בהם דילמה זו מביאה את פקיד הסעד למצב אפאטי של "שב ואל תעשה" ; בלי להקל ראש בדילמה הערכית המלווה כל החלטה בסוגיה הנדונה, אסור שתוצאתה תהיה הימנעות מעריכת המאזן ומהחלטה אחראית ועניינית בשאלה: האם בנסיבות המקרה יש הצדקה לכפות התערבות באמצעות בית-המשפט? בכל מקרה שיש עימות או חיכוך בין ערכים רלבנטיים לנשוא ההחלטה, חובה על העובד לשקול ולהחליט.
דילמה נוספת קשורה לאתיקה מקצועית, פקידי הסעד נקראים לעתים לתת עדות בבית-המשפט. במהלך עדות זו, נדרש פקיד הסעד לחשוף פרטים שנמסרו לו במסגרת עבודתו כפקיד סעד. גילויי מידע כזה, יכול להביא לערעור מערכת יחסי האמון שנבנו עם המטופל ואף עם מטופלים אחרים, בבחינת "תראו ותיראו", ומכאן קצרה הדרך לניתוק היחסים, עד לאי יכולת לשקמם שנית. ניגוד זה עלול להשפיע גם בכיוון ההפוך, הנוגע לתפקודו של פקיד הסעד כצד להליכים בבית-המשפט. פקיד הסעד ביודעו שיכול ויצטרך להמשיך וללוות את המשפחה בתוך ההליך השיפוטי, עלול להימנע מחשיפת מידע, או מנקיטת עמדה בבית-המשפט, אשר תסכל כל סיכוי לקיום קשר טיפולי עם המשפחה. הגבלות וסייגים אלה שפקיד הסעד יטיל על עצמו כדי לשמור על אפשרויות טיפול בעתיד, מתנגשים עם הצפיות של בית-המשפט לגבי אופן תפקודו, ובמיוחד לגבי גילוי כל מידע הנוגע לעניין קודם ההכרעה.
דילמה נוספת נוגעת לפקידי הסעד לחוק הנוער, לענייני אימוץ ולהגנת חוסים, בבואם לבית-המשפט מוטל עליהם תפקיד כפול: מצד אחד הם באים לבית-המשפט כתובעים המאשימים את המשפחות במצוקתם של הקטינים או החוסים ומנסים להשפיע על בית-המשפט לאמץ את מסקנותיהם. מן הצד השני, בתום המשפט, נדרשים פקידי הסעד, ליישם את דרכי הטיפול שנקבעו על-ידי בית-המשפט ולפעול לשיקום המשפחה.
3. תפקיד פקיד הסעד אל מול מערכת המשפט
פקידי הסעד נדרשים, לא אחת, להתייצב מול המערכת המשפטית לשם מימוש סמכויותיהם וקביעת דרכי טיפול לנזקקים. להלן נדון באופי התפקיד שיוחד לפקיד הסעד במסגרת ההליכים המשפטיים:
1. ייזום הליכים בבית-המשפט להגנת נזקקים
2. מתן תסקירים
3. מתן עדות רגילה
4. מתן עדות מומחה
5. ביצוע צווים של בית-משפט
6. כהונה בגוף מעין-שיפוטי
כל תחום שונה מרעהו במהות ובדרכי הפעולה. לא פעם, קורה שפקיד סעד נדרש לבצע תפקידים סותרים. לדוגמא, על פקיד הסעד לחוק הנוער (טיפול והשגחה) מוטלות סמכויות רבות: בסמכותו ליזום הליכים בבית-משפט לנוער להגנת קטין נזקק, מכוח סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
בסמכותו לתבוע את משפחת הקטין במידה שאינה משתפת פעולה, מכוח סעיף 26 לחוק הנוער (טיפול והשגחה), ובנוסף, בית-המשפט דורש ממנו להמציא תסקיר ולהמליץ על דרכי טיפול בקטין, מכוח סעיף 8 לחוק הנוער (טיפול והשגחה). גם פקיד סעד לענייני מפגרים נושא במגוון רחב של תפקידים שעלולים לעמוד בסתירה, וביניהם; ביצוע חקירה, בכדי לאושש ידיעות שהגיעו לידיו בדבר אדם שנטען שהוא מפגר, מכוח סעיף 4 לחוק הסעד (טיפול במפגרים)[376]. ייזום הליכים בפני ועדת האבחון למפגרים, מכוח סעיף 4(ב)לחוק הסעד (טיפול במפגרים), כדי שיכפה את הבדיקות ואת דרכי הטיפול לפי סעיף 11 לחוק הסעד (טיפול במפגרים). העמדת מפגר תחת השגחת פקיד סעד, מכוח סעיף 11 לחוק הסעד (טיפול במפגרים). וכן, אחראי פקיד הסעד לביצוע דרכי הטיפול שנקבעו בבית-המשפט, מכוח סעיף 12 לחוק הסעד (טיפול במפגרים). בנוסף על מכלול התפקידים הללו, שהם מקצועיים ומנהליים, מכהן פקיד הסעד גם כחבר בוועדת אבחון לפי סעיף 5(ב) לחוק הסעד (טיפול במפגרים) וכן חבר בוועדת ערר על החלטות ועדת האבחון לפי סעיף 9(ב) לחוק הסעד (טיפול במפגרים).
גם תפקידו של פקיד הסעד לפי חוק ההגנה על חוסים[377], מורכב ממספר סמכויות שונות: סעיף 4 לחוק ההגנה על חוסים, מטיל על פקיד הסעד ליזום הליכים בבית-משפט, במידה ונוכח כי החוסה מוזנח ולא מטופל טיפול ראוי. יש ונדרש פקיד הסעד לתת עדות בעל-פה, מכוח סעיף 5 לחוק ההגנה על חוסים, בטרם יינתן צו כמו-כן, אחראי פקיד הסעד, להוצאה לפועל של החלטות בית-המשפט בנוגע לחוסה, מכוח סעיף 11 לחוק ההגנה על חוסים.
ריכוז זה של תפקידים המוקנים לנושא משרה אחד, מבטא שאיפה לשלמות - האדם שהתחיל בטיפול הוא האדם שיסיים בו. מטרת ריכוז הסמכויות הינה להבטיח הימצאותה של רשות, בעלת סמכויות ריכוזיות, המתמצאת בכל התהליכים המשפטיים והטיפוליים בכל שלב ושלב.
אולם, ריכוז סמכויות זה טומן בחובו אחריות עצומה המוטלת על כתפי פקיד סעד אחד. אחריות כבדה זו, לגורלם של קטינים וחוסים נזקקים, עלולה להיות כבדה מידי עבור אדם אחד.
ריכוז הסמכויות עלול ליצור סתירה נוספת בין התפקידים השונים שפקיד הסעד דרש לבצע, פקיד הסעד נדרש לייזום הליכים בבית-המשפט, במקרים שבהם קיימת סכנה לשלומם הנפשי או הגופני של קטין או חוסה. בפנייתו של פקיד הסעד לבית-המשפט קיימת הצהרת כוונות ברורה. פקיד הסעד הוא התובע המאשים. המשפחה היא הנתבעת ועליה מוטלת האשמה לנזקקותו של הקטין או החוסה. פקיד הסעד מגיע מתוך עמדה ברורה: המשפחה כשלה, והמציאות חייבת להשתנות. הסתירה מתבטאת בכך שפקיד הסעד, במסגרת ההליך, נדרש להכין תסקיר עבור בית-המשפט. התסקיר אמור להגיע נטול פניות, ממקור ניטראלי אובייקטיבי ולהוות חוות-דעת עצמאית ובלתי תלויה, שתסייע לבית-המשפט לצורך הכרעה. אולם, כאשר פקיד סעד מעורב ויוזם הליכים אחרים בבית-המשפט, הנוגעים לאותה משפחה ואותן נסיבות, קשה עד בלתי-אפשרי, להישאר אובייקטיבי ולא לפתח דעה קדומה כלשהי, והרי פקיד הסעד הוא הוא היוזם את ההליכים בבית-המשפט, בתור תובע מאשים וניתן להניח שיש לו עמדה בנוגע לתוצאות ההליך.
התוצאה הבלתי נמנעת, הנובעת מקונפליקט זה, היא פגיעה אנושה באובייקטיביות ובניטראליות של פקיד הסעד. אחריותו הבלעדית של פקיד הסעד להבאת מקרה של קטין נזקק לבית-משפט שלום לנוער, ומעמדו כתובע בהליכים, עלולים לכרסם במעמדו האובייקטיבי, בעת שהוא עורך תסקיר לבית-המשפט, על-פי החוק.
בעיה אחרת מתעוררת במקרים שבהם פקיד הסעד נמנה עם הגוף המעין-שיפוטי שבסמכותו להחליט על אמצעי טיפול מתערבים שניתן לכפותם על הנוגעים בדבר. לפי סעיף 4 לחוק הסעד (טיפול במפגרים), מופקד פקיד הסעד גם על איתור המפגרים והבאת עניינם לפני ועדת האבחון. כמו-כן, הוא מכהן בועדת האבחון. בנוסף על כך, הוא נותן חוות-דעת בעקבות בדיקות שערך, וכאחראי לכפיית החלטות ועדת האבחון באמצעות בית-המשפט.
אין בחוק שום סייג המונע בעד עובד סוציאלי, באזור שבו פועלת ועדת האבחון למפגרים, למלא את התפקידים השונים הללו של פקיד הסעד לענייני מפגרים. לפיכך, פקיד סעד עשוי למלא בו-זמנית תפקיד של רשות מקצועית-ביצועית האחראית לאיתור מפגרים ולהבאת ענייניהם לפני הגוף המוסמך לאבחן ולהורות על דרכי טיפול המחייבות את המפגר ובני משפחתו, וגם תפקיד של חבר בגוף שלפניו מובא עניינו של המפגר, להערכה ולקביעת דרכי טיפול.
מעורבות בו זמנית זו, של פקיד הסעד, עלולה לפגוע בתדמית האובייקטיבית של ועדת האבחון ולעמוד בסתירה גלויה לעקרונות של צדק וסבירות. נקל יהיה להבין את חוסר האמון ותחושת קיפוח מצד משפחתו של מפגר, שפקיד הסעד הביא את עניינו להכרעה בוועדת האבחון - שעה שפקיד הסעד הזה נוטל חלק פעיל גם בדיון ובתהליך גיבוש ההחלטה, כחבר בוועדת האבחון[378].
בין תפקידיו הרבים, נקרא פקיד הסעד, להעיד בפני בית-המשפט. עדות כזו מעוררת שאלות קשות של אתיקה מקצועית. בבית-המשפט נדרש פקיד סעד להעיד על דברים שנחשף אליהם במסגרת עבודתו כפקיד סעד. חשיפת מידע כזה, בפני בית-המשפט, תביא קרוב לוודאי, לקרע בלתי ניתן לאיחוי, ביחסים שנרקמו בין המטופל לפקיד הסעד, מה שיביא בסופו של יום, לסיכול יעדי טיפול.
למשל, פקיד סעד שנקרא להעיד בדיון בנושא נזקקות קטין. במידה ופקיד הסעד נחשף להזנחתו או לפגיעה נפשית או פיזית בקטין - נדרש הוא להביא זאת לידיעת בית-המשפט במסגרת עדותו. לאחר עדות זו, שמתפרשת בפני המשפחה כבגידה והפרת אמון מצדו של פקיד הסעד, יהיה קשה עד בלתי אפשרי, להמשיך את הטיפול במשפחה וליישם את דרכי הטיפול שנקבעו על-ידי בית-המשפט. ישנה אפשרות בה פקיד הסעד יחליט להימנע מלהביא את עניינו של קטין או חוסה בפני בית-המשפט, בכדי לשמור על יחסים תקינים עם המשפחה - במקרה כזה, לא זאת בלבד שעובר הוא על החוק, יחטא הוא, בראש ובראשונה לנזקק ששלומו נתון בסכנה.
במצבים כאלה, מן הראוי שפקיד הסעד ישקול היטב את הנזק הצפוי לנזקק, באם לא יעשה שימוש בבית-המשפט וייזום הליכים מתערבים להגנתו, לבין הנזק הצפוי למשפחה ולקטין בשל הפסקת הטיפול, לאחר משבר האמון והקרע ביחסים בין הצדדים לאחר מתן העדות.
פרופ' ד' שניט[379] מתריע שאין להשאיר שאלה זו לשיקולו ולמצפונו האישי של פקיד הסעד. מעורבותו האישית וחרדתו לעתיד קשרי פעולתו עם המשפחה, עלולים לפגום ביכולתו להכריע הכרעה מאוזנת.
פקיד הסעד, מתוך יחס חברי לעמיתיו בשירותים הטיפוליים ומתוך חשש לעתיד יחסיהם בארגון, אם יכפו עליהם להעיד בבית-משפט - ייסוג במקרים רבים מעמדה קודמת שנתגבשה בדבר הצורך להגן על קטין או חוסה בגיר, באמצעות צווים של בית-משפט. הנפגע היחיד של יישוב הקונפליקט בדרך זאת, הוא הנזקק ששלומו בסכנה. תהא זו דרישה לא-צודקת ולא-סבירה, להטיל את האחריות העניינית והמוסרית הבלעדית על כתפו פקיד הסעד, לגבי החלטה בשאלה אם להביא לדיון בבית-משפט, עניין שלגביו הודיעו לו עמיתיו על התנגדותם לחשוף במסגרת עדות בבית-משפט מידע שנתנו לו. המחיר האישי, המקצועי והארגוני שייגבה מפקיד הסעד שיתעקש ויכפה מתן עדות באמצעות בית-המשפט, יהיה כבד ויגרום לערעור מעמדו וכושר תפקודו במערכת שהוא חלק ממנה, ואשר שיתוף פעולה עמה חיוני לו להמשך מילוי תפקידו.
משום כך, אין פקיד סעד נוהג לכפות מתן עדות על עמיתים המסרבים, מהטעמים הנ"ל, להיחשף בבית-משפט. מצד אחר, הנזק הצפוי לקטין נזקק, שנמנעים מלהביא את ענייניו בפני בית-המשפט, אך ורק כדי להימנע מעימות עם עמיתים למקצוע, עלול להיות ללא תקנה. בנוסף על כך, הימנעות מפעולה מהטעמים שצוינו לעיל, עומדת בסתירה גלויה לחוקים שמטרתם להגן על חוסים שסכנה מאיימת על שלומם.
פרופ' שניט מציין, כי אין פתרון פשוט לקשיים שהצגנו. עם זאת אופיים של העניינים שלפתרונם אנו נדרשים, מצריך היערכות מתאימה בשירותים הסוציאליים המופקדים על סוגיות רגישות אלה. הכוונה למיסוד תהליכים ברשויות הסעד, שיעניקו את הגיבוי הנחוץ לפקידי הסעד, מצד אחד, ויטילו מרות במקרים הנחוצים על עובדים סוציאליים שעדותם בבית-המשפט חיונית, מצד שני. השארת פתרון הבעיות המתעוררות בהקשר זה להחלטת פקיד הסעד ולמצפונו, מסבירה במקצתה את העובדה ששיעור המקרים של קטינים נזקקים שהובאו לדיון בבית-משפט שלום לנוער, קטן מכפי שמחייב המצב. בה במידה זעום גם השימוש בבית-משפט שלום להגנת החוסה הבגיר, במסגרת חוק ההגנה על חוסים.
4. מעמדו המשפטי של פקיד הסעד
במגעו עם בית-המשפט, במסגרת הליכים להגנת קטין או חוסה, מופיע פקיד הסעד באחד מהתפקידים הבאים:
א. יוזם הליכים בבית-המשפט להגנת אוכלוסייה נזקקת, או לחילופין כנתבע על-ידי המטופל בגין מעשה או מחדל.
ב. עד רגיל
ג. עד מומחה
להלן נדון במעמדו המשפטי של העובד הסוציאלי במלאו כל אחד מהתפקידים הללו, ובמשקל הראייתי של התסקיר ועדותו בעל-פה.
4.1 פקיד סעד כיוזם הליכים בבית-המשפט -
המדינה העניקה סמכויות נרחבות לפקיד הסעד בתפקידו כמגן על אוכלוסיות נזקקות, וחוקקה חוקים שונים המעניקים לו סמכויות. במסגרת חוקים אלו ניתנה לפקיד הסעד הסמכות ליזום הליכים בבית-המשפט. במסגרת הליכי הייזום משמש פקיד הסעד כתובע, המייצג במסגרת הליכים אלו את המדינה, המרשימה את משפחתו של הקטין או החוסה, בהזנחתו והפקרתו.
בהליכי הייזום, בא לידי ביטוי הקו המנחה את פקיד הסעד בעבודתו והוא, הצורך להגן על קטינים וחוסים אשר מחמת גילם או מצבם השכלי והגופני אינם מסוגלים לדאוג לענייניהם בכוחות עצמם. הדברים אמורים בייזום הליכים ובהצגת עמדת המדינה בפני בית-המשפט, בכל הקשור להגנת שלומו של הקטין המצוי בסכנה[380], שלומו של מפגר שאינו זוכה לטיפול נאות[381] ושלומו של חוסה בגיר, שבגלל היותו לוקה בשכלו או בגלל נכותו נמצא בסכנה ואין ביכולתו להתמודד עם הבעיה[382].
תפקידו זה של פקיד הסעד, ביזום הליכים, הנו תפקיד שעל נושאו מוטלת אחריות רבה. לפקיד הסעד ניתן חופש פעולה מקצועי רחב לצורך הפעלת שיקול-דעתו, ועליו לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות הבאת עניינו של קטין או חוסה בפני בית-המשפט אם לאו. ההחלטה האם לייזום הליכים בבית-המשפט, הנה החלטה הרת גורל, ולעיתים כל עתידם של קטינים וחוסים הנזקקים לטיפול, תלוי בתפקודו של פקיד הסעד.
במקביל, הוענקו ליועץ המשפטי לממשלה, סמכויות רחבות מאלה שהוענקו לפקיד הסעד, בכל הקשור לייזום הליכים בבית-המשפט לשמירת האינטרסים של קטינים, חולי נפש ומפגרים. על הסמכויות אלו ניתן ללמוד מסעיפי החוק הבאים:
סעיף 8 לחוק הסעד (סדרי דין)[383] קובע מהן סמכויות היועץ המשפטי לממשלה:
"8. רשאי היועץ המשפטי לממשלה, או בא-כוחו, אם הוא סבור שטובת הקטין, חולה נפש או נעדר דורשת זאת, לפתוח בכל הליך בבית-משפט, וכן להתייצב ולטעון בכל משפט שבו נדונים קטין או נידן חולה נפש או נידן נעדר."
סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[384], קובע את סמכות כללית לאמצעי שמירה על נזקקים:
"68(א). בית-המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעוניין ואף מיזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת ענייניו של קטין, של פסול דין ושל חסוי, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס לדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית-המשפט לעשות, אם הקטין, פסול הדין או החסוי פנה אליו בעצמו.
(ב). הייתה הבקשה להורות על ביצוע ניתוח או על נקיטת אמצעים רפואיים אחרים, לא יורה על כך בית-המשפט, אלא אם שוכנע, על-פי חוות-דעת רפואית, כי האמצעים האמורים דרושים, לשמירת שלומו הגופני או הנפשי של הקטין, פסול הדין או החסוי".
סעיף 69 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, קובע את מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בכל הקשור לייזום הליכים:
"69. היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו רשאים, אם הם סבורים שטובתו של קטין, של פסול דין או של חסוי או טובת הכלל מחייבת זאת, לפתוח בכל הליך משפטי, כולל ערעור, לפי חוק זה וכן להתייצב ולטעון בכל הליך כזה".
מהוראות סעיפי החוק עולה, כי במקרים אחדים, לפקיד הסעד וליועץ המשפטי לממשלה, הוענקו סמכויות מקבילות לצורך הגנה על אוכלוסיות נזקקות. היתרון העיקרי במצב נתון זה במידה וגורם אחד לא יפעל בעניין מסויים ולא יפעיל את הסמכויות הנתונות לו בחוק, ימלא את החסר הגורם השני. כך האוכלוסיות הנזקקות לא יפגעו מחוסר מעש.
לכאורה, ייתכן מצב שפקיד סעד יחליט, לאחר בדיקה, שאין מקום לערב את בית-המשפט לשם פעולת הגנה, ואילו בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יחליט באותו עניין כן לערב את בית-המשפט - בין שהדברים אמורים בהפעלת בית-המשפט המחוזי מכוח סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ובין שמדובר בהפעלת בית-משפט מוסמך אחר (חוק הנוער (טיפול והשגחה) או חוק ההגנה על חוסים), מכוח הסמכות לפתוח בכל הליך הנוגע לשלומו ולטובתו של קטין או חוסה בגיר (סעיף 8 לחוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים). פער כזה בגישותיהן של הרשויות, שהוסמכו לייצג את המדינה, בכל הקשור לפתיחתם וניהולם של הליכי הגנה כאלה, ייתכן לכאורה גם במקרים הפוכים, שלגביהם יחליט פקיד הסעד לפתוח בהליך משפטי להגנת חוסה קטין או בגיר, ואילו בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה יצטרף לדיון ויציג עמדה שונה מזו של פקיד הסעד. התנגשות בין גישת פקיד הסעד לבין גישת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, לא שכיחה, ואין להפריז בחשיבותה. עם זאת, מן הראוי לקבוע דעתו של מי תייצג את הגישה המוסמכת מטעם המדינה.
נראה, כי על-פי המצב המשפטי הקיים, אין זה ודאי שבכוחו של היועץ המשפטי לממשלה מכוחו של פקיד הסעד, להשפיע על כיוון ההליך השיפוטי ותוצאותיו.
היועץ המשפטי לממשלה רשאי להצטרף לכל הליך הנוגע לקטין או לקוי בשכלו, ולטעון ולהביע את עמדתו, מכוח סעיף 8 לחוק הסעד (סדרי דין).
לפקיד הסעד אין סמכות דומה, להצטרף ולהביע עמדה בכל הליך הנוגע לחוסה, שכבר מתקיים בבית-משפט.
אולם, עדיין יש לראות בפועל את פקידי הסעד כרשות המרכזית שעליה הוטל לייצג את המדינה בהליכים הגנתיים מהסוג האמור לעיל. הדברים אמורים לא רק בסמכות ליזום את ההליך, כי אם גם באחריות להוכחת התנאים הדרושים בחוק להתערבות בית-המשפט, וכן באחריותו לשכנוע בית-המשפט לגביי הדרך שבה ראוי לנקוט בנסיבות המקרה[385].
4.2 פקיד הסעד בתפקידו כעד בבית-המשפט
לעיתים, נקרא פקיד הסעד לתת עדות בבית-המשפט, בעניין מסויים. הדברים אמורים, בין שהמדובר בדיון בו הוא יוזם ההליכים כתובע מאשים ובין שהמדובר בהתדיינות בין צדדים פרטיים (כמו, סכסוכי משמורת).
יש בין פקידי הסעד כאלה המסתייגים ממתן עדות בבית-המשפט, אולם למרות רתיעתם, חל הכלל בו מי שכשר להעיד מחויב לעשות כן. ישנם סייגים מסוימים שבמידה ומתקיימים, פטור פקיד הסעד ממתן העדות, ועל כך נרחיב להלן.
את עדותו של פקיד הסעד ניתן לסווג לעדות סברה ולעדות רגילה: כאשר פקיד הסעד נקרא להעיד עדות רגילה - צריך הוא לדווח רק על דברים שקלט בחושיו במסגרת עבודתו.
עד רגיל רשאי להעיד על עובדות בלבד. כאשר העד מסיק מסקנות מאותן ראיות, פסולה עדותו כ"עדות סברה". הסקת המסקנות שמורה לבית-המשפט
בלבד[386], החריג לכך הוא כאשר נקרא להעיד מומחה. מומחה, במידה שהתבקש לעשות כן, יכול להעריך מצב דברים ולהציג את מסקנותיו.
במסגרת עדות זו נדרש פקיד הסעד להעיד על דברים שראה או שמע. אין המדובר בעדות סברה. למשל, פקיד הסעד המתבקש להעיד על פגיעה בקטין, יכול להעיד - ובלבד שהוא עצמו היה עד לפגיעה - או על הזנחה בבית, או תנאי מחיה מחפירים, ובלבד שנחשף להם בעת שערך ביקור בית.
אין המדובר בעדות המשלבת בתוכה הערכות ומסקנות. פקיד הסעד נדרש להעיד, ככל אדם מן הישוב, על דברים שראה או שמע. קו הגבול בין הערכות ומסקנות שפקיד הסעד גיבש לעצמו, לצורך הכנת חוות הדעת או התסקיר, צריך להיות ברור, ועליו להעיד רק על סמך דברים שקלט בחושיו - גם אין לטעות ולחשוב שהמדובר בעדות שמיעה שהגיעה לאוזניו דרך מקורות אחרים - מהימנים ככל שהיו - עדות שמיעה אינה קבילה ואסור לפקיד הסעד להסתמך עליה במהלך עדותו בבית-המשפט.
שונים פני הדברים כאשר נקרא פקיד הסעד להעיד עדות סברה - כאשר מדובר בעדות של עד מומחה בעניין הוא בתחום מומחיותו, עד זה נקרא מלכתחילה להעיד על מסקנות. מסקנות בדבר שבמומחיות הינן כשרות כראיה, כאשר הן רלבנטיות ובעלות כוח ראיתי לגבי הנושאים השנויים במחלוקת[387]. בעדות סברה, על פקיד הסעד לגייס את כל הידע והניסיון שרכש במסגרת עבודתו ולעזור לבית-המשפט להגיע להחלטה הנכונה ביותר, כאשר האחרון חסר את הידע המקצועי ואת הניסיון שיש לפקיד הסעד. כאן, לא מתבקש פקיד הסעד לעזור בקביעת ממצא עובדתי כלשהו, כגון, הוכחה שקטין מוכה או עזוב, אלא, בית-המשפט נעזר בו כדי להעריך את העובדות שנתבררו בשלב מוקדם יותר במהלך הדיונים.
פרופ' שניט[388] מביא בספרו דוגמא הממחישה את ההבדלים בין סוגי העדויות: הדוגמא נוגעת לתחום הוכחת נזקקותו של קטין בבית-משפט לנוער. פגיעה בקטין יכולה להיות התעללות גופנית או התעללות נפשית. הוכחת פגיעה גופנית היא עניין שבעובדה, שבית-המשפט יכריע בו, בדרך-כלל, על סמך ראיות ישירות קבילות שיובאו לפניו. ספק עובדתי, שלגביו עשוי בית-המשפט להיזקק לחוות-דעת רפואית, מוגבל למקרים שבהם הוכחה פגיעה גופנית בקטין, אך יש הכחשה לגבי סיבת הפגיעה או מקורה. לדוגמא: כאשר ההורים טוענים שהנזק הגופני לא נגרם מפגיעה מכוונת שלהם, אלא מתאונה שאירעה בשוגג. בנסיבות כאלה, עשויה חוות-דעת רפואית להפריך טענת תאונה ולשכנע, כי הדברים אמורים בפגיעה מכוונת.
המצב עשוי להיות שונה בתכלית, כאשר פקיד הסעד מתלונן על פגיעה נפשית. בפגיעה מעין זו דרושה הערכת מומחה לגבי מסכת העובדות שמהן יש להסיק שנגרם לקטין נזק נפשי. הבהרת העובדות, שעל-פיהן מבקשים ללמוד על נזק נפשי שגרמו הורים לילדם הקטין, והערכת הנזק שהסבו לקטין בהתנהגותם, עלולה לחרוג מתחום ידיעת השופט, שאינו מומחה בתחום הנוגע להתפתחותו הפסיכולוגית של הילד. לדוגמא, לבית-המשפט תידרש עדות מומחה לצורך ניתוח מערכת העובדות שעל-פיהן הוא מתבקש להסיק שאם מופרעת גורמת נזק נפשי לילדה כשהיא מגוננת עליה הגנת יתר: אוסרת עליו - מחמת חרדותיה - לצאת את הבית, ובכך מונעת מפגש חופשי של הילד עם הסביבה והחברים, וגורמת לו נזק נפשי שלא ניתן לתיקון. במצבים כאלה אין לצפות, שבעקבות מתן עדות עובדתית ישירה על מערכת היחסים בין הילד לאמו ולסביבתו, יוכל בית-המשפט להגיע בעצמו למסקנה, כי הוכחה נזקקותו של הילד על-פי החוק (סעיף 2 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
5. סיכום
לפקיד הסעד קשרים הדוקים עם מערכת המשפט במילוי תפקידו, יותר מלכל גורם טיפולי אחר. פקידי הסעד אמביוולנטיים ביחסם לבית-המשפט ולמערכת החוק, אך עם זאת, חשוב להעמיק את הידע של פקידי הסעד, בכל הנוגע לחוקים מהם הם שואבים את סמכויותיהם, רק כך יוכלו הם לקדם, בצורה הטובה והממצה ביותר, את ענייניהם של נזקקים הזקוקים לטיפול.
ניתוח תפקידי פקיד הסעד בעומדו מול מערכת המשפט, מצביע על מגוון רחב של תפקידים שיועדו לו בהליכים להגנת הנזקק. לעיתים, תפקידים אלו עומדים בסתירה ועל פקיד הסעד להשכיל ליישב אותה בדרך הטובה ביותר. במסגרת התפקידים שיועדו לפקיד הסעד, נדרש הוא לייזום הליכים בבית-המשפט להגנת קטין, מפגר או חוסה, ששלומם נתון בסכנה מיידית. לעיתים, היכולת של פקיד הסעד להפעיל את סמכותו המתערבת לצורך הגנה על נזקק עשויה לחרוץ את גורלו, לחיים או לתת-חיים.
כמו-כן, נדרש פקיד הסעד להכין תסקירים וחוות-דעת עבור בית-המשפט, תסקירים אלו מסייעים לשופט היושב בדין להגיע להחלטה מושכלת תוך ראיית המשפחה כולה. על פקיד הסעד להפנים את גודל חשיבותו של התסקיר והשפעתו המכרעת על גורלו של הנזקק, ולערוך אותו בחרדת קודש.

[373] ח' פיזם "היבטים משפטיים וסוציאליים במעמדם וסמכויותיהם של פקידי הסעד לסוגיהם" הפרקליט לג (התש"מ-התשמ"א) 512-489.
[374] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[375] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[376] חוק הסעד (טיפול במפגרים).
[377] חוק ההגנה על חוסים.
[378] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[379] שם.
[380] סעיף 3 לחוק הנוער (טיפול והשגחה).
[381] סעיף 4 לחוק הסעד (טיפול במפגרים).
[382] סעיף 4 לחוק הסעד הגנה על חוסים.
[383] חוק הסעד (סדרי דין).
[384] חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
[385] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).
[386] י' קדמי "על הראיות", חלק ראשון (תשנ"א), 387.
[387] י' קדמי "על הראיות ", חלק ראשון (תשנ"א), 387.
[388] ד' שניט "החוק, הפרט ושירותי הרווחה" (האוני' העברית, התשמ"ח).

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

בית-המשפט ופקיד הסעד