תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"2. תרופות הנפגע
הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה."

חוק החוזים (תרופות) קובע את הסעדים להם זכאי התובע, עקב הפרת ההסכם מצד הנתבע-המפר. שלושת התרופות הן:

(1) אכיפת ההסכם;

(2) ביטול ההסכם. הסכם בין הצדדים יכול ויבוא לכדי סיום כאשר צד אחד מפר את ההסכם בהפרה הנוגדת את ההסכם ובתגובה הצד המקיים מבקש לבטל את ההסכם. בביטול הסכם כדין, יש לפעול על-פי הוראות פרק ב', סימן ב' לחוק החוזים (תרופות);

(3) פיצויים לטובת התובע-המקיים את ההסכם.

חשוב לציין, כי הזכות לתבוע פיצויים קמה אך ורק במקרה ולתובע נגרם נזק. באם לתובע לא נגרם נזק - אין באפשרותו לתבוע פיצויים.

סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי התובע זכאי לבחור מבין הסעדים העומדים לרשותו ובלבד שתתקיימנה שתי דרישות שלהלן:

האחת, לא יהיה ניתן לקבל כפל פיצוי בגין אותו נזק שנגרם;

השניה, בין שני הסעדים שנתבעים על-ידי הנפגע-התובע - לא תהיה סתירה מהותית כדוגמת ביטול הסכם, מחד, ואכיפתו, מאידך.

מן האמור עולה, כי לתובע קיימות מספר אפשרויות: לתבוע סעד של אכיפה בלבד; לתבוע סעד של ביטול בלבד; לתבוע סעד של פיצויים בלבד; לתבוע סעד של אכיפה ביחד עם סעד הפיצויים; לתבוע סעד של ביטול ביחד עם סעד הפיצויים.

סעיף 2 הנ"ל לחוק החוזים (תרופות), נוקט גישה גמישה, אשר מאפשרת לתובע-נפגע לבחור בין שלושת התרופות כאמור, לשלבן זו בזו, כאשר תרופת הפיצויים יכולה להתווסף לתרופות האחרות או לעמוד לבדה - כל זאת בתנאי שאין סתירה בין התרופות שנימנו לעיל {ראה דברי כב' השופט דב לוין ב- ע"א 277/89 צ'אם מוצרי מזון ישראל בע"מ נ' טעמיקי בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מו(3), 288 (1992)}.

בהמשך לגישה זו, נתפתחה גישה, לפיה אין התובע-מקיים ההסכם, חייב להפעיל את תרופותיו מייד {ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מב(1), 661 (1988)}.
ב- בר"ע (ת"א-יפו) 1220/06 {יהודה רשתות פלדה בע"מ נ' אחים מוניר נאסר אלדין בע"מ ואח', תק-מח 2006(3), 10974 (2006)} הגישה במשיבה תביעה, מכוח המחאת זכות, בגין הפרה של החוזה שנכרת בין חברת "גרופר" לבין המבקשת. חברת "גרופר", שימשה כקבלנית-משנה. במקרה דנן, קבעה כב' השופטת שרה דותן כי חברת "גרופר" "היתה זכאית להתרות על ההפרה ולהצביע על תוצאותיה האפשריות ובו-זמנית להמשיך בביצועו של החוזה. אין אני סבורה שיש בכך כדי לפגוע בזכותה לפיצויים בשל ההפרה הנטענת".

סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) מאפשר לנפגע מהפרת החוזה לתבוע פיצויים בנוסף לאכיפה. לפיכך, הימנעות התובע מביטול הסכם המכר אינה יוצרת כלפיו כל מניעות לתבוע פיצויים בגין האיחור במסירת הדירה {ת"א (יר') 6915/05 יעקב טוויל ואח' נ' סולל בונה בע"מ, תק-של 2005(4), 15281 (2005)}.

ב- ת"א (ב"ש) 13640-05-11 {אריה שורץ נ' מרדכי אסיף, תק-של 2016(1), 32681 (2016)} קבע בית-המשפט כי לתובע עומדת הזכות לקיים את הסכם המכר, ובד-בבד לתבוע את תרופותיו בגין אי-ההתאמה בממכר {ראה גם ת"א (יר') 12566-03-11‏ יוסף מזרחי נ' סוזן ספיר, פורסם באתר האינטרנט נבו (01.04.15)}.

ב- ת"א (צפת) 6549-09-14 {עמינדב מאיר שלג נ' המרכז לרכיבה טיפולית בישראל, תק-של 2016(1), 67174 (2016)} נדון הנטל בעניין יסוד הפרת החוזה בתביעה לתרופה לפי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות). בית-המשפט קבע:

"3. בענייננו, עצם כריתת החוזה בין התובע לנתבעת אינו במחלוקת. התובע טוען כי הנתבעת הפרה את החוזה. הוא לא עתר לסעד בדמות צו אכיפה, אלא, כאמור, בין היתר, לסעד הצהרתי לפיו על הנתבעת לשלם את התמורה. התביעה מבוססות על הטענה לפיה הנתבעת הפרה את החוזה ולפיה התובע זכאי לאכיפתו. אכיפה היא אחת מן התרופות בגין הפרת חוזה. סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 קובע...

הלכה היא, ש"על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיוביים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד סא(3), 18 (2006)).

לכאורה, בעילה לזכאות לתרופה חוזית בגין הפרת חוזה, ההפרה היא יסוד מבין יסודות העילה: הרי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) קובע "הופר חוזה, זכאי הנפגע..."

בהתאם לכך נפסק לא פעם, כי בתביעה לתרופה בגין הפרה, הנטל להוכיח לא רק את כריתת החוזה אלא גם את הפרתו רובץ על כתפי התובע. ראו למשל ת"א (מחוזי מרכז) 5734-08-07 עיריית הרצליה נ' מרינה הרצליה שותפות מוגבלת, פורסם באתר האינטרנט נבו (17.11.10), פסקה 5; ת"א (שלום ת"א) 74227/01 ביארי נ' אמינות מוקד ארצי 1978 בע"מ, פורסם באתר האינטרנט נבו (13.02.03); ת"א (טב') 31416-03-11 פסגת הגליל א.ש. 2004 בע"מ נ' חד נס כפר שיתופי של תנועת משקי חירות, פורסם באתר האינטרנט נבו (21.05.15), פסקה 43).

4. ראו, עם-זאת, מה דינה של תביעה בטענה להפרת החוזה על דרך אי-תשלום התמורה החוזית, כאשר - שלא כמו בענייננו - הנתבע טוען כי דווקא שילם. כאשר התובע טוען כי נכרת חוזה והנתבע לא שילם את התמורה, והנתבע אינו חולק על עצם כריתת החוזה אלא טוען כי הוא לא הפר אותו, אלא פרע את החיוב, נקבע כי חל הכלל בעניין "הודאה והדחה". כך מוגדרת "הודאה והדחה":

' טענת 'הודאה והדחה' הינה טענה בה הנתבע מודה בכל העובדות המהותיות לעילת התביעה, אך מוסיף טענות עובדתיות נוספות שבגינן אין התובע, לטענתו, זכאי לסעד המבוקש. אולם, די אם אחת העובדות המקימות את עילת התביעה הוכחשה על-ידי הנתבע, כדי שלא יחשב הדבר להודאה והדחה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (ש' לוין, עורך, מהדורה שביעית, 1995), 321-320).

... כבר נפסק כי 'טענת הגנה, שאינה מודה בכל העובדות של עילת התביעה, אינה מטענת 'הודאה והדחה', המעבירה את נטל הראיה על הנתבע' (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז(2), 1000, 1006 (1962)), בניגוד למצב בו 'אין הנתבעים חולקים על העובדות המהותיות בהן מעוגנת עילת התביעה של התובעים, אלא שהנם טוענים שעל-פי דין ומחמת עובדות נוספות שהינן מהותיות להגנתם, אין התובעים זכאים לסעד הנתבע על ידם' (ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ ואח' נ' רוט ואח', פ"ד לט(4), 654, 656-655 (1985)), שאז נפסק כי המדובר בטענת הודאה והדחה.'
(כב' ס' הנשיא ב' גילאור ב- ת"א (ימאות) 53/02 בעניין האניה Rina,B. Sohtrik Shipping & Agancies Services Ltd נ' האניה Rina, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.12.03)).

למרות שלכאורה, כאמור, הפרת החוזה מהווה יסוד מיסודות התביעה לתרופה בגין הפרת החוזה, הלכה היא כי מכוח הכלל "הודאה והדחה", כאשר תובע טוען לחוב, והנתבע מודה בכך שנוצר חוב אך טוען כי הוא פרע אותו, קרי - כאשר התובע טוען להפרה שבאי תשלום תמורה חוזית והנתבע מודה בקיום החוזה אך מכחיש את ההפרה - נטל הראיה עובר לנתבע להוכיח כי הוא פרע. קרי - הנטל רובץ דווקא אצל הנתבע להוכיח העדר הפרה. "יישומה הקלאסי של דוקטרינה זו היא במקרה בו נתבע טוען 'פרעתי' - כיוון שהוא מודה בקיומה של עילת החיוב, אך מעלה טענת 'הדחה' שבגינה הוא פטור מלשלם, עליו להוכיח את קיומה של טענה זו" (ע"א 4600/08 האולפנים המאוחדים בע"מ נ' ברקי פטה המפריס ישראל בע"מ - מר יצחק שני, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.04.12), פסקה 8). לכאורה, הנגזרת ההגיונית מהגדרת טענת "פרעתי" כהודאה והדחה היא, שהתובע פטור מלהוכיח הפרה. ער אני להבדל בין נטל השכנוע ונטל הראיה, אולם התוצאה המעשית היא שהתובע יוכל לזכות בתביעה בגין הפרה בדמות אי-תשלום התמורה מבלי שהוא נדרש להוכיח שהיתה הפרה (אי-תשלום יכול להוות יסוד שלילי, כך שהנטל הראיה ממילא יעבור לכתפי הנתבע, אך השאלה אם מדובר ביסוד שלילי תלויה בנסיבות העניין). לדעתי, קביעה לפיה התובע תרופה בגין הפרה חוזית (בדמות אי-תשלום התמורה) אינו צריך להוכיח את ההפרה, היא קביעה לא פשוטה...
ובתרגום חופשי: אחד מעקרונות המשפט שאין לו חריגים הוא, שעצם כריתתו של חוזה אינו מקים עילת תביעה. נדרשת לשם כך גם הפרתו. אם צד שקיים את התחייבויותיו ינסה לבסס עילת תביעה על ההפרה, כמה בלתי-הגיוני הוא כלל שיפוטי לפיו התובע יכול לזכות לסעד מבלי להוכיח שהיתה לו עילה המבוססת על הפרת החוזה בידי הנתבע, וכי הנתבע לא יכול להתגונן בטענה לפיה קיים את חלקו בחוזה אלא באמצעות טענת הודאה והדחה (למרות שהוא ודאי אינו יכול להודות שהיתה עילת תביעה נגדו, ואין מקום שינסה להדיח את מה שמעולם לא הוכח כקיים).

5. לדעתי, כאמור, קיים מתח בין, מצד אחד, העקרון לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיו על התובע להוכיח את יסודות תביעתו ובין, מהצד השני, החלת הכלל בדבר "הודאה והדחה" על תביעה לזכאות לתרופה לפי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) עקב הפרת החוזה, באופן שבו התובע אינו צריך להוכיח את ההפרה.

6. האם הפטור לתובע מהוכחת הפרת החוזה לפי הכלל בדבר "הודאה והדחה" מוגבל לנסיבות שבהן ההפרה הנטענת היא אי-תשלום התמורה וטענת הנתבע היא "פרעתי"? שאלה זו מתעוררת, כי מעניין דורקום אשר מצוטט לעיל בדברי סגן הנשיא גילאור לעיל, והנושא דמיון לנסיבות ענייננו, ניתן לכאורה להסיק כלל רחב יותר הפוטר את התובע לתרופה בגין הפרת חוזה מהוכחת ההפרה. בעניין דורקום נכרת חוזה שכירות (לרבות סעיף בעניין ויתור על אי-התאמה), והשוכרים הודיעו למשכירה על ביטול החוזה (בטענה לפיה המשכירה הפרה את החוזה הפרה יסודות, בכך שלא ביצעה שינויים עליהם הוסכם, לרבות התקנת מתקן מיזוג אוויר). המשכירה הגישה תביעה לאכיפה ולפיצויים. נקבע, כי חל הכלל בדבר "הודאה והדחה": "הטענות לעניין אי-ביצוע המוטל על המשכירים הן, מעצם מהותן, טענות הגנה. או - ליתר דיוק - טענות הודאה והדחה. כיצד? הודאה - בקיומו של החוזה לרבות ההצהרה בסעיף 9 שבו (סעיף הוויתור על אי-תהאמה); והדחה - באשר להפרה היסודית הנטענת" (שם, בע' 655).

כב' השופט א' מצא הפנה בהסכמה להחלטה בעניין דורקום ב- רע"א 3592/01 עזבון המנוח סימון טוב מנשה ז"ל נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5), 193, 195 (2001). בנסיבות הדומות לעניין דורקום, אחד מהצדדים לחוזה הודיע למשנהו על ביטול החוזה, וזה הגיש תביעת אכיפה. השופט מצא נמנע מלהתערב בהחלטת הערכאה הדיונית להחיל את הכלל בעניין "הודאה והדחה", בקובעו:

'מהבקשה שלפניי עולה בבירור כי מחלוקתם העיקרית של המבקשים עם המשיבה 1 לא נסבה על העובדות הנטענות בכתב-התביעה אלא על עובדות נוספות הנטענות על-ידי המבקשים והדרושות לבירור השאלה המשפטית אם הודעת הביטול היתה כדין. מצב זה נכנס בבירור לגדרה של תקנה 159 הנ"ל (בעניין סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות). המבקשים חוששים כי משמעות קביעתה של השופטת קמא היא 'שבכל מקרה שבו ניתנת הודעת ביטול והצד שכנגד יגיש תביעה לאכיפה יוטל על נותן ההודעה הנטל להוכיח כי הודעתו ניתנה כדין'. התשובה לכך היא כי הנטל אכן יוטל על נותן ההודעה, ובלבד שהודה בעובדות כתב-התביעה, כאמור בתקנה 159 (ראו ר"ע 677/85 דורקום מחשבים בע"מ נ' רוט...).'

מהאמור בעניין דורקום ועזבון המנוח סימן טוב עולה - לכאורה - כי לא רק נוכח טענת "פרעתי", אלא גם בנסיבות אחרות שבהן מוגשת תביעה לתרופה בגין הפרת חוזה (אכיפה), די לתובע בהוכחת כריתת החוזה והוא פטור מהוכחת ההפרה מכוח הכלל "הודאה והדחה". אלא שלהבנתי, אין להסיק מעניין דורקום ומעניין עזבון המנוח סימן טוב מסקנה לפיה, בהקשרים החורגים מטענת "פרעתי", התובע תרופה בגין הפרת חוזה פטור מלהרים את נטל הראיה בקשר ליסוד ההפרה. לדעתי, משמעות החלת הכלל "הודאה והדחה" בתביעה לתרופה חוזית לאחר שהנתבע שלח הודעת ביטול, אינה שהתובע פטור מלהוכיח את הפרת החוזה. אמנם, הודעת ביטול חוזה אשר נשלחה שלא כדין מהווה, כשלעצמה, הפרת החוזה ("מי שמבטל חוזה בלא שהיא זכאי לכך עלול להיחשב, עקב הודעת הביטול השגויה עצמה... כמי שהתנער מהחוזה ולכן הפר אותו..." (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות - לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי (2009), 549). ואולם, כאשר נתבע שולח הודעת ביטול, יש והוא גם מפסיק לבצע את החוזה (ומכאן דבריהם הנוספים של שלו ואדר שם, לפיהם השולח הודעת ביטול שגויה עלול להיחשב כמפר גם "עקב פעולות או מחדלים שנקט בהסתמך עליה"). מכאן, שההפרה הנטענת בתביעה לתרופה בגין הפרת חוזה, אשר מוגשת בידי צד שקיבל הודעת ביטול מהצד השני לחוזה, אינה בהכרח ההפרה שבעצם משלוח הודעת ביטול שלא כדין (למרות שכאמור גם הוא יכול להוות הפרה), אלא ההפרה שבאי-קיום ההתחייבויות בחוזה בהסתמך על משלוח הודעת הביטול. כשמסתכלים כך על תביעה כזו לתרופה בגין הפרת חוזה, המוגשת נגד צד ששלח הודעת ביטול, מובן שאין כאן פטור לתובע מהוכחת הפרת חוזה: עילת התביעה אינה כריתת חוזה וההפרה שבהודעת הביטול עצמה, אלא - כריתת החוזה וההפרה שבאי-ביצועו של החוזה מצידו של הנתבע. ואכן, כאשר אין מחלוקת על כריתת החוזה, וגם אין מחלוקת על אי-ביצוע חיוב חוזי בידי הנתבע (שכן הנתבע טוען כי הוא ביטל את החוזה בהודעת הביטול), אכן מתבקשת החלת הכלל בדבר "הודאה והדחה". שכן, הנתבע מודה בכל העובדות המהוות את עילת התביעה - את כריתת החוזה ואת אי-ביצוע חיוב חוזי על ידו - אלא שהוא טוען לעובדות נוספות שלטענתו מקימות לו הגנה (קרי - עובדת משלוח הודעת הביטול, והעובדות שבגינן היא נשלחה, עובדות שבעקבותיהן, לטענתו, אי-ביצוע החיוב החוזי מצדו אינו מהווה הפרת חוזה). באספקלריה זו, עובדת משלוח הודעת הביטול אינה חלק מעילת התביעה אלא, עובדה חיצונית לעובדות המקימות את עילת תביעתו של הצד שקיבל את הודעת הביטול, שהן: כריתת החוזה ואי-ביצוע חיוב חוזי בידי הנתבע. גם אם התובע מציין בכתב תביעתו את משלוח הודעת הביטול, בכך אין כדי לשלול את המסקנה שעילת התביעה מורכבת מהטענה העובדתית שהחוזה נכרת ומהעובדה הנטענת שהנתבע לא ביצע חיוב לפיו. על דרך זו מובנת גם הערתה של המשנה לנשיא בן פורת בעניין דורקום לפיה "הדברים שהובאו בכתב התביעה שלא לצורך, היינו, שאינם מהווים רכיב מרכיבי העילה, אין בכוחם לשנות את סדר הבאת הראיות..." (עניין דורקום בעמ' 656).

7. סיכום ביניים: למעט נוכח טענת "פרעתי", נטל הראיה בעניין היסוד בדבר הפרת החוזה, בתביעה שעילתה זכאות לתרופה חוזית בגין הפרת חוזה, אכן רובץ על כתפי התובע. החלת הכלל בדבר "הודאה והדחה" בעניין הודעת ביטול חוזה אינה גורעת מכך שהנטל להוכיח את ההפרה רובץ על כתפי התובע. אם עילת התביעה מורכבת מכריתת החוזה ומהפרה בדמות אי-ביצוע חיוב חוזי מצידו של הנתבע, ואם הנתבע מודה בכריתת החוזה ובאי-ביצוע החיוב החוזי, הרי טענתו הנוספת לפיה הוא שלח הודעת ביטול כדין - ומכאן שאי-ביצוע החיוב מצידו אינו מהווה הפרה - אכן מהווה טענת הגנה."

ב- ת"א (ת"א) 49786-01-13 {א.מ.ן מחשבים בע"מ נ' אוצר אחסון ממוחשב בע"מ, תק-מח 2016(1), 21652 (2016)} קבע בית-המשפט כי סעד האכיפה הינו הראשון במעלה מבין הסעדים בגין הפרת חוזה. גישה זו מעוגנת היטב בחוק החוזים (תרופות), הן בהגדרת הנפגע בסעיף 1 כ"מי שזכאי לקיום החוזה שהופר" והן בקביעה מפורשת בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) כי הסעד בגין הפרה הוא אכיפה, ורק כאשר סעד זה אינו אפשרי או אינו צודק בנסיבות העניין, לא יורה בית-המשפט על אכיפת ההסכם {ראה גם ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' בלום, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.01.15)}.

במקרה דנן, סעד האכיפה נתבקש, קודם כל, משום הטענה כי הודעת הביטול נמסרה שלא כדין ועל-כן היא בטלה.

ב- ה"פ (מרכז) 38430-03-14 {נעמה בן טל נ' מרדכי חדד, תק-מח 2016(1), 14654 (2016)} קבע בית-המשפט, כי בהתאם לאמור בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות), מצויה בידי בן טל, כצד הנפגע מהפרת הסכם המכר, הזכות לבטלו.

ואולם, מדובר בזכות בלבד, וככל שבן טל בוחרים שלא לממשה, כפי המקרה בעניינו, הרי שהסכם המכר נותר על כנו.
ב- ת"א (עפולה) 16709-06-09 {דוד שחר נ' משה אלקרס, תק-של 2015(4), 71319 (2015)} קבע בית-המשפט, כי על-פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות), הצד הנפגע רשאי לבחור את סוג התרופה המתאימה לו, בכפוף לחובת תום-הלב על-פי סעיף 39 לחוק החוזים.

ב- ת"א (נצ') 7522-01-13 {עדי ישראל נ' פנינה סלמה, תק-של 2015(4), 70103 (2015)} קבע בית-המשפט, כי הנתבעת הוכיחה כדין את זכותה לתרופת הפיצויים על-פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות). היא זכאית לפיצויים בעד הנזק שנגרם לה עקב הפרת זכרון הדברים.

התובעים גם הפרו את חובתם להתנהג כלפי הנתבעת בתום-לב ובדרך מקובלת במשא-ומתן לקראת כריתת החוזה הפורמאלי - הסופי.

ב- ת"א (נצ') 24732-06-13 {יוסף בנבנישתי נ' דוד קובי, תק-של 2015(4), 43511 (2015)} קבע בית-המשפט, כי דין התביעה שכנגד להתקבל. ההסכם בוטל בשל הפרתו היסודית על-ידי התובע.

בנסיבות אלו, הנתבעים היו רשאים לבטל את ההסכם. משבוטל ההסכם בשל הפרתו על-ידי התובע, הוא לא היה זכאי להמשיך ולהחזיק בדמי המקדמה אשר שילמו לו הנתבעים בעקבות כריתת ההסכם. לפיכך, על התובע להשיב לנתבעים את הסכום האמור.

ב- פר"ק (חי') 40673-08-15 {חיון מחשבים בע"מ נ' רו"ח עליזה שרון ועוד ליאור מזור, תק-מח 2015(4), 22620 (2015)} נדונה השאלה האם סעד אכיפה הינו ראוי בכל הנוגע לאכיפתו של מתווה המכר, וזאת בשים-לב למהות העסקה.
בית-המשפט קבע, כי לפי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות), אכיפת חוזה הינה התרופה העיקרית והראשונית לה זכאי הנפגע, והיא נתונה לבחירתו, זאת גם אם היא כרוכה בהשלמה מסויימת של ההסכם {ראה גם דבריו של בית-המשפט ב- ע"א 540/79 אברהם שמואלי נ' יצחק לויט, פ"ד לו(2), 45 לפיהם "נטייתו של בית-המשפט היא, בכל מקרה שהדבר ניתן, להשתדל להביא למימוש ההתחייבויות, אף שהדבר כרוך בתוספת או בשינוי, שאינם מהווים תנאים חדשים או משנים את אופיו של ההסכם"}.

ב- ה"פ (מרכז) 15055-09-14 {בונה הצפון חברה קבלני בנין בעכו בע"מ נ' יגאל נגר, תק-מח 2015(3), 3968 (2015)} נדונה השאלה האם ביטול ההסכמים נעשו כדין?

בית-המשפט קבע, כי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) קובע את זכאות הנפגע מן ההפרה לתבוע אכיפת החוזה או ביטולו {וכן את זכותו לקבלת פיצויים}, כאשר קיים שוני בין מצבים בהם חוזה בטל מעיקרא (VOID), לבין אלו בהם הוא ניתן לביטול ומהווה חוזה נפסד (VOIDABLE).

החוזה בטל מעיקרא במקרים בהם על-אף שבמבט ראשון נחזה הוא להיות הסכם, מתברר בדיעבד כי מדובר בחוזה אשר מלכתחילה היה חסר תוקף משפטי ולפיכך לא היתה כל חובה לפעול לפיו.

לפיכך, במקרה של חוזה בטל מעיקרא, אין כל חובה - או אף יכולת - לבטלו {כך הוא המצב למשל ביחס לחוזה פסול או חוזה למראית עין}.

מנגד, כאשר עסקינן בחוזה הניתן לביטול, דרושה פעולה רצונית של צד להסכם כדי להביא לפקיעתו, דהיינו כי אותו צד יממש את זכות הבחירה שלו להביא את החוזה לכדי סיומו.

כל עוד לא בוצעה הפעולה המפקיעה חוזה הניתן לביטול, מוסיף החוזה לעמוד בתוקפו על כלל הזכויות והחיובים הנובעים ממנו {ראה גם דפנה ברק-ארז "בטלות יחסית ושיקול-דעת שיפוטי" משפטים כ"ד 519, 523 (1995); ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית, פורסם באתר האינטרנט נבו (06.08.07)}.

ב- ת"א (אש') 1012-08-12 {הרטוב לוי בע"מ נ' ג'מאל ג'עפרי, תק-של 2015(2), 116176 (2015)} בית-המשפט קבע, כי הזכות לתבוע פיצויים בשל נזקיו תעמוד לנפגע, גם מקום בו החוזה בוטל עקב ההפרה {ראה גם ע"א 260/80 נוביץ נ' ליבוביץ, פ"ד לו(1), 537 (1982)}.

ב- ת"א (ת"א) 9555-08-12 {מנסור חנסב נ' י.ד. לוי אלברט (2000) חברה לבנין (1997) בע"מ, תק-מח 2015(2), 19876 (2015)} קבע בית-המשפט, כי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) מאפשר לנפגע מהפרת חוזה לצרף תרופות שהוא זכאי להן.

זכות זו מסוייגת בשני סייגים. הראשון, אין לצרף תרופות סותרות. הדוגמא המובהקת לכך היא, תביעה לביטול ולאכיפת החוזה. השני, אין לאפשר כפל תרופה.

ב- ת"א (ת"א) 17689-03-11 {אליעזר צבי פולק נ' הנרי סימון ברטר, תק-של 2015(1), 29604 (2015)} קבע בית-המשפט, כי הוראת סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות) שוללת מנפגע את האפשרות לתבוע בעת ובעונה אחת מספר תרופות שביניהן סתירה מהותית. סתירה מהותית שכזו תיווצר כל אימת שפסיקת אחת התרופות מתבססת על הנחה עובדתית או משפטית הסותרת את ההנחה עליה מבקשים לבסס את התרופה האחרת.

ב- ע"א 3666/90 {מלון צוקים בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מו(4), 45 (1992)} קבע בית-המשפט, כי "פיצויי הסתמכות חיים וקיימים בכל עניין ועניין, בצידם של פיצויי קיום ותרופת ההשבה, ונפגע יכול וזכאי לתבוע גם פיצויים מסוג אחד גם פיצויים מסוג אחר - ועליהם השבה - ובלבד שיתקיימו בעניינו שני אלה: אחד, נפגע לא יזכה בפיצויי כפל בגין אותו אינטרס, ושניים, נפגע לא יוכל לתבוע במצטבר שני סעדים המייצגים שתי זכויות שאינן עולות בקנה אחד".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))