תרופות בדיני חוזים - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- הגדרות (סעיף 1 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות הנפגע (סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לאכיפה (סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות))
- תנאים לאכיפה (סעיף 4 לחוק החוזים (תרופות))
- אכיפה בעסקה טעונת רישום (סעיף 5 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה יסודית (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות))
- תרופות (סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות))
- דרך הביטול (סעיף 8 לחוק החוזים (תרופות))
- השבה לאחר הביטול (סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות))
- הזכות לפיצויים (סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים ללא הוכחת נזק (סעיף 11 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת זכות (סעיף 12 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים בעד נזק שאינו של ממון (סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות))
- הקטנת הנזק (סעיף 14 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים מוסכמים (סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות))
- פיצויים וביטוח (סעיף 16 לחוק החוזים (תרופות))
- הפרה צפויה - מהי? (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות))
- פטור בשל אונס או סיכול חוזה (סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות))
- זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
- קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))
- הוראות בדבר מתן הודעה (סעיף 21 לחוק החוזים (תרופות))
- שמירת דינים (סעיף 22 לחוק החוזים (תרופות))
- ביטול ועצמאות החוק (סעיפים 23 ו- 24 לחוק החוזים (תרופות)
- תחולה והוראות מעבר (סעיף 25 לחוק החוזים (תרופות))
זכות עיכבון (סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות))
סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:"19. זכות עיכבון
קיבל הנפגע עקב החוזה נכס של המפר שעליו להחזירו, תהא לנפגע זכות עיכבון באותו נכס כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה."
כדי שתקום זכות עיכבון על הנפגע-טוען הטענה להוכיח מספר תנאים מצטברים. ואלה הם: קיומו של חוזה בין הנפגע והמפר; הפרתו של החוזה; קבלת נכס "עקב החוזה"; קיומו של חוב.
חוק החוזים (תרופות); חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 וחוק לשכת עורכי-הדין מגדירים את זכות העיכבון אך אינם מגדירים בצורה מפורטת את מהותה, היקפה של הזכות ודרך הפעלתה. סעיף 11 לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971 (להלן: "חוק המיטלטלין") מפרט ומסדיר את דרך הפעלת זכות העיכבון.
אם-כן, נשאלת השאלה מהו היחס שבין סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות) לבין סעיף 11 לחוק המיטלטלין?
תשובה לכך, מצאנו ב- ע"א 790/85 {רשות שדות התעופה בישראל נ' ד"ר י' גרוס, פ"ד מד(3), 185, 208-209 (1990)} אשר מהווה אכסניה כללית לדיני עיכבון. שם נקבע, כי סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות) קובע מתי קמה לנושה-מקיים ההסכם, זכות עיכבון ומתי יהיה רשאי לעכב נכס של חייב-מפר. לעומת-זאת, סעיף 11 לחוק המיטלטלין קובע רק מה הם הכללים החלים על הפעלתה של זכות העיכבון משקמה. ובמילים אחרות, נפגע, שמגיע לו סכום כסף מן המפר עקב הפרת החוזה, ובחזקתו נכס שהגיע אליו עקב החוזה - רשאי לעכבו. מרגע שקמה לנושה-נפגע זכות העיכבון נכנס לתחולה סעיף 11 לחוק המיטלטלין ומסדיר את דרך הפעלת זכות העיכבון.
זכות העיכבון מקנה לנפגע זכות עשיית דין עצמית שנועדה ללחוץ על המפר לשלם לו בעד הנזק שנגרם לו עקב הפרת הסכם - וכל זאת מבלי להידרש להגשת תביעה {רע"א 430/89 מתתיהו ליפשיץ בע"מ נ' כוכב השומרון בע"מ (בפירוק), פ"ד מג(4), 539, 541 (1989)}. בכך אין כדי לשלול מבית-המשפט את הסמכות ליתן סעד המחייב את הנפגע להשיב נכס אותו הוא מחזיק מכוח עיכבון מקום שנמצא שראוי להורות כן {ראה לדוגמה את האמור בסעיף 22(א) לחוק החוזים (תרופות)}.
{העיכבון הינו סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו ללא צורך לפנות להתדיינות משפטית. לעניין זה ראה גם ע"א 1776/97 אאורליה ליבוביץ-בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון-תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פ"ד נד(3), 49, 55 (2000); ע"א 79/89 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ (בפירוק), פ"ד מו(3), 58, 62 (1992)}
מלשון הסעיף עולה כי זכות העיכבון מקנה זכות בידי הנפגע-מקיים ההסכם, לעכב נכסים בידיו, אשר נתקבלו עקב החוזה. בשים-לב, כי הזכות לעכב מוגבלת עד כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה.
את זכות העיכבון יש להפעיל לאורך זמן מוגבל ויש הסוברים כי במקביל יש ללוותה בתובענה כספית {בשים-לב, כי ב- רע"א 430/89 מתתיהו ליפשיץ בע"מ נ' כוכב השומרון בע"מ (בפירוק), פ"ד מג(4), 540 (1989) נקבע כי אין חובה להגיש תביעה כנגד החייב על-מנת להקים את זכות העיכבון} לשם גביית החוב שנוצר {ה"פ (חי') 1173/95 אלכס ורבקה גרינשטיין נ' עזרא לוי, תק-מח 96(2), 88 (1996)}.
לעניות דעתי, עצם הגשת התביעה תביא כי הנתבע-מפר ידע את הסכום שנדרש ממנו ובכך יוכל הוא, להציע בטוחה אחרת במקום הנכס המעוכב {ע"א 270/73 שומוט בע"מ ואח' נ' פוזיילוף, פ"ד כט(1), 394, 396 (1974)}.
כאשר החוב לא קצוב ו/או יש מחלוקת בין בעלי הדין ביחס לשיעורו של החוב - השימוש בזכות העיכבון ייחשב כשימוש שלא בתום-לב {ע"א 6492/00 שלדות מפעלי מתכת בע"מ נ' שחיבר, פ"ד נו(5), 925, 935 (2002)}. ובמה דברים אמורים. עיקרון תום-הלב עיצב את הכלל בדבר החובה להודיע למפר כי הנפגע מעכב את הנכס וכן ליתן למפר פירוט של החיוב הנטען והמעוכב. הרעיון שעומד מאחורי "מתן ההודעה" הוא להביא לידיעת המפר את דבר מימוש זכות העיכבון ולהעמידו על מהות החיוב המעוכב ושיעורו. "מתן ההודעה" יאפשר למפר לפעול לשחרורו של הנכס המעוכב ובכך להקטין ו/או למנוע את הנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מעיכוב הנכס.
השימוש בזכות העיכבון צריך להיעשות בתום-לב. תום-הלב יימדד על-פי אמות-מידה של הגינות ויושר שעל המעכב-מקיים ההסכם לנקוט בבואו להשתמש בזכות העיכבון. נקבע לא אחת, כי לעיקרון תום-הלב כאמור משקל נכבד ומיוחד וזאת בשל הטעם שיש בעיקרון תום-הלב בכדי לסייע בהתוויית גבולות השימוש בזכות העיכבון ובמקרים מסויימים אף כדי לרסן את הכוח שבידי המעכב {ת"א (ת"א-יפו) 15875/05 דורון ריימונד נ' גולדטק טכנולוגיות בע"מ, תק-של 2007(3), 2569 (2007)}.
את זכות העיכבון יש להעלות תוך זמן סביר מיום שנוצרה. ב- ע"ב (ב"ש) 1546/00 {אמנון שבתאי ואח' נ' קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ. ואח', תק-עב 2006(4), 6927 (2006)} כב' השופט אילן סופר דחה את טענת התובעים לזכות עיכבון וזאת בשל העובדה כי התובעים לא טענו בזמן ובמועד סמוך לסיום עבודתם - כי קיימת להם זכות עיכבון בדירה {במקרה דנן התובעים העלו את טענת העיכבון לאחר 15 חודשים}.
בנוסף נקבע כי גם אם היתה מתקבלת טענת העיכבון, התובעים היו זכאים לכל היותר להחזיק את הדירה במובן זה שהיתה עומדת להם הזכות שלא להחזיר את הדירה לנתבעות. על-אף האמור, התובעים לא היו זכאים להשתמש בדירה או להפיק ממנה הנאה/פירות {על-ידי כך שלא שילמו דמי שכירות}, אלא, אם ניתנה הסכמת הבעלים. משלא ניתנה הסכמת הבעלים, התובעים לא היו רשאים להמשיך ולהתגורר בדירה ובלא לשלם דמי שכירות.
סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות) קובע כי ניתן לעכב נכס רק במידה והנפגע "קיבל" את הנכס עקב חוזה. כלומר, צריך שהתקיימו לקחיה ונתינה של הנכס המעוכב. ב- ת"א (טב') 1856/00 {חרמש ויקטור נ' שלמה שרעבי, תק-של 2006(3), 23177 (2006)} דחה כב' השופט יונתן אברהם את טענת התובע בדבר זכות עיכבון. במקרה דנן נקבע כי התובע לא "קיבל" את הנכס, אלא, לקח את הנכס באמצעות תפיסה והחזקה בו תוך שהוא מחליף מנעולים. כלומר, היסוד "קיבל" לא מתקיים ומשכך, לא עומדת לתובע זכות העיכבון. בנוסף, על-פי סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין העיכבון נעשה שלא "על-פי דין" וזאת משום שהתובע השתלט על הנכס ולא קיבל אותו.