קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))

סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות), התשל"א-1970 קובע כדלקמן:

"20. קיזוז
חובות שהצדדים חבים זה לזה על-פי חוק זה ניתנים לקיזוז."

חוזה מטבעו מוליד חילופי נכסים בין הצדדים לו. חוק החוזים (תרופות) קובע מספר הוראות באשר לאותם נכסים, שעה שהופר החוזה.

הוראה אחת קבועה בסעיף 9 לחוק החוזים (תרופות) ודנה בתרופת ההשבה לאחר ביטול החוזה. הוראה שניה קבועה בסעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) ודנה בזכות הקיזוז, ובה נעסוק בפרק זה. הוראה שלישית קבועה בסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות), העוסק בזכות העיכבון.

אף כי ניתן לומר, כי תרופת הקיזוז הינה תרופה שניתן להפעילה עצמאית, ללא צורך בפניה מוקדמת לבית-המשפט, הלכה למעשה, נזקק המבקש לפנות לערכאה שיפוטית בכדי שתאמוד ותעריך את הסכומים אותם יש לקזז.

סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) אינו מגביל את הזכאים לזכות הקיזוז. זכות הקיזוז נתונה לשני הצדדים ללא הבחנה מי הוא הנפגע ומי הוא המפר.

סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות) מורה, כי "חובות שהצדדים חבים זה לזה" ניתנים לקיזוז. חובות אלו הם: חובת ההשבה, לפי סעיף 9 לחוק החוזים (תרופות), החובה לשלם פיצויים לא קצובים, לפי סעיפים 13-10 לחוק החוזים (תרופות), וכן פיצויים מוסכמים, לפי סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות).

ב- ת"א (חד') 52857-09-14 {ו.ג. הנדסה בעמ ח.פ. נ' יו.פי.סי. יציקות מדוייקות בע"מ, תק-של 2016(1), 85343 (21.03.2016)} כפי שנפסק לא אחת, "על הטוען קיזוז להוכיח טענתו", כלומר, נטל הראיה בעניין הקיזוז מוטל על הנתבעת, ועליה להוכיח את כל מרכיבי הקיזוז הנטען, כדרך שעל תובע להוכיח את תביעתו:

"טענת הקיזוז
7. כפי שנפסק לא אחת, "על הטוען קיזוז להוכיח טענתו" (ע"א 2196/93 מכבסת שלג חרמון בע"מ נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3), 744). כלומר, נטל הראיה בעניין הקיזוז מוטל על הנתבעת, ועליה להוכיח את כל מרכיבי הקיזוז הנטען, כדרך שעל תובע להוכיח את תביעתו.

לאחר ששקלתי את מכלול הראיות שהובאו בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

8. סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות), קובע כי "חובות שהצדדים חבים זה לזה על-פי חוק זה ניתנים לקיזוז".

סעיף 53(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, דן בזכות הקיזוז וקובע כלהלן: "חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו. והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים".

על-פי סעיף 53 האמור, ניתן לבצע קיזוז חובות קצובים או בלתי-קצובים, ובלבד שהגיע המועד לקיומם וכפוף למתן הודעה.

9. במקרה שבפני לא עלה בידי הנתבעת להוכיח את זכותה לקיזוז, או את הסכומים שהיא מבקשת לקזז.

אמנם, התובעת לא התנגדה להגשת מכתביו של הלקוח הגרמני (נספחים ז', ח', ט', לתצהיר המר) אף שאלה הוגשו שלא באמצעות עורכם, ואלה מעידים על תלונות הלקוח אודות אי-התאמות בפריטים, אולם אין די בכך כדי להוכיח כי אכן היו אי-התאמות כנטען על ידו. לעניין זה די אם אפנה לכך שדו"חות הבדיקה של הלקוח הגרמני לא צורפו, אף שמנספחים ח' ו- ט' לתצהיר המר ברור כי יש דו"חות כאלה (ומספריהם אף מצויינים באותם נספחים שהוזכרו לעיל).

מעבר לכך, במסמכים שצורפו על-ידי הנתבעת אין די על-מנת להוכיח את המקור לאי-ההתאמות. הנתבעת לא הציגה חוות-דעת, שתעיד כי הרכיבים שסיפקה התובעת לא התאימו למידות שנדרשו בהזמנות. גם לא הוצגה חוות-דעת, או כל ראיה אחרת, להוכיח כי ככל שהיו אי-התאמות במידות הרכיבים, מקורם דווקא בתובעת וכי אין אפשרות של היווצרות פגם ברכיבים לאחר שכבר נמסרו לנתבעת, למשל בהליך הובלתם ללקוח או בתהליכים כלשהם לאחר העיבוד השבבי (עמ' 19 שו' 28). עדות המר בעניין זה אין די בה, והיא בגדר סברה והערכה בלבד, בפרט כשלא ניתן הסבר מניח את הדעת להעדר חוות-דעת בעניין הזה (עמ' 19 ש' 28-19).

10. הנתבעת גם לא הציגה תחשיב או ראיה לכך שהקיזוז, שבוצע על ידה מול הלקוח הגרמני, היה בסכום נמוך יותר מאשר ההוצאה החלופית האפשרית להחזרת הרכיבים לישראל לתיקון אצל התובעת (עמ' 22 שו' 3-6; עמ' 23 שו' 21).

11. בנסיבות אלה נראה כי יש ממש בטענת התובעת לפיה הנתבעת עשתה דין לעצמה בהתמודדותה עם טענות הלקוח הגרמני, וכעת היא מבקשת לגלגל לפיתחה של התובעת את עלות החלטותיה ובכללן הסכום שהותר ללקוח הגרמני לקזז מול הנתבעת.

12. בהקשר זה יצויין, כי מעדות המר עולה כי הנתבעת כלל לא ידעה על הסיכום האמור מול הלקוח הגרמני, וודאי שלא ידעה על סכומו, בזמן אמת. המר העיד כי אישר קיזוז מול הלקוח הגרמני לפני שיידע על כך את התובעת (עמ' 23 שו' 5, 9).

13. הנתבעת גם לא הוכיחה את טענתה, כאילו התובעת כשלה בכך שפעלה בשונה מהאופן שסוכם בין הצדדים, באשר לנוהל בדיקה של המוצר לאחר עיבודו על-ידי התובעת. על-פי עדות גלפנד, מנהל התובעת, לצדדים היה נוהל עבודה, לפיו התובעת היתה מבצעת עיבוד שבבי לחלק אחד מכל הזמנה, ומעבירה אותו לבדיקת הנתבעת. ככל שהיו לנתבעת הסתייגויות, היא היתה מעבירה אותן לתובעת לתיקונה, ורק לאחר שניתן אישור לגבי אותו החלק - המשיכה התובעת לייצר את כל הפריטים באותה הזמנה (עמ' 12 שו' 27-25; עמ' 13 שו' 10-1; עמ' 13 שו' 17-13).

הגב' זוקוב אישרה בעדותה את קיומו של הנוהל הזה (עמ' 15 שו' 9-8, 21, 25 עד 26, 29; עמ' 17 שו' 16).

למעשה, גם המר הודה בכך בעדותו, כאשר אישר כי הבדיקה לפריט 3517 נשוא נספח יב לתצהירו נעשתה בהתאם לנוהל העבודה כפי שהוא מתואר על-ידי עדי התובעת (עמ' 24 שו' 32-16; עמ' 26 שו' 7-3) הוא אף הודה כי זהו נוהל העבודה של הנתבעת גם כיום עם חברות עיבוד שבבים אחרות (עמ' 25 שו' 23-21).

גם החלטתה של הנתבעת, שלא להעיד את מר אבי גריאני, מנהל הרכש ומי שביצע את ההזמנות מול התובעת (עמ' 17 שו' 26) מחזקת את גרסת התובעת בעניין זה.

14. אני דוחה את טענת המר, כאילו נוהל העבודה הזה לא יושם תמיד (עמ' 24 שו' 22) ולא חייב את הנתבעת. זאת, בעיקר נוכח מחדלה של הנתבעת באי הבאת מר מאיר ברטל להעיד מטעמה. מהעדויות עולה כי מר ברטל הוא שבדק את הרכיבים שסיפקה התובעת לנתבעת, ולא ניתן על-ידי הנתבעת טעם מניח את הדעת לכך שלא הובא לעדות.

העובדה שמר ברטל כבר אינו עובד עבור הנתבעת, לכשעצמה, וודאי שאינה סיבה מספיקה לכך שלא זומן כעד מטעם הנתבעת.

בסופו-של-דבר הודה המר כי אינו זוכר האם זה היה נוהל העבודה, ולא ניתן לכן לקבוע כי עלה בידי הנתבעת להוכיח את טענתה המקורית, כאילו דוחות הבדיקה (דוגמת נספח י"ב לתצהירו), נעשו רק בעקבות ליקויים בעבודת התובעת (עמ' 25 שו' 28; עמ' 26 שו' 2-1).

15. הטענה בדבר נוהל העבודה האמור מתיישבת גם עם העובדה לפיה לתובעת אין מכונת מדידה מיוחדת והיא מדדה את הרכיבים באמצעות כלים אחרים (עמ' 20 שו' 20-19). מנגד, אין חולק שלנתבעת יש מכונת מדידה מיוחדת למדידות שנדרשו לרכיבים. מכונה זו אפשרה לה גם למדוד את כל הרכיבים שסופקו לה לבדיקה על-ידי התובעת, כפי שעשתה עם רכיב 3517 (נספח י"ב לתצהיר המר).

16. יוצא, שלא עלה בידי הנתבעת להוכיח כי התקלה במידות הרכיבים, ככל שהיתה כזו, הינה באחריות הנתבעת.

17. הנתבעת ביססה את טענתה אודות חוסר ההתאמה במידות, בין היתר על כך שלתובעת לא היתה מכונת מדידה, ואולם לא הוכח בפני כי לא ניתן למדוד את הרכיבים ללא מכונה כזו. עדותו של גלפנד, לפיה ניתן לבצע מדידות לעיבוד שבבי גם ללא מכונת מדידה, לא נסתרה, לאחר שהנתבעת מצידה לא הביאה כל ראיה שהיא בעניין זה. וכך העיד גלפנד: "...כל דבר שאפשר למדוד במכונת מדידה אפשר למדוד גם בכלים קונבנציונליים כי גם לפני 100 שנה כשלא היו מכונות מדידה, עשו כלים מדוייקים. כשאני התחלתי לעבוד עם הנתבעת הודעתי להם שאין לי מכונת מדידה והוסכם בינינו שאני מודד עם אותם כלים שיש לי ואם הם רואים צורך בבדיקה במכונת מדידה הם מודדים חלקים אצלם וככה זה נעשה" (עמ' 12 שו' 16-12)."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

קיזוז (סעיף 20 לחוק החוזים (תרופות))