ועדת שחרורים בראי חוק שחרור על-תנאי ממאסר
הפרקים שבספר:
- מבוא
- הגדרות (סעיף 1 לחוק)
- שחרור על-תנאי – תקופת מאסר בין שלושה לשישה חודשים (סעיף 2 לחוק)
- שחרור על-תנאי – תקופת מאסר מעל שישה חודשים (סעיף 3 לחוק)
- שחרור על-תנאי ממאסר ממושך (סעיף 4 לחוק)
- שחרור על-תנאי ממאסר עולם (סעיף 5 לחוק)
- סייג לשחרור על-תנאי (סעיף 6 לחוק)
- שחרור על-תנאי מטעמים רפואיים (סעיף 7 לחוק)
- חישוב תקופת המאסר (סעיף 8 לחוק)
- שיקולי הוועדה (סעיף 9 לחוק)
- שיקולים נוספים להחלטת הוועדה (סעיף 10 לחוק)
- שחרור אסיר הנושא מאסר בשל עבירת אלימות או מין בתוך המשפחה (סעיף 11 לחוק)
- שחרור אסיר הנושא מאסר בשל עבירת מין או הלוקה בנפשו (סעיף 12 לחוק)
- תנאי השחרור (סעיף 13 לחוק)
- רישיון למשוחרר על-תנאי (סעיף 14 לחוק)
- שינוי תנאי שחרור (סעיף 15 לחוק)
- סדרי הדיון בבקשה לשחרור על-תנאי ובדיון בשינוי תנאי שחרור (סעיף 16 לחוק)
- מידע חסוי (סעיף 17 לחוק)
- סדרי דיון בעניין מידע חסוי (סעיף 18 לחוק)
- דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על-תנאי ודיון חוזר בהחלטת הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי
- ביטול שחרור על-תנאי ממאסר (סעיף 20 לחוק)
- ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר (סעיף 21 לחוק)
- ביטול שחרור לאחר תקופת התנאי (סעיף 22 לחוק)
- סדר נשיאת מאסר לאחר ביטול שחרור על-תנאי (סעיף 22א לחוק)
- סדרי דיון בהפרת תנאי שחרור (סעיף 23 לחוק)
- ביטול שחרור - צו למאסר (סעיף 24 לחוק)
- עתירות נגד ועדת שחרורים וועדת שחרורים מיוחדת (סעיפים 25 עד 28 לחוק)
- קציבת עונש מאסר עולם והקלה בעונש בידי נשיא המדינה (סעיפים 29 עד 31 לחוק)
- ועדות שחרורים וועדות שחרורים מיוחדות (סעיפים 32 עד 34 לחוק)
- עניינים שונים
- זכות נפגע העבירה להביע עמדה לפני ועדת שחרורים
חישוב תקופת המאסר (סעיף 8 לחוק)
סעיף 8 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:"8. חישוב תקופת המאסר
(א) תקופת המאסר לעניין שחרור על-תנאי, תהיה סך כל תקופות המאסר שעל האסיר לשאת בזו אחר זו, למעט תקופת מאסר שעל האסיר לשאת בשל ביטול שחרורו על-תנאי.
(ב) בחישוב תקופת המאסר של אסיר עולם לעניין סעיף 5, תובא בחשבון התקופה שבה היה האסיר במעצר בשל העבירה שבשלה נגזר עליו מאסר העולם.
(ג) בחישוב תקופת המאסר של מי שהועבר ממעון נעול למאסר בהתאם להוראות סעיפים 25א או 25ב(ג) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971, תובא בחשבון תקופת החזקתו במעון הנעול."
ב- עע"א (מחוזי ת"א) 1379/02 {יעקב אזולאי נ' שב"ס, תק-מח 2002(2), 66376, 66377 (2002)} נפסק מפי כב' השופט דוד בר-אופיר:
"4. ההוראה שבסעיף 8 לחוק שחרור על-תנאי מורה לנו כי...
סעיף זה מבליע בחובו את ההוראה שהייתה כלולה בסעיף 49(ג) לחוק העונשין. ההוראה שבסעיף 49(ג) בוטלה (יחד עם הוראות נוספות) לפי סעיף 38 לחוק שחרור על-תנאי.
בעשותו במלאכת החקיקה של סעיף 8(א) לחוק שחרור על-תנאי, יצר המחוקק חולית גישור בין סך כל תקופות המאסר שעל האסיר לרצות בזו אחר זו. התוצאה המצטברת בענייננו (21 חודשים) היא תקופת המאסר שיש להביא אותה בחשבון לעניין השחרור על-תנאי של העותר.
5. וכך יתנהלו הדברים בענייננו: תקופת המאסר הראשונה (18 חודשים) הוטלה על העותר בעוד הדין הקודם עמד בעינו, קרי: סעיף 49(ב) לחוק העונשין. הוראתו מורה לנו כי מי שנידון למאסר לתקופה העולה על שישה חודשים, ונשא שני שלישים מתקופת עונשו, ישחרר אותו השר לבטחון פנים לפי המלצתה של ועדת השחרורים.
לתקופה זו, של 18 חודשי מאסר, מצטרפת התקופה השנייה של שלושת החודשים וגם על תקופה זו חל דין שני השלישים מכוחו של סעיף 47 (ב) לחוק שחרור על-תנאי. על כורחך אתה אומר כי לפי ההוראה המקובצת של סעיפים 8 ו- 47 לחוק שחרור על-תנאי לא ניתן להביא את העותר בפני ועדת השחרורים אלא לאחר תום שני שלישים מתקופת המאסר המצטברת של 21 חודשים.
6. בשולי הדברים אני מעיר למחלקה המשפטית של השב"ס, כי מסמך התגובה (מיום 12.5.02) איננו מספק כל עיקר. מדובר כאן בחוק חדש שעדיין לא גובשה סביבו הלכה פסוקה, ודווקא עמדתו של השב"ס בנושאי החוק חשובה מאוד וטעונה פירוט והרחבה. המסמך יוצא מתוך הנחה כי הדברים ברורים ומובנים מאליהם לכל אחד, אלא שאין הדבר כך. אנו נתונים כאן בראשיתו של מהלך פרשנות נרחב, והמחלקה המשפטית של השב"ס צריכה להיערך לבירור כל טענה שתתעורר, ולהכין טיעונים מפורטים.
7. סיכומו של דבר: העתירה נדחית."