דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על-תנאי ודיון חוזר בהחלטת הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי

סעיף 19 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"19. דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על-תנאי (תיקון: התשס"ז)
החליטה הוועדה שלא לשחרר אסיר, לא תשוב לדון בעניינו אלא-אם-כן התקיים אחד מאלה:
(1) הוועדה קבעה מראש, בהחלטתה, כי תקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, במועד שקבעה, או בהתקיים תנאי שקבעה;
(2) הרשות לשיקום האסיר ביקשה מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפות האסיר בתוכנית שיקום שהכינה לו;
(3) שירות המבחן ביקש מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של אסיר שהותנה בהשתתפותו בתוכנית טיפולית בפיקוח שירות המבחן;
(4) היועץ המשפטי לממשלה ביקש מהוועדה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי של האסיר, בשל שיקולים ציבוריים המצדיקים זאת;
(5) האסיר הגיש לוועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי, בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הוועדה שלא לשחררו, ולגבי אסיר עולם - בתום שנה לפחות מהמועד האמור, והוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר.
(6) האסיר הגיש לוועדה בקשה מנומקת לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו על-תנאי, במועד מוקדם יותר מהמועדים האמורים בפסקה (5), והוצגו לפני הוועדה עובדות שלא היו ידועות ולא היו יכולות להיות ידועות לאסיר לפני ההחלטה שלא לשחררו, אשר מצדיקות קיומו של דיון חוזר."

סעיף 19א לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"19א. דיון חוזר בהחלטת הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי (תיקון: התשס"ז)
(א) החליטה הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי, רשאי בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה לפנות לוועדה, לא יאוחר ממועד שחרורו על-תנאי של האסיר, בבקשה לקיים דיון חוזר בעניין שחרורו כאמור, אם לאחר מתן ההחלטה התגלו עובדות חדשות באופן המעלה חשש ממשי כי האסיר אינו ראוי לשחרור או ששחרורו יסכן את שלום הציבור.
(ב) הוגשה בקשה כאמור בסעיף-קטן (א), רשאי יושב ראש הוועדה להורות על עיכוב שחרורו על-תנאי של האסיר לתקופה שלא תעלה על שבעה ימים, ולעניין אסיר עולם - לתקופה שלא תעלה על 14 ימים, או עד למועד מתן ההחלטה בדיון החוזר לפי סעיף זה, לפי המוקדם מביניהם."

על-פי סעיף 19 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, לא תשוב הוועדה לדון בעניינו של אסיר, לאחר שהחליטה שאין מקום לשחררו, אלא בהתקיים אחד מן שלל התנאים המנויים בסעיף הנ"ל.

יש לשים-לב כי הוראת החוק מורה בפתח דבריה כי הוועדה לא תשוב לדון בעניין שחרורו על-תנאי של האסיר אלא בהתקיים אחד המקרים המפורטים בסעיף. כלומר, עסקינן ברשימה סגורה של עילות לקיום דיון חוזר {עע"א (מחוזי נצ') 1381/07 מאג'ד סעיד אחמד דחדוח נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2007(2), 11200, 11201 (2007)}.

המסגרת הנורמטיבית של דיון חוזר בהחלטת ועדת שחרורים שלא לשחרר אסיר על-תנאי, קבועה בסעיף 19 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר {עע"א (מחוזי נצ') 572/09 משה נחום נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2009(3), 15920, 15921 (2009)}.

סמכותה של ועדת השחרורים לקיים דיון חוזר מצומצמת לאותם מקרים בהם היא סבורה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה.

כלומר, אין די בשינוי נסיבות סתמי, אלא נדרש שינוי נסיבות המצדיק - לפי שיקול-דעתה של הוועדה - קיומו של דיון חוזר {רע"ב 5612/06 פלוני נ' ועדת השחרורים, פורסם באתר האינטרנט נבו (2007); ראה גם עת"א (מחוזי חי') 26731-11-09 רמזי געברי (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר, תק-מח 2009(4), 7307, 7310 (2009)}.

א' שרון בספרו {שחרור מוקדם ממאסר (2003), 258} גורס כי "גם כאשר האסיר טוען שחלו נסיבות חדשות, עדיין אין מדובר במילת קסם החייבת לפתוח בפניו את השערים לדיון חוזר, ועדיין מצוי בידי ועדת השחרורים שיקול-הדעת לבחון אם נתקיימו לכאורה הנתונים לכך, או שמא אין מדובר אלא בבקשה שאינה מוצדקת ואין להיעתר לה כלל וכלל".

סעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, קובע כי ועדה שהחליטה לא לשחרר אסיר שחרור מוקדם תתכנס שוב רק אם בתום חצי שנה לפחות ממועד החלטת הוועדה שלא לשחרר את האסיר, הגיש האסיר בקשה מנומקת והוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר - המצדיק קיומו של דיון חוזר {רע"ב 2839/09 פורסאן סביחאת נ' מדינת ישראל/ועדת השחרורים בית הסוהר כרמל, תק-על 2009(2), 4609, 4611 (2009)}.

דיון חוזר בוועדת השחרורים לפי בקשת האסיר, על-פי הקבוע בסעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי מחייב בקשה מנומקת כתום מחצית שנה לפחות ממועד ההחלטה שלא לשחרר.

ואולם, דיון זה מותנה בכך ש"הוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר".

המשמעות היא כי מתחייב דיון מקדמי בוועדה, שלפי סעיף 16(ב) לחוק מתקיים שלא בנוכחות הצדדים. ככלל מסוכנות לשלום הציבור אינה מצדיקה דיון חוזר, אך שינוי בהתנהגות בבית הסוהר יכול להוביל לכך. גם אין נדרשת בדיון מקדמי תגובת היועץ המשפטי לממשלה {רע"ב 2547/09 נאסר אבו מעיוף נ' ועדת השחרורים - גוש הדרום, תק-על 2009(2), 897, 899 (2009)}.

ואולם, עסקינן בסמכות שיש עמה גמישות. למשל ב- רע"ב 3399/02 {עספור סאבר נ' מדינת ישראל, טרם פורסם} המליץ בית-משפט לפני המדינה וזו הודיעה, כי "אם תוגש בקשה חדשה לוועדת השחרורים כתום חצי שנה ממועד החלטתה הראשונה על-פי סעיף 19(5) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"ב-2001, לא יתנגד בא-כוח היועץ המשפטי לדיון חוזר בפני ועדת השחרורים".

על האסיר להניח בפני הוועדה תשתית ראויה, אשר יהא בה כדי להעיד על שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה הקודמת. העדר תשתית כאמור – יביא לדחייתה של הבקשה לדיון חוזר {עע"א (מחוזי נצ') 897/08 י' ש' נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2008(4), 8727, 8728 (2008)}.

כלומר, משנקבע כבר בעבר, כי העותר אינו ראוי לשחרור, הרי שהוא יוכל לזכות בעיון חוזר בהחלטה זו, רק מכוח הוראת סעיף 19(5) לחוק, הקובעת כי דיון כאמור יתקיים רק אם "הוועדה סברה כי חל שינוי בנסיבות שהיוו בסיס להחלטתה שלא לשחרר את האסיר, המצדיק קיומו של דיון חוזר" {דברי בית-המשפט ב- עע"א (מחוזי נצ') 658/08 אבו אחמד ראיף נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2008(3), 16253, 16255 (2008)}.

ב- עע"א (מחוזי ב"ש) 5802/05 {זאגרנה אחמד נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2006(1), 10507 (2006)} קבע בית-המשפט כי במקרה דנן אומנם חלפה חצי שנה ממועד החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר, אך אין מדובר בשינוי נסיבות מאז הדיון, שכן אין חדש בכך שיש לו 10 ילדים, שמצבו הכלכלי קשה ושאימו נפטרה.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

דיון חוזר בהחלטת הוועדה שלא לשחרר אסיר על-תנאי ודיון חוזר בהחלטת הוועדה לשחרר אסיר על-תנאי