ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר (סעיף 21 לחוק)

סעיף 21 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 קובע כדלקמן:

"21. ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר (תיקון: התשס"ה)
(א) אסיר ששוחרר על-תנאי והפר תנאי מן התנאים האמורים בסעיף 13(ב) עד (ה), רשאית הוועדה לבטל את השחרור ולחייב את האסיר לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה; החליטה הוועדה שלא לבטל את השחרור, תזהיר את המשוחרר לבל ישוב להפר את תנאי שחרורו, ורשאית היא לקבוע שתחל לגבי המשוחרר תקופת תנאי חדשה; לעניין זה, "תקופת תנאי חדשה" - תקופה שתחילתה ביום האזהרה ואורכה כאורך תקופת התנאי.
(ב) החליטה הוועדה, לפי הוראות סעיף-קטן (א), שהאסיר ישוב לשאת מאסר לתקופה קצרה מאורך תקופת התנאי - תהיה תקופת המאסר שהאסיר לא נשא, לפי החלטת הוועדה, תקופת תנאי, שתחל עם שחרורו של האסיר מתקופת המאסר שנשא ותצטבר לכל תקופת תנאי אחרת שלו.
(ג) לצורך החלטתה לפי סעיף-קטן (א), תשקול הוועדה, כשיקול עיקרי, את אינטרס הציבור בקיומם של תנאי שחרור על-תנאי וכן תביא בחשבון את חומרתה של ההפרה, טיבה, תדירותה ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה; ולעניין הפרה של מגבלות שהוטלו בצו לפי סעיף 3 לחוק מגבלות על עבריין מין, תיתן הוועדה משקל לעניינו של נפגע העבירה."

סעיף 21 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, קובע את סמכות ועדת השחרורים להפקיע רישיון אסיר ששוחרר על-תנאי והפר תנאי מתנאי השחרור, ולחייב את האסיר לשאת מאסר שאורכו כאורך תקופת התנאי או חלקה.

ב- רע"ב 7498/02 {שלום קרה נ' מדינת ישראל, תק-על 2002(3), 2769, 2770 (2002)} קבע בית-המשפט כי הוועדה לא שקלה את האפשרות להורות כי המבקש יישא רק חלק ממאסרו ולא את כולו, שהיא, על פני הדברים, אפשרות מידתית יותר, התואמת את מידת ההפרה, נסיבותיה ואת העובדה שהמבקש לא היה מעורב בפעילות עבריינית מיום שחרורו.

אפשרות זו, יש בה גם תועלת, שכן היא מאפשרת לחייב את הנאשם להשתתף בתוכנית שיקום לאחר שיסיים לרצות את מאסרו ועד לתום תקופת הרישיון.

לאור הנ"ל, קיבל בית-המשפט את הערעור, והורה על החזרת עניינו של המבקש לדיון בפני ועדת השחרורים, אשר תבחן את קיצור תקופת הפקעת הרישיון.

ב- עע"א (מחוזי נצ') 666/08 {ירון אברהם אלימלך נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2008(3), 14325, 14326 (2008)} קבע בית-המשפט כי בנסיבות הכוללות וכאשר אין כל טענה כי בתקופת שהותו מחוץ להוסטל הוא גרם לפגיעה בשלום הציבור נראה לבית-המשפט שההחלטה בדבר ביטול מלוא תקופת התנאי והשבתו כיום אל בין כותלי הכלא לרצות שנת מאסר תמימה, הינה בלתי-נכונה ובלתי-מידתית, מה גם שהוועדה לא שקלה כל אופציה אחרת מאשר הפקעה מלאה.

עוד יש לשים-לב כי במקרה דנן עסקינן כאן בביטול שחרור מכוח סעיף 21 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, ולא על-פי סעיף 20 לחוק כאמור.

ב- עע"א (מחוזי נצ') 486/02 {שלום בן יוסף קרה נ' מדינת ישראל - ועדת השחרורים, תק-מח 2002(3), 65992, 65993 (2002)} קבע בית-המשפט כי חוק שחרור על-תנאי ממאסר אינו מחייב מתן אזהרה לאסיר המפר את תנאי השחרור על-תנאי. אזהרה כזו ראוי לתת כאשר הוועדה מחליטה שלא לבטל את השחרור.

ב- עע"א (מחוזי נצ') 817/09 {אביעד בלאושטיין נ' ועדת השחרורים, תק-מח 2009(4), 5438 (2009)} קבע בית-המשפט:

"העותר מרצה מאסר ראשון בן שלוש שנים ו- 11 חודשים בשל עבירות סמים, שוחד, שיבוש מהלכי משפט, ניסיון לשוד מזוין, הספקת סם, החזקת רכוש גנוב ותקיפה סתם.

משמלאו שני שלישים למאסרו נתבקש שחרורו של העותר על-תנאי, ובהחלטה מיום 23.10.08 הורתה ועדת השחרורים על השחרור, כשהיא קובעת תנאים אחדים שעל העותר לקיים, ובכללם השתתפות בתוכנית שיקום של הגב' מיכל לובלסקי, מתן בדיקות שתן, ועבודה במפעל, לפי תוכנית עבודה שהוצגה בפני הוועדה. תקופת התנאי אמורה הייתה להסתיים בסוף חודש אוקטובר ש"ז. אלא שבחודש אפריל דיווחה גב' לובלסקי לוועדה, כי העותר איננו ממלא אחר תנאי התוכנית שנקבעה עבורו, ובכלל זה הוא שב להשתמש בסמים. גב' לובלסקי הפנתה את העותר לאשפוזית ביפו, אלא שגם שם הוא כשל, ונמצא כי אין הוא מתאים לשהייה במקום.

ביום 10.5.09 לא התייצב העותר בפני ועדת השחרורים, ולכן הופקע רישיונו, לא בלי שנקבע, כי בעת שייעצר - יובא העותר בפני הוועדה על-מנת להשמיע את טענותיו. ואמנם, העותר נתפס בידי המשטרה (ביום 24.5.09), והדיון בעניינו התקיים בפני הוועדה ביום 6.7.09, טענותיו נשמעו, אך לא שכנעו את ועדת השחרורים, שהחליטה להותיר את הפקעת הרישיון למלוא תקופת התנאי על כנה.

על החלטה זו באה עתירת העותר שלפנינו ובה הוא מבקש לשכנע, כי אין היא סבירה. לטענתו - הוא עמד משך חצי שנה בתנאי השחרור המוקדם, עד כי בחודש אפריל 2009 נחטף בידי אלמונים, שהותירו אותו בדירה בירושלים עד שנעצר בידי המשטרה ביום 24.5.09. נוסף על-כך כופר העותר בכך ששב להשתמש בסמים בתקופת הרישיון. לטענתו - הוא נטל תרופה פסיכיאטרית, ומכאן התוצאה החיובית לבדיקת השתן שעשה. אשר לעבודה במפעל טוען העותר, כי הוא המשיך ועבד במפעל לפי שהורתה הוועדה, אף שבמקביל החל עובד בעבודה נוספת. לבסוף, בהתייחס לדוחות המשמעת שנרשמו נגדו טוען העותר, כי אלו מקורם בסירוב שלטונות הכלא לשלבו באגף נ"ס, ומכאן סערת הרגשות בה היה נתון.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טיעוני הצדדים על פה, ועיון בתיק ועדת השחרורים, באנו לכלל דעה, כי את העתירה יש לקבל באופן חלקי. ועדת השחרורים מצאה לבטל את שחרורו של העותר לכל תקופת התנאי, בלא שנתנה את דעתה לאפשרות הניתנת לה בסעיף 21(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן "החוק": לאמור '...ראשית הוועדה לבטל את השחרור... כאורך תקופת התנאי או חלק ממנה'; (ההדגשה שלנו). נראה, כי אילו שקלה הוועדה היטב את השיקולים שמבקש המחוקק כי יישקלו, היא עשויה הייתה להגיע לכלל מסקנה, כי לא כל תקופת התנאי תופקע, כי אם רק חלקה. השיקולים שיש לשקול מצאו ביטוי בסעיף 21(ג) לחוק לאמור:

'לצורך החלטתה לפי סעיף-קטן (א), תשקול הוועדה, כשיקול עיקרי, את אינטרס הציבור בקיומם של תנאי שחרור על-תנאי וכן תביא בחשבון את חומרתה של ההפרה, טיבה, תדירותה ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה;...'

ואמנם, רבים היו הקלקולים בהתנהגותו של העותר לאחר ששוחרר, וכפי שהוועדה התרשמה התרשמנו אף אנו, כי גם אם ביחס למקצת הקלקולים נתן העותר הסברים המניחים את הדעת, הרי שאין הם מסבירים היטב ובאופן משכנע את כל הקלקולים כולם. בראש כל ההסברים עומדת טענת העותר כאילו נחטף בידי עבריינים, ומדירת החוטפים עצרוהו השוטרים (ביום 24.5.09).

קלישותו של סיפור זה, הפנטסטיות המאפיינת אותו, מעיבה על ההסברים האחרים שנתן העותר (ביחס לתוצאות בדיקת הסמים, ולהפסקת העבודה במפעל כפי שהורתה לו הוועדה בעת שחרורו).

יחד-עם-זאת ראינו את מצוות המחוקק, שביקש להביא בחשבון השיקולים את האינטרס הציבורי הנפגע, את חומרת ההפרה, טיבה, תדירותה ומידת הסכנה הנשקפת לציבור בשלה. בלא שנקל ראש בהפרות שהפר העותר, הרי שאין הן מן החמורות שבהפרות, ומכאן ההצדקה להפקעה חלקית של תקופת התנאי, להבדיל מהפקעה של מלוא התקופה.
אשר להתנהגות הבלתי תקינה של העותר בבית הכלא, ראשית נזכיר, כי אנו מדברים על אירועים שאירעו לאחר שנעצר (ביום 24.5.09, כאמור), משמע אין מדובר בהפרות, כמשמען בסעיף 21 הנ"ל. מכל מקום, גם אם יש הצדקה להביאן בחשבון השיקולים, איננו סבורים כי הן מצדיקות שלילת השחרור למלוא תקופת התנאי.

סוף דבר, מן הטעמים שמנינו מעלה אנו מקבלים את העתירה באופן חלקי ומורים, כי מתוך תקופת התנאי בת עשרת החדשים יישא העותר שבעה חדשים (נזכיר, כי העותר נושא כמעט שבעה חדשים מתקופת התנאי, מאז נעצר ביום 24.5.09 ועד היום). ביחס לתקופת התנאי הנותרת תקבע ועדת השחרורים את תנאי השחרור, ולשם כך אנו מורים על השבת הדיון לפתחה. הוועדה תועיד מועד קרוב ככל הניתן לשם כך."

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

ביטול שחרור בשל הפרת תנאי אחר (סעיף 21 לחוק)