botox
הספריה המשפטית
המפרק בדיני חברות - דין ומהות (זכויותיו, סמכויותיו וחובותיו)

הפרקים שבספר:

חישוב שכר המפרק

1. שכר המפרק הזמני
לגבי המפרק הזמני, המופקד במהותו על תפיסת הרכוש ושמירתו, השכר אינו נקבע על-פי ערך הרכוש, אלא כ"שכר שומר", כאשר אם מכר המפרק הזמני רכוש שכרו יהיה על-פי אומד השכר של המפרק הקבוע.

יצויין, כי לא ניתנו הוראות ולא נתקנו תקנות הקובעות את אופן התשלום למפרק הזמני, ולהפך, תקנה 10 לתקנות החברות (שכר) קובעת כי אם נתמנה כונס נכסים או מפרק זמני לפני צו פירוק, לשם תפיסת הרכוש ושמירתו בלבד, לא יחולו הוראות השכר שחלות לאחר מתן צו הפירוק, ושכרו ייקבע על-ידי בית-המשפט בהתחשב בהיקף עבודתו.

בית-המשפט יעריך את שכר המפרק בהתאם למטרת המינוי, ויבדוק האם היה צורך במינוי לאותה המטרה, ובכל מקרה לא יעלה שכרו של המפרק הזמני על שכרו של המפרק הקבוע, וכפי שנקבע לגבי המפרק הקבוע, לא יתחשב בית-המשפט בכישוריו המקצועיים של המפרק הזמני בקביעת שכרו.

כאמור, תקנות החברות (שכר) אינן מוחלות על קביעת שכרו של המפרק הזמני, אולם עולה השאלה האם להחיל את אותם עקרונות בקביעת השכר, גם על קביעת שכרו של המפרק הזמני?

ב- ע"א 796/92 {מ.ל.ת. ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, תק-על 96(2), 678 (1996)} עסקינן במקרה שבו נושה של חברה מגיש בקשה לפירוק החברה, ובצמוד לבקשת הפירוק מוסיף הוא ומבקש מינויו של מפרק זמני במעמד צד אחד. בית-המשפט נעתר לבקשה במעמד צד אחד, וממנה מפרק זמני. המפרק מתחיל לכהן בתפקידו. החברה מגישה בקשה לביטול מינויו של המפרק הזמני. בית-המשפט דן בבקשה החברת ומחליט לבטל את המינוי.

במקרה הנדון עולה השאלה: מי הוא שיישא בשכר-טרחתו של המפרק הזמני ומי הוא שיתחייב בהוצאות שהמפרק הזמני עמד בהן: הנושה, המבקש את מינוי המפרק, כפי שמורות תקנות השכר או החברה?

במקרה הנדון המערערות הן ארבע חברות, שתיים מהן עיסוקן הוא בנדל"ן ובבניה ושתיים מהן עיסוקן בתחום הטקסטיל, שכולן הינן בבעלות ובשליטה של אותם אנשים, ועסקיהן מנוהלים במשולב בידי אותם מנהלים.

בנק המזרחי המאוחד בע"מ, הגיש כנגד החברות בקשה לפירוק החברות, ובה-בעת - ביום 24.3.91 - הגיש הבנק בקשה למינוי מפרק זמני לחברות, זאת משום שהחברות חייבות לו סכום כסף שלמעלה מ- 3.3 מיליון ש"ח, ולטענתו לא נענו החברות לדרישתו, לא עשו להקטנת חובן כפי שחייבות היו לעשות, לא נתנו ביטחונות מספיקים כנגד חובותיהן, ואף לא הסכימו להגיע להסדר תשלומים.

הבנק הוסיף וטען בבקשתו כי החברות הינן חדלות-פירעון, ומאחר שהניהול והשליטה בכל החברות שבקבוצה משותפים לכולן, יש צורך במינוי של אותו מפרק זמני לכל ארבע החברות, זאת על-מנת שניתן יהיה לתפוס את נכסי כל החברות ולהמשיך את עסקיהן באופן היעיל ביותר בלי ליצור ניגודי אינטרסים או מצב קפאון אשר לא יאפשר את המשך הפעלתן של עסקי החברות או חלק מהן.

בקשת הבנק נדונה במעמד צד אחד, ורואה החשבון חגי פאר, המשיב מס' 2, מונה כמפרק זמני של החברות כמפרק זמני. בית-המשפט העניק למפרק הזמני את כל הסמכויות שהבנק ביקש כי יוענקו לו, אך התנה את החלטתו בהמצאת ערבות עצמית של הבנק על-סך של מיליון ש"ח "להבטחת הוצאות החברות נשוא הבקשה, אם יתברר כי לא היה מקום למתן הצו".

ביום 5.5.91 החליט בית-המשפט לבטל את מינויו של המפרק הזמני. בין יום המינוי (26.3.91) לבין יום ביטול המינוי (5.5.91) - תקופה של כ- 40 ימים - מילא המפרק הזמני את שליחותו, ובמהלך עבודתו אף נתחייב בהוצאות שונות. לחיוב באותן הוצאות ולתשלום שכר-טרחה למפרק הזמני הוגשו לבית-משפט קמא כמה וכמה בקשות, ובית-המשפט החליט לחייב את החברות בתשלום ההוצאות ובשכר-טרחתו של המפרק הזמני.

החברות ערערו על ההחלטה המחייבת אותן בתשלום, לטענתן, לא היה זה ראוי להטיל עליהן (ולא על הבנק) את חיוב שכר-טרחתו של המפרק הזמני והוצאותיו.

כאמור, סמכויותיו של מפרק זמני הן כסמכויות שמעניק לו בית-המשפט. החוק אינו קובע מי ישא בהוצאות המפרק הזמני, והכל מסכימים כי הכרעה בשאלה זו נתונה לשיקול-דעתו של בית-המשפט. השאלה אינה אלא כיצד יפעיל בית-המשפט את שיקול-דעתו.

כב' השופט מ' חשין קבע, לעניין שיקולי בית-המשפט:
"עיקרון הפתיחה הוא, שבית-המשפט ידריך עצמו כמיטבו לעשות צדק בין בעלי הדין, על-פי נסיבותיו של כל עניין ועניין. וכלשונו של הנשיא שמגר ב- ע"א 438/85 איתן ארזי ושות' בניה והשקעות בע"מ נ' עורך-דין חיימסון, פ"ד מא(2), 718, 726 (1987):

'העיקרון המנחה בהפעלת שיקול-הדעת הוא עשיית צדק בין הצדדים בהתאם לנסיבות העניין.'...

ואולם מה הן אותן "נסיבות העניין" אשר יהיה בהן כדי להכריע לכאן או לכאן? הכלל המקובל הוא, כי הוצאות המפרק הזמני, וכמוהן שכר-טרחתו של המפרק הזמני, יבואו מנכסי החברה. ואולם עיקרון זה, יוצא בא בצידו והוא במקום שבית-המשפט למד לדעת כי לא היה מקום למינויו של מפרק זמני למטרות שלשמן יש וראוי למנות מפרק זמני. ואמרה על כך נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו השופטת ח' אבנור ב- ת"א (ת"א) 3525/85 לוי ושפלר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"מ התשמ"ו(ג), 45, 48:

'כאשר... באים להעריך שכר של מפרקים זמניים, ואין עדיין מימוש וחלוקת נכסים (שזה תפקידו של מפרק ולמטרה זו הוא מתמנה), צריכה להישאל שאלה מה הייתה מטרת המינוי בנסיבותיו של כל מקרה, האם היה צורך במינוי לאותה מטרה שלשמה החוק מכיר בצורך למינויים של מפרקים זמניים ואם המסקנה היא כי לא היה צורך במינויים למטרות שהחוק קובע, נראה לי שבשכרם צריך לשאת מי שביקש את מינויים, ואין להטיל את שכרם כתוספת עומס וחוב על החברה שמצבה ממילא רעוע ואין באפשרותה לשלם את חובותיה'."
קרי, הכלל הוא שמינוי המפרק הזמני נועד "לספק הנשמה אירעית לחברה", וייעודו של המפרק הזמני הוא אך לשמר את הקיים, "שגורל המעט שנותר לא יהיה כגורל הרוב שהלך". כיוון שכך מתבקשת המסקנה שהחברה תחוייב בשכרו ובהוצאות שעמד בהן, ממש כשם שחברה חבה בשכרו של מנהל רגיל.
החריג לכלל הוא במקרה שבו עם סיום תפקידו של המפרק הזמני, יסתבר כי מינויו מלכתחילה לא היה מוצדק.

במקרה זה מקשה כב' השופט מ' חשין ואומר "מה הצדק יימצא לנו להטיל את הוצאותיו על החברה? וכי לא ראוי יהיה אם נאמר כי בהוצאות ובשכר-הטרחה יחוב מי שביקש את מינויו של המפרק?".

וקובע כי במקרה זה רואים את המפרק הזמני כמי שעשה שירות של המבקש את מינויו, ומידו של זה יבקש את שכרו.

במקרה הנדון, כיוון שההחלטה על מינוי המפרק הזמני נעשתה במעמד צד אחד, לא ניתן לומר כי ניתן ללמוד מההחלטה על נחיצותו של המפרק. אולם כן ניתן ללמוד על (אי) נחיצותו של המפרק מביטול המינוי, כיוון שכך, בשכרו של המפרק צריך לשאת מי שביקש את מינויו, לאמור: הבנק.

כלומר, במידה ויחליט בית-המשפט כי לא היה צורך במינוי, יוטל תשלום השכר על מבקש המינוי {צפורה כהן פירוק חברות (התש"ס-2000), 342}.



2. שכר המפרק הקבוע
שכרו של המפרק הקבוע, נקבע על-ידי בית-המשפט. הסיבה לכך הובהרה ב- רע"א 11356/05 {דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ ואח', תק-על 2007(2), 326 (2007)} שבה נקבע על-ידי כב' השופט א' גרוניס:

"תשלום שכרו והוצאותיו של בעל התפקיד על-ידי בעל הדין שביקש למנותו יוצר קשר ביניהם, המעורר חשש מפני פגיעה באובייקטיביות של בעל התפקיד. על-כן, ככלל, מן הראוי ששכרו של כונס ותופס הנכסים הזמני והוצאותיו יוערכו וייקבעו על-ידי בית-המשפט, שיטיל על מי מהצדדים לשלמן וכי הן לא ישולמו לו ישירות על-ידי בעל הדין שביקש את מינויו.

בהקשר זה אציין כי זהו גם הכלל הנוהג ביחס לבעלי תפקידים אחרים הממונים על-ידי בית-המשפט. כך למשל בתקנה 54 לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987 נקבע כי "מפרק, כונס נכסים, מי שמונה בידי בית-המשפט בהליך לפי סעיף 350 לחוק החברות, התשנ"ט-1999... ומנהל מיוחד בחברה, לא יקבלו במסגרת מילוי תפקידם בה, בין במישרין ובין בעקיפין, כל שכר, מתנה, תמורה או טובת הנאה כספית אחרת, לבד מן השכר שקבע להם בית-המשפט לפי הפקודה ותקנותיה" (ראו גם, תקנה 10(ג) לתקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), התשמ"א-1981, הקובעת הוראה דומה ביחס לכונס נכסים, מפרק זמני, מפרק, מנהל מיוחד ונאמן לביצוע הסדר נושים לפי חוק החברות). כך איפוא מצאנו, כי על דרך-הכלל אין להתיר תשלום ישיר של שכר והוצאות של בעל תפקיד על-ידי בעל הדין שביקש את מינויו. על-פי-רוב תתבררנה סוגיות השכר וההוצאות של בעל תפקיד במסגרת בקשה שיגיש בעל התפקיד עצמו לבית-המשפט. במסגרת זו יוכלו בעלי הדין כולם להעלות טענותיהם בדבר גובה שכרו והוצאותיו, דבר שאינו מתאפשר (או לכל הפחות יוצר סרבול דיוני) כשהשכר שולם כבר על-ידי אחד מבעלי הדין."

כיוון שעיקר תפקידו של המפרק הקבוע הוא מימוש הנכסים וחלוקתם נקבע שכרו על-פי אחוז מסויים לפי סכומים שונים.

תקנות השכר נוגעות למילוי תפקיד המפרק בשני מישורים, ניהול החברה ומימוש נכסיה.

סעיף ההגדרות לתקנות החברות (שכר) קובע כי ניהול החברה משמעותו "הפעלה שוטפת של עסקי החברה".

עבור ניהול החברה מקבל המפרק, פעם בשלושה חודשים, אחוזים מתקבולי ההכנסה - הם כל התקבולים ממכירת מוצרים או שירותים תוך כדי ניהול החברה, ששייכים לתחום עיסוקה של החברה בפירוק.

תקנה 7 לתקנות החברות (שכר) מפרטת את מדרגות האחוזים אותם מקבל המפרק.

שכר המימוש נקבע אף הוא באחוזים מתקבולי המימוש, שהם כל התקבולים שאינם תקבולי הכנסה, כגון גביית חובות ומכירת נכסים שאינם עיסוקה של החברה כגון ציוד משרדי, חומרי גלם, אמצעי יצור, מלאי בתהליך יצור.

על-פי תקנה 8 לתקנות החברות (שכר) אין לכלול בנכסים אלו "מזומנים - לרבות אגרות חוב, מניות ומסמכים סחירים אחרים, ופירותיהם של אלה - שהיו בידי החברה או שעמדו לזכותה ערב תחילת עבודתו של בעל התפקיד, או שנרכשו למטרות השקעה עבור החברה בתקופת עבודתו של בעל התפקיד", או נכסים {כולל כספים} שהועברו למפרק על-ידי מפרק אחר או כונס נכסים.

בית-המשפט רשאי לקבוע שכר למפרק על השבחת נכסי החברה אם ראה כי ההשבחה נבעה ממאמציו ומהשקעתו של המפרק, כפי שקובעת תקנה 13 לתקנות החברות (שכר) שעניינה נימוקים להגדלת השכר או הקטנתו.

כאשר מתמנה המפרק לתפיסת הנכסים ושמירתם בלבד, לא יקבע השכר בהתאם לאחוזי שוויו של הרכוש כי אם על-פי תקנה 10(ב) לתקנות החברות {ראה לדוגמה רע"א 7973/06 בנק הפועלים בע"מ נ' עו"ד מרדכי דגני - כונס הנכסים ואח', תק-על 2007(2), 461 (2007)}.

תקנה 8א לתקנות החברות (שכר) מאפשרת חלופה לקבלת השכר, כך שבעל תפקיד, אשר לא ביקש שכר-טרחה כאמור בתקנות 7א ו- 8 לתקנות החברות (שכר), רשאי לבקש שכר-טרחה מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל לכל הנושים בכסף או בשווה כסף.

ואולם, גם אם ביקש בעל התפקיד שכרו על-פי תקבולי האחוזים מניהול החברה ומימוש נכסיה, עדיין יוכל לבקש את שכרו על-פי תקנה 8א הנ"ל ובלבד שהסכומים שניתנו לו על-פי התקנות האמורות יופחתו משכרו על-פי בקשתו החדשה.

מה נכלל ב"סך כל הנשייה?" בשאלה זו דן בית-המשפט ב- בש"א (חי') 14278/03 {א' ר' צ' ר' ג' פנתיאון בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח', תק-מח 2004(2), 1402 (2004)}.

במקרה הנדון טען התובע, המפרק, כנגד הכנ"ר באשר לשכר-טרחתו של המפרק.

לטענת המפרק חובות החברה למס הכנסה הסתכמו בסך 5,578,730 ש"ח שמרביתו מורכב ממיסים שנישומו והוטלו על החברה לשנת המס 1997.

לטענת המפרק, בהיעדרם של ספרי החברה ואי-שיתוף פעולה של החברה ובמיוחד ממנהלת החשבונות, לא יכול היה המפרק להגיש דו"חות כספיים מבוקרים ורק אחר מאמצים ניכרים, הגיש דו"חות כספיים לא מבוקרים לשנת המס 1997. גם אז התייחס מס הכנסה לחברה כמי שלא הגישה דו"חות כספיים ועמד על טענתו כי כל החוב הוא חוב החברה בגין מיסים.

לאחר ניהול משא-ומתן ומאמצים ניכרים של המפרק, עלה בידיו להגיע עם אגף מס הכנסה לכלל הסדר בו תיק החברה באגף מס הכנסה יאופס, מס הכנסה חזר בו מתביעת החוב שהגיש למפרק. כנגד ויתורו של מס הכנסה ויתרה החברה על ההפסד החשבונאי לשנת 1997. ההסדר קיבל תוקף החלטת בית-משפט.

המפרק טען כי מאחר וסכום נשייתו של מס הכנסה הינו בשיעור של כ- 70% מכלל סכום הנשייה ולמעלה מ- 80% משיעור הנשייה בדין קדימה, שינו פעולותיו ללא הכר את מכלול חובות החברה וסכומי הנשייה בה. לטענתו, אילו היה מאשר את תביעת החוב של מס הכנסה, היה זכאי לשכר בגין חלוקה בשיעור של כ- 11% מסכום תביעת החוב של מס הכנסה ואין זה הגיוני כי בעקבות העובדה שפעל בדרך שאינה שיגרתית, וגרם לצמצום היקף הנשייה בחברה במליוני שקלים, לא ישולם לו השכר אותו היה מקבל אילו אישר את תביעת החוב, כי בדרך-כלל, לא ניתן לבטל תביעת חוב של מס הכנסה.

המפרק תמך טענתו על הוראת תקנה 8א לתקנות החברות (שכר).

הכנ"ר לעומתו התנגד נמרצות לבקשה ולדעתו הדרישה נטולת בסיס, "אין לה אח ורע בתיקי פירוק והמדובר בסה"כ בשינוי אופן החלוקה הפנימי בין הנושים במסגרת ההליך ולא בהגדלת מסת הנכסים העומדת לחלוקה לנושים". עוד נטען כי בדיקה והקטנת מצבת חובות הינה חלק אינטגרלי מתפקידו של מפרק, נעשית כדבר שבשיגרה במסגרת הליכי פירוק ולא יעלה על הדעת כי ביטול תביעת חוב של נושה כלשהו יחשבו כהכנסה לחברה שבפירוק.

הכנ"ר הביא כדוגמה את אותם מקרים בהם נושים "מנפחים" את תביעות החוב שלהם על-מנת להקנות לעצמם מעמד מועדף על פני נושים אחרים, או מסיבות אחרות. תביעת חוב באשר היא, גם אם מבוססת על תביעת חוב על-פי מיטב השפיטה של רשויות המס, אינה יכולה להוות בסיס לחישוב שכר-טרחה של המפרק כהכנסה לחברה שבפירוק.

בית-המשפט דחה את הבקשה לפסוק למבקש שכר-טרחה כבקשתו בקובעו:

"יש להקפיד ולמנוע מצב בו בעלי תפקיד יגרפו לכיסם חלק גדול ממסת הנכסים העומדת לחלוקה לנושים, אלו יוצאים מופסדים בדרך-כלל במקרה של פירוק ואין לאפשר מצב שבעל התפקיד יהיה הנושה העיקרי של קופת הפירוק. בל נשכח כי במקרה שלפני לא יקבלו הנושים הרגילים דיווידנד כלשהו.

...תקנה 8א שתוקנה בתשס"א קובעת הוראות בדבר שכר-טרחה על-פי חלוקה בפועל (וההדגש בפועל) לפיה רשאי בעל תפקיד, אשר לא ביקש שכר-טרחה לפי חישוב שכר ניהול או שכר מימוש, "לבקש שכר-טרחה מתוך סך כל הנשייה שחילק בפועל לכל הנושים בכסף או בשווה כסף". לפי הטבלה האחוז המירבי הוא 12%-11% מסך כל הנשייה לחלוקה. בנסיבות מיוחדות, ניתן לפסוק סכום נוסף בגין מאמץ מיוחד אך לא יותר מ- 15% ולא פחות מ- 12% מסך הנשייה לחלוקה. סכומים שקיבל בעל התפקיד במהלך ביצוע תפקידו שכר-טרחה בגין ניהול ומימוש יופחתו משכרו לפי חלוקה בפועל (תקנה 8א(ג)).

לא ניתן לפרש את התקנה כעוסקת בהכנסה או חלוקה "רעיונית" אלא מה שקובע הם הכספים המשמשים לחלוקה בפועל. ההצלחה של המפרק לאפס את חוב החברה לרשויות המס, או כל הפחתה אחרת בתביעת חוב של נושה כלשהו, אינה יכולה להוות בסיס לגזירת שכרו של המפרק בגין החלוקה.

... איפוס חוב החברה למס הכנסה שינה את החלוקה הפנימית ולא את מסת הנכסים שחולקו בפועל."

תקנה 9 לתקנות החברות (שכר) קובעת כי שכר-הטרחה יחושב מהתקבול בלא מס ערך מוסף, למעט אם נדרש הליך מיוחד לגבייתו או בעסקאות ייצוא, אולם לשכר-הטרחה של המפרק יתווסף מס ערך מוסף.

מעבר לתשלום השכר באחוזים נקבע בתקנה 9א תשלום קבוע עבור בדיקת תביעות חוב של עובדים שהוגשה לו על-פי סעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי, שעומד נכון להיום על סך של 213 שקלים חדשים.

תקנה 15 לתקנות החברות (שכר) קובעת כי הסכומים המשמשים בסיס לחישוב השכר לפי תקנות 7(א), 8(א) ו- 9א ישתנו ב- 1 בינואר של כל שנה (להלן: "יום השינוי"), לפי שיעור השינוי של המדד החדש לעומת המדד היסודי ובלבד ששיעור השינוי עלה על 1%.