סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

• המפרק
• מפרק זמני לפני מתן צו הפירוק
• מינויו של מפרק זמני אף מבלי שהוגשה בקשת פירוק
• מינוי מפרק זמני לאחר צו הפירוק וטרם מינוי המפרק הקבוע
• מפרק קבוע
• מפרק מפעיל
• מנהל מיוחד
• מינוי המפרק - כללי
• סמכות מינוי מפרק על-ידי בית-המשפט
• מינוי כמפרק וככונס
• אדם אחר שנתמנה להיות מפרק
• תוקף פעולותיו של המפרק
• מינוי מספר מפרקים
• כשירות למינוי
• סייגים למינוי המפרק
• רישום מינוי המפרק
• משמעות המינוי
• ביטול המינוי
• המפרק הזמני וסמכויותיו
• כונס הנכסים הרשמי המשמש כמפרק וסמכויותיו
• סמכויותיו של מפרק קבוע
• סמכויותיו של מפרק בפירוק מרצון
• סמכויותיו של מפרק בפיקוח בית-המשפט
• סמכויות המנהל המיוחד על-פי דיני החברות
• חובותיו של המפרק
• חובות המפרק הזמני
• חובת מתן ערובה על-ידי מפרק
• חובת הנאמנות של המפרק
• חובת הזהירות
• דינו של המפרק שהפר חובותיו
• שכרו של המפרק
• קביעת השכר
• חישוב שכר המפרק
• תשלום השכר
• סיום תפקידו של המפרק - מבוא
• המפרק סיים את פירוק החברה
• המפרק התפטר או פוטר מתפקידו
• פיטורי המפרק או ביטול מינויו
• מפרק אשר פשט את הרגל
• פטירת המפרק
• תשלומי חובה למע"מ
• הגשת בקשה על-ידי מפרק חברה לפטור מתשלום אגרה
• מירוץ תקופת ההתיישנות ואימתי ניתן לייחס למפרק את ידיעתה של החברה

המפרק סיים את פירוק החברה

1. פעולות המפרק בטרם שחרורו מתפקידו
בטרם ייקבע כי המפרק סיים את תפקידו וישחררו מתפקיד זה, על המפרק לבצע את הפעולות הבאות: מימוש נכסי החברה; חלוקת דיבידנד סופי; התאמת זכויות המשתתפים בינם לבין עצמם; החזרת העודף למשתתפים; אם פוטר או התפטר, יכין הכונס הרשמי, על-פי בקשת המפרק, תסקיר על חשבונותיו של המפרק.

2. דו"ח כספי סופי
על המפרק בסיום תפקידו להגיש דו"ח כספי על פעולותיו ומצבה של החברה שבפירוק.

כל מפרק יגיש את הדו"ח למפקחו, קרי, המפרק הזמני יגיש את הדו"ח לבית-המשפט, כפי שקובעת תקנה 17 לתקנות החברות (פירוק) והמפרק שהועבר מתפקידו או שביקש להתפטר או להשתחרר יגישו לכונס הרשמי, כפי שקובעת תקנה 47 לתקנות החברות (פירוק), ואת פנקסי החשבונות ושאר המסמכים הנוגעים לניהול החברה יגיש למפרק החדש או לכונס הרשמי.

לאחר הגשת דו"ח המפרק הזמני יחזיר הכונס הרשמי למי שביקש את המינוי את יתרות הפיקדון והסכום הנוסף שהפקיד אצלו לפי תקנה 13 לתקנות החברות (שכר), אשר נותרו לאחר תשלום כל ההוצאות.

3. צו לשחרור המפרק על-ידי הכונס הרשמי
סעיף 316 לפקודת החברות קובע כי על הכונס הרשמי מוטלת החובה לבדוק אם מילא המפרק את כל חובותיו באופן שיש להביא לשחרורו. לשם כך יבדוק את התסקיר, כל התנגדות לשחרורו ויכריע בדבר שחרורו של המפרק.

לאחר בדיקת התסקיר וכל ההתנגדויות לשחרור המפרק, יחליט הכונס הרשמי אם לשחרר את המפרק מתפקידו.

החלטתו של הכונס הרשמי ניתנת לערעור בזכות לבית-המשפט.

במידה ועוכב שחרור המפרק, רשאי נושה, משתתף או כל אדם מעוניין אחר לבקש מבית-המשפט לתת צו המחייב את המפרק לשאת בתוצאות מחדלו או מעשיו.

צו הכונס הרשמי המשחרר את המפרק, יפטור אותו מכל חבות לכל מעשה או מחדל שלו בניהול ענייני החברה או בכל עניין אחר הנוגע להתנהגותו כמפרק; אולם אפשר לבטל את הצו אם יוכח שהושג במרמה או בהעלמת עובדה חשובה.

תקנה 48 לתקנות החברות (פירוק) קובעת כי במידה ונוכח הכונס הרשמי כי המפרק מילא את כל חובותיו על-פי הפקודה והתקנות, ייתן לו תעודת שחרור ערוכה לפי טופס 11.

צו השחרור משמעותו פטירת המפרק מכל חבות לכל מעשה או מחדל שלו בניהול ענייני החברה או בכל עניין הנוגע לתפקידו כמפרק.
אולם כאשר הוכח כי צו השחרור הושג במרמה או בהעלמת עובדה חשובה הוא ניתן לביטול, כאשר משמעות הביטול היא חיוב המפרק באחריות לניהול ענייני החברה.

4. תוצאות חיסול החברה
סעיף 366 לפקודת החברות קובע כי לאחר שנסתיים פירוק החברה והיא עומדת לחיסול ינהגו בפנקסים של החברה ושל המפרקים:

(1) בפירוק בידי בית-המשפט או בפיקוחו - לפי הוראות בית-המשפט;

(2) בפירוק מרצון - לפי הוראות החברה בהחלטה שלא מן המניין.

משעברו חמש שנים מיום חיסול החברה יהיו החברה או המפרקים או כל מי שבידו הופקדו הפנקסים פטורים מכל אחריות לכך שהפנקסים אינם ניתנים להצגה בפני מי שטוען שיש לו עניין בהם {סעיף 366(ב) לפקודת החברות}.

זאת ועוד. השר רשאי בתקנות להסמיך את בית-המשפט למנוע את השמדת פנקסיה של חברה שבפירוק למשך תקופה שנקבעה בתקנות ושלא תעלה על חמש שנים אחרי שפורקה {סעיף 366(ג)(1) לפקודת החברות}.

כן מוסמך השר לקבוע הוראות שלפיהן יוכל נושה או משתתף של החברה להגיש עצומותיו לבית-המשפט לעניין סעיף-קטן זה {סעיף 366(ג)(2) לפקודת החברות}.

העובר על תקנה או הוראת בית-משפט לפי סעיף זה, דינו - קנס {סעיף 366(ד) לפקודת החברות}.

הליך הפירוק מסתיים בחיסול החברה, כשלושה חודשים לאחר רישום הדו"ח הסופי שהוגש לרשם החברות וההודעות שנמסרו לו בדבר כינוס האסיפה הסופית, כפי שקובע סעיף 339 לפקודת החברות.

בית-המשפט מוסמך לדחות את סיום הפירוק למועד אחר, וזאת בשל החשיבות של מועד הפירוק לעניין תביעות שיוגשו לחברה לאחר הפירוק.

לאחר הפירוק הסופי אין לחברה אישיות משפטית ועל-כן היא אינה יכולה לתבוע או להיתבע, ובכך חשיבות למועד הפירוק.

קיימת בעיה בעניין דינה של תביעה שהוגשה לאחר הפירוק של החברה. לפיה, בהיעדר אישיות משפטית לחברה לא ניתן להגיש כנגדה תביעה. סעיף 367 לפקודת החברות מציע פתרון זמני, שתוקפו שנתיים, על פיו:

"367. ביטול של חיסול (236)
(א) לאחר שחוסלה החברה לפי סעיפים 315 או 339 רשאי בית-המשפט, על-פי בקשת המפרק או אדם הנראה לבית-המשפט מעוניין בדבר, ליתן בכל עת תוך שנתיים לאחר תאריך החיסול, ובתנאים שייראו לו, צו המבטל את החיסול; משניתן הצו ניתן לנקוט כל הליך שאפשר היה לנקטו אילולא חוסלה החברה.
(ב) מי שלפי בקשתו ניתן צו הביטול חייב להגיש לרשם, תוך שבעה ימים לאחר-מכן או תוך זמן נוסף שהתיר בית-המשפט, העתק מאושר של הצו; לא עשה כן, דינו - קנס נמשך."
וכן סעיף 369 המאפשר ביטול מחיקת החברה על פיו:

"369. ביטול מחיקת חברה (242(6))
חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית-המשפט, על-פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פרסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או הייתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס - רשאי בית-המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית-המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אילולא נמחקה החברה."

ב- רע"א 1120/06 {עו"ד אורי לאואר נ' ע.מ.ש. חברה לבניין ופיתוח בע"מ (בפירוק), תק-על 2007(2), 1287 (2007)} קבע כב' השופט א' גרוניס:

"מקורם של סעיפים 367 ו- 369 לפקודת החברות הוא בדין האנגלי וסעיפים דומים לסעיפים אלה מופיעים בחוק החברות האנגלי עד היום (ראו, Companies Act 1985, �651,�653). פסק-הדין האנגלי המנחה בעניין זה הוא פסק-דינו של בית הלורדים בפרשת Morris v. Harris (1927) A.C. 252 (להלן: "פרשת Morris"). בפסק-דין זה קבע בית הלורדים כי צו לביטול חיסול אינו מכשיר בדיעבד הליכים נגד חברה שהייתה מחוסלת בעת התנהלותם. בית הלורדים הדגיש את ההבדל בין ניסוחו של הסעיף העוסק בביטול חיסול לבין ניסוחו של הסעיף העוסק בביטול מחיקה. הפסיקה האנגלית המאוחרת יותר נוהגת ברובה לפי ההלכה שנקבעה בפרשת Morris (ראו, Baytur S.A. v. Finagro Holding S.A. (1992) QB 610; Re Philip Powis Ltd. (1997) 2 BCLC 481. לפסיקה נוספת בעקבות פרשת Morris ראו, ד' בקר חיסול והחייאה של חברות (מהדורה שניה מעודכנת ומורחבת, 1998) 189-186 והאסמכתאות המפורטות שם. כן ראו, Re Townreach, Ltd. 1995, Ch 28; Re Mixhurst Ltd. (1994) 2 BCLC 19; Keay A. R., McPherson's Law of Company Liquidation (2001), 896-890). ואולם, לא נוכל לאמץ הלכה זו על קרביה וכרעיה מבלי לערוך דיון מקיף בהתאמתה לדין הישראלי. סוגיית תוקפו של ביטול חיסול מעוררת שאלות רבות שיש להתחשב בהן כגון: תוקפן של זכויות שנרכשו בתום-לב בפרק הזמן שבין החיסול לביטולו; השפעת הביטול על נכסים שחולקו בעקבות הפירוק; היחס בין סוגיה זו לדיני ההתיישנות, ועוד."

אולם גם פתרונות אלו אינם אידיאליים כיוון שתביעת חברה שרוקנה בהליך הפירוק מנכסיה לא יועיל לניזוק התובע אותה וביטול מחיקת החברה הינו הליך מסובך ארוך טווח ולא מיידי, ותלוי בבקשת אחד מחברי החברה או נושיה לבית-המשפט ובכך מתחם את זהות התובעים לאלו בלבד שיגישו בקשה לביטול המחיקה ולא מאפשר לתובע חיצוני להגיש בקשה מעין זו.

פתרונות אפשריים למצב כזה הוא החלת ביטוח חובה לתקופה שלאחר הפירוק, בתחומים שאין להחיל עליהם חובת ביטוח, יש לדרוש הפרשת סכומים או בטוחות מתאימות לכיסוי תביעות אפשריות.

פתרון נוסף יכול להיות הכרה באחריותם של בעלי מניות בחברה, שקיבלו נכסים וכספים במהלך הפירוק, בשיעור מקסימלי של מה שקיבלו {צפורה כהן פירוק חברות (התש"ס-2000)}.