אודות מכשיר הינשוף

בשנת 1979 הוגשה הצעת חוק ממשלתית, שנועדה להסדיר את עבירת הנהיגה בשכרות (הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 15), תשל"ט-1979 {הצעות חוק 1396, 156; ראה גם דברי בית-המשפט ב- רע"פ 8135/07 אהוד גורן נ' מדינת ישראל, תק-על 2009(1), 6519 (2009) כפי שיובאו להלן בהרחבה}.

בהצעת החוק נאמר, כי יש צורך בהסדרת בדיקת שכרות אובייקטיבית וקבילה - והוצע להסמיך את שרי התחבורה והבריאות להסדיר את הנושא בתקנות {שם, בעמ' 164}. בהמשך אותה שנה התקבל החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 15), התש"ם-1979, והוסף לפקודה סעיף 64ב, הקובע {בין היתר}:

"(ב) היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי הוא לדרוש מהם להיבדק במועדים ובמקומות שיורה, ומי שנדרש כך חייב להיבדק כאמור.
(ג) שר התחבורה ושר הבריאות רשאים, באישור ועדת הכלכלה של הכנסת, להתקין תקנות בעניינים אלה:
(1) אחוז האלכוהול או הסם שבהשפעתו אסורה נהיגת רכב;
(2) שיטות לבדיקת האלכוהול או הסם בנבדק..."

על יסוד הסמכות שבסעיף 64ב(ג) לפקודת התעבורה התקינו שרי התחבורה והבריאות את תקנות 169א ו- 169ב לתקנות התעבורה {קובץ התקנות 4335, 830}.

בין היתר נקבע ריכוז האלכוהול האוסר בנהיגה {תקנה 169א לתקנות} והמנגנון לפיו יאושרו מכשירי בדיקה {"מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות" (שם)} ונקבע {בתקנה 169ג(א) לתקנות} כדלקמן:

"היה לשוטר חשד סביר כי נוהג רכב או הממונה על רכב הוא שיכור, רשאי השוטר לדרוש ממנו להיבדק בדיקת נשיפה או למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה או לדרוש ביצוען של הבדיקות כאמור בפרק זה כולן או חלקן."

בהתאם למנגנון האישור, פורסמה ביום 10.07.00 הודעה בדבר אישור מכשיר הינשוף {ילקוט הפרסומים, 4908, עמ' 4442}. הגם ששמו הפורמאלי {בילקוט הפרסומים} של המכשיר, הבודק אוויר נשוף, הוא "אלכוטסט", אין שם זה נודע ברבים, ויפה עשו בעלי שמות בעידן של השתלטות הלע"ז, ששזרו את הנשיפה המפעילה את המכשיר עם שמו של העוף המקראי {ויקרא י"א, י"ז}.

עוף זה אינו נמנה על העופות הטהורים למאכל, ומקום שהוא שוכן בו - כמותו כתוצאותיה של השכרות - הריהו "קו תוהו ואבני בוהו" {ישעיה ל"ד, י"א}, וכדברי המדרש "דבר המבעית" {פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) א, א}.

ביום 15.12.04 ניתן פסק-דינו של בית-המשפט העליון בפרשת לוין {ע"פ 1641/04 לאוניד לוין נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו}. באותה פרשה ניטלה מנהג שהיה מעורב בתאונת דרכים דגימת דם, והתעוררה שאלת השפעתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף החשוד), תשנ"ו-1996 על הסדרי הבדיקה שבתקנות התעבורה.

בית-המשפט קבע, כי ההסמכה הכללית שבסעיף 64ב(ג) לפקודת התעבורה אין בה די עוד להכשיר חקיקת משנה המסדירה חיפוש בגוף שלא לפי הוראות חוק סדר הדין הפלילי. בית-המשפט סיכם דבריו כדלקמן:

"המסקנה העולה מכך היא איפוא, כי ההסדר לבדיקת שכרות על-פי דיני התעבורה חלף מן העולם עם חקיקתו של חוק החיפוש, ויוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש גופו, והכוונה, בין היתר, לאלה: תקנה 169א' לתקנות בה מוגדרים "אלכוהול", "בדיקת נשיפה", "בדיקת מעבדה", והמידה הקבועה לעניין ריכוז האלכוהול בדם..."

כב' השופטת מ' נאור פתחה את דבריה בקביעה:

"עמדתי היא כי ההסדר הראשוני הקבוע בסעיף 64ב(ב) לפקודת התעבורה, הסדר לפיו רשאי שוטר לדרוש, בהתקיים תנאים מסויימים, מנוהג רכב "להיבדק" - אינו אוצר כח לחייב נוהג לעבור בדיקת דם, שהיא בדיקה "פנימית". מטעם זה וככל שהדברים נוגעים לבדיקת דם לגילוי שיכרות, וזה הנושא הטעון הכרעה בענייננו, שותפה אני למסקנתו של חברי השופט א' א' לוי בפיסקה 11 לחוות-דעתו לפיה אין תוקף להסדר לבדיקת דם על-פי תקנות התעבורה, המחייב נוהג למסור בדיקת דם, ויוסיפו להתקיים רק אותן תקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש גופו."

כב' השופט עדיאל הצטרף מנימוקיו למסקנות כב' השופט לוי, לרבות הותרת התקנות שאינן מהוות חלק מהסדר החיפוש גופו על כנן.

יש להדגיש איפוא, כי בפרשת לוין - העומדת ביסוד תיקון 72 - לא נאמר, כי מכשיר הינשוף אינו מדוייק או כי בדיקה באמצעותו היא פוגענית, לא חוקתית או בלתי-סבירה בכל אופן אחר. אף לא נפסק שלא בחיוב כלפי ריכוז האלכוהול האוסר בנהיגה או כלפי מנגנון אישור הינשוף.

אדרבה, נקבע כי תקנות אלה עומדות בעינן - אלא שההסמכה לחייב חשוד להיבדק צריכה להיקבע בחקיקה ראשית. ודוק, ולוא למען הסדר הטוב, פסק-הדין בפרשת לוין עסק בבדיקה "פנימית" - קרי, פולשנית כמו בדיקת דם; בדיקת הינשוף אינה בדיקה כזאת - אין היא פולשנית.

בעקבות פסק-הדין בפרשת לוין, הוגשה הצעת חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 67) (בדיקת שכרות), תשס"ה-2005. וכך נפתחו דברי ההסבר {הצעות חוק הממשלה 154, עמ' 158}:

"לאחרונה קבע בית-המשפט ב- ע"פ 1641/04 לאוניד לוין נ' מדינת ישראל... כי מיום שחוק החיפוש נכנס לתוקף, נשמט הבסיס הנורמטיבי לעריכתה של בדיקת השכרות על-פי ההסדר הקבוע בתקנות התעבורה, ומאותו מועד ואילך ניתן לבצע בדיקה זו אך ורק על-פי המתווה שנקבע בחוק החיפוש, אלא-אם-כן ייקבע הסדר אחר בחקיקה ראשית.

בהצעת חוק זו מוצע לקבוע בחקיקה ראשית - היינו בפקודת התעבורה, הסדר מלא לעניין בדיקות השכרות לרבות לעניין סוג הבדיקות, העילה והדרך לביצוען, ומשמעות הסירוב לתתן, שיחול במקום ההסדר הקבוע בחוק החיפוש. ההסדר המוצע נקבע ברוח עקרונות חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך איזון ראוי בין הפגיעה האפשרית בפרטיותו של האדם הנבדק לבין תכלית הבדיקה וחיוניותה לצורך מניעת תאונות דרכים, ובשים-לב לדחיפות הנדרשת בעריכת בדיקות מסוג זה בשל טבעו של האלכוהול המתנדף מן הגוף, דבר המחייב ביצוע הבדיקה סמוך ככל הניתן למועד הנהיגה ברכב."

ביום 06.12.05 התקבל החוק (ששמו השתנה לחוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 72), תשס"ו-2005; ספר החוקים 2040, בעמ' 91}, ובמסגרתו נקבעו ההסדרים שהוזכרו מעלה.

רק ביום 18.07.07 פורסמה הודעה ברשומות בדבר אישור הינשוף בהתאם להוראות החוק החדש {ילקוט פרסומים 5692, עמ' 3556}.

מכשיר הינשוף {Alcotest 7110 Type MK III IL} הנמצא בשימוש משטרת ישראל נועד למדידת כמות אלכוהול באמצעות נשיפה. הינשוף מיוצר על-ידי חברת דרגר {Drager} הגרמנית.

באב-הטיפוס של המכשיר נעשו התאמות שונות לפי דרישת משטרת ישראל, ומכאן הסיומת IL שזכה בה.

האחזקה השוטפת והתיקונים של מכשירי הינשוף שבשימוש משטרת ישראל נעשים על-ידי מעבדת מחלקת התנועה במשטרה. וכך פועל הינשוף:

הנבדק נושף אוויר מראותיו אל צינורית אשר מחוברת למכשיר, באמצעות פיה סטרילית. האוויר נכנס אל תא מדידה.

בתא מחומם האוויר ונמדד על-ידי שני חיישנים:

הראשון, חיישן EC המבצע בדיקה אלקטרו-כימית, על-ידי תא המייצר זרם חשמלי שעוצמתו משתנה בהתאם לכמות האלכוהול המזוהה. חיישן זה נועד לוודא בעיקר את סוג החומר הנמדד {אלכוהול}.

השני, חיישן IR הבודק את דגימת האוויר באמצעות הקרנת גלי אינפרא אדום על האוויר הנשוף. בדיקת החיישן IR נעשית פעמיים. התוצאה הנמוכה מבין השתיים, היא הקובעת.

תוצאות הבדיקה נרשמות ביחידות של 5 מק"ג. המכשיר "מעגל" את התוצאות באופן אוטומטי כלפי מטה. למשל: תוצאה של 293 מק"ג תוצג כ- 290 מק"ג.

לצורך אימות כיולו של המכשיר נעשית לו בדיקת אימות אחת ליממה. גז יבש עם שיעור אלכוהול ידוע מוזרם אל תוך המכשיר מתוך בלון אימות, שהריכוז בו הוא בדרך כלל 350 מק"ג. אם זיהה המכשיר פער גדול מ- 5% בין מדידתו-שלו לבין השיעור הידוע, הנקוב על הבלון עצמו, יודיע המכשיר על קיומה של תקלה ויינעל.

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

אודות מכשיר הינשוף