דיני "עובדים זרים" - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- העסקת עובדים זרים במדינת ישראל - כללי
- הגירה לצורך עבודה בעולם ובישראל
- הסדר הכבילה למעסיק מהו?
- הסדר העסקת עובדים זרים באמצעות תאגידי כוח אדם מורשים
- הסדר הכבילה כפוגע בזכויות-יסוד
- ניתוח מהות זכות-היסוד שנפגעה
- הסדרת מעמד בן זוג
- שיקולים הומניטריים
- שהותו של עובד זר לא תימנה לשיעורין
- סיעוד - סוגי אשרות הכניסה לישראל
- תשתית חקיקתית להעסקת עובדים זרים בסיעוד
- הארכת רישיון ביקור של עובד זר בתחום הסיעודי מטעמים של תרומה מיוחדת לחברה על-פי סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל
- עובדים זרים בתחום הבניין - מבוא
- נוהל העסקת עובדים זרים בבניין
- עובדים זרים בתחום הבניין - פסיקת בתי המשפט
- עובדים זרים בחקלאות - מבוא
- עובדים זרים בחקלאות - פסיקת בתי-המשפט
- העסקת עובד זר במסעדות - מבוא
- העסקת טבחים מחו"ל בתחום המסעדנות האתנית
- עובדים זרים בתעשיה - מבוא
- הוצאתה לפועל של מדיניות ההפחתה הממשלתית במכסת היתרים לעובדים זרים ועמידותה בפני התערבות שיפוטית
- ענף התעשיה ביחס לענפי משק אחרים
- גירוש והרחקה של עובדים זרים
- פרשנות הנסיבה "עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה" הקבועה בעבירת ההעסקה שלא כדין שבסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל
- העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר - נטל ההוכחה
- העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר - הענישה
- טיפול רפואי
- קטינים
- היתר להעסקת עובדים זרים לשם סיוע לאנשים עם מוגבלויות
- נוהל עובדת זרה בהריון
- מבקשי מקלט מדיני
- מיסים
- סדרי דין - סמכויות שיפוט
- סדרי דין - סעדים זמניים
שהותו של עובד זר לא תימנה לשיעורין
שהות בת חמש שנים ושלושה חודשים (63 חודשים) הניתנת למירב על-פי חוק לעובד הזר, לא תימנה לשיעורין, בניכוי תקופות בהן לא שהה העובד בארץ {עע"מ 6745/06 קון טנס נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (29.03.07)}.במישור הנורמטיבי, אמנם עיון בדברי מר אמיר גל ממשרד הפנים בישיבת הוועדה המיוחדת לבחינת בעיית העובדים הזרים בכנסת ביום 30.11.04 (עמ' 4), מצביע על אפשרות של העברה מענף התעשיה לענף הבניה, אך גישה עקרונית זו אינה יכולה להחליף את נוהל שמים סגורים (תיקון 1.6.04) אשר לפיו (סעיף 7) עובדים מוצעים למעסיקים מקרב העובדים הנמצאים בארץ, בהתאם לענף בגינו הונפקה להם אשרת העבודה מלכתחילה.
לשונו של המחוקק ברורה - סעיף 3א(ג) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 מדבר לענייננו בתקופה המסתיימת לאחר תום חמש שנים ושלושה חודשים מיום שניתנו לו אשרה ורישיון כאמור, לראשונה.
בדברי ההסבר לסעיף 3א במקורו (הצעות חוק תשס"ג, 591, 592 נאמר כי "התקופה המירבית שנקבעה להארכה (מעבר לשלושה חודשים ראשונים - א"ר) היא חמש שנים, שכן ככלל, שהיית עובד בישראל מעבר לתקופה כאמור עלולה להתפרש כתושבות הלכה למעשה, ולא כשהיה זמנית בישראל במסגרת של ביקור או עבודה.
שפתי המחוקק ברור מיללו. אכן, אילו רצה המחוקק בכך, יכול היה לערוך נוסחאות חישוב שאינן מביאות בחשבון שהות בחו"ל, אך דבר זה מורכב ומסובך מבחינות שונות, ומכל מקום לא כך נקבע בחוק לעת הזאת (בתיקון מס' 13 לחוק בתשס"ד אמנם הוסף בסעיף 3א סעיף-קטן ג(1) ובו אפשרות להענקת אשרה לתקופות נוספות בשל "נסיבות מיוחדות וחריגות של תרומה של העובד הזר לכלכלה, למשק, או לחברה".
כללם של דברים, מכוח הוראה שב"נוהל שמים סגורים" (סעיף 19(ג)) ניוד אפשרי שעה שנותרה לעובד הזר יתרת תעסוקה של 12 חודש, כאמור, ועל-כן נקבע לשם כך גג שהייה של 51 חודש בטרם הניוד (63 פחות 12 חודשים).
אמנם, היו מקרים שבהם הנסיבות האנושיות וההגינות הבסיסית הצדיקו אם מתן אפשרות לאשרה לעובד ואם מתיחת ביקורת מצד בית-המשפט על הטיפול בידי מעבידים ורשויות {ראו פסק-דינו של כב' השופט ד"ר ע' מודריק ב- עת"מ (ת"א) 1860/04 איקסנגונג הו נ' שר הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (04.07.04); כן ראו פסק-דינה של כב' השופטת (כתארה אז) ד"ר ד' פלפל ב- עת"מ 1486/06 ליהוי נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.07.06); ופסק-דינה של כב' השופטת דותן ב- עת"מ 2105/06 קילצאסלן נ' משרד הפנים (לא פורסם), שעסקו הן בסוגיות הכלליות של היחס לעובדים זרים, הן בשאלות שוויון לעומת הפליה, והן בניוד}.
ב- {עע"מ 6745/06 קון טנס נ' משרד הפנים, פורסם באתר האינטרנט נבו (24.08.06)}, בית-המשפט קבע כי, טעמים אחדים מטים את הכף כנגד קבלת ערעורו:
ראשית, אין שהות בארץ והיתר עבודה לעובד זר בה בחינת זכות קנויה. המדובר בשיקול-דעת הנתון לשר ולרשויות.
שיקול-דעת זה אמנם צריך להיות מופעל לפי הנחיות ואמות-מידה ולא בשרירות, אך זכות קנויה לעובד הזר לשהות אין כאן.
בדבר זה כמובן אין ישראל חריגה מכל אומה ולשון {ראו עע"מ 11268/04 מדינת ישראל נ' בינג, פורסם באתר האינטרנט נבו (10.01.05) (כב' השופט עדיאל)}.
שנית, קבע בית-המשפט כי המערער כבר שהה שלא כדין בשנת 2002 במשך שמונה חודשים. אין מנוס מזקיפת עניין זה עצמו כנגדו, ככל שהמדינה מבקשת להיות מתוקנת, וזאת עוד בטרם עבודתו בתחום שלא בו הורשה לעבוד.
שלישית, חלפו עד הגשת עתירתו למעלה מ- 51 חודשים, ואף מ- 63 החודשים הקבועים בדין, מאז כניסתו הראשונה של המערער לארץ, והם "המועדים הקובעים" לעת הזאת.
רביעית, המערער נתפס בעודו מצוי במקום עבודה שלא תאם את ההיתר שעל-פיו הגיע ארצה, ולא עזב את הארץ על-פי התחייבות שחתם עליה בעת שחרורו מהמשמורת.
חמישית, המערער אינו שוהה עוד בארץ. הצטברותם של כל אלה יחד מדברת בעדה, ומצביעה אך לכיוון אחד, של אי-היעתרות לערעור.