דיני "עובדים זרים" - הלכה ומעשה
הפרקים שבספר:
- העסקת עובדים זרים במדינת ישראל - כללי
- הגירה לצורך עבודה בעולם ובישראל
- הסדר הכבילה למעסיק מהו?
- הסדר העסקת עובדים זרים באמצעות תאגידי כוח אדם מורשים
- הסדר הכבילה כפוגע בזכויות-יסוד
- ניתוח מהות זכות-היסוד שנפגעה
- הסדרת מעמד בן זוג
- שיקולים הומניטריים
- שהותו של עובד זר לא תימנה לשיעורין
- סיעוד - סוגי אשרות הכניסה לישראל
- תשתית חקיקתית להעסקת עובדים זרים בסיעוד
- הארכת רישיון ביקור של עובד זר בתחום הסיעודי מטעמים של תרומה מיוחדת לחברה על-פי סעיף 3א(ג1) לחוק הכניסה לישראל
- עובדים זרים בתחום הבניין - מבוא
- נוהל העסקת עובדים זרים בבניין
- עובדים זרים בתחום הבניין - פסיקת בתי המשפט
- עובדים זרים בחקלאות - מבוא
- עובדים זרים בחקלאות - פסיקת בתי-המשפט
- העסקת עובד זר במסעדות - מבוא
- העסקת טבחים מחו"ל בתחום המסעדנות האתנית
- עובדים זרים בתעשיה - מבוא
- הוצאתה לפועל של מדיניות ההפחתה הממשלתית במכסת היתרים לעובדים זרים ועמידותה בפני התערבות שיפוטית
- ענף התעשיה ביחס לענפי משק אחרים
- גירוש והרחקה של עובדים זרים
- פרשנות הנסיבה "עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה" הקבועה בעבירת ההעסקה שלא כדין שבסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל
- העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר - נטל ההוכחה
- העסקת עובדים זרים שלא כדין וללא היתר - הענישה
- טיפול רפואי
- קטינים
- היתר להעסקת עובדים זרים לשם סיוע לאנשים עם מוגבלויות
- נוהל עובדת זרה בהריון
- מבקשי מקלט מדיני
- מיסים
- סדרי דין - סמכויות שיפוט
- סדרי דין - סעדים זמניים
פרשנות הנסיבה "עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה" הקבועה בעבירת ההעסקה שלא כדין שבסעיף 12א(ב) לחוק הכניסה לישראל
האם להוכחת התקיימותה של הנסיבה "עובד שהוא תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה", די בכך שהתושב הזר לא החזיק בידו רישיון לעבודה בישראל, או שמא יש צורך גם בהוכחת שהייתו בישראל שלא כדין?ב- ע"פ (מחוזי ת"א) 70856/99 {יצקן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.00) (להלן: "עניין יצקן")}, בית-המשפט דן בעניין אך לוקה באי בהירות מסויימת, שכן ניתן למצוא בו עיגון לשתי העמדות, וכן ראה גם ב- ת"פ (שלום אי') 1845/03 מדינת ישראל נ' אלי, פורסם באתר האינטרנט נבו (23.06.04); ת"פ (שלום כ"ס) 2603/99 מדינת ישראל נ' גמהור, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.12.00)} בהם ניתן למצוא תימוכין לשתי העמדות הסותרות, כאשר שני פסקי הדין תומכים יתדותיהם באמור בעניין יצקן.
הבעיה התעוררה, הואיל וחוק הכניסה לישראל כלל אינו עוסק בהיתרי עבודה בישראל, אלא רק בהיתרי כניסה וישיבה (שהייה) בישראל.
גישה אחת גורסת כי הנחתו של המחוקק מבוססת על ההיגיון המשפטי שלפיו עבודה בארץ היא ממילא שהייה בה, ואם השהייה בה היא שלא כדין ממילא כך גם העבודה.
כמו-כן מי שמורשה לבקר בארץ כתייר, או מבקר למשל, שהייתו מותרת רק לצורכי תיירות או ביקור, ואם הוא עובד ממילא הוא מפר את תנאי האשרה או היתר הכניסה {בג"צ 4542/02 עמותת "קן לעובד" נ' ממשלת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (03.12.09)}.
מילות החוק אינן מעוררות קושי פרשני. הן ברורות וחד-משמעיות. השאלה היא אם יש מאחוריהן תוכן ממשי, היינו אם עבודתו של תושב האזור בארץ מותרת או אסורה "לפי חוק זה", הוא חוק הכניסה לישראל {עניין יצקן}.
כלל פרשנות בסיסי הוא למנוע ביטולה של הוראת חוק כאילו אינה קיימת, אפילו בהנחה שהמחוקק טעה טעות משפטית או עובדתית או שהינו מבוסס על הנחה בלתי-מבוססת בהניחו הנחה מוטעית שחוק הכניסה לישראל, הוא עצמו, דן באיסור או בהיתר עבודה בישראל {בג"ץ 188/63 בצול נ' שר הפנים, פ"ד יט(1), 337 (10.02.65)}.
המחוקק הניח, באופן עקבי ושיטתי, כי השאלה אם מי שאינו אזרח ישראל או אינו תושב בה רשאי או אינו רשאי לעבוד בה מוסדרת בחוק הכניסה לישראל.
כיוצא בזה, מי שמעסיק עובד השוהה בארץ שלא כחוק מסייע לשהייתו הלא-חוקית.
המסקנה האמורה מתחזקת בחוק-יסוד: חופש העיסוק. חוק-יסוד זה מבטיח את חופש העיסוק של "כל אזרח או תושב של המדינה..." {סעיף 3 לחוק-יסוד: חופש העיסוק} אשר מבהיר, כי מי שאיננו אזרח או תושב המדינה אין זכות משפטית מוקנית "לעסוק בכל עיסוק, מקצוע, או משלח יד".
כך למשל, סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל דן, בכותרת השוליים שלו ב"הלנה, העסקה והסעה שלא כדין". סעיף-קטן (א) דן באיסור הלנה, סעיף-קטן (ב) באיסור העסקה ואילו סעיף-קטן (ג) – באיסור הסעה.
סעיף-קטן (א) אוסר הלנה של "תושב האזור שנכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין". סעיף-קטן (ב) ו- (ג) מדברים על "תושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי חוק זה".
בסעיף-קטן (ב) ו- (ג) ביקש המחוקק לקצר ובמילים "לפי חוק זה" התכוון לאמור בסעיף-קטן (א), היינו לתושב האזור שאינו רשאי לעבוד בישראל כי הוא "נכנס לישראל שלא כדין או שיושב בה שלא כדין" על בסיס אותה הנחה המחוקק הניח, באופן עקבי ושיטתי, כי השאלה אם מי שאינו אזרח ישראל או אינו תושב בה רשאי או אינו רשאי לעבוד בה מוסדרת בחוק הכניסה לישראל {ע"פ (ת"א) 70856/99 עודד יצקן נ' מדינת ישראל, פורסם באתר האינטרנט נבו (05.06.00)}.
כיוצא בזה, מי שמעסיק עובד השוהה בארץ שלא כחוק מסייע לשהייתו הלא חוקית.
הגישה השניה גורסת, כי די למעביד בכך שבדק ומצא כי העובד מחזיק בהיתר כניסה תקף לישראל. מטרת הכניסה איננה מעניינו של המעביד ואיננה מחייבת אותו בבדיקתה, וממילא אין היא יכולה להצמיח אחריות פלילית לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל" { ת"פ (כ"ס) 2603/99, 2613/99 מדינת ישראל נ' מאהר גמהור, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.12.00)}.
לפי סעיף-קטן (ד) של סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל, "מי שעשה מעשה כאמור בסעיף זה עליו הראיה שבדק שבידי תושב האזור מסמכים שלפיהם הוא נכנס לישראל כדין ויושב בה כדין, או שבנסיבות העניין, לא היה עליו לדעת, בעת שעשה את אחד המעשים האמורים בסעיף זה, שתושב האזור נכנס לישראל שלא כדין או שהוא יושב בה שלא כדין."
נטל הראיה מועבר על שכמו של "מי שעשה מעשה כאמור בסעיף זה", היינו: הלין, העביד או הסיע, את תושב האזור, ואין חשיבות לאזרחותו של העובד.
החובה המוטלת על המעביד היא לבדוק אם תושב האזור נכנס כדין או יושב בה כדין – ולא אם הוא רשאי או לא רשאי לעבוד וגם לא את אזרחותו של תושב האזור.
המסקנה העולה מן הפרשנות האמורה היא, כי די למעביד בכך שבדק ומצא כי העובד מחזיק בהיתר כניסה תקף לישראל. מטרת הכניסה איננה מעניינו של המעביד ואיננה מחייבת אותו בבדיקתה, וממילא אין היא יכולה להצמיח אחריות פלילית לפי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל {ת"פ (כ"ס) 2603/99, 2613/99 מדינת ישראל נ' מאהר גמהור, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.12.00)}.
מלשון החוק, לא ברור, אם ניתן להעמיד לדין פלילי לפי חוק הכניסה לישראל את תושב האזור עצמו, בהקשרן של הוראות סעיף 12(3) המתייחסות להפרת תנאי מתנאי ההיתר, ואין זה ברי כלל ועיקר אם מטרת הכניסה הינה בבחינת "תנאי" {ת"פ (כ"ס) 2603/99, 2613/99 מדינת ישראל נ' מאהר גמהור, פורסם באתר האינטרנט נבו (26.12.00)}.