botox
הספריה המשפטית
דיני "עובדים זרים" - הלכה ומעשה

הפרקים שבספר:

ענף התעשיה ביחס לענפי משק אחרים

מדיניות הממשלה בענייני עובדים זרים מבחינה בין מגזרי משק שונים בהתחשב במאפיינים המיוחדים להם, כפי שהם משתנים מעת לעת.

המדיניות הענפית מושפעת במישרין מצורכי הענף בכוח עבודה מסוגים שונים, והיא משתנה מענף לענף בהתאם למבנהו, צרכיו, ובעיותיו המיוחדות. המדובר בהסדרים שונים המתחייבים מצרכים שונים, שאינם יוצרים בסיס לטענת הפליה. השונות בהסדרים מקורה בשונות בצרכים, וזו אינה מולידה טענת הפליה {בג"צ 5522/02 איגוד המוסכים בישראל נ' שר העבודה, תק-על 2002(4), 612 (11.12.02), פסקה 59 לפסק-דינו של כב' השופט לוי}.

בתחום התעשיה, בנוי הסדר ההיתרים על העסקת עובדים זרים בעלי מומחיות מיוחדת בשכר גבוה. בענפי החקלאות והבניין בנוי ההסדר על העסקת עובדים בעלי כשירות רגילה.

שוני זה כאמור מקרין לרמות השכר המשולמות לעובדים הזרים מהסוגים השונים.

השוני בהסדרים נובע מההבדלים בצורכי הענפים, אולם מאחדת את ההסדרים בכל ענפי המשפט. המגמה הכוללת היא לצמצם את היתרי ההעסקה לזרים כדי לעודד תעסוקה מקומית ולהילחם באבטלה.

התאמת מגמה זו לצרכים המיוחדים של כל ענף וענף, המולידה שוני מסויים בהסדרים המופעלים לגבי כל אחד מהם, אינה שקולה כהפליה פסולה.

יתר-על-כן, אמצעי ייקורם של העובדים הזרים אינו ייחודי לתעשיה. כך, למשל, בענף הבניין נקבעו דמי היתר מעבר לאגרה השנתית הכללית, וכן נקבעה חובת העסקה באמצעות חברות כוח אדם. מגבלות אלה, כעולה מתגובת המדינה, אינן קימות במתכונת זו בענף התעשיה.