botox
הספריה המשפטית
מורה דרך לענייני צוואות (עריכת צוואות והתנגדויות)

הפרקים שבספר:

מהי צוואה?

הצוואה היא מסמך מיוחד במינו, בעל נפקות משפטית, אך היא גם מסמך המשקף את נשמתו של האדם שכתב אותו, את רצונו האחרון, את משאלת ליבו האחרונה מה יהיה לאחר לכתו לעולם אחר.

הצוואה היא מסמך משפטי, אך מסמך זה אינו חסר נשמה. הוא כמו מכתב אישי אחרון, ביטוי של משאלות, אהבות, רגשות ואף חשבונות, היוצאים ממעמקי ליבו של אדם המהרהר במותו ובמה שיקרה לו אחרי מותו. כאן צופה הוא אל התחנה האחרונה של חייו - והראשונה שאחרי מותו. כאן הניסיון האחרון שלו לעצב את חייהם של הבאים אחריו, ולמצער, להשפיע עליהם. כאן תקוותו האחרונה לחיות בזכרונם באהבה ובהכרת תודה.

המצווה הוא השליט על צוואתו ואל לנו לשפוט את תבונת הציווי והגיונו. כוח זה הניתן ביד המצווה משמש לו לעיתים נשק יעיל ביותר כלפי העולם הסובב אותו, ובייחוד כלפי קרוביו, ידידיו ואנשי ביתו. והמצווה היודע ומכיר כוחו זה, עושה בו שימוש יעיל ביותר, וגומל טובה תחת טובה ורעה תחת רעה {השופט ש"ז חשין דמויות מבית-המשפט (התשי"ג), 239}.

בחוק הירושה, לא מצאנו הגדרה למונח צוואה. בית-המשפט נדרש לשאלת מהותה של צוואה והגיע למסקנה כי על יסוד ניתוח המגמה העולה מהוראות חוק הירושה ולאור ההיסטוריה החקיקתית שלו, הצוואה צריכה לשקף כוונה לתת או להעניק זכויות בעזבון. משמעותה של צוואה הינה הענקת זכות בעזבון למי שאינה מוקנית לו מכוח הדין.

הערת המחבר:
צוואה כזו, צריכה להיעשות באופן ובצורה כפי שקבע המחוקק בחוק הירושה. כלומר, הצוואה חייבת למלא אחר ההוראות הצורניות והמהותיות שבחוק הירושה על-מנת שתחשב כצוואה תקפה מהבחינה המשפטית {ע"א 122/86 שפיר נ' קליבנסקי, פ"ד מד(1), 738 (1990); ע"א 2622/90 אברהם שני נ' איסר לרמר ואח', פ"ד מז(1), 191 (1993)}.

הרהורים ומחשבות בלב איש לא ילמדו על גמירות-דעתו של אדם לעשות צוואה, אלא רק מעשה מוגמר של עשיית צוואה אפשר שיקויים.

הערת המחבר:
כאשר בית-המשפט נאלץ להכריע בדיון, בעניין קיום דבר המת בצוואתו, או פסילתה של הצוואה, מתבקשת הליכה זהירה ודקדקנית. בד-בבד על בית-המשפט לשמור על איזון העדין של כפות המאזניים בין כבוד המת וכבודם של החיים.