צוואה סתומה

הוראת צוואה שאין לראות מתוכה למי ציווה המצווה או מה ציווה או שאין להבין משמעותה - בטלה {ראה סעיף 33 לחוק הירושה}.

הביטוי "מה ציווה" שבסעיף 33 לחוק הירושה משמעותו שהצוואה אמורה לכלול הוראות מצוות, המסדירות את אופן חלוקת הרכוש. יש לראות מתוך הצוואה, מי יזכה ובכמה יזכה {ע"א 5694/94 איובי נ' שמואלי, פ"ד נ(4), 444 (1997)}.

הביטוי "אין להבין את משמעותה" שבסעיף 33 לחוק הירושה משמעותו שצוואה, אשר ניתן להבין את משמעותה על-ידי שימוש בכלים של פרשנות, לא תיחשב "סתומה" {עז' (משפחה ת"א) 105342/03 עזבון המנוחה ש' ב' ז"ל נ' ש' א', תק-מש 2007(2), 287 (2007)}.

בצוואה שאינה קובעת כלל את זהות הזוכה או זהות הנכסים שבהם הזוכה אמור לזכות, או שאין להבין את משמעותה, נשאלת השאלה - אם בית-המשפט יכול בעזרת פרשנות למלא את החסר, היינו לקבוע את זהות הזוכה או את זהות הנכסים על-פי ראיות חיצוניות במקום המצווה?

נראה כי אין ליתן לבית-המשפט סמכות כה מרחיקת לכת, כי אז בית-המשפט ייטול לעצמו סמכות שבעזרתה הוא יערוך את הצוואה עבור המצווה, דבר שלא יעלה על הדעת.
האלמנטים הקבועים בסעיף 33 לחוק הירושה, אין לראות למי ציווה המצווה, אין לראות מה ציווה המצווה, או אין להבין את משמעותה, הינם אלמנטים חשובים וחיוניים בצוואה.

כאשר אלמנטים אלה נעדרים, המסמך אינו יכול להיחשב כמסמך צוואה כלל. ומשכך מה ניתן לפרש או מה ניתן ללמוד מראיות חיצוניות?

כאשר מקרה כזה מונח לפנינו נראה כי נכסי העזבון יחלוקו לפי ההוראות על-פי הדין ומכיוון שכך, יש לראות באלמנטים המוזכרים לעיל כאלמנטים חיוניים וחשובים הנלמדים רק ממסמך הצוואה.

פרשנות זו נלמדת מלשון הסעיף וממיקום הסעיף בסימן ב' לפרק שלישי לחוק הירושה הנושא את הכותרת "תוקף הצוואה".

לשון סעיף 33 לחוק הירושה לא מותיר מקום לספק כי את האלמנטים המרכזיים שמרכיבים את הצוואה, ניתן ללמוד רק ממסמך הצוואה בלבד, ואל לו לבית-המשפט לנסח או להשלים את מה שאין או מה שלא נחשב כלל כמסמך צוואה, כדי להגדיר את זכות הזוכים או זהות הנכסים.

הערת המחבר:
בהוראות סעיף 33 לחוק הירושה גילה המחוקק את דעתו באופן ברור ונחרץ, כי בהיעדר המרכיבים האמורים בו, אין אפשרות להשלים את החסר. גם בית-המשפט לא יכול לצוות את מה שהמצווה לא סיים לצוות.

בנקודה זו נעוץ ההבדל בין מסמך הצוואה לבין חוזה. בחוזה בית-המשפט רשאי לפעול על-פי הוראות סעיף 26 לחוק החוזים העוסק בהשלמת פרטים. לעומת-זאת, אין כל הוראה דומה בחוק הירושה וגם לא יכולה להיות הוראה דומה להוראות שבסעיף 26 לחוק החוזים.

מסמך הצוואה הינו מסמך אישי ביותר, המשקף את רחשי ליבו של האדם, את תוך תוכו, אשר חופש הציווי חל על מסמך זה, בכפוף למגבלות שבחוק הירושה. בית-המשפט, שלא כמו בחוזה, לא יכול להשלים את ההוראות עבור המצווה כשהמצווה לא ציווה בעצמו.

דוגמה:
כאשר המצווה התיימר לצוות את כל רכושו, אך רצון זה לא בא לידי מימוש שכן, לגבי פרטי רכוש מסויימים לא נקבעה כל הוראה מנחילה - עסקינן בצוואה סתומה.

דוגמה נוספת:
מצווה, האומר בצוואתו, כי ברצונו להנחיל בצוואתו את כל רכושו, אך אינו קובע הוראות למי יונחל רכושו - אינו משיג את מטרתו - ודינו כדין מצווה, שלא עשה צוואתו ברכושו. גם במקרה זה, עסקינן בצוואה סתומה.

על-פי הוראת סעיף 33 לחוק הירושה, בית-המשפט נדרש להבין את הוראות הצוואה "מתוכה" ללא על ראיות חיצוניות. מתוך הסעיף עולה כי הסתום בצוואה או בהוראת הצוואה יכול להתייחס לזהות הזוכה, זהות הנכסים ובכלל לחוסר האפשרות להבין את משמעותה {ע"א 433/88 ישפה נ' בן דב, פ"ד מב(4), 601 (1989); ע"א 714/88 שנצר נ' ריבלין, פ"ד מה(2), 89 (1991)}.

נעיר כי מהות סעיף 33 לחוק הירושה עניינו סדר הבאת הדברים בצוואה והיעדרו כביכול של קשר הגיוני ביניהם או סתירה בין חלקים שונים בצוואה עד כדי חוסר יכולת להבין את משמעותה.

סעיף 33 לחוק הירושה מנחה כי הבנת הצוואה תעשה מתוכה ללא אפשרות של תיקון או פירוש וזאת גם "כשאפשר לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה", כפי שניתן לעשות על-פי האמור בסעיפים 30(ב) ו- סעיף 32 לחוק הירושה.

הערת המחבר:
סעיף 33 לחוק הירושה אינו מעניק סמכות לבית-המשפט לתקן צוואה או לפרש צוואה סתומה, גם כאשר ניתן לקבוע בבירור את כוונתו האמיתית של המצווה.

סעיף 33 לחוק הירושה מונה שלושה מצבים:

האחד, אין לראות למי ציווה המצווה.

השני, אין לראות מה ציווה המצווה.

השלישי, אין להבין את משמעות הצוואה.

ניתן לראות כי בשני המצבים הראשונים, החוק קובע "מתוכה" - מתוך הצוואה עצמה. במצב השלישי המחוקק לא הזכיר את המילה מתוכה. נשאלת השאלה האם במצב זה - שאין להבין את משמעות הצוואה - האם גם כאן לא ראוי להוסיף - מתוכה.

מסעיף 33 לחוק הירושה עולה כי המחוקק לא היה מוכן לתת תוקף לצוואה, שבה צויינו אך המטרות שלשמן מבקש המצווה להקדיש את עזבונו, אלא הדרישה היא לכך, שבצוואה ייקבע למי {להבדיל מלשם מה} צו נכסי העזבון {ע"א 433/88 יחיאל ישפה נ' עדנה בן דב, פ"ד מב(4), 601 (1989); ת"ע (משפחה ת"א) 106791-07 י' א' נ' עו"ד שמוליק קסוטו - מנהל העזבון, תק-מש 2010(2), 151 (2010)}.

דוגמה לנוסח אשר יביא לפסילתה של הצוואה:
"אני פלוני הנושא ת.ז. מס' _________ נותן בזאת את צוואתי ורצוני האחרון בגלל עגמת הנפש שעשו לי בניי וכלתי להוריש את רכושי אשר יישאר לאחר מותי לצורכי צדקה שינתנו על-שם אשתי המנוחה _________ ז"ל ועל-שמי לפי מיטב שיקוליו של _________.
אני מצווה בזאת את _________ לנהל ולפעול לפי מיטב שיקוליו להוציא צוואתי זו לפועל לאחר מותי.
ולראיה באתי על החתום _________
עד _________; עד _________.

דוגמה נוספת:
כאשר עיון בנוסח הצוואה מותיר את הקורא אותה ללא ידיעה ברורה מיהו אכן היורש המיועד - עסקינן בצוואה פסולה.

דוגמה נוספת:
כאשר אין כל אפשרות לראות מתוך הצוואה מי הזוכים ובכמה יזכו וכל שיש בצוואה - הגדרה של הרכוש ללא הוראות ציווי. בסיטואציה זו יורה בית-המשפט כי הוראות הצוואה בעניין הרכוש - בטלות {ע"א 5694/94 איובי חוה נ' שמואלי נוריאל, פ"ד נ(4), 444 (1997)}.

דוגמה נוספת:
כאשר עסקינן במסמך המנוסח כמכתב לאלמוני, הוא כתוב בכתב יד קשה לפיענוח, באופן מקוטע, ללא סימני פיסוק, ללא רצף הגיוני כלשהו, אינו נושא את הכותרת "צוואה" ואין בו כל סממן אחר המעיד על-כך שמדובר בצוואה, למעט אולי אמירת הכותב כי לא נותר לו הרבה זמן לחיות - ספק אם ניתן בכלל לראות את המסמך הנ"ל כבא בגדרי המונח "צוואה" ולמצער מדובר ב"צוואה סתומה".

סבא - ייסטהו - ייס - מתת - האל

הפרקים שבספר:

צוואה סתומה