מורה דרך לענייני צוואות (עריכת צוואות והתנגדויות)
הפרקים שבספר:
- פתח דבר
- מהי צוואה?
- החשיבות בעריכת צוואה
- החופש לצוות
- הצוואה מעשה אישי
- צורות הצוואה
- צוואה בכתב יד
- צוואה בעדים
- הפקדת צוואה
- צוואה בפני רשות
- צוואה בעל-פה - צוואת שכיב מרע
- מי אינו יכול לשמש כעד לעשיית צוואה?
- נטל ההוכחה
- צוואה שנעשתה על-ידי קטין, פסול-דין, מי שלא ידע להבחין בטיבה של צוואה וחולה נפש
- אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת, תחבולה או תרמית
- אי-ביטול של צוואה פגומה
- טעות סופר
- צוואה סתומה
- הוראת צוואה שביצועה בלתי-חוקי, בלתי-מוסרי או בלתי-אפשרי, נוגדת את תקנת הציבור
- צוואה לטובת מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה
- כיצד יכול מצווה לבטל את צוואתו?
- ביטול מקצת הצוואה, עו"ד שלומי נרקיס (ינואר 2015), אוצר המשפט
- קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה
- אין לתבוע זכויות על פי צוואה ללא צו קיום צוואה
- מקור הסמכות לפירוש צוואה - "תורת שני השלבים"
- מעין צוואה ידועים בציבור
- צוואות הדדיות
- דוגמאות כתבי בי דין
הפקדת צוואה
אדם אשר עשה צוואה בכתב יד או צוואה בעדים רשאי להפקיד את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.הערת המחבר:
על המצווה בעצמו להפקיד את צוואתו בידי הרשם לענייני ירושה {ראה סעיף 21(א) סיפא לחוק הירושה}.
צוואה שהופקדה ונשמרה בפיקדון אצל הרשם לענייני ירושה עד מותו של המצווה תהיה ראיה לכאורה שהאדם הנקוב בה כמצווה עשה את הצוואה ושנעשתה לכל המאוחר ביום ההפקדה.
הערת המחבר:
פעולת ההפקדה יכולה לסייע במקרים שהמצווה - במסגרת צוואה בכתב יד - לא רשם בצוואתו תאריך. במקרה שכזה באה פעולת ההפקדה כדי להעיד כי הצוואה נערכה, ביום הפקדת הצוואה.
על-אף פעולת ההפקדה, זכותו של מצווה לקבל בחזרה, בכל עת, את הצוואה שהפקיד. ככלל, אין בפעולה זו {קבלת הצוואה בחזרה} כדי לבטל את הצוואה.
הרשם לענייני ירושה ממונה על שמירת הצוואות המופקדות בידיו.
הערת המחבר:
בניגוד לצוואה בכתב יד ולצוואה בעדים, בצוואה בעל-פה {על-פי סעיף 23 לחוק הירושה}, על זכרון-הדברים להיות מופקד בסמוך ככל האפשר לעריכתו.
חשוב להבהיר כי צוואה שהופקדה וזכרון-דברים שהופקד אצל הרשם לענייני ירושה וכל התיקים והרישומים הנוגעים להם, לרבות המרשם הארצי - יישמרו בסוד וכל עוד המצווה בחיים לא תימסר כל ידיעה עליהם.
רק לאחר מותו של אדם רשאי מעוניין בדבר לקבל את פרטי המרשם הארצי הנוגעים למנוח.
הערת המחבר:
בניגוד לצוואה בכתב יד ולצוואה בעדים, זכרון-הדברים בצוואה בעל-פה {סעיף 23 לחוק הירושה} להיות מופקד בסמוך ככל האפשר לעריכתו.
סעיף 75 לחוק הירושה קובע כי כאשר צוואה מופקדת בידי אדם אחר, שאינו הרשם לענייני ירושה, והמצווה נפטר, הרי שחלה על אותו אדם החובה, להפקיד מיידית, לאחר שנודע לו על מות המצווה, את הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה.
תכלית המחוקק בסעיף 75 לחוק הירושה הינה חד-משמעית וברורה - לדאוג לכך שכל צוואה שנכתבה תתגלה ותופקד אצל רשות מוסמכת {בע"מ 8484/10 אלמוני נ' פלוני, תק-על 2011(3), 600 , 601 (2011); ת"ע (משפחה נצ') 1501-02 ב. ד. נ' עזבון המנוח ב. מ. ז"ל, תק-מש 2010(2), 583, 593 (2010); בש"א (ת"א-יפו) 14801/04 עזבון המנוח א.א.ז"ל נ' ב.א. ואח', תק-מש 2007(2), 483 (2007)}.
החובה היא למסור כל צוואה שנמצאה אחרי מות המוריש, על-מנת למנוע עשיית דין עצמי וקבלת החלטה בידי מחזיק הצוואה - האם צוואה זו תקפה, אם לאו. מי שאחראי על בדיקה זו היא הרשות המוסמכת בלבד.
מאחר שחובת המסירה הינה מוחלטת, הרי שכל חובת נאמנות או תנאי שהתנה מפקיד הצוואה בידיו של המחזיק בה ולפיו אסור לו למסור את הצוואה למישהו אחר, נסוגים מפני הוראת החוק, ובכלל זה הגנת החסיון בין עורך-דין ללקוח שהלך לבית עולמו.
הערת המחבר:
הדיון בנוגע לתוקפה של צוואה אינו משליך על חובת המסירה לפי סעיף 75 לחוק הירושה.

